המסדרון המוביל אל משרדה של אורלי ביטי ב'וועד הפועל' מלא בתמונות עכשוויות והיסטוריות של נשים בהסתדרות – מהמעברות, דרך קמפיין להעלאת מודעות לאלימות כלפי נשים, עד לצעדת יום הפועלת. מעבר לכרזות יפות, ברור שגם היום, אולי אפילו יותר מבעבר, על מעמדן של נשים צעירות בהסתדרות, כמו מקומן בעולם העבודה, ניטש עדיין מאבק. ביטי מספרת על התמונה התלויה במשרד מעל ראשה, "מנהיגות בעיני זאת פעולה בקבוצה. יש בתמונה קבוצת נשים פועלת, זאת הפגנה-פעולה על בסיס סט ערכים משותף. הדגל האדום מייצג את זה, וזה הדגל שאני רוצה להניף, עם כל ההתאמות הנדרשות לשנות ה-2000."

הקריטריון המגדרי

ביטי (58) נשואה +2, מספרת כי הבת שלה חזרה מסדרת חינוך בצה"ל וסיפרה לה על מפגש מעניין שהיה לה שם. "שאלתי אותה מי מהמרצים שלך היה או חילוני או אשה והיא ענתה לי 'אף אחד', זה המצב היום". הקריטריון המגדרי הוא צורת החשיבה שלטענת ביטי צריכה להתחזק כדי להגיע לשוויון. "ניקח לדוגמא את המשבר בטבע, אלפי מפוטרים ומפוטרות ואין התייחסות להיבט המגדרי, כמה מהם נשים וכמה גברים. הצרכים אחרים והתמיכה שכל עובד זקוק לה היא שונה", מחדדת ביטי.

עו"ד אורלי ביטי, חברת הנהלת נעמת ומייסדת נעמת הצעירה . צילום: מור קצמן.

"בישראל אין בעיה גדולה של היקף תעסוקת נשים, המדינה בעבר תקצבה את הנושא בכמעט 2 מליון שקלים, וטליה ליבני יו"ר נעמ"ת הקודמת הציעה בזמנו לפואד בן אליעזר שר התמ"ת להטמיע קריטריון מגדרי ללא עלות כלכלית בהתייחסות לתעסוקה וזה יהיה כרוך בשינוי חשיבה ואולי קצת טפסים – הוא השתולל וזה לא קרה בסוף".

גם בניתוח של מדד ג'יני, הבוחן את אי השוויון בהכנסות, אין התייחסות מגדרית, "הנתונים המוצגים לא מציגים את כך שאין צמצום וסגירת פערים בתחום המגדרי", טוענת ביטי.

תודעה מעמדית ופמיניזם

התודעה המעמדית של ביטי התחילה עוד בגיל הנעורים, "עיכבתי את התעודת זהות כדי שיהיה לי קודם פנקס חבר הסתדרות בגיל 18".

"התודעה המעמדית שלי תמיד הייתה מאוד משמעותית. היום זאת ראיה שלא מאוד קיימת וזה מאוד מצער", את זוויות הראיה המעמדית והמגזרית היא כורכת ביחד ומזהה את שתיהן. "אני נפגשת עם קבוצת סטודנטיות באוניברסיטת תל אביב ויש שם יהודיות וערביות ועולות ממקומות שונים, והיא מאוד מגוונת אבל הן עדיין באוניברסיטת תל אביב וחלקן עשירות מאוד, אבל אף אחת לא מסתכלת על זה. השאלה היא האם יש לך כסף או אין לך כסף, אם את עשירה או ענייה, האם את חיה על כוח עבודתך או על כוח עבודתך של אחרים – כמעט לא נוכחת", אומרת ביטי.

תערוכת צילומים ומעבר של נעמ"ת במסדרון הארגון (צילום: יעל אלנתן)

"אני תמיד טוענת שאין פמיניסטיות צעירות. כשאת בת 20, בין אם גבר או אשה, את חושבת או חושב שאתה יכול לעשות הכל. החשיפה לעובדה שיש דברים שחסומים בפניך, מגיעה  לדעתי מעולם העבודה.

"אותי אלו הנושאים שמטרידים יותר: נושאים של כסף, באופן ממוקד פערי השכר וייצוג מול סדר היום. לא מספיק שנבחרה אשה, אלא איזו מדיניות היא מקדמת, והאם היא מקדמת נשים או לא."

"הרבה פמיניסטיות לא תופסות את גולדה מאיר כפמיניסטית. אבל בגלל התפיסות  הסוציאליסטיות שלה היא קידמה סדר יום משמעותי לנשים, כמו חקיקת המגן עד 64, חוק בית הדין לעבודה, הקמתו של הביטוח הלאומי, תשתית של המערכת של נערים בסיכון ועוד. אלו דברים מאוד משמעותיים."

"נעמ"ת כארגון גדול נלחמת על המקום שלה, אנחנו נלחמות מול הרגולטור – שלא רוצה למשל, מעונות. ב-1992, 90% מהמעונות הספיקו לילדי עובדות, ב-2018 פחות מ 50%. הסבסוד יקר, אז הם לא מעוניינים. לכאורה חינוך לגיל הרך הוא ממשלתי, אבל זה הוקם מראש בתחום ארגונים לא ממשלתיים וגדל כך בצורה מדורגת."

לא רק קמפיינים ברשתות

אני שואלת את ביטי על התייחסות נעמ"ת לנושאים אקטואלים, כמו קמפיין מי-טו, בו נחשפו נשים רבות שנפגעו מינית ברשתות החברתיות ובתקשורות, "קמפיינים מסוג אלה הם חשובים מאוד, אבל העיסוק בהם בלבד מסיט את הדיון מדברים אחרים. למשל, שיעור התעסוקה של נשים בישראל הוא גבוה יחסית, אבל שיעור ההעסקה החלקית הוא מאוד גבוה, והוא יורד באופן ישיר ביחס למספר הילדים. יש תהליך של חזרה לאחור, של המדינה, בלאפשר לנשים לעבוד ולגדל ילדים."

תערוכת צילומים ומעבר של נעמ"ת במסדרון הארגון (צילום: יעל אלנתן)

ביטי סולדת מקריאות אפלייה, שלדעתה לא מקדמות מציאות שיוויון וטובה יותר, "אם אני צועקת 'אפליה' כל היום בצורה לא ממוקדת, במקום לקיים קמפיין שכולל בחינה של המדיניות, ומבינה אילו מנגנונים של אפליה קיימים ומה יש לעשות כדי לצמצם את הפערים, אז אני לא מקדמת את הנושא באמת. הניתוח הזה לא נעשה היום בישראל, ואנחנו תקועים על מצב ה'אוי-ויי'."

ביטי עסקה בסוגיית הבטחת הייצוג, כבר מראשית פעולתה. "בשנת '90 הבאתי את המודל הנורבגי של הבטחת ייצוג, אז זה היה שיטת הריץ'-רץ' וחוקקתי אותו בתקנון מפלגת העבודה, הצהרות מלוות במעשים. לא להסתכל על מה שגולדה אמרה, אלא מה גולדה עשתה. השנה אבי ניסנקורן אכף את חוק הייצוג", מדגימה ביטי על הגוף אליו היא שייכת, "ועשה ניסיון גדול שבהנהגת ההסתדרות תשבנה עוד נשים. פעם הקודמת ישבו שלוש נשים ועכשיו אנחנו שמונה. "

פועלות צעירות התאחדו

אמנם בשנים האחרונות משמרת ההסתדרות את כוחה ואף מעלה אותו, אך מקומן של נשים צעירות בארגון העובדים הענק, אינו ברור ובטוח. "שאלתי את החברות של הבנות שלי, 'מה יגרום לכן להיות חברות הסתדרות?', והן שאלו אותי מה יוצא לי מזה. עניתי להן בשני רבדים – ברמה אישית מיידית, ומה יוצא לי כאזרחית ברמה הרחבה.

"מועדון ביחד ובשבילך הקל את הדיון, כי מבחינה כספית העלות היא לא גבוהה, בייחוד לסטודנטיות, וברובד נוסף – אם אתן מאמינות בהתארגנות עובדים ובחברה יותר סולידארית ובכך שיש לאזן את הכוחות בין ההון לעבודה – אתן צריכות לתמוך בעבודה מאורגנת."

תערוכת צילומים ומעבר של נעמ"ת במסדרון הארגון (צילום: יעל אלנתן)

את החשיבות של חברות בהסתדרות היא מכירה גם כעורכת דין בשוק הפרטי, "עשר שנים היה לי משרד פרטי והייתי חברת הסתדרות. אני מאמינה בהתאגדות עובדים וכשאני מאמינה במשהו אני עושה את הדבר האלמנטרי – להצטרף ולשלם ולהיות שם. ואם רוצים חברה שלא רק עובדים כמו מכונה, ויש לך חיים משמעותיים, אז את צריכה לתמוך בהתארגנות עובדים כי אחרת זה לא יקרה."

"להיות חלק מקהילה פוליטית לא במובן המפלגתי"

"אנשים צעירים לא מבינים מה הממסד הזה של ההסתדרות. דרך המשבר בחברת טבע ניתן לראות את ההתנגדות של אנשים להסתדרות. מצב ההתאגדות עובדים בישראל הוא טוב יחסית לעולם. ישראל עשתה תפנית אבל היא לא מספיק עמוקה כי היא עדיין נשענת על התפיסה מה יוצא לי מזה. "הסתדרות כדאי לי" במובן של מועדון לקוחות. בסוף התודעה צריכה להיות שלהיות חלק מקהילה פוליטית לא במובן המפלגתי, קהילה ערכית שבעד שוויון ובעד חיים ראויים במובן הרחב, בעד מעורבות אנשים בקהילות שלהם."

"צריך לעשות מהלך צירוף צעירות, לפתח תודעה יותר משמעותית – בואי תלחמי על הדברים שמובנים מאליהם. ככל שהשיטה היא יותר דורסנית, החוליות החלשות נפגעות יותר – ונשים הן החוליות החלשות. המאבק הזה לא נגמר ביום. אבל בסוף כן יש שיפור"

לפני 12 שנים החליטה ביטי להקים את נעמ"ת צעירה. לתת מקום לנשים צעירות להיפגש ולהשפיע במסגרת ארגון הנשים העובדות. "חשוב לקרב נשים צעירות וגברים צעירים. יש להם מה להרויח מלהשמיע את קולם. אני כבר 12 שנים עובדת עם צעירות, והחשיפה של נושאים דרך מדיה חברתית בלבד היא מאוד מצומצמת. כשהן נפגשות אחת על אחת – זה אחרת. נעמ"ת הצעירה היא קהילה חיה ונושמת, מגוונת. אנחנו עושות סמינרים, עובדות על תוכן רעיוני ופוליטי כל הזמן. הבוגרות שלנו משתתפות בקורס הנחיית קבוצות, והפרקטיקום שלהן ממשיך לקיים את הפעולה שלנו. כל שנה עושים סופ"ש צעירות וצעירים על עולם העבודה בבית ברל, וזו היכולת לקיים דיון ולהעלות את זה למנגנונים בעלי השפעה."

תערוכת צילומים ומעבר של נעמ"ת במסדרון הארגון (צילום: יעל אלנתן)

"הקריאה שלי היא שההסתדרות היא תנאי הכרחי לקיומה של חברה צודקת והגונה, שמאפשרת חיים משמעותים בכבוד, ואני קוראת לכל אשה צעירה להיות חברת הסתדרות ולהיות חלק מקהילת נעמ"ת הצעירה."

עד סוף הקדנציה, יש לביטי כמה חלומות להגשים, "הפטנזיה שלי שבכל מרחב הסתדרותי יהיה מרחב מזמין לצעירות שיעסקו בנושאים של מגדר, חברה כלכלה וצרכנות, אבל זה תלוי באם ההסתדרות תחליט שזה חשוב.. ציבור עובדים שיש לו מודעות לשאלה 'איך ניראית החברה שלו' – מוכן לפעול לכך. היום השיח לא תומך בדברים רדיקאלים קצרי טווח. כולם רוצים חיים נורמאלים, אך לא מוכנים להתחייב לתהליכים ארוכים. סוציאל-דמוקרטיה זה תהליך."