25 צוות המרכז. צילום: באדיבות המצולמים "תלוי, יש הרבה מאוד טפילים וזה תלוי בשכיחות שלהם ועד כמה המעבדות הראשוניות מכירות אותם. למשל, מלריה היא מחלה מיובאת שאין כיום ביש־ ראל. בית החולים יודע לזהות אותה ולהתחיל טי־ פול בחולה, אבל בכל זאת הם חייבים לשלוח אלינו את הדגימות החיוביות. אנ־ חנו עושים בדיקה נוספת בשיטה מולקולרית ומא־ מתים את התוצאה שלהם לצורך דיוק הטיפול. דיוק בזיהוי מין המלריה יכול לשנות את הטיפול הניתן. לכל פרזיט יש את הסיפור שלו". מה מייחד אתכם? "מה שמייחד אותנו כמרכז הוא שאנחנו אח־ ראים על המון נושאים שאחדים מהם פחות מוכרים ולעיתים מאוד נדירים, ומספר האנשים שחולים בהם הוא קטן יותר בהשוואה לחיידקים ווירוסים. הרבה פרזיטים יכולים להדביק מבלי לגרום לנזק גדול או למוות וחלק מהפרזיטים בלי אף לא נמצאים כאן אלא מיובאים". כמה עובדות מועסקות במרכז? "בדרך כלל שתיים. יוליה ויינר ואני. בתחום האמבות החופשיות מצטרפת אלינו אווה נחום גריסקן, עבודתן מסורה ואיכותית לאין שיעור. בזמן ההתפרצות של האמבות עזרו לנו המון גם ד"ר רונה גרוסמן, מנהלת היחידה הטכנולוגית, וד"ר אוסקר דוד קירשטיין, מנהל המעבדה לאנטומולוגיה רפואית ופרזיטולוגיה. אנחנו חלק ממעבדות בריאות הציבור בירושלים תחת ניהולה של ד"ר מאיה דוידוביץ כהן בחטיבה לבריאות הציבור במשרד הבריאות". מה את יודעת לספר על האמבה שהתגלתה בכנרת? "אמבה היא יצור זעיר שבנוי מתא אחד. היא גדולה יותר מחיידק ממוצע, אבל עדיין קטנה מאוד – אפשר לראות אותה רק במיקרוסקופ. האמבה המדוברת, נגלריה פאולרי, שייכת לק־ בוצה גדולה של אמבות חופשיות. אלו אמבות שחיות בטבע, ובדרך כלל אינן פרזיטיות, לא גורמות למחלות ולא מסוכנות. הן פשוט חלק מהמים ומהטבע שיש בכל העולם וגם בישראל". אז מה קרה במקרה החמור הזה? "מקרה הדבקה באמבה נגלריה פאולרי הוא אירוע נדיר מאוד בכל העולם, גם במקומות שבהם אנו יודעים שהיא קיימת. בארה"ב כולה מקרים בתקופת זמן של שישים 200־ היו פחות מ שנה. בישראל, לא היו מקרים כאלה עד לפני א � . לפני שנתיים היה בישראל זיהוי ר 2022 שנת שון כאשר הדגימה התקבלה במרכז הארצי אחרי שהחולה נפטר. מכיוון שזה פרזיט נדיר ביותר, לא הייתה לנו בדיקה לזה בישראל ושלחנו אותה ."CDC־ למעבדת ייחוס בארה"ב, ב כיום יש את הבדיקה הזו? "כן, ביחד עם ראש שירותי בריאות הציבור והמנהלים, הבנו שצריך להכניס את הבדיקה הזו גם לישראל – למרות שאז חשבתי שלא נפגוש עוד מקרים כאלה בישראל. לצערי, בחודש יולי האחרון, הופיעו פתאום שני מקרים, ועוד מאותו המקום! זה אירוע עוד יותר נדיר אפילו מאשר בארה"ב". סביר להניח שאם יש מקום בעייתי תברואתית, הסבירות להדבקה עולה? "חשוב לי להבהיר שמאוד קשה להידבק באמבה הזאת. ניתן לשתות כמויות של מים עם האמבה בתוכם ולא להידבק. דרך ההדבקה היא שאיפה דרך האף של מים בריכוז גבוה של אמבה. האמבה גדלה במקורות מים מתוקים כמו אגמים. במקומות כאלה אנשים רבים מטיילים, עושים פעילויות ספורט ולרוב לא נדבקים. זה או צירוף מקרים נדיר, או מקום שיש בו ריכוז של הרבה אמבות או פשוט חוסר מזל מאוד קיצוני. אנחנו צריכים עוד זמן כדי להבין את האירוע הזה. כל הגורמים במשרד הבריאות עו־ בדים קשה מאוד, ממש סביב השעון, כדי להבין את המקרים הנדירים הללו". היו לאחרונה מקרים מסוכנים נוספים שקשו־ רים בפרזיטים? "יש בישראל כמה פרזיטים שיכולים לגרום לה־ תפרצויות. למשל, קריפטוספורידיום וג'יארדיה. אנחנו רואים תחלואה אנדמית בישראל בפרזיט שנקרא אכינוקוקוס. יש גם אנשים שנדבקים בסט־ רונגילוידס, שזו תולעת פרזיטית שנמצאת בעיקר בעולם הטרופי, אבל גם בעזה, והיא חודרת אלי־ נו דרך העור. כשהחטופים חזרו המלצתי שיבדקו אותם גם לזיהוי הדבקה בפרזיטים האלה. באופן כללי, צריך לזכור שפרזיטים הרבה פעמים לא גורמים למחלות ובטח לא לאחוזי תמותה גבוהים. תמותה, אבל 97% הנגלריה היא יוצאת דופן, עם שוב – ההדבקה בה היא מאוד נדירה". איזה פרזיט נפוץ בארץ? "יש פרזיט אחד שהוא מאוד נפוץ בארץ ושכל אחד מכיר – תולעת שנקראת אוקסיוריס, שגור־ מת לגירודים בטוסיק של ילדים קטנים בגיל הגן. היא למדה להפיץ את עצמה בצורה מאוד יעי־ לה. כל תולעת שיוצאת מהטוסיק מפזרת אלפיי ביצים שבוקעות והתולעים מדביקות את אותם הילדים מחדש ואת האנשים בסביבתם – אבל זה לא גורם למוות, אלא בעיקר לגירוד ואי נוחות". איזה המלצות אפשר לתת לציבור בעקבות האירועים הקשים האחרונים בחוף גיא? "חשוב להגיד שמדובר באירוע מאוד נדיר. משרד הבריאות מבצע הערכת מצב ויקבע את המלצותיו בהמשך. אנחנו עובדים מאוד קשה על ניהול האירוע הזה מאז הגילוי הראשוני. קיבלנו מהמעבדות הקליניות עשרות דגימות של אנשים שביקרו בחוף גיא וגם בדיקות מים, שעות ביממה. 24 ונכנסנו לקצב עבודה של היינו פה במעבדה לילות שלמים, העבודה מת־ בצעת בדקדקנות ובקצב עבודה שמאפשר מתן תשובה לבית החולים בתוך כמה שעות. בינ־ תיים לא מצאנו אף דגימה חיובית מעבר לשני החולים המוכרים". איך מזהים את האמבה? "הבדיקה מתבצעת בשתי צורות. אחת, בבדיקה צ � , שקיימת רק א Real time PCR, מולקולרית לנו; והשנייה, הסתכלות מיקרוסקופית. בשני המ־ קרים החיוביים שנמצאו ראינו את האמבות ממש זזות במיקרוסקופ. יש להן צורה מאוד אופיינית בדרך שבה הן זזות. כשמבינים שזה הן, ההרגשה לא פשוטה. זו ידיעה שההשלכות שלה לגבי החו־ לה יכולות להיות לא טובות". תוך מספר שעות מרגע שעלה החשד, הצלח־ תן להעביר לבתי החולים ניתוח מקצועי. הישג מרשים יחסית לזה שעד לפני שנתיים אף אחד בישראל לא הכיר את האמבה הזו. "בנינו מערך בדיקות שהיה ערוך ומוכן בדיוק בשביל מקרי הדבקה כאלה – וברגע האמת זה תי־ פקד. עובדי המעבדה היו מיומנים בביצוע התפ־ קיד, כל החומרים היו במעבדה וכל ההכנות נעשו מספיק זמן מראש. וכן, כל זה היה מוכן בלי שחש־ בנו שיהיה עוד מקרה. המטרה של המרכז הארצי היא להיות מוכנים לכל תרחיש באופן מיטבי וב־ זמן אמת. המעבדה לבריאות הציבור הוכיחה את עצמה – ברגע האמת סיפקנו את מה שהיה נדרש ואני מאוד גאה בכך ובעבודת הצוות". ״המטרה של המרכז הארצי היא להיות מוכנים לכל תרחיש באופן מיטבי ובזמן אמת. המעבדה לבריאות הציבור הוכיחה את עצמה – ברגע האמת סיפקנו את מה שהיה נדרש ואני מאוד גאה בכך ובעבודת הצוות״ מעבדות במניעת זיהומים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=