בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית מאוד במחקר, בחקיקה וביישום בשטח בכל הקשור לשילוב ילדים ונוער עם מוגבלויות שונות בתוך החברה, ובפרט במערכת החינוך הכללית-ממלכתית. עם זאת, רפורמה בחינוך המיוחד, אותה מוביל משרד החינוך בחודשים האחרונים, זוכה לביקורת הולכת וגוברת מצד הורים, אנשי חינוך וארגוני שילוב בטענה שמשרד החינוך מסיג אחורה את ההתקדמויות הרבות וההישגים שנעשו בשטח, במיוחד בתחום המחקר לשילוב. לטענת המוחים, עיקר הבעייתיות ברפורמה היא שהיא תצמצם בפועל את שילובם של ילדים עם מוגבלויות במערכת החינוך ותגביר את ההפרדה ל"חינוך מיוחד", זאת בניגוד לחוות הדעת של מרבית המומחים בשנים האחרונות.

ילדים עם מוגבלויות בחינוך נפרד – לא הוראה משמים

"בתי ספר הם לא המצאה שהייתה מאז ומעולם וצעירים עם מוגבלויות הוצאו מהם כבר בתחילת המהפיכה התעשייתית, כשקמה מערכת החינוך המודרנית", מספרת ל'דבר ראשון' ד"ר ניצן אלמוג, ראש מיקוד בשילוב והכלה בחוג לחינוך וחברה בקריה האקדמית אונו. "יש לנו היסטוריה אנושית ארוכה במאבק לשילוב; החל מזה שעבור התלמידים הללו נפתחו בתי ספר מיוחדים בגלל שקמה הבנה שיש ילדים עם יכולות שונות וצריך להתנהל מולם בכלים שונים: הפרדה מוחלטת, מדידת האיי קיו ומבחנים מסוימים. ועל כן, ילדים עם מוגבלויות הורחקו והופרדו כבר בהתחלה והוחלט מי בפנים ומי בחוץ, מי נורמלי ומי לא. לצערי, הסטיגמות והמדידות הללו עדיין מפרידות בין ילדים במערכת שאמורה להיות שוויונית".

אנחנו קוראים לשר החינוך, שעדיין קולו לא נשמע, לעצור את המתווה ולכנס את כל הגורמים לדיון רציני בנושא. כיום נראה שרק אגף התקציבים במשרד החינוך רוצה בקידומו, אולי מכיוון שהוא מבין שהרפורמה שאנחנו דורשים תחייב תוספת תקציבית מדי שנה

"מערכת החינוך בישראל לא עושה הרבה מקום למי שהוא לא בתוך התבנית הזו, ואני לא מדברת כאן בכלל על ילדים עם מוגבלויות קשות, גם לילדים שלי שיש להם קצת לקויות למידה קשה להסתדר בתוך מערכת החינוך. והמערכת היום פשוט לא יודעת להתמודד עם ילדים עם מוגבלויות, שבחלק עם המקומות עדיין יקראו להם 'ילדים עם צרכים מיוחדים'".

אלמוג מעבירה ביקורת חריפה, ביחד עם עוד ארגונים רבים, על המהלך שמוביל משרד החינוך בתקופה האחרונה להרחבת מסגרות החינוך המיוחד. לטענתה, המהלך הזה מחזיר את ישראל בכלל ואת מערכת החינוך בפרט – אחורה, שכן במשך שנים אנשי חינוך בשטח ובאקדמיה קוראים לשינוי הפרדיגמה והפעלת תוכניות של שילוב והכלה של תלמידים על קשת המוגבלויות בתוך מערכת החינוך הציבורית.

"מערכת החינוך והכשרת המורים עד היום לא הצליחה להכשיר את המורים ולתת להם כלים שיאפשרו להם לעבוד בסביבה חינוכית מגוונת. בכל כיתה שתיכנס אליה יש לך מינימום של 5% ילדים שנמצאים על קשת מסוימת (מחקרים עדכנים מדברים על בין 15% ל-20% תלמידים על קשת המוגבלויות בכל כיתה במערכת הציבורית-ממלכתית – ד.ט). מדובר בכל מורה ובכל כיתה שיש בה ילדים עם כל מיני מוגבלויות ולמורים אין כלים להתמודד איתם. אני פוגשת המון קולות בשטח שמבקשים את השינוי אבל מערכת החינוך הישראלית עדין נמצאת במערכת מאוד תבניתית שמקדשת את הנורמליות". אלמוג מוסיפה לביקורת שלה גם את המרדף אחר הצטיינות ויצירת מערכות חינוך מאוד תחרותיות שמקדשות את ההישגים ואלה בתורן, מקשות על יצירת מערכת עם מטרות מגוונות יותר שתכיל בתוכה ילדים עם אינטיליגנציות ויכולות שונות.

המשרד מתעקש לפתור את בעיות המערכת במקום לפתור את בעיות התלמידים וצוותי החינוך בשטח. הבעיה העיקרית היא שבמקום לשבת עם השטח, הארגונים, המורים, המנהלים וכל צוותי החינוך בשביל לייצר תוכנית שלמה ונכונה, המשרד מתעקש על פתרון נקודתי-מערכתי שהוא רע

רפורמה חינוכית בהובלת אגף התקציבים

"התחושה היא שמשרד החינוך אטום ומנותק ממה שקורה בשטח והוא פשוט לא שומע אותנו", אומרת בחריפות עו"ד רויטל לן-כהן, אם לילד עם מוגבלות שמובילה את המאבק לשיווין הזכויות של ילדים עם מוגבלויות מול המדינה כבר מעל ל-10 שנים. "המשרד מתעקש לפתור את בעיות המערכת במקום לפתור את בעיות התלמידים וצוותי החינוך בשטח. הבעיה העיקרית היא שבמקום לשבת עם השטח, הארגונים, המורים, המנהלים וכל צוותי החינוך בשביל לייצר תוכנית שלמה ונכונה, המשרד מתעקש על פתרון נקודתי-מערכתי שהוא רע ודוחף אותנו לפינה של לנסות לכתוב אותו בצורה יפה".

כהן-לן מעבירה תחושה של ייאוש הנובעת מכך שלדעתה אין אוזן קשבת היום במשרד לבעיות החריפות בשטח. "אחת הנקודות המייאשות הן שכשהמשרד מוביל מהלך של שינוי, ומדובר במהלך בחינוך המיוחד אבל הוא משפיע על כלל מערך החינוך בישראל, מי שמוביל את הרפורמה הוא רפרנט מאגף התקציבים באוצר. מה משרד החינוך רוצה שאנחנו נבין בדיוק מזה שכלכלן מוביל רפורמה חינוכית, למעט העובדה שמחפשים איך לחסוך על הגב של הילד שלי?".

"החברה הישראלית התקדמה עם התפישה הזו אך מערכת החינוך נמצאת הרחק מאחור", אומרת אלמוג. "מאז 1988, אז נחקק חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ועד היום יש שינויים רבים בשטח ומכניסים גישה יותר כוללנית שמאפשרת התייחסות שונה לאנשים עם יכולות שונות. המהלך הזה חייב את השינוי של ההתנהלות בשטח, בתפישה של מה זה אנשים עם מוגבלויות; שרוב החברה כולה נמצאת על קשת המוגבלויות בתקופה כזו או אחרת של החיים שלה. אל מול זאת – מערכת החינוך עדיין מסלילה ומגדרת את הילדים ומקיימת הלכה למעשה את מערך ההפרדה של סביבות נפרדות. הבסיס לעולם התעסוקה, לזכות לתעסוקה, הוא מערכת החינוך והזכות לחינוך. שם המשמעויות לעיצוב המפגש במרחב החינוכי הן עצומות בעיקר לילדים עם מוגבלויות, והסיבה לכך היא שלטווח הארוך, הפערים בין האנשים רק גדלים ובמערכת החינוך יש דווקא פוטנציאל אדיר לצמצום שלהם".

כיתות לימוד. ארכיון (צילום: יח"צ חוף אשקלון)

"הנקודה של התקציב היא נקודה מהותית", מספרת אלמוג על הכעס והביקורת בקרב הארגונים על כך שמשרד החינוך מבקש לקצץ את התקציב הכללי לחינוך המשלב, ובמקביל מבקש להרחיב את התקציב לחינוך המיוחד באופן פרטני, בעיקר לשם בניית עוד בתי ספר המוגדרים כ"חינוך מיוחד". "המערכת הרגילה זולה לפחות ב-20% מבתי הספר המיוחדים, אבל לא בגלל הטיעון הזה צריך להוביל מהלך של צמצום בתי הספר המופרדים. המהלך הזה נכון לילדים ללא מוגבלויות כמו שהוא נכון לילדים עם מוגבלויות, שיפגשו ילדים מגוונים בכיתה שלהם, דבר שיגביר את הרגישות שלהם לשונה והאחר. מחקר שבחן שילוב גילה שבתי ספר משולבים יש בהם יותר אמפתיה, ירידה באלימות ויותר תחושת הקשבה ושותפות".

"עיקר העבודה היום היא בהכשרת האנשים, שינוי העמדות ומתן כלים למורים במערכת. העניין היום הוא לא לבנות בתי ספר מיוחדים, עם הנגשות מיוחדות, טיפולים וליווים מיוחדים. מה שאנחנו צריכים היום זה שינויים בתפישה ממשרד החינוך עד המנהלים והצוותים החינוכיים. זה כולל בתוכו גם דרכי הערכה חלופיות – למה יש רק דרך אחד למדוד ולהעריך? למה כשעוברים לתיכון הכל מתכוונן לבגרויות והישגים לימודיים? לדעתי הערכה לימודית היא הערכה חסרה ללא הערכה חברתית. יש לנו עוד דרך ארוכה ללכת לשינוי", אומרת אלמוג ומסכמת: "גם בוועדות רואים עדיין את החשכה, באופן בו מדברים אל הורים של ילדים עם מוגבלויות, באופן בו מדברים על אנשים עם מוגבלויות. ויותר מזה, אי אפשר לעשות שינוי אמיתי בשטח בלי להקשיב לאנשים עצמם. הרושם שעולה מהוועדות הוא שמשרד החינוך הלך על מהלך שנעשה באופן חד צדדי ובהתנגחות עם כל הארגונים, כולל הסתדרות המורים ומשרד המשפטים, שהנציבות לשיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות פועלת בתוכו, מתנגדים נחרצות להצעה הזו. המשרד צריך לרדת מהעץ ולהבין שנדרש שינוי עומק באופן החשיבה והתכנון שלו עצמו".

"כארגון ניסינו לאחד את כל השורות וכל הארגונים בשביל לצאת למאבק ביחד כבר מהרגע שהצעת החוק עלתה לאוויר העולם בינואר האחרון, הצעת חוק שלא שיתפו אותנו בה ולא ידענו עליה דבר", מספרת עו"ד אביבית ברקאי-אהרונוף, אחראית תחום חינוך בארגון "בזכות" שפועל היום לחזק את השורות של הארגונים השונים הקשורים בזכויות ילדים ונוער עם מוגבלויות. על-פי ברקאי-אהרונוף, לארגונים נודע על הצעת החוק כשהיא פורסמה באתר התזכירים של משרד החינוך. "התזכיר יצא ואמרו שניתן להעיר הערות, מיד התכנסנו כל הארגונים שקשורים בחינוך ילדים ונוער עם מוגבלויות ונתנו הערות מנקודות המבט השונות והייחודיות של כל הארגונים. ההתכנסות ביחד הייתה כי הבנו שיש כאן התקפה מהותית של מהלכים שלוקחים אותנו אחורה, לכן התיישבנו לכתוב הערות מאוד מפורטות, סעיף-סעיף, והעברנו את הדברים ליועצת המשפטית לוועדת החינוך".

מורה בכיתה (צילום ארכיון: קובי גדעון / פלאש 90).

שינוי עומק דורש להתמודד עם הסטיגמות

על-פי ברקאי-אהרונוף מדובר בשתי בעיות מהותיות בהצעת החוק הקשורות בתפישה הסטיגמטית של המערכת, בתור מערכת, של ילדים על קשת המוגבלויות. "אפשר לתקן ולהוביל את ההצעה הזו למשהו טוב. חוק חינוך מיוחד נחקק ב-1988 והוא חייב תיקון. זה חוק ארכאי מבחינת השפה, המהות וכמובן המטרות. חייבים לעשות רפורמה בחינוך המיוחד ואין אף אחד שמטיל בזה ספק, אבל כבר שנים יש פיילוטים וועדות ושום דבר לא יוצא לפועל", אומרת ברקאי-אהרונוף. "ביטלו את ועדות השילוב והשאירו רק את ועדת ההשמה שבכוחה לתת זכאות לשירותי חינוך מיוחד. כלומר, מלכתחילה היא נותנת זכאות רק לחלק מהילדים כשמבחינה משפטית, לכל הילדים יש זכות לקבל שירותי חינוך מיוחדים – זוהי ההנגשה שלו לממש את זכות החינוך – זה נאמר בחוק באופן ברור מאוד. לצערי, רואים בשירותי החינוך האלו כסוג של הטבה ולא זכות, מה שזה יוצר זו הפרדה מוחלטת בין תלמידים בתפקוד נמוך – שיקבלו את השירותים".

בהתאם לחוק, ברקאי-אהרונוף אומרת שתלמידים בתפקוד גבוה יצטרכו להסתדר במערכת לבדם. "נכון, הביאו סכומים לעזרה וסיוע פר ילד אבל הם מזעריים מהנדרש. בשורה התחתונה – אנחנו מנסות להוביל שינוי של הוצאת הילדים מהמסגרות המופרדות אבל המהלך הזה דורש תמיכה והתאמות שדורשות הוצאה תקציבית – שהמשרד מתנגד לה".

גם ברקאי-אהרונוף מתייחסת לבעיה כתקציבית בבסיסה, ולדעתה משרד החינוך מסרב לביקורת של הארגונים מפאת בעיות תקציב. "צריך להבין, לא בהכרח מדובר פה בהגדלת תקציב משמעותית. ילדים עם מוגבלויות קלות יותר, על-פי משרד החינוך, מועברים לכיתות רגילות ולבית ספר יש מעט תקציב לנסות לעזור. לגבי ילדים עם מוגבלויות מורכבות יותר מתקיימת בעצם אפלייה מעוגנת בהצעה עצמה שתולה את התקציב שיינתן לילד עם מוגבלות במסגרת ולא בילד, מה שיוצר הלכה למעשה אפלייה, כי ילד שילך למסגרת משולבת יקבל פחות כסף – וזו הנקודה המקוממת ביותר. מדובר פה בפגיעה עמוקה בשוויון והיא מכשילה את כל מהלך השילוב. עם התקציב של היום הרבה ילדים פשוט לא מצליחים להשתלב ובסוף מגיעים למסגרת נפרדת".

גן ילדים בישראל. 1,300 מהסייעות מועסקות בהעסקה קבלנית. אילוסטרציה למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: Michael Egenburg / Shutterstock.com)

"יש המון, המון דעות קדומות. עדיין משתמשים במונחים כמו ילדים שאינם ברי-שילוב, שזה מונח מאוד בעייתי, אבל אני מסתכלת על המצב מנקודת מבטו של הילד שזכותו ללמוד במערכת ציבורית, שכונתית, ביחד עם כל החברים שלו בקהילה. בסופו של יום מדובר בילד שיהפוך למבוגר שהוא חלק מהקהילה – וזו החשיבה שצריכה להנחות את המשרד, שלצערנו, בוחר בגישה מקצצת ולא כוללנית שרק תפגע במערכת כולה, הן בילדים עם המוגבלויות והן בילדים שאינם".

בינתיים ממשיכות האימהות והפעילות להיאבק על הנושא כשבעוד שבועיים כבר יתחילו ההצבעות על החוק. "אנחנו קוראים לשר החינוך, שעדיין קולו לא נשמע, לעצור את המתווה ולכנס את כל הגורמים לדיון רציני בנושא. כיום נראה שרק אגף התקציבים במשרד החינוך מעוניין לקדם אותו, אולי מכיוון שהוא מבין שהרפורמה שאנחנו דורשים תחייב תוספת תקציבית מדי שנה. מטרתנו היום היא לשכנע את משרד החינוך שיש במהלך פגיעה רחבה במערכת", מסכמת ברקאי-אהרונוף.

ממשרד החינוך נמסר:

המשרד מקדם מדיניות ברורה של חיזוק החינוך המיוחד לצד הגדלת השילוב של תלמידים בחינוך הרגיל. לאור זאת, מבהירים במשרד כי לא בוצע שום קיצוץ בחינוך המיוחד, ולא יצאה כל הנחיה שלא לפתוח כיתות חינוך מיוחד. אדרבא נהפוך הוא, המשרד יוסיף בשנה הבאה (תשע"ט) מעל חצי מיליארד שקלים לטובת פתיחה של כיתות בחינוך המיוחד, לתלמידים המשולבים בחינוך הרגיל ולמענים שיינתנו להם. בעניין זה יצויין כי יוקצו עוד 20 מיליון שקלים לטובת מרחבים טיפוליים. לצד אלה, יוקצו עוד 300 מיליון שקלים לטובת בינוי כיתות, שהם עוד כ-300 כיתות.

אשר למתווה הרפורמה, יצויין כי המשרד טרם החל ביישומה שכן היא עדיין מצויה בדיונים ובכלל בתהליך של אישור מול וועדת החינוך של הכנסת. מכל מקום, הרפורמה נועדה לשפר את כל מערך שירותי החינוך המיוחד, ובכלל זה מוסדות חינוך קרובים למקום המגורים, חופש בחירה בין חינוך מיוחד לחינוך משלב, ותוספות תקציביות רחבות: מיליארד שקלים לבינוי מעל 1,000 כיתות לימוד, על פני 4 שנים, ועוד כ-300 מיליון בשנה עבור טיפולים פרא-רפואיים, הכשרה וליווי מורים, יצירת מרחבים טיפוליים, מלווה בהסעות, תקציב למנהלים עבור רכישת שעות טיפול, והסדרת תפקיד רכז ההשתלבות בבית הספר.

הרפורמה בחינוך המיוחד ובכלל זה התיקון לחוק נועדו להבטיח מענה חינוכי ראוי ומכבד לכלל תלמידי החינוך המיוחד והתלמידים המשולבים. במשרד מודעים וערים לפערים הקיימים בנושא התקציב, ומציינים כי באופן טבעי לא ניתן לתקצב את כל הרצונות והשאיפות, ובהם החלה של יום לימודים ארוך בכל החינוך הרגיל. ככל שמסגרת התקציב תאפשר, המשרד ישמח להמשיך ולהרחיב את המענים החינוכיים.