2023 , ספטמבר 102 מידעו"ס בהמשך התהליך, היה אפשר לראות את התחזקות הקשר בין נטע לבין הכלב. בניגוד לעמדתה בתחילת הדרך, היא התחילה להביע רצון לטפל בו, הפכה להיות קשובה יותר לצרכיו, תכננה בעצמה את הלו"ז שלו ליציאות מהבית ולקחה חלק פעיל יותר ויותר בטיפול השוטף. לקראת סוף התהליך, בפעם הראשונה מאז הפציעה, התחילה להסכים להישאר לזמן קצר לבדה בבית, ללא נוכחות אדם אחר. נטע הרגישה שהיא מסוגלת לעשות דברים באופן עצמאי לגמרי, ללא תלות באימה ובאחותה. היא התחילה ללמוד יותר, לצאת לבדה מהבית באופן תכוף יותר, ואף קיימה כמה מפגשים עם חברות בנות גילה. הכול - יחד עם הכלב. במשך כל התהליך, נטע לא הייתה מסוגלת להגיע לבדה לביקורים באלי"ן. הביקורים ארכו בדרך כלל כמה שעות ודרשו התנהלות עצמית גבוהה למדי. לקראת סיום התוכנית, הביקור באלי"ן ללא ליווי משפחתה נקבע כמטרה טיפולית חשובה. כחודשיים לאחר תחילת ההתערבות הטיפולית עם הכלב, נטע ניסתה להגיע לביקור לבדה. תחילה הגיעה עם הכלבנית והכלב, דקות כבר הייתה מוכנה לסיים את כל 20־ אך לאחר כ הביקור באופן עצמאי. היא ביקרה במחלקת האשפוז שבה שכבה חודשים מספר, תחילה מרותקת למיטה ובהמשך על כיסא גלגלים. כעת חזרה לשם כשהיא הולכת על רגליה ועם כוחות חדשים. בשביל נטע, זו הייתה התקדמות של ממש. היא הסתובבה עם הכלב במחלקות שבהן עברה תהליך שיקומי ארוך ומורכב כשהיא קורנת מאושר. בהמשך הדרך, ההתקדמות נמשכה וכללה כמה ציוני דרך: 1. חזרה מלאה ללימודים. נטע סיימה בהצלחה את לימודי התיכון, כולל בגרויות; 2. נטע השתתפה במפגשים חברתיים עם בנות כיתתה ועם המשפחה המורחבת; 3. נטע השתלבה בשירות לאומי במשרד ממשלתי גדול. כיום, הכלב הפך להיות בן משפחה לכל דבר. עבור נטע במיוחד, הוא ממשיך להיות דמות תומכת משמעותית בחייה. דיון וסיכום , נפצעה קשה בפיגוע ונכוותה 16 נטע , נערה בת ברוב חלקי גופה. היא סבלה מכאבים, הגבלה קשה בתנועה והפרעת דחק פוסט־טראומטית. נטע עברה שיקום בבית החולים אלי"ן והצליחה להגיע ליכולות פיזיות כמו הליכה, עלייה במדרגות, לבוש ועוד, אולם לא הצליחה לממש יכולות אלו לצורך עצמאות. היא נותרה תלויה לחלוטין בסיוע של אימה ואחותה כדי לתפקד. ניכר היה כי היא עדיין שרויה בדכדוך עמוק ובחוסר רצון לעשייה כלשהי. היא בחרה לרוב בדרך ההימנעות, נמנעה מלצאת מהבית או מחזרה ללימודים וסבלה מפחדים ומחוסר ביטחון. בשלב זה, השיקום של נטע לא התקדם. בשל תחושה זו, נעשה ניסיון לחשוב על פתרונות יצירתיים שיכולים לסייע. נבנתה תוכנית שיקומית מיוחדת, שמטרת־העל שלה הייתה לשפר את העצמאות, את תחושת הביטחון ואת ההשתלבות החברתית של נטע באמצעות שילוב כלב בחייה, בביתה ובמשפחתה כחלק מהעבודה הטיפולית הרגשית עימה. כדי ליישם תוכנית זו, הוחלט על עבודה משותפת עם כלבנית טיפולית ושתי העובדות הסוציאליות (הן מאלי"ן והן ממחלקת השיקום של הביטוח הלאומי), אשר עבדו בשיתוף פעולה כדי להגדיר יעדים טיפוליים - לקראת הגברת העצמאות באמצעות שילוב הכלב בחייה של נטע ומשפחתה. יישום התוכנית היה מורכב ודרש זמן רב. נטע ומשפחתה לא התחברו לכלב ונטע לא הצליחה להיעזר בנוכחותו לשיפור המצב הרגשי והתפקודי שלה. בשל קשיים אלו, הוחלט לנסות וליצור אינטגרציה מלאה של הכלב בחייהם של נטע ובני משפחתה. המטרה הייתה לשלב את הכלב בכל התחומים האפשריים ולא להגביל את האינטראקציות למתרחש בבית בלבד. שינוי זה הוביל לתפנית משמעותית בתהליך הטיפולי. הקשר בין נטע והכלב הלך והתחזק, היא הפכה להיות קשובה יותר לצרכיו ולקחה חלק פעיל יותר ויותר בטיפול השוטף. לקראת סוף התהליך, נטע הרגישה שהיא מסוגלת לעשות דברים מסוימים באופן עצמאי לגמרי, ללא תלות באימה ובאחותה. היא התחילה ללמוד יותר, לצאת יותר מהבית באופן עצמאי ואף קיימה כמה מפגשים עם חברות בנות גילה, הכול יחד עם הכלב. לאחר סיום ההתערבות הטיפולית, הכלב הפך לחלק מהמשפחה ולאחד ממקורות התמיכה הרגשית של נטע. נטע ממשיכה לקבל סיוע וליווי רגשי. לצד אלה סיימה את לימודי התיכון ואת מבחני הבגרות והשתלבה כבת שירות לאומי במשרד ממשלתי גדול. לנוכחות של כלב יכולה להיות תרומה גדולה להפחתת סימפטומים של דיכאון מחד־גיסא, ולעלייה במגוון ובתדירות של אינטראקציות חברתיות מאידך־גיסא |||| 13
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=