ןלפקו הטנמאיפ | ילאיצוס דבוע לש וטבמ תדוקנמ הרוש הנחמב תויתא תומליד םע תודדומתה אמרתי והצבעתי על גופתו של ברק. "אולי נטע ניצל, אולי עוד יגיעו אליו". "לא, לא. נטע כאן, במחנה הזה. אנחנו יודעים את זה בוודאות. הגעתי לפה כי ראינו באיכון של מכשירי הטלפון ששניהם כאן. אתה מבין? נטע כאן איפשהו ואני לא חוזר בלעדיו. הבטחתי לאימא שלו". דרך פתח האוהל יכולנו לראות את שורת המכולות הסגורות שעמדו ברחבה. מכולות מלאות במוות שטרם ניתנו לו שמות. המחשבה שנטע נמצא כל קרוב וכל כך רחוק הייתה מייאשת. "עומר, זה עלול לקחת זמן. הרבה זמן. קשה לדעת..." עומר קטע אותי: "אנחנו רוצים לקבור אותם ביחד. זה כל מה שאנחנו מבקשים. אנחנו לא נוכל לעמוד בשתי לוויות בתוך כמה ימים... תעזור לי להביא את שניהם הביתה... אימא שלהם מחכה והבטחתי לה..." המשכתי להסתכל על מכולות הקירור בשתיקה. "מה אגיד לו?" חשבתי לעצמי, שאולי בכלל אי אפשר להגיע אל הבן שלו כי הוא נמצא מאחורי כל כך הרבה ילדים ונשים וגברים? שיש עוד כל כך הרבה בני משפחה שמחכים לבשורה שתגאל אותם מהאי־ודאות? עומר ראה אותי מסתכל החוצה, וכאילו קרא את מחשבותיי: "אני מוכן לעשות את זה בעצמי. אולי אני אבוא עם עוד חברים מהקיבוץ ונעבור על החללים אחד אחד עד שנמצא אותו. מה אתה אומר? בבקשה..." הרגשתי את הייאוש שממלא אותי. השיחה עם עומר שאיבד את שני בניו, המראה של ברק המת ששוכב לפנינו, מכולות הקירור הענקיות שבחוץ, ונטע שנמצא אי־שם בתוך אחת מהן. הכול נראה כל כך בלתי אפשרי ומעבר למילים. "אני כל כך מצטער, עומר. הלוואי שיכולתי. אני כל כך מצטער". עומר התבונן בי בשקט. אולי קיבל את הגזירה ואולי היה תשוש מכדי להתווכח. הוא נעמד באנחה ורק אמר: "אני חוזר לשבת בחוץ. אני אחכה. הבטחתי לאימא שלהם שהם יחזרו ביחד". הסתכלתי על הגב השפוף שלו הולך ומתרחק ממני, בדרך לעוד לילה במתחם המשפחות. עד שהילדים יהיו ביחד. הסיפור מדגים את קונפליקט הנאמנות הכפולה, ואולי אף המשולשת, שבה היה נתון העובד הסוציאלי - בין נוהלי המשטרה והצבא, טובתם של כלל החללים ומשפחותיהם, והצרכים האישיים של עומר ואשתו, הוריהם השכולים של שני האחים. דהיינו, האם נכון לאפשר חריגה מהנהלים שנקבעו ביחס לתהליך זיהוי החללים והטיפול בהם, תוך פגיעה אפשרית ברגשותיהן של משפחות אחרות, בסיטואציה כה יוצאת דופן שבה האב זקוק נואשות להביא את התהליך לכדי סיום, ולאפשר לו את הפרידה הכואבת משני בניו? המתח המובנה והמתמשך שבין נאמנות ללקוח לבין נאמנות מערכתית מובע בקוד האתיקה במילים אלה: "העובדים הסוציאליים ינהגו בעבודתם ביושר, באמינות ובנאמנות ויקפידו על שימוש יעיל ומורשה במשאבי .)2018 , (איגוד העובדים הסוציאלייםהשירות המעסיק" במקרה זה, נעשה מאמץ רב לנהל שיח כן ובגובה העיניים עם האב, מתוך הרצון לפעול באופן מקצועי ואתי יאה. ברם, מתוך הצורך של יהונתן לפעול על פי הנהלים והתקנות (ברטרוספקטיבה, דבר שלתחושתו נדרש גם עבור עצמו כדי לייצר סדר בכאוס) - בשורה התחתונה, בקשת האב סורבה ויהונתן העדיף את הנאמנות המערכתית על פני יצירת תקדים על פי בקשת האב. דיון בעוד הדחף הטבעי בימי חירום הוא להגיש עזרה מהר ככל שניתן, תוך עצימת עין מול כללים שונים ), תיאורי המקרה שהובאו במאמר 2023 , (מיכאלי זה מתארים מציאות שונה - של חשיבה לפני מעשה ורפלקציה על המשמעויות של כל פעולה - תוך ניסיון לבחור באלטרנטיבה המיטבית בהיבט של צמצום הנזק הנפשי האפשרי למשפחות. תמונה דומה מהדהדת גם ), שבו מתוארת 2024( ' ממאמרם של גור קול ושות מלאכת ליווי משפחות החללים במחנה שורה על ידי עובדות סוציאליות מתנדבות. : פירמידת העקרונות האתיים 1 תרשים בזמני חירום הגנת החיים אי־נזק פרטיות וסודיות אוטונומיה אמת וגילוי נאות בישראל מוכרים עשרה תחומי מומחיות (משפחה, ילדים ונוער, זקנה, נשים, תקון, מוגבלויות, קהילה, בריאות, בריאות הנפש וניהול מערכות רווחה) (משרד ). ברי כי המפגש עם 2024 , הרווחה והביטחון החברתי דילמות אתיות הוא שכיח בשגרת עבודתם של עובדים סוציאליים בכל אחד מתחומי הבעיה המאפיינים את ), אולם Gómez-García et al., 2022( המקצוע אף לא אחד מהם טומן בחובו התייחסות ספציפית 52 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=