2024 , אוגוסט 104 מידעו"ס לה במילים קצרות וקמצניות את מה שהלב לא רוצה לדעת. במתחם המשפחות שמחוץ לבסיס חיכתה לי נורית, אימא של ליאור. ניגשתי אליה ובקול כמעט לוחש אמרתי לה: "אני כאן כדי לקחת אותך אל הבן שלך". הלכנו ביחד את המטרים הספורים שמפרידים בין שער המחנה לאוהל החללים, כשאני רואה מול עיניי את ליאור המת. תמונה שעוד רגע תיחרט גם בנפשה של נורית לנצח. "אתה יודע", היא אמרה פתאום, "בטלוויזיה היה ריאיון עם איש אחד מזק"א. הוא סיפר שמצאו הרבה סימני התעללות. כן, ככה הוא קרא לזה, התעללות". שתקתי. נורית נעצרה, תפסה לי את היד בחוזקה והסתכלה עליי. "אני רק צריכה להיות לידו לרגע. לא צריך לראות. רק להיות איתו". רציתי להגיד לה שזה בסדר, שאני פה איתה בכל מה שתבחר, אבל נורית המשיכה מייד ושאלה: "אתה ראית אותו, נכון?" הנהנתי בחיוב. "אז תגיד לי רק דבר אחד: זה נראה שהוא סבל? זה כל מה שאני רוצה לדעת. ליאור שלי סבל?" העיניים של נורית ננעצו בי, ודמיינתי אותן כמתחננות שלא לדעת. נזכרתי בפנים המעוותות והמעונות של ליאור, ובריק השחור שמתחת לשיער המתולתל. "בכלל לא", עניתי לה כשאני מתאמץ שהקול שלי לא ירעד. "הוא בכלל לא סבל. היה לו רק קליע אחד שחדר לו לצוואר. כנראה שהוא מת במקום". נורית נאנחה, והיד שלה, שהחזיקה בי בכוח, הפכה רפויה. היא המשיכה ללכת לצדי כשהיא ממלמלת לעצמה: "רק קליע אחד". בדומה לסיפור הראשון, גם המקרה הנוכחי מתמודד עם הקושי לקבל החלטה כאשר הלקוח אינו חשוף למלוא המידע הקיים, וכאשר החשש הוא שעצם חשיפת הלקוח למידע (צעד שהוא מטבע הדברים בלתי הפיך) עלולה לפגוע בו. במקרה שלפנינו, החשש שעולה אצל העובד הסוציאלי לגבי ההשלכות הנפשיות שעלולות להיות לחשיפת האמת בפני אמו של ליאור על הדרך שבנה מצא את מותו, מקבל חיזוק מן האופן שהאם מדברת, מהחרדה שהיא מביעה מן האפשרות שבנה מת בסבל גדול, ומהאופן שהיא מביעה מעין בקשה לתשובה מנחמת. מנגד, הסתרת המידע סותרת את ערך היושרה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בקוד האתיקה המקצועית של "העובדים הסוציאליים לא יהיו העובדים הסוציאליים: נורית נעצרה, תפסה לי את היד בחוזקה והסתכלה עליי. "אני רק צריכה להיות לידו לרגע. לא צריך לראות. רק להיות איתו". רציתי להגיד לה שזה בסדר, שאני פה איתה בכל מה שתבחר, אבל נורית המשיכה מייד ושאלה: "אתה ראית אותו, נכון?" שותפים למעשים שיש בהם אי יושר, תרמית והטעיה" .)2018 , (איגוד העובדים הסוציאליים ההחלטה במקרה זה הייתה אינטואיטיבית באופייה, היות שלא הייתה בסיטואציה המתוארת שהות להתלבטות. נדרשה החלטה מהירה, בו במקום, איך להגיב והאם לשקר לאם. ממקום של אמפתיה מוגברת והזדהות השלכתית עם האם, יהונתן בחר לשקר לה. קרי, במצב זה, של העברת רגשות שליליים שהאם לא יכלה להכיל אל יהונתן - הוא הזדהה עם הלך רוחה שהושלך אליו והרגיש שלא תוכל להכיל תשובה שונה מזו שבחר לתת. על כן, החלטתו הייתה רגשית ואינסטינקטיבית במהותה, ולא מושכלת או כזו המבוססת על דיון אתי פנימי. : עד שהילדים יהיו ביחד 3 סיפור "רוצה לשתות?" שאלתי את עומר והושטתי לו בקבוק קטן. עומר, שישב לידי, הניד בראשו לשלילה והמשיך להביט קדימה, אל עבר גופת בנו שנחה מכוסה על מיטת המתכת. "ברק היה ילד כל כך טוב. תמיד היה שומר על אחיו הקטן, גם כשכבר גדלו והתגייסו לצבא". הוא חייך בעצב. "להגיד לך את האמת? נטע היה הרבה יותר חזק ממנו. כשהוא התקבל לקורס חובלים הוא הקניט את ברק בצחוק ואמר לו: 'אז מה, ברק, עכשיו אני אשמור עליך?', אבל ברק היה משתיק אותו ואומר: 'בבית, אתה האח הקטן שלי, אז תסתום'". הוא חייך שוב בדמעות: "אפילו למסיבה ברעים הם הלכו ביחד". עומר הפנה פתאום את המבט שלו אליי, כאילו התנער מחלום, ואמר לי: "אני לא חוזר הביתה בלי שזיהיתי את נטע. אתה מבין? הבטחתי לאימא שלהם שאני חוזר לקיבוץ עם ברק ונטע". לרגע חשבתי שהעצב והעייפות גרמו לעומר לבלבול. "עומר, נטע לא כאן. זה ברק כאן, אתה שומע?" 51 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=