הבמאי עמרי ניצן. עשינו את 'חלום ליל קיץ', 'הלילה השר ניים עשר', 'המטבח', 'חתונת הדמים', 'מעגל הגיר הקווקר זי'", היא משחזרת. "עברנו מחזה אחרי מחזה, קלאסיקות מדהימות, וזה היה בית ספר אמיתי לשחקנים. היום אין דבר כזה יותר – זה יצר שחקנים, זה יצר תיאטרון". הפריצה הגדולה של אליאן הגיעה עם הסרט 'נורית'. "זה היה מהפך עצום בקריירה שלי. פתאום קיבלתי פרסום, זה היה לא מהעולם הזה". בהמשך עברה גם לתיאטרון המסר חרי: החליפה את דליה פרידלנד ב"בוטיק השקרים" והשר תתפה בערב שהוקדש לשירי אדית פיאף. מאז היא שיחקה בעשרות סדרות וסרטים – "ילדות רעות", "מרחב ירקון", "קסטנר", "זינזאנה", וכמובן "סברי מרנן". אליאן זוכרת במיוחד את תוכניות הילדים "שלוש, ארבע, חמש וחצי": "כמה מאמצים הושקעו בתוכנית – חזרות, עבודה על הטקסטים. לפעמים אני חושבת על זה שפעם עשו תוכנית אחת בשבעה ימים, והיום עושים שבע תוכניות ביום אחד". את ימיה הראשונים בלהקת הבימה זוכרת אליאן היטב. "היינו באים לתיאטרון כל בוקר, גם אם לא הייתה חזרה. השחקנים היו דמויות, טיפוסים – כמו ניסים עזיקרי, למשל, שהיה כוכב ענק. ניהלנו שיחות על אמנות, פרצו בינינו מריר בות, יצרנו חברויות. היה מה שנקרא גרין רום, והיינו מגיר עים ומבלים שם שעות. זה מה שנקרא להתייחס לתיאטרון כאומנות שהיא מעל החיים. היו גם דוגמאות רעות: נשים לא ילדו כי הן חשבו שזו בגידה במקצוע. התיאטרון היה הרבה יותר ממקום עבודה – זאת הייתה הזהות שלך". מה השתנה? "היום התיאטרון הוא מקום שאתה בא לעבוד בו. הכל מתקדם, כי באיזשהו מקום, מה שבאמת קרה הוא שהמר קצוע שלנו הפך ליותר חולין. ולטוב ולרע – אני לא באה לעצור את התהליכים האלה, אתה יודע, אבל אני מציינת עובדה. אין טעם ללכת אחורה, אתה מבין? אף אחד לא יעצור את הדרך שבה הדברים מתקדמים. אני מרגישה שההוויה שלי כשחקנית מגיעה משם, ועם הדור שלי זה יסר תיים. בכלל, היום אנחנו קצת אמריקאים. אם תחשוב על זה, על כל מיני מאפיינים בהתנהגות שלנו, לא רק באומנות, אנחנו אמריקאים". אני מנסה להיות האמא הכי טובה בעולם – אבל יש לי חיסרון: אני חרדתית ברמות מטורפות. בכל שקל 200 מעיל שלי תמצא איזה במזומן, שיהיה. אם אני רואה אמבולנס שנוסע בכיוון הבית של הילדים, אני מיד מתחילה לדאוג יונה אליאן בהצגה ״אמא״. צילום: העמותה לקידום מקצועי 27 הסתדרות המעוף מנהיגות. מקצועיות. עשייה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=