2024 , אוגוסט 104 מידעו"ס ויטמינים, ויקל על העבודה בתחום האכילה הרגשית ועל קבלת ההחלטות בנוגע לאופן האכילה ודפוסי האכילה. עבודה על מיקוד שליטה פנימי, שבאה לידי ביטוי בהבנת חלקו של המועמד בניתוח ובתהליך ובחיזוק תחושת המסוגלות, היא חלק מההכנה לניתוח בריאטרי ומשקפת, בין היתר, את המוכנות של המועמד לניתוח. בתקופה זו, חלק גדול מהמועמדים לניתוח מעלים ביתר שאת את נושא חוסר שליטתם בבחירת המרכיבים וההכנה של האוכל, שאינן בידיהם. ביניהם אנשי צבא ומילואים האוכלים בשטח ובבסיסי צה"ל, מפונים בבתי מלון, משתתפים בעצרת למען החזרת החטופים הרוכשים את האוכל הזמין להם באותה עת, ועוד. האלמנט הבולט בכל הדוגמאות האלה הוא הדגשת מיקוד השליטה החיצוני בבחירת המזון. מיקוד חיצוני זה מאפיין לא מעט מועמדים לניתוח בריאטרי ומתגבר בצל האירועים מאז שבעה באוקטובר. זאת לצד ההנחיה הברורה מאוד של צורך בהגברת השליטה בבחירת סוגי המזון בתהליך ההכנה לניתוח: העדפת מזונות מסוימים וצריכתם לפי עקרונות מוגדרים כמו צריכת חלבונים בכל הארוחות, אכילה איטית ומודעת, הפרדה בין אוכל לשתייה, גמילה ממשקאות מוגזים, ועוד. ניכר שלאור האתגרים של המציאות החיצונית המורכבת, הרבה יותר קשה לעבוד על מיקוד שליטה פנימי ולעמוד בהנחיות אלה. 50 לדוגמה, באחת הוועדות, ד', מטופלת כבת אשר פונתה מהעוטף לבית מלון במרכז הארץ, סיפרה שתזונתה לאחר הפינוי מהבית עברה הרבה תהפוכות ושינויים: בימים הראשונים לאחר הפינוי, על רקע מתח וחרדה, היא המעיטה באכילה באופן משמעותי מאוד וכך גם בני משפחתה. אולם בהמשך, לדבריה, האכילה הפכה לאירוע המרכזי של היום - אירוע חברתי ותמיכתי, שבו נפגשים חברי הקהילה כדי להתעדכן ולהקשיב זה לזה. ההגשה של האוכל המוכן והמגוון בשפע נתפסה כ"פינוק" ו"נחמה", מה שקבע את בחירותיה ואת הכמויות שאכלה. כל זה היה בגדר אתגר משמעותי, לאור רצונה להגיע מוכנה לוועדה - לאחר שסיגלה לעצמה הרגלים תזונתיים בריאים ולמדה לזהות סיטואציות שבהן היא נוטה לאכול מתוך היסח דעת או מתוך היעדר הקשבה לצרכיה הגופניים; כשהיא מכירה בניתוח ככלי עזר בתהליך ופיתחה מסוגלות ונכונות לעמוד ביעדי התהליך הבריאטרי, תוך הקפדה על מעקב וקבלת תמיכה, כנדרש. במשך שבועות, ד' העבירה את אם אני האחריות על התזונה וההשמנה לגורם חיצוני: " משמינה, זה בגלל האוכל שמגישים לי, ואין לי כרגע אמצעים להכין אוכל אחר; אין לי שליטה על החיים שלי בזכות השיח שהתקיים בוועדה ועל מה שנכנס לפי". בנושא מיקוד שליטה פנימי, ד' הצליחה לגייס מוטיבציה להסתכלות אחרת על המצב, כאשר האכילה במסעדת המלון הפכה לאפשרות נוחה וזמינה לבחור את המרכיבים המיטביים בכל ארוחה וגם להתפנות לעיסוקיה האחרים, "תמיד אמרתי כגון פעילות גופנית, למידה וכתיבה: לעצמי שאם מישהו יחתוך לי סלט כל בוקר ולא אהיה בלחץ להגיע לעבודה, אוכל לצרוך יותר ירקות ויישאר לי גם זמן לעשות הליכה. חבל שבנסיבות כאלה, אבל ד' הצליחה להרגיש יותר שליטה על הנה זה הגיע". בחירותיה בתוך המצב של חוסר שליטה, וכך גדלה תחושת המסוגלות שלה לעמוד בתהליך ובדרישותיו. המשרת בבסיס צבאי 40 במקרה אחר, ח', איש קבע כבן בתפקיד טכני, שבמסגרתו נדרש לעבודה אינטנסיבית במהלך השבועות הראשונים של המלחמה, דיווח שעל אף שכבר היה בעיצומו של תהליך ההכנה לניתוח והקפיד על כללי תזונה בריאה ומותאמת לקראת הניתוח, הוא לא יכול לעמוד בכללים אלו מאז גיוסו. לדבריו, "האמת... אני בסתר ליבו היה בו חלק ששמח על כך: קצת שמח שכעת יש לי 'תירוץ' לאכילה לא מסודרת הוא סיפר שבמהלך שעות העבודה, לעיתים ונשנשנית". שעות בכל יום, לא אכל דבר פרט לחטיפים 12 מעל הזמינים בשפע ולא חש רעב כלל, אולם כשחזר לביתו בשעות המאוחרות של הלילה, עייף ותשוש, אכל "אני מרגיש כמויות אדירות, כפי שלא אכל בעבר: שאני יכול לטרוף את כל המקרר... לא משנה כמה אוכל יש, אני תמיד מרגיש שחסר לי... מחפש עוד". במסגרת השיחה בוועדה הבין ח' שלרוב לא אכל מתוך רעב, אלא כדי להתמלא ולמלא את החלל הרגשי לאור החדשות והידיעות הקשות שנחשף אליהן במהלך היום, "רוקנו לי את הנשמה... אני חייב כפי שהגדיר זאת: למלא אותה... האוכל עוזר לי להרגיש שלם ולהשקיט המשך השיח הטיפולי עסק את הקול הפנימי והכאב". בדרכים נוספות העשויות לעזור לו לווסת את רגשותיו ולהתמלא - הרחבת הרפרטואר של התמודדויותיו ברגעי הקושי, כשהוא בוחר באיזו דרך להשתמש מתוך שליטה ומודעות. זאת גם אם בסופו של דבר, בסיטואציות מסוימות, הוא מחליט לפנות לאוכל. התמה השנייה: גיוס מוטיבציה מתוך הצורך להמשיך בחיים - משמעות ותקווה מלחמה, כמצב לחץ מתמשך, מאיימת על רציפויות בחיי האנשים - רציפות קוגניטיבית, רגשית, חברתית, ). מהשיחות בוועדות 2006 , היסטורית ותפקודית (להד נראה כי הוועדה וההכנה לניתוח בריאטרי מייצרות עבור המועמדים, בתקופת מלחמת "חרבות ברזל" - באופן פרדוקסלי ולא אינטואיטיבי - רציפות חשובה של תהליך, עם חיבור למטרה ולעתיד. , אב לשלושה, הגיע לוועדה 38 ש', איש מילואים בן הישר מהשטח, עם נשקו, לאחר שקיבל אישור יציאה לארבע שעות בלבד לצורך הוועדה. התור הקודם שלו לוועדה לא התממש, מאחר שתנאי השטח לא אפשרו 43 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=