הסתדרות המיקרוביולוגים, הביוכימאים ועובדי המעבדות 2024 ספטמבר | אלול התשפ״ד
חברות וחברים יקרים, אתם, עובדי המעבדות והמיקרוביולוגים, הנכם חיילים בחזית הבריאות של ישראל. אתם אולי נמצאים מאחורי הקלעים, אך תרומתכם לביטחון הרפואי של אזרחי המדינה היא עצומה וניכרת. מיומו הראשון של אדם, דרך כל שלבי החיים, אתם שם, לוקחים חלק פעיל ביצירת סביבה בריאה ובטוחה. אין רופא שיכול לתת תשובה למטופל בלי עשייתכם, אין מזון או מים שניתן לצרוך ללא אישורכם. בבתי החולים, באוניברסיטאות או במחקר – אתם בכל מקום, מהווים חלק בלתי נפרד מעמוד השדרה הרפואי של המדינה. כפי שהדגמתם באופן מעורר השתאות בימי מגפת הקורונה, גם בשנה האחרונה מאז פרצה המלחמה, עמדתם בחזית ופעלתם ללא לאות. אם זה בבנק הדם, או אם זה לא עלינו בסיוע לזיהוי החללים – אתם הצבא השקט שלנו ומגויסים תמיד למען הציבור. כל העשייה בחירום קורית לצד עבודתכם היומיומית החיונית לבריאות הציבור ולמניעת התפרצויות של תחלואה. השנה, בינות כל התרומה המבורכת שלכם לאזרחי המדינה, נבקש לציין לשבח את תרומתכם במאבק בזיהומים בבתי החולים, ובכך בהצלת חיים. ההסתדרות מחויבת לקידום זכויותיכם המקצועיות ולשיפור תנאי עבודתכם. נמשיך לפעול יחד להכרה בחשיבות עבודתכם, להגדלת תקציבי המחקר, ולהבטחת סביבת עבודה בטוחה ומתגמלת. בהזדמנות זו אודה ליושבת ראש איגוד עובדי המעבדות, המיקרוביולוגים והכימאים, אסתר אדמון, שמובילה את האיגוד להישגים ופועלת לרווחת אלפי העובדים והעובדות שהיא מייצגת. ולכם, כאמור, תודה מקרב לב בשם אזרחי המדינה כולה. אני, וכולנו, גאים בכם ובעבודתכם המסורה. המשיכו בעשייתכם החשובה למען בריאות הציבור וקידום המדע בישראל. שלכם, יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד
תוכן העניינים העיניים של הרופאים ראיון עם אסתר אדמון, יו״ר הסתדרות המיקרוביולוגים, הביוכימאים ועובדי המעבדות זיהוי שהמוח מסרב לתפוס ראיון עם ד"ר נורית בובליל, מנהלת המעבדות במכון לרפואה משפטית חיים לאחר המוות ראיון עם ד"ר שימי ברדה, מנהל המעבדה לפריון הגבר ובנק הזרע בבי״ח איכילוב עבודת קודש בשירות המאגר הגנטי ראיון עם ד"ר אפרים פאס מנהל היחידה למיקרו מזון בתל אביב נותנים את הדם ראיון עם ד"ר אהוד שרוני, מנהל מעבדת בנק הדם בבי״ח סורוקה עקיצה קטלנית ראיון עם ד"ר יניב לוסטיג, מנהל המעבדה הארצית לנגיפים ״גאה להיות חלק מהמאמץ הלאומי״ ראיון עם ד״ר ילנה לוסוב, סגנית מנהלת המרכז הארצי לשחפת של משרד הבריאות שתייה בטוחה ראיון עם שירין עסלי, מנהלת היחידה למיקרוביולוגיה של מים מוכנים לכל תרחיש ראיון עם ד"ר תמר גרוסמן, מנהלת המרכז הארצי לפרזיטולוגיה זהירות! חידקים עמידים ראיון עם ד"ר אורלי שגיא, מנהלת תחום המיקרוביולוגיה בבית חולים סורוקה בריאות העוף להגנת הגוף ראיון עם עליזה כהן, המנהלת המקצועית במעבדה הצפונית לבריאות העוף על טעם ועל ריח, יש פיקוח ראיון עם ד"ר שירה רוזנצוייג, מנהלת המעבדה למזון במעבדה הארצית לבריאות הציבור חשיפה אסורה ראיון עם ד"ר לודמילה גרויסמן, מנהלת מעבדות המים של משרד הבריאות 4 8 11 14 16 18 20 22 24 26 28 30 32 + דבר פלוס מבית ״דבר העובדים בארץ ישראל" ta199@davar1.co.il | 077-3354592 דני ואזנהעורך: נעם בן-דודעיצוב גרפי: דוד טברסקידימוי השער: הסתדרות המיקרוביולוגים, הביוכימאים מו״ל: ועובדי המעבדות המגזין הופק עבור ההסתדרות. אין לשכפל, לצלם או להעתיק ללא אישור המו"ל המגזין הופק על-ידי
4 2024 ספטמברהסתדרות המיקרוביולוגים הביוכימאים ועובדי המעבדות א ת דרכה המקצועית החלה אסתר שנים, עוד כשהייתה 35 אדמון לפני בשנות העשרים לחייה, כעובדת מעבדה בבית החולים סורוקה. מאז היא גאה לעסוק במקצוע המעבדנות הרפואית, ומשמשת כיום כמנהלת המעבדה באותו בית החולים שבו החלה לעבוד. אל עולם העבודה המאורגנת נכנסה תחילה כנציגת עובדי המעב־ דות בוועד הארצי של שירותי בריאות כללי, ול־ פני כעשור נבחרה לשמש כיושבת ראש הארגון. עם ניסיון עשיר כל כך בשני העולמות והש־ כלה רחבה בתחום, הכוללת תואר שני ברפואה מעבדתית כבוגרת אוניברסיטת בן גוריון, אדמון, סבתא לשבעה נכדים, מכירה את המקצוע לפני ולפנים, לכן היא כל כך מעריכה ומוקירה את עבודתם של חברי הארגון וחרטה על דגלה לה־ ביא את המקצוע החשוב לתודעת הציבור בדרך לשינוי המתבקש בתנאי העסקתם. "זה מקצוע שבו אתה יכול לחרוץ את גורלו של אדם", אומ־ רת אדמון. "כדי לעסוק במקצוע הזה אתה צריך להיות עם השכלה גבוהה ותארים מאוד מתק־ דמים. עובדי המעבדה כיום הם מינימום בעלי תואר ראשון ועד פרופסורים. זה תפקיד מאוד אחראי, אתה חייב להיות מאוד אמין ומאוד דייקן. יחד עם זאת, מכיוון שזה מקצוע מאוד משתנה שמתקדם כל הזמן, אתה חייב להיות בעל יכולת למידה וללמוד כל הזמן מה קורה בתחום". מה התפקיד שלכם בטיפול הרפואי? "אתה הולך לרופא שנותן לך תרופה, ואתה אומר 'וואלה יש לי רופא מצוין', אבל זה לא רק הרופא שהוא מצוין, אלו התוצאות של המעבדה שנתנו לרופא את הכלי לדעת מה יש לך. בלי תוצאות מעבדה, רופא הוא כמו עיוור – אנחנו למעשה העיניים של הרופאים. אנחנו עובדים כל הזמן בשיתוף פעולה ובהתייעצות של הרו־ פאים איתנו". טעות שלכן עלולה לעלות בחיי אדם. "לכן המקצוע הזה דורש כל הזמן התמקצעות. אתה יכול להיות בעל תואר ראשון, שאצלנו זה הדרגה הכי נמוכה, אבל כשאתה מסיים ללמוד אתה צריך לעשות שנה סטאז', לאחר מכן לע־ בור מבחן ולעבוד שנה כעובד מעבדה זמני, ואז לעמוד בעוד מבחן – רק אחרי כל התהליך הזה אתה מקבל מעמד של עובד מעבדה קבוע מבחי־ נת הרישיון של משרד הבריאות. וגם לאחר מכן, אתה צריך לעבור התמקצעות נוספת בתחום מסוים כדי לקבל מעמד של בכיר ועוד התמקצ־ עות כדי לקבל היתר לניהול מעבדה". דרישות גבוהות מאוד. "כן, שתבין עד כמה המקצוע הזה חשוב ועד כמה העובד צריך כל הזמן ללמוד ולהתפתח, לקרוא מאמרים, לעבוד עם מחקרים, לדעת מה התנודתיות. אתה יכול למצוא את עובדי המ־ עבדה בכל תחום בחיים. יש כמה וכמה סוגים של עובדי מעבדה. יש עובדי מעבדה בתחום הבריאות, שהם עובדים בבתי חולים, במרפאות הקהילה, הם אלה שמבצעים את בדיקות הדם של האנשים במרפאות ובבתי החולים; יש את עובדי המעבדה בתחום של הפוריות, יש את העובדים במעבדות שבודקות את המים – כשא־ תה שותה מים זה נראה לך מובן מאליו, אבל מאחורי זה יש מעבדות שבודקות את איכות המים, את המליחות, החיידקים והווירוסים. "אנחנו מאבחנים אם יש התפרצות של קדחת הנילוס ואנחנו גם צריכים למצוא מה הגורם שהביא להתפרצות. לפני כמה זמן עובדי המע־ בדה מצאו שיש בכפר סבא התפרצות של קדחת הנילוס. הם עשו תחקור וגילו שהמקור לקדחת הוא יתושים שעקצו שפני סלע שנחשפו בחפי־ רות באתר בנייה. עובדי המעבדה צריכים לחזות גם את סוג השפעת שהולכת להגיע כל חורף. למעשה, את העבודה שלנו תראה בכל שלבי החיים, מהיום שהבן אדם נולד ועד אחרי החיים הארוכים שעבר". זו אחריות רבה, אני מתאר לעצמי שבקורונה עבדתם קשה. "מי שהיו הלוחמים בחזית בתקופת הקורונה העיניים של הרופאים עובדי המעבדות ברחבי הארץ תופסים מקום חשוב בכל תחומי החיים שלנו. מבדיקות דם שגרתיות, דרך טיפול במגפות ועד מלחמות – הם הראשונים להתייצב תחת האלונקה. , יו"ר הסתדרות המיקרוביולוגים, הביוכימאים ועובדי המעבדות, פועלת אסתר אדמון להגביר את המודעות למקצוע החשוב ולהבטיח שהם לא יהיו עוד שקופים. ואם אפשר, דני ואזנה | מגיע להם מבחינתה גם להדליק משואה ״המעבדות אצלנו הן בין הסקטורים היחידים שנמצאים בפיקוח מתמיד, בקרות פנימיות, בקרות חיצוניות, מבדק של משרד הבריאות, יש כללים ברורים למעבדות, אצלנו אתה חייב לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים מחמירים כדי שהתוצאות יהיו בוודאות איכותיות"
5 אסתר אדמון. צילום: יסמין גיל / דוברות ההסתדרות
6 2024 ספטמברהסתדרות המיקרוביולוגים הביוכימאים ועובדי המעבדות אלו היו אנחנו, עובדי המעבדות. עבדנו סביב השעון, לא ידענו מה זה משפחה ובית, כי היינו צריכים לבצע את כל בדיקות הקורונה. גם במ־ לחמה הנוכחית עמדנו בחזית. מי שעבד קשה אצלנו במלחמה הייתה המעבדה הפורנזית באבו כביר. הם עבדו מאד קשה. היה צריך לזהות את הדנ"א ולעשות הצלבות. מי עשה את זה? המע־ בדות שלנו. זו מעבדה של שמונה אנשים שבשג־ מקרים פליליים בשנה. 120־ רה רגילים לטפל ב באוקטובר גייסנו עזרה למעבדה מכל מנהלי 7־ ב המעבדות שידעו את השיטה הזאת, כי הם קיבלו כמויות של מקרים שאי אפשר לדמיין. האנשים האלה לא נשמו כדי להצליח לחבר בין הדגימה לבין המשפחה, הבן אדם, המיקום, ממש להרכיב את הפאזל כדי לגלות למי שייך האיבר הזה או . זו 8 הקטע דגימה הזה. חלקם אפילו קיבלו צו מעבדה קטנה שעבדה כל הזמן בניחותא, ופתאום נפל עליהם כל העומס והמצב הבלתי אפשרי הזה. עד היום היא עובדת בצורה מטורפת". אני מבין שזה מאפיין את יתר המעבדות ועו־ בדי המעבדה, שנאלצים להתמודד עם מגפות ואירועי חירום. "כן, כשאתה שומע על שפעת העופות, מי שגילה את זה ומי שמיגר את זה אלה עובדי המעבדות. כשאתה שומע על זיהומים בבתי החולים, עם אחוזי תמותה גדולים כתוצאה מזיהומים, מי שאחראי על המיגור ועל הזיהוי, ומי שאחראי לדעת איזה חיידק זה, איך לחטא אותו, איך להדוף אותו, אלו הן המעבדות. יש לנו מעבדה שבודקת את איכות התרופות. אנחנו בו־ דקים, למשל, אם הוסיפו סם אונס למישהי. יש לנו מעבדות גם באוניברסיטאות, שם נמצאים כל אלה שעושים עבודות מחקר, אלה שמלמ־ דים סטודנטים לרפואה, לביולוגיה, לכימיה, בכל התחומים האלה מועסקים עובדי מעבדה שלנו. התחום של כל המיקרוביולוגים בארץ והביוכימאים הוא מאוד רחב. איפה שלא תסתו־ בב, אנחנו נמצאים שם. אנשים לא יודעים את זה, אבל אנחנו אלה שנמצאים מאחורי הקלעים בכל תחום ותחום". מתסכל להיות מאחורי הקלעים, כשבעצם אתם עושים עבודה חשובה כל כך. "אנחנו שקופים בדרך כלל, כי כולם רואים את הרופאים ולא רואים אותנו, אבל בעשור האחרון מאז שנבחרתי, אנחנו עובדים על הג־ ברת המודעות למקצוע. הקורונה חשפה אותנו וגם עכשיו במלחמה אפשר לראות את החשיבות שלנו. בלי בנק הדם שלנו, בלי מעבדת הזרע, זה היה נראה אחרת. אנשים לא ידעו שקיימת מעבדה כזאת, אבל במעבדת הזרע עבדו סביב השעון במלחמה ועד היום. גם המעבדה הפורנ־ זית, המעבדות בבית החולים סורוקה, שקיבלה את כל הפצועים, בנקאות הדם בברזילי, בלעדי־ נו אני לא יודעת מה היה קורה". את יכולה לשים את האצבע על הבעיה? "זה נובע מרמת המודעות הנמוכה לתחום, וזה משפיע גם על תנאי העסקה ורמות השכר. עשינו אומנם כמה הסכמים קיבוציים ותיקנו כמה עיוותים, אבל עדיין יש פער בין השכר של רופא קלינאי לבין השכר שלנו בתארים של . אין הלימה בין ההשקעה לבין השכר, PhD קיים פער. היה מרמור גדול מאוד בעניין הזה, כי במשך שנים יושב ראש הארגון היה איזה פקיד, שלא הבין שנוצר פער בין רמת המקצוע לבין המעמד המקצועי והשכר. התחלנו לעבוד על זה, אבל עדיין הפער גדול. יש לנו עוד כמה צעדים לעשות כדי שהמקצוע הזה באמת יקבל את המעמד הראוי לו ואת השכר שמגיע לו פר השקעה. אנשים במקצוע שלנו מסיימים את , במקרה הטוב, אז 30 הלימודים לא לפני גיל עובד כזה לא מצליח לצבור לעצמו אפילו את שנות הוותק לפנסיה ויוצא עם פנסיה נמוכה, זאת בעיה". איך אתם מתכוונים לשפר את התנאים? מ � חתמנו על הסכם קיבוצי וצ 2020 "בשנת צמנו במעט את הפערים, בעיקר שמנו דגש על קליטה של עובדים חדשים כדי לעודד עובדים להגיע לתחום, אבל עדיין יש עזיבה של המק־ צוע. החבר'ה הצעירים לא באים, כי הדרישות ותנאי הקבלה לאוניברסיטאות גבוהים, לצד . לדור הזה y־ השכר שלא מתאים כבר לדור ה אין היום שום התחייבויות. הוא בא, עושה את הסטאז' והולך, כך שאנחנו משקיעים הרבה בעובדים שאחר כך עוזבים אותנו". זו בעיה ברמה הלאומית, הפתרונות נמצאים אצל מקבלי ההחלטות. "נכון. לנו, בהשוואה לסקטורים אחרים, אין דבר כזה שנקרא תקינה. אז ברגע שאין תקינה אין לך סרגל, לכן זה הפך להיות שוק עבדים. בבית חולים אחד אפשר לראות שבעה אנשים שעושים את אותה כמות בדיקות שבבית חולים אחר עושים עשרה אנשים. מעמיסים על הח־ מור עד שהוא קורס. יש ריבוי טבעי של בדיקות בגלל קצב הריבוי של האוכלוסייה, זה ריבוי של בשנה. תוסיף לכך את הבדיקות החדשות 5% שנכנסות, הרי כל שנה מוסיפים עוד בדיקות כדי שלרופא יהיו יותר אפשרויות של הצלבה וקל יותר לאבחן. כל הדברים האלה זה עבודה שמתווספת לנו באופן שיגרתי, ואין אצלנו דבר כזה שנקרא תקנים. אצל הרופאים והאחיות יש תקן פר מיטה, לנו אין". מה מנהלי בית החולים אומרים על זה? "לאט לאט מנהלי בתי החולים מבינים שאי אפשר בלי מעבדות. המעבדות אצלנו הן בין הסקטורים היחידים שנמצאים בפיקוח מתמיד, בקרות פנימיות, בקרות חיצוניות, מבדק של משרד הבריאות. יש כללים ברורים למעבדות, אצלנו אתה חייב לעמוד בסטנדרטים בינ־ לאומיים מחמירים כדי שהתוצאות יהיו איכו־ תיות בוודאות". מה היעדים שאת מציבה לעצמך? "להמשיך לצמצם את הפערים בשכר, לה־ תאים את השכר לרמת ההשקעה ולדרישות של המקצוע. בדו"ח מבקר המדינה דווח ששמו כסף כדי שיגייסו עוד עובדים כדי לתת מענה לפשלה שקרתה באסותא. זה קרה בגלל שאנשים עבדו יותר מדי שעות ובלי נהלים כמו שצריך. למה צריך להגיע למצב כזה? מלבד נושא השכר אני רוצה להביא למודעות את המקצוע, ולהסדיר את העניין של התקינה וקליטה של עובדים". אני מבין שנושא ההכשרות נמצא בחשיבות גבוהה אצלך. "כן. המטרה שלי – ואני עובדת קשה בעניין הזה – היא לקדם את נושא ההכשרות המקצו־ עיות. אנחנו עושים הרבה קורסים מקצועיים, סמינרים, כנס שנתי, מאוד חשוב לי שהדור הצעיר ישמור על רמה גבוהה של מקצועיות. לכן, אנו מקיימים הרבה קורסים. השנה אנחנו מקיימים כנס מדעי על פעילות המעבדות בחזית המלחמה, עם כל ההרצאות שקשורות לנושא – ככה אנחנו מחליפים חוויות בין מעבדה אחת לשנייה, ולומדים איך להתמודד במצב כזה. "לנו, בהשוואה לאחרים, רק אצלנו ואצל הרופאים, השתלמויות הן חובה. ולכן, אנחנו בארגון שמים דגש על הנושא, ועוזרים לכל העובדים, אם זה בקורסים, בכנסים ובסמינרים בארץ ובחו"ל. עכשיו לקחנו אותם לחו"ל, הם ראו מעבדות בריגה ובלטביה, זה מאוד חשוב. אנחנו בין היחידים שגם בהסכמים שלנו יש ימי השתלמות. הבעיה היא שהמעסיקים מסתכלים דרך החור בגרוש. מאוד חשוב לי לשמור על רמה מקצועית גבוהה ביותר". כמו חברת החשמל, אני מתרשם שגם לכם יש את היד על השלטר. "יש לנו המון כוח ביד, אבל הכוח הזה הוא גם החולשה שלנו. אם חברת חשמל מורידה את הש־ לטר, אז לא יהיה לך חשמל שעה שעתיים, יהיה לך קצת חם בלי המזגן, אבל אם אנחנו מורידים את השלטר, אנשים ימותו. זה ההבדל. בגלל זה אנחנו מאוד מאוד נזהרים שלא להגיע למצבים ״זו מעבדה שעבדה ועובדת עדיין בצורה מטורפת. האנשים האלה לא נשמו כדי להצליח לחבר בין הדגימה לבין המשפחה, הבן אדם, המיקום, ממש להרכיב את הפאזל כדי לגלות של מי שייך האיבר הזה או הקטע דגימה "8 הזה. חלקם אפילו קיבלו צו
7 כאלה, כי פה זה באמת עניין של חיי אדם. כשאנ־ חנו עשינו שביתה, באוצר ניסו לבחון את האומץ שלנו. זה מאוד קשה, היינו חייבים להכניס צוות חירום, הקמנו ועדות כדי לבדוק מה ההשלכות של כל צעד כזה, זה לא פשוט. גם אם אתה רואה בן אדם שהוא נראה לך בסדר, אבל הוא נמצא בהתקפת לב ובחשד להתחלה של התקפת לב, הבן אדם יכול למות אם לא תעשה לו בדיקות מעבדה. אצלנו זה חיים או מוות". איך בכל זאת מייצרים כוח ארגוני כדי לשפר את התנאים? "לפני ארבע שנים, לפני תקופת הקורונה, נכ־ נסנו למשא ומתן על ההסכם הקיבוצי. בהתחלה זלזלו בנו, עד שהגענו להשבתה. זה היה קטס־ טרופה, אבל מיד כשהשבתנו באו וישבו לדבר איתנו. אנחנו באמת לא רוצים להגיע לשם. מצ־ פונית, אנחנו לא רוצים אף פעם לשבות, אבל כשישבתי עם אנשי האוצר, היה נראה שהם לא מבינים על מה אני מדברת בכלל. הם קראו לנו לבורנטים, הם לא הבינו את המשמעות. ואני חושבת שפה הבעיה, שהם לא מבינים מה רמת ההשקעה ומה הצורך והחובה שלנו להשתלם, להתמקצע ולהוציא תשובות מעבדה איכותיות. תקשיב, זה גזר דין, יכול להיות למוות או לחיים, זה לא דבר של מה בכך. לקח לנו המון זמן עד שהם הבינו את זה, והם עדיין לא מבינים. כל פעם מתחלפים שם הפרסונות וצריך להסביר מחדש. עד שאתה בא ומלמד ומטמיע, מתחלף לך הפקיד שם". הרעיפו הרבה שבחים והערכה על גורמים רבים במשברים הגדולים שחווינו בשנים האח־ רונות, איפה אתם בתמונה? "אתה לא מבין איך שאני נפגעתי בהדל־ קת המשואה בקורונה, כשלקחו רופא ואחות ולא לקחו עובד מעבדה אחד. מי שעשה את מיליוני הבדיקות לא עמד שם. רופא ואחות טיפלו במאושפזים, אבל מי שעשה את מי־ ליוני הבדיקות היו עובדי מעבדה. מי שצריך להדליק משואה עכשיו זה מנהל המעבדה פצועים 650 בבנק הדם בסורוקה. קיבלנו במצב קשה, מי שרץ לשם אלה עובדי מעבדה שפעלו להביא מנות דם, לבדוק אותן, להנפיק מנות דם. המעבדה הפורנזית, הם אלה שצרי־ כים להדליק משואה, אבל תמיד לוקחים את הרופאים, האחיות, לאנשים נדמה שמערכת הבריאות זה רק רופא ואחות, כי רק את זה הם רואים". ואתם נשארים מאחורי הקלעים? "אנחנו עושים את כל העבודה הקשה מאחורי הקלעים, ומעבירים את הממצאים לרופא שמ־ סתכל ואומר 'יש לך כולסטרול גבוה', בוא קח תרופה כזו או אחרת, אבל מי העמיד את השי־ טה של הכולסטרול? מי עושה את הבקרות כדי לוודא שהבדיקה תצא לך מצוינת? כל חודש אנ־ חנו עושים בקרות עם מעבדות בחוץ לארץ – הם שולחים לנו דגימה, אנחנו בודקים אותה, שול־ חים את התוצאות ועושים הצלבות. אוי ואבוי אם התוצאות שלנו לא יצאו זהות למה שיצא במעב־ דות אחרות. תבין עד כמה שאנחנו חייבים לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים גבוהים מאוד". את אופטימית לגבי המודעות כלפיכם בעתיד? "אני מאמינה שבעבודה קשה אנחנו בהחלט נצליח. פשוט מה שקרה עד עכשיו הוא שעבדנו מאחורי הקלעים. אנחנו גאים מאוד במקצוע שלנו. אנחנו מאוד לויאליים ואכפתיים, אנחנו אנשי מדע, אנשים שאוהבים ללמוד, אבל הבנו שאם אתה לא בא ואומר 'סליחה, אני פה', אז אף אחד לא יודע שאתה פה. אף אחד גם לא דואג להגיד שאתה פה. כשאתה הולך לרופא, הוא לא אומר לך 'וואלה, כל הכבוד, עשו את הבדיקות בצורה מקצועית' בעניין הזה, אנחנו הולכים לעשות שינוי גדול". אדמון במעבדה. צילום: הסתדרות המיקרוביולוגים הביוכימאים ועובדי המעבדות ״אנחנו גאים מאוד במקצוע שלנו. אנחנו מאוד לויאליים ואכפתיים, אנחנו אנשי מדע, אנשים שאוהבים ללמוד, אבל הבנו שאם אתה לא בא ואומר 'סליחה, אני פה', אז אף אחד לא יודע שאתה פה. אף אחד גם לא דואג להגיד שאתה פה. בעניין הזה, אנחנו הולכים לעשות שינוי גדול"
8 2024 ספטמברהסתדרות המיקרוביולוגים הביוכימאים ועובדי המעבדות ה מעבדות במכון לרפואה משפטית, אותן מנהלת ד"ר נורית בובליל, מתורגלות כבר באסונות. עברו דרכן כל האירועים הקשים שי־ דעה המדינה, פיגועים, מלחמות, ואסונות כדוגמת נחל צפית ואסון מירון. כל החללים מהאירועים הקשים מגיעים בסופו של דבר למכון לרפואה משפטית לזיהוי ולסגירת מעגל, שאחריה אפשר למסור למשפחה את ההודעה הקשה. בין אסון לאסון, בימי שגרה, עוסקת המעבדה בזיהוי דנ"א של זירות רצח, תאונות דרכים, וזיהוי אלמונים. "בשעה שא־ נחנו מדברים, ישנן שלוש משפחות שיודעות או שנודע להן שהקרובים שלהם נהרגו והן מחכות לזיהוי שיגיע מאיתנו. השולחן של ד"ר בובליל בקומה השנייה של המכון לרפואה משפטית עמוס בתיקים, שכל אחד מהם מקפל בתוכו מקרה טרגי אחר שע־ ליה לפצח. עובדי המעבדה נכנסים ויוצאים ממשרדה עם נתונים מדעיים שדורשים את הת־ מחותה. "צריך להבין שאי אפשר לטעות פה", היא אומרת. "בקצה יש משפחה שצריכה לדעת בוודאות שמדובר בבן המשפחה. צריך תשובה מדעית ועד כמה שאפשר – חד משמעית. "הדימוי שיש לעובדי המעבדות בישראל עושה לנו עוול גדול", היא אומרת. "מדינה לא יכולה לתפקד יום אחד בלי מעבדות. אם מעב־ דה מושבתת בבית החולים למשך שעה, שלושה באוקטובר, אני 7־ חולים עלולים למות. אחרי ה יכולה לומר שאין אף מדינה בעולם שיכולה לעשות את מה שעשינו פה מאז שפרצה המ־ לחמה". ד"ר בובליל היא מומחית לזיהוי דנ"א בתחום הפלילי, בעלת תואר ד"ר לפילוסופיה ובוג־ רת החוג לפתולוגיה בבית הספר לרפואה ע"ש 7־ סאקלר באוניברסיטת תל אביב. החל מה באוקטובר היא והמעבדות שהיא מנהלת עוס־ קים במלאכה הקשה של זיהוי הנרצחים בעוטף עזה. "בשבת כולנו הגענו למכון באופן אוטומ־ טי", היא משחזרת. "מהר מאוד הבנו שהעוטף הוא זירת לחימה וייקח זמן עד שהכוחות יצליחו להוציא משם את הנרצחים, אז למעשה, בערב חזרנו הביתה והתייצבנו בחזרה למחרת בבוקר. כמובן שאיש מעובדי המכון לא עצם עין באותו לילה קשה, שלאורכו הוכנה התוכנית להתמודדות עם עבודת הזיהוי המורכבת, כפי שמספרת ד"ר בובליל. "הבנו שמדובר בכמות גדולה מאוד של נרצחים ושאין במכון די מקום להכיל את כולם. התוכנית הייתה שהגופות יגי־ עו למחנה שורה של הצבא ומשם יגיעו אלינו דגימות לזיהוי". כך החלו לזרום למכון דגימות של אזרחים או חיילים שלא זוהו, בעוד שמי שזוהה בוודאות כחייל, הגיע למעבדה הצה"לית המקבילה. עוד באותו הלילה היה ברור לד"ר בובליל שצוות המכון לבדו לא יוכל לעמוד במשימה והיא קיבלה החלטה לגייס מערך מתנדבים. "זה דבר מאוד לא מקובל, שחורג מכללי הבסיס של מעבדה שהיא בדרך כלל מקום סגור, עם צוות קטן", היא אומרת. "אי אפשר סתם כך להכ־ ניס אליו אנשים נוספים. אבל הבנתי מיד שלא תהיה ברירה אחרת". עם הקריאה לגיוס מערך מתנדבים, החלו לזרום למכון אלפי פניות, החל מעובדי מעבדות ועד מומחים בעלי שם עולמי, שביקשו להגיע ולסייע. "הטלפון שלנו לא הפ־ סיק לצלצל, כולל הטלפון הפרטי שלי. בשלב נ � א 2,000 מסוים הגענו לרשימה של יותר מ־ שים, היה מפעים לראות את זה". המכון כולו הוכשר לטובת הפרויקט. אולם ההרצאות במכון הפך למעבדה וכל חדר פנוי שימש לטובת העניין. "מדובר בבניין קטן שגם בשגרה הוא צפוף וסובל מחוסר במקום, היה לי ברור שנדרשת פה הקמה של מערך לוגיס־ טי חדש ושונה ממה שיש – ממש מערך שלם שיענה לכל הצרכים, החל מהיכולת לקלוט את כמות המתנדבים שנדרשת, דרך הכנסת מכשור חדש ועד חדרי מנוחה לצוותים. הצבא סייע לנו בעניין הזה והעמיד פה מערך לוגיסטי ואנושי זיהוי שהמוח מסרב לתפוס טרגדיות, אסונות, כאב וצער שאי אפשר לשאת – כל אלה מתנקזים לבניין הקטן והצנוע השוכן בשכונת אבו כביר בתל אביב, אבל את הממצאים והמראות שהתקבלו באוקטובר הראש מסרב לעכל והנפש מתקשה להכיל. במסמך אנושי 7־ שם ב , מנהלת המעבדות במכון לרפואה משפטית, את ד"ר נורית בובלילמטלטל משחזרת אורן דגן | הרגעים הקשים מתחילת המלחמה, כשהסוף לא נראה באופק ״היה יום אחד שביקרה פה בכירה ממשרד הבריאות, היא הסתכלה עלי ואמרה לי 'מחר את לוקחת חופש', עניתי לה שבחלום הלילה אני לוקחת יום חופש, מקסימום אגיע מאוחר לעבודה. בבוקר בעלי נשאר איתי בבית. ובקפה של הבוקר, הרגשתי שאני מתרסקת״
9 ד״ר נורית בובליל. צילום: דוברות משרד הבריאות שעזר לנו בכל מה שנדרש. מלאכת הזיהוי בימים הראשונים הייתה קשה מנשוא וחייבה עבודה סביב השעון. "צריך לה־ בין את התהליך", מסבירה ד"ר בובליל. "אנחנו מקבלים דגימה שצריך להפיק ממנה את הדנ"א שאותו צריך להשוות למשהו. הכי טוב זה לה־ שוות לדגימה מקורית של המנוח. לחיילים לוקחים דגימה כשהם מתגייסים לצבא, אבל בסיטואציה הנתונה, שבה יש אזרחים מבוגרים, ילדים ותינוקות, אין לך למה להשוות". כאן נכנסה לתמונה משטרת ישראל שהקימה והפעילה מערך עצום של הפקת הדגימות של הנעדרים. "לקחו דגימות מבני משפחה שהגי־ עו לדווח על היעדרות של יקיריהם, אבל לא כולן היו מספיקות. היה נדרש לפעמים להשיג דגימות של המנוח עצמו, אם זה בעזרת חיפוש בארכיון של בתי החולים לגבי נעדרים שעברו פרוצדורות ניתוחיות בעבר או במציאת פתרו־ נות נוספים". התאמת הדגימות מהשטח והשוואתן לד־ גימות המשפחה דורשת אינטליגנציה גבוהה, בשונה מהדימוי של עובד המעבדה הטכני, וכפי שטוענת ד"ר בובליל – שנדרשים כאן אנשים עם 'ראש גדול'. "עובד מעבדה צריך להיות אדם עם ראש, עם יכולת להסתכל על הממצאים ולתת חוות דעת. התהליך הביולוגי מורכב מאוד ויכול לייצר כל מיני תת תוצאות שהן לא נכונות ואתה צריך לדעת לזהות את זה. זה לא שהמכשיר מוציא פלט, אתה שולח אותו ושהם יסתדרו. אתה עובר דגימה אחר דגימה, פרופיל אחר פרופיל, ואם הוא לא מושלם אז צריך לשאול מה קרה לו והאם אתה חוזר אחו־ רה לרמת ההפקה או שצריך דגימה אחרת". ככל שחלף הזמן, הדגימות של הנרצחים הפכו מסובכות יותר למיצוי הדנ"א וגם המק־ רים נהיו מורכבים מאוד. "צריך להבין שמדובר בתאי שטח גדולים, עם פרישה מאוד רחבה של הזירות ומקרי מוות אכזריים. למשל, המחבלים השתמשו במכוון בפצצות שיצרו שריפות בחום מאוד גבוה, זה הפך חדרי ממ"ד לקרמטוריום. ולא מדובר בגופה אחת, מזירה אחת בממ"ד יכולנו לקבל שקית עם דגימות שבהן מספר קו־ רבנות שהחום התיך אותם אחד לשני. אף אחד לא דמיין סיטואציות כאלה שאנשים נשרפו ביחד מחובקים בממ"ד. "היו גם מקרים שבהם אנשים מתו כתוצאה מפיצוץ, במקומות שבהם נורו טילים. אנשים נמצאו יחד, קשה אפילו לדמיין את זה, זה נורא, אתה מסתכל ורואה גוש שרוף ובמיפוי אתה מבין שיש פה לפחות שלושה עמודי שידרה, מותכים באופן חלקי זה בזה". לדבריה, זה מצב חריג מאוד ובהיקף חסר תקדים. "כל כך הרבה הרוגים, כל כך הרבה פציעות שונות שנעשו במ־ כוון עם חומרי בערה כדי להגביר את השריפה". הראש סירב לעכל את תוצאות המעבדה, וכשהגיעו הדגימות לזיהוי המחבלים המתו־ עבים, כבר אי אפשר היה להכיל את זה, כך מסבירה ד"ר בובליל. "בשלב מסוים התחילה להיאסף כמות אדירה של מחבלים שהדגימות שלהם נכנסו לבדיקות שלנו. מהשלב הזה החליטו לרכז את הדגימות האלו בשדה תימן ואחר כך במשטרה, כי הבינו שכאן אי אפשר להכיל את זה". בשלב מאוחר יותר, כשפונו הגופות מהשטח, התחילו להגיע ממצאים נוספים. "עשו שיפוץ של גדר הגבול ונמצאה שם גופה. הגיעו אלינו עצמות אדם שהתגלו בנקודה מסוימת בשטח וזה הופך את המלאכה למורכבת ומסובכת יותר". קושי נוסף נגע לזיהוי עובדים זרים או גופות של מחבלים. "בשלב הראשון לא ידענו על כל העובדים הזרים ובוודאי שלא היו לנו דגימות להשוות אליהן, כך גם במקרה של מחבלים, שלא יכולנו לזהות אותם והם נותרו תקופה ממושכת אלמונים". בובליל נשואה ואם לשלוש בנות, עבדה "אני עובדת באופן שוטף עם דגימות דם, זה לא מרתיע אותי ולא מבהיל אותי, אבל פתאום מצאתי את עצמי פותחת מבחנות עם ציפורניים של ילדים וחלקי גופות. אני לא אשכח שנתקלתי בלק ירוק על ציפורן מסודרת. הבנות במעבדה לימדו אותנו להתרגל למראות הקשים" מעבדות במלחמה
10 2024 ספטמברהסתדרות המיקרוביולוגים הביוכימאים ועובדי המעבדות סביב השעון, עם כל המחיר המשפחתי והנפשי שגבה התפקיד החשוב שרבץ על כתפיה בימים הקשים ביותר שידעה המדינה. "הם לא ראו אותי בבית", היא מספרת. "הבנות ידעו שאימא בעבודה, גם באמצע השבוע וגם בשישי שבת – יצאתי הביתה לפנות בוקר, ישנתי כמה שעות וחזרתי לעבודה. כבר בימים הראשונים הודעתי שאנחנו שמים בצד את כל העבודה השגרתית והתפניתי רק לטיפול בזיהוי הנרצחים. היה יום אחד שביקרה פה בכירה ממשרד הבריאות, היא הסתכלה עלי ואמרה לי 'מחר את לוקחת חופש', עניתי לה שבחלום הלילה אני לוקחת יום חופש, מקסימום אגיע מאוחר לעבודה. בבוקר בעלי נשאר איתי בבית. ובקפה של הבו־ קר, הרגשתי שאני מתרסקת. דווקא שם, בגלל שלא הייתי לרגע בעשייה, המוח התחיל לתפוס את הפרספקטיבה של מה שאני עושה ועם מה שאנחנו מתמודדים". היא פדנטית ומקצוענית עד הסוף בשגרה, אבל הסיטואציה שנוצרה דרשה מד"ר בובליל והצוות שלה לצאת מהמסגרת ולהמציא נהלים ואופני עבודה חדשים. "בשלב מסוים היה צריך לסנכרן פה מספר מערכות מידע של גופים שונים; שלנו, של המשטרה ושל הצבא, ונד־ רש להמציא מערכת אחת שיודעת לדבר בכל השפות. "המורכבות של האירוע הייתה ביכולת לנהל אותו", היא אומרת. "בסוף הכל קרה וע־ מדנו בזה, אבל כשאני מסתכלת אחורה זה היה מאוד קשוח, הייתה תחושה אמיתית שכולם מבינים את גודל השעה". לדבריה, אם מישהו היה אומר לה פעם שי־ קרה דבר כזה, היא לא יודעת איך הייתה מגי־ בה. "זאת עבודה שאתה לא יכול לדמיין אותה בחיים". רק לשם השוואה, התקציב השנתי של המכון עומד על תשעה מיליון שקלים בשנה, סכום שיצא רק על החודשים הראשונים של המלחמה. "העבודה לא הסתיימה. אנחנו עדיין מקבלים כל הזמן דגימות או גופות שמגיעות מעזה עם חשש שאולי מדובר בחטופים, אירוע כזה מקפיץ פה את כל הכוחות וזה לא משנה אם זה בוקר או לילה, שישי או שבת". באוקטובר 7־ עשרה חודשים חלפו מאז ה והמעבדות במכון לרפואה משפטית עדיין מחזיקות במערך מתנדבים במילואים, שמח־ כה להקפצה. "יש פה צוות של מומחים לזיהוי דנ"א של עצמות שנמצאות בשטח. צריך להמ־ שיך, עד שהחטוף האחרון יחזור, לא סיימנו את המלאכה, וזה יכול להימשך עוד שנים". אחת המתנדבות, שגם ריכזה את צוותי המתנדבים היא ד"ר יפעת אלקלעי, שמנהלת בשגרה את המעבדה לאימונולוגיה קלינית באוקטובר היא התנדבה לסייע 7־ באיכילוב. ב במכון הפתולוגי ומאוחר יותר אף גויסה בצו מילואים ומוכנה לקריאה גם היום. "מצאתי את עצמי עושה משהו שלא עשיתי קודם", היא אומרת. "ביום הראשון העברנו את המ־ עבדה למוכנות לחירום, ולמחרת כבר פנו אליי ואמרו שנורית צריכה עזרה במעבדה". היא התייצבה ללא היסוס במחנה שורה, וחצי שעה לאחר שנשאלה אם היא יכולה "לעבוד עם דגימות לא טריות", היא כבר הייתה במע־ בדה, לבושה בחלוק, והתחילה במלאכה שלא ציפתה לה. "אני עובדת באופן שוטף עם דגי־ מות דם, זה לא מרתיע אותי ולא מבהיל אותי, אבל פתאום מצאתי את עצמי פותחת מבחנות עם ציפורניים של ילדים וחלקי גופות. אני לא אשכח שנתקלתי בלק ירוק על ציפורן מסו־ דרת. הבנות במעבדה לימדו אותנו להתרגל למראות הקשים". ד"ר אלקלעי התגייסה למשימה במסירות והגיעה מדי יום למעבדה. "אני מנהלת מעבדה שעושים בה בדיקות דם ויודעת לקרוא פרו־ טוקולים, אבל אף פעם לא עסקתי ברקמות ועצמות או בציפורן של תינוק. אלו שקים על גבי שקים, אלפים של דגימות, מקררים שלמים – לקבל אותם ולקטלג אותם זה היה מסיבי. "בימים הראשונים, כשהעוטף היה עדיין זירת מלחמה, היינו במעבדה ופתחנו מבחנות. כשמבינים את גודל השליחות מבינים טוב מאוד מה נדרש מאיתנו", היא אומרת. העבודה במעבדה לא דורשת רק ידע טכני. אלא אנשים שמסוגלים לעשות התאמה מהירה לסיטואציה שנוצרה, לתפקד תחת הלחץ ולמצוא פתרונות יצירתיים. "הגיעו המון מתנדבים, בהם חוקרים בכירים שנכנסו למעבדה ופינו את הצוות של המכון למלאכה המורכבת של הזיהוי. הם צוות לא גדול, שצריך לעשות עבודה שאי אפשר לטעות בה. ניסינו לא להפריע, למרות שקל מאוד להפריע. צריך היה לא להזיק ולקדם את העבודה של הצוות באופן הכי מקצועי". בתוך הכאוס ואי הוודאות שנוצרו המשימה הייתה כבירה. "בהתחלה היינו צריכים לזהות מי בארץ ומי בעזה. המדינה הייתה צריכה לדעת מי חטוף כדי לדעת מול מה אנחנו עומדים. כמו עם אמילי הנד, אנשים ניסו לאחוז בידיעה שהיקירים שלהם חטופים ולא מתים". בשלב מסוים העבודה השתנתה והם התחילו לחפש אנשים ספציפיים. "יש רצון עז להצליח לזהות את האדם הספציפי", היא אומרת. "בסוף היום אתה הולך הביתה, רואה טלוויזיה ויודע בדיוק את מי מחפשים. זה מאוד קשה כששומעים את הסיפורים בטלוויזיה". זאת הייתה ללא ספק חוויה קשה ומטלט־ לת עבורה, אבל למרות הכל, כך היא מעידה, היא לא הייתה מוותרת על ההשתתפות בה. "זאת תחושה חזקה של שליחות. עבדנו כמעט שעות ביממה והיינו יוצאים מהמכון רק 24 לפנות בוקר. הייתה לנו משימה והיינו חדורי מטרה. ההיענות הייתה מטורפת, פנו אליי יותר עובדי מעבדות מרחבי הארץ, עובדים 2,000- מ בכירים, מומחי עצמות, מומחים מהפקולטה לחקלאות. את חלקם הכשרנו וכולם עבדו כל הזמן. אף דגימה לא חיכתה דקה". במרוצת הימים, כשפחתו הכמויות, שבה ד"ר אלקלעי למעבדה שהיא מנהלת באיכילוב, אבל המשיכה לתפעל את מערך המתנדבים באבו כביר, כשהיא מגויסת למילואים. "נוצרה קבוצה של מתנדבים, שהגיעו בהתחלה גם בש־ בתות ובלילות. עד היום נשאר צוות ליבה גדול של מתנדבים שנותן גב". אחת המסקנות שאליהן הגיעה היא שמערך החירום צריך להישמר לקראת הימים הבאים, "כולל להישאר במילואים ולהגיע למילואים. צריך להשאיר צוות שבמקרה של אסון אפשר יהיה לקרוא לו כי צריך את האנשים. צריך לש־ מור על מיומנות וכשירות, שלא נצטרך להקים את המערך הזה שוב במקרה של רעידת אדמה או מלחמה. בסוף זה בא מהבנה שצריך ולא שואלים שאלות. בהתחלה כולנו היינו בחוסר אונים מוחלט והעשייה נתנה לנו משמעות גדו־ לה. כשקיבלנו תעודות הוקרה, אמרתי שאנחנו אלה שצריכים להודות למתנדבים". יפעת אלקלעי. צילום: מירי גטניו
11 חיים לאחר המוות פוסט מצמרר שפרסמה הזמרת ותושבת כפר עזה שי-לי עטרי על רצונה להפיק באוקטובר, הוביל לשטף של בקשות 7־ זרע מגופת בעלה שנרצח בבוקר ה דומות מצד משפחות כואבות של נרצחים והרוגים. כך מצאה עצמה המעבדה , עובדת סביב השעון באחת ד"ר שימי ברדהלפריון הגבר ובנק הזרע בניהולו של המשימות שוברות הלב במלחמה דפנה אייזברוך Shutterstock : צילום אילוסטרציה מעבדות במלחמה
12 2024 ספטמברהסתדרות המיקרוביולוגים הביוכימאים ועובדי המעבדות ע ובדי המעבדה לפריון הגבר בבית החולים עושים לאורך כל ימות השנה עבודת קודש למען אנשים שמתמו־ דדים עם אי פריון, אבל את התפנית באוקטובר, איש 7־ שחלה בעבודתם בעקבות ה לא צפה. יומיים לאחר הטבח, הזמרת ותושבת כפר עזה שי-לי עטרי פרסמה בדף הפייסבוק שלה פוסט מצמרר בעקבות רצח בעלה בתקיפות חמאס בקיבוץ, שבו שיתפה את הקוראים בר־ צונה לשאוב מגופתו זרע על מנת להביא ממנו ילדים נוספים לעולם. כשד"ר שימי ברדה, מנהל המעבדה, קרא את הפוסט הוויראלי, הוא הבין מיד שעליו לצפות למבול של פניות מצד נשים ומשפחות נוספות שאיבדו את היקר להן מכל. ד"ר ברדה וחמש עובדות המעבדה שבניהולו אחראים בשגרה על הקפאת דגימות זרע, הכנת הדגימות להזרעה במטופלות, ביצוע בדיקות בסיסיות של איכות הזרע ובדיקות מתקדמות בכרומוזומים ובדנ"א של הזרע. עבודת המע־ בדה כוללת בנוסף מחקרים בסממנים הגנטיים 1% לאי-פריון, בעיה רפואית ממנה סובלים מהגברים. בנוסף, המעבדה עוסקת במחקרים קליניים בנושאים שונים, ובהם פריון בקרב גברים חולי סרטן, נשים טרנסג'נדריות וגברים שחוסנו נגד נגיף הקורונה. המחקר, אגב, מצא כי אין לחיסון כל השפעה על הפריון. בנוסף, במעבדה מעבדים דגימות של רקמת אשך שנו־ תחו מגברים שסובלים מאי-פריון, כשהבשורה מהמקרים, הצוות מצליח להפיק 50%־ היא שב זרעונים שמישים מהדגימות. הפקת זרע מרקמת אשך של גברים שמתו בנ־ סיבות טרגיות הייתה תמיד חלק מעבודת צוות המעבדה. לפחות אחת לחודש הייתה מגיעה לבית החולים בקשה ממשפחה שרוצה לשאוב ולהק־ פיא את הזרע מיקירם שמת בפתאומיות בנסיבות טרגיות, מתאונה, התאבדות או אירוע לבבי. "הב־ קשות היו מגיעות בעיקר בשעות הלילה", משחזר ד"ר ברדה. "גרתי אז קרוב לבית החולים והייתי נענה מיד לבקשות, וכך הפכנו לידועים בתחום". ימים ספורים לאחר ההתקפה הרצחנית על באוקטובר, משרד הבריאות 7־ הישובים בעוטף ב הקים קבוצת וואטסאפ של מנהלי יחידות לפריון הגבר מארבעה בתי חולים – שיבא, איכילוב, בילינסון ואסף הרופא, שהיו זמינים בתורנויות לקבלת בקשות שהגיעו מצד משפחות הנרצחים והנופלים לביצוע ההליך. "היה עומס מטורף", אומר ד"ר ברדה. "היו מגיעים אלינו בין שניים לשלושה מקרים בלילה. הניתוח עצמו פשוט ומהיר, אבל עבודת המעבדה לוקחת בין שלוש לארבע שעות. צריך לזכור שבבוקר הפעילות במעבדה מתנהלת באופן שגרתי. בשבוע הראשון הגיעו הנרצחים, שחלקם שכבו בשטח במשך כמה ימים, ולאחר מכן התחילו להגיע גם נופלים. "הקפדנו לא לחשוף את הפנים של המטו־ פל בזמן ביצוע ההליך," מספר ברדה. "מהרגע הראשון לא הייתי מוכן לכך, וחשפנו רק את החלק הרלוונטי של המטופל. זה הקל על ההש־ פעות הנפשיות הכרוכות בהליך. עדיין, בסוף היום מגיעים הביתה, פותחים טלוויזיה, רואים את ההלוויה של ההרוג או הנרצח שניתחנו רגע לפני כן, שומעים סיפור חיים ורואים את הפ־ נים שלו. זה קשה מאוד, ברור שכולנו הרגשנו את האבל, וזה יצר עומס נפשי. למרות שניסי־ נו לנתק את הרגש כמה שיותר, להפוך את זה לטכני ולא לראות, זה לא היה באמת אפשרי". רק בחודש ינואר, עם דעיכת קצב הנופלים ועם הכנסתם של ארבעה בתי חולים נוספים למאגר של מבצעי ההליך, החל העומס על ד"ר ברדה ושאר עובדי המעבדה לרדת במקצת. "היו הרבה אנשים שהתנדבו בחמ"לים ותרמו, כל אחד בדרכו, כולם רצו לעזור וכל אחד נתן באמת את כל מה שהוא יכול. היה מתבקש שנעזור, אבל העובדה שיכולתי לסייע ולהשפיע בצורה מסוימת, נתנה לי נחת. עשינו את זה מכל הלב ובלי רתיעה – פשוט לעשות מה שצריך". ד"ר ברדה תמיד נמשך לעולם הרפואה. אחרי שסיים את לימודי התואר הראשון והש־ ני בביוטכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן, הוא התאהב בעולם המעבדות. תחילה התעניין בחקר, למרות שהוא איש של אנשים, כפי שהוא מגדיר את עצמו, אך בהמשך מצא את עצמו בעבודה מול מטופלים ומטופלות והתאהב בע־ בודתו. בעבודת הדוקטורט חקר ד"ר ברדה בי־ טוי של גנים שמתבטאים באשכים תוך חיפוש מרקרים למציאת זרע בגברים שאין להם זרע. בין היתר, כך הוא מעיד, הם ערכו מחקרים גם בעכברים בבית החיות של איכילוב. הפעולות המבוצעות במסגרת המעבדה לפריון הגבר ובנק הזרע מגוונות, החל מניהול המעבדה הקלינית, לרבות בדיקות זרע ובדיקות מתקדמות בזרע וניתוחים באשכים; דרך מעבדת בנק הזרע, שפעילותה כוללת את ניהול מערך התורמים, גיוס, ייבוא זרע וביציות מחו"ל; ועד מחקרים קליניים פרוספקטיביים ורטרוספקטיביים, שעו־ סקים באיכות הזרע בנשים טרנסג'נדריות, בהש־ פעת חיסון הקורונה על איכות הזרע (לא משפיע) ובבחינת השפעת הזמן על זרע מופשר לעומת זרע טרי; לרבות מחקרים הנוגעים לגברים חולי סרטן ולמדע בסיסי המאיר בזרקור את השאלה מה גורם לבעיות זרע. מבחינת ד"ר ברדה, כל שאלה שעולה במה־ לך עבודתו מול מטופלים ואינה זוכה לתשובה "היה עומס מטורף, היו מגיעים אלינו בין שניים לשלושה מקרים בלילה. הניתוח עצמו פשוט ומהיר, אבל עבודת המעבדה לוקחת בין שלוש לארבע שעות. צריך לזכור שבבוקר הפעילות במעבדה מתנהלת באופן שגרתי. בשבוע הראשון הגיעו הנרצחים, שחלקם שכבו בשטח במשך כמה ימים, ולאחר מכן התחילו להגיע גם נופלים״ ד״ר שימי ברדה. צילום: ג׳ני ירושלמי, דוברות איכילוב
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=