דו"ח של ארגון העבודה הבינלאומי מציג את המחיר הכבד שגובים נגיף ה-HIV ומחלת האיידס הנגרמת ממנו מכוח העבודה ואת ההשלכות הכלכליות והחברתיות שלהם. הארגון קורא למאמצים דחופים לסגירת פערי הטיפול, להגברת צעדי הבדיקות והמניעה ולהבטיח כי עובדים יוכלו ליהנות מחיים בריאים ופרודוקטיביים.
מרבית האנשים החיים עם נגיף ה-HIV או מושפעים ממנו נמצאים בגיל העבודה, ולכן הבנת ההשלכות שיש ל HIV ואיידס על כוח העבודה ועל הפרודוקטיביות והצמיחה שלו היא קריטית. הודות להתקדמות היעילות והזמינות של טיפול אנטירטרוויראלי (ART – Antiretroviral therapy), הפך האיידס ממחלה סופנית למחלה הניתנת לטיפול ותוחלת החיים של חולי איידס עלתה באופן משמעותי במהלך שלושים השנים האחרונות. אך הפערים של הטיפול בעולם והזמינות לתרופה ומחירה מייצרים פער בין אלו שיש להם לאלו שידם או מדינתם אינה משגת את התרופה.
אין די בהגדלת הטיפול. בדיקות ואמצעים למניעה צריכים גם לעלות ברמה אם אנחנו הולכים לחסל את האיידס. זהו היגיון אנושי, ויש בזה גם הגיון כלכלי
על פי הדו"ח שיצא השבוע, בנוסף לסבל האנושי, נגיף ה-HIV ומחלת האיידס גורמים להפסד של מיליארדי דולרים ברווחים אבודים – בעיקר כתוצאה ממותם של מאות אלפי עובדים, מוות שניתן למנוע אותו באמצעות טיפול. מספר העובדים החיים עם HIV עלה מ-22.5 מיליון ב-2005 ל-26.6 מיליון ב-2015 והוא צפוי לעלות ל-30 מיליון ב-2020, גם אם ה-ART יורחב כפי שמעריכים.
הרווחים האבודים המיוחסים לאיידס, כתוצאה ממוות או מאובדן כושר עבודה, נמצאים אמנם בירידה משמעותית מאז 2005, אז הסתכמו בכ-17 מיליארד דולר, אך עדיין צפויים להגיע בשנת 2020 ל-7.2 מיליארד דולר.
הדו"ח, "ההשפעה של HIV ואיידס על עולם העבודה: אומדנים גלובליים", שנערך בשיתוף עם UNAIDS, תכנית האו"ם לטיפול באיידס. בוחן בודקים כיצד האבולוציה של מגפת האיידס והיקף הטיפול ה-ART השפיעו על כוח העבודה העולמי, וכיצד הם צפויים להשפיע בעתיד ומעריך את ההשפעות הכלכליות והחברתיות של נגיף ה-HIV על עובדים ומשקי בית שלהם.
מהדו"ח עולה כי מקרי מוות של כוח אדם המיוחסים ל-HIV ואיידס צפויים לרדת ל-425 אלף בשנת 2020, מ-1.3 מיליון בשנת 2005. שכיחות התמותה הגדולה ביותר היא בקרב העובדים בשנות ה-30 המאוחרות לחייהם. "זה הגיל בו עובדים בדרך כלל נמצאים בשיא הפרודוקטיביות בחייהם. מקרי מוות אלה ניתנים למניעה לחלוטין, אם הטיפול מתבצע במעקב ובמהירות", אמר גיא ריידר, מזכ"ל ארגון העבודה הבינלאומי.
הדו"ח מתייחס לאדם החולה בהיבט של השתתפותו בכוח העבודה ולכן מודד פרודוקטיביות. הדו"ח מצביע על כך שטיפול באיידס שומר על עובדים פרודוקטיביים. מספר העובדים החיים עם HIV שלא מסוגלים לעבוד באופן מלא או חלקי ירד באופן דרמטי מאז 2005, ומגמה זו צפויה להמשיך. על-פי ההערכות, מספרם הכולל של אלו שלא יוכלו לעבוד באופן מלא צפוי לרדת ל-40,000 בשנת 2020 כשב-2005 עמד מספרם על כ-350,000, ירידה של 85 אחוזים לגברים ו-93 אחוזים עבור נשים.
הדו"ח גם בוחן את "העלויות הנסתרות" – את נטל הטיפול או מטלות נוספות עבור בני הבית. בשנת 2020, כ-140 אלף ילדים יעמיסו על עצמם נטל של עבודות בית בהיקף הדומה לעבודת ילדים, על פי התחזית הבינונית. בנוסף, כ-50 אלף עובדים יבצעו עבודות ללא תשלום בהיקף של משרה מלאה.
"אין די בהגדלת הטיפול. בדיקות ואמצעים למניעה צריכים גם לעלות ברמה אם אנחנו הולכים לחסל את האיידס. זהו היגיון אנושי, ויש בזה גם הגיון כלכלי", סיכם ריידר.
