למרות שהיא עלולה להישמע מיושנת, נראה שססמתו המסורתית של חג הפועלים- "פועלי כל העולם התאחדו", רלוונטית היום יותר מתמיד. שוק העבודה נהיה יותר ויותר גלובלי, ולא רק עובדי מתפרות בישראל מתחרים בעובדים בבנגלדש. אפילו מהנדסים מתכנתים וטלפנים, מקצועות שבעבר נתפסו כמקומיים לחלוטין, מתחרים בעובדים זולים יותר ברחבי הגלובוס. לבעיות שנוצרת במציאות זו, בה גורלם של עובדים מסביב לעולם קשור אחד בשני, נדרשים גם פתרונות ברמה העולמית.

מזכ"ל ארגון העבודה העולמי גיא ריידר נמצא בחזית ההתמודדות עם סוגיות אלה. החודש ביקר ריידר, בן 63 יליד אנגליה, בישראל וברשות הפלסטינית. ביקורו הוקדש לקידום סוגיות בתחום העבודה. לקראת האחד במאי ראיינו אותו בכדי לשמוע קצת על מצב העובדים בעולם ועל התרומה של ישראל הקטנה לתנועת העבודה העולמית.

"אנחנו חיים בכלכלה גלובלית בה הייצור מאורגן יותר ויותר ברמה הבינלאומית" מסביר ריידר, "ובמקביל רוב הרגולציה של הייצור והסדרת העבודה נשארת ברמת האחריות הלאומית. השאלה היא איך ליישב את הרגולציה הלאומית של העבודה עם ארגון בינלאומי של הייצור? עולה סכנה ברורה שהייצור מאורגן בצורה כזו כדי לנסות להתחמק מהרגולציה ולהשיג תנאי עבודה מורעים באופן משמעותי. זה בתמצית האתגר שהגלובליזציה מביאה לתנועת העבודה".

בהתמודדות עם אתגר זה מציע ריידר שני כלי משמעותיים – יצירת סטנדרטים מוסכמים ובינלאומיים לרגולציה של העבודה, ועבודה משותפת של איגודים מקצועיים.

ועידת ארגון העבודה הבינלאומי, יוני 2017 (צילום: Crozet / Pouteau)

"'הסטנדרטים הבינלאומיים לעבודה' מספקים את כללי המשחק העולמיים, והם נצפים ומפוקחים ברמה הגלובלית" הוא מסביר. "המציאות היא שאין כבוד אוניברסלי לסטנדרטים האלה. כך שכאשר מסתכלים על זה, תפקיד ארגון העבודה העולמי הוא למצוא את הדרכים להשפיע על הרגולציה של הייצור לאורך שוק עבודה העולמי, ברמה הלאומית".

כדוגמה לכך מביא ריידר את האסון במפעל הבגדים ראנה פלאזה בנגלדש, בו מתו מעל ל-1000 עובדים בשנת 2013. אסון זה פתח דיון מהותי בארגון העבודה על שרשרת הייצור, והמודעות הביאה גם לנקיטת פעולות רגולציה. בסופו של דבר לקח הארגון גם חלק בדחיפת הסכם הרגולציה על שוק האפנה במדינה.

"הנקודה השנייה היא כמובן האיגודים המקצועיים ובפרט הפדרציות העולמיות של האיגודים המקצועיים. יש יותר ניסיון להכניס עסקים ברמה הבינלאומית דרך הסכמי מסגרת בינלאומיים שהם כלי נוסף. הפעולה הבינלאומית מנסה להבטיח שכל חברה בינלאומית תשנה את המדיניות שלה, לא דרך הרגולציה הממשלתית אלא בעצמה, בהתאם ללחצים וסטנדרטים בינלאומיים. כדי לקדם תהליך זה, לארגון העבודה העולמי יש את 'הצהרת העקרונות בדבר חברות בינלאומיות ומדיניות חברתית' שאומצה בשנות ה-70 כשהגלובליזציה החלה להתפשט. הצהרה זו חודשה לאחרונה. כמו כן יש עניין רב ב'קווים המנחים של האו"ם בנוגע לעסקים ולזכויות אדם'. כל החלקים האלה הם הניסיון לעשות רגולציה על שרשרת האספקה הגלובלית".

יותר ותיק מהאו"ם

ארגון העבודה העולמי נוסד ב-1919, יחד עם ההסכמים שנחתמו עם תום מלחמת העולם הראשונה. היום הוא מהווה סוכנות של האו"ם בכל מה שקשור לתחום העבודה. הארגון בנוי משלושה גורמים: מדינות- 50% מהארגון (186 כולל ישראל), ארגוני מעסיקים המהווים 25% מהארגון ,וארגוני עובדים המהווים 25% גם כן. בכל שנה מתקיימת הועידה השנתית של הארגון המאשרת אמנות שונות בנוגע לעבודה. מדינה שמאשרת אמנה בעצם מאמצת לה את מה שניתן לכנות "הכי קרוב לחוק הבינלאומי" בתחום העבודה והיא מחויבת בכך להטמיע את האמנה בחוקיה שלה וארגון העבודה העולמי רשאי לאכוף את קיומם.

הריסות בניין "רנה פלאזה" בבנגלדש. (צילום: rijans/flicker).

ריידר עצמו היה פעיל בארגוני עובדים מאז שהיה צעיר, וכניסתו לארגון העבודה העולמי היווה את התפקיד הראשון שלו שאינו בעבודה ישירה באיגוד.

אתה מתגעגע לעבודת השטח באיגוד המקצועי? 

"בהחלט. אני מאד מתגעגע לעבודה בתנועת האיגודים המקצועיים. אבל הסיבה שאני מסוגל לעשות את העבודה הזאת היא כי הערכים שאני חושב שהאיגוד המקצועי עומד עליהם, והערכים של ארגון העבודה העולמי, הם לגמרי תואמים. אין קונפליקט תאורטי. אני יושב היום בכיסא אחר, אני חובש כובע שונה אז אני צריך לנהל את הדברים אחרת, אבל שוב, המטרות נשארו זהות אז אני מסוגל לעשות זאת. לארגון ערך רב לאיגודים המקצועיים, בלעדיו תהיה להם בעיה, ובלי האיגודים הוא לא יוכל להתקיים. זאת הסימביוזה, זו התלות ההדדית, אז אני מרגיש מאוד בנוח. אני מתגעגע לעבוד ישירות עבור תנועת העבודה, אבל אני עובד בנוחות עם תנועת העבודה אבל גם עם קהילת המעסיקים וכמובן עם הממשלות גם כן".

ניכר הפער בין מסמכי החזון שמפרסם האו"ם, לבין הדו"חות שאתם מפרסמים שמראים את מצבם העגום של העובדים. האם ארגון העבודה מצליח?

"הרבה דברים שקורים היום בעולם העבודה מדאיגים מאוד, אנו רואים את אי השוויון גדל, ומעל הכל אי השוויון בשוק העבודה. אבל אני חושב שיש גם כיוונים טובים. ארגון העבודה הבינלאומי פועל עם יותר ויותר ארגונים פרטיים, אשר בגלל המודל העסקי והאינטרסים שלהם, רוצים לנהל את שרשרת האספקה הגלובלית שלהם בצורה טובה יותר. אני חושב שדעת קהל חזקה שניתנת לגיוס היא חשובה מאוד ולכן התקשורת היא חשובה מאוד. אני חושב שיכול להיות לחץ ציבורי חזק על חברות, ולצרכן יש כוח, לציבור יש כוח כמו גם לאיגודים המקצועיים".

"איך הציבור ידע אם חברה מנהלת את שרשרת הייצור הגלובלית שלה בצורה טובה או רעה? איזה סטנדרטים הם צריכים? זה מגיע מארגון העבודה הבינלאומי. קחי לדוגמה את החקיקה שקיימת באנגליה ובצרפת. זו חקיקה הדורשת מחברות לפרסם בדו"ח השנתי שלהן מה הן עושות בשרשרת האספקה שלהן, בדגש על חיסול עבודות כפייה. אנחנו לא הגוף היחיד שעובד על זה אבל אנחנו ללא ספק חלק מכך".

העתיד נראה מגוון

ארגון העבודה פועל רבות באזורי סכסוך וקונפליקט, וריידר למוד ניסיון באופנים בהם שווקי העבודה מושפעים מכך. ביקשנו ממנו להציע מניסיונו לישראל כיצד ניתן לקיים שוק עבודה מגוון ומכיל בתוך אזור בו מתקיים סכסוך לאומי, זהויות מורכבות, דתות שונות ועוד. לאחר ביקור של מספר ימים משני צדי הקו הירוק, נראה היה שריידר טעון במיוחד ביחס לנושא.

הפגנת עובדים מול בית מלון בבעלותו של טראמפ בניו-ג׳רזי (AP Photo/Mel Evans).

"בימים האחרונים לאחר הביקור ברמאללה ושכם אני חושב הרבה על שאלת הקונפליקט בכלל, אבל גם על שוק עבודה מכיל ומגוון בתוכו. אין ספק לי, ואני בריטי, כי שווקי העבודה ברמה הלאומית ובכלל החברה ברמה הלאומית הולכים להיות בעתיד יותר ויותר רב תרבותיים, יותר ויותר מגוונים ובעלי ניגודים. זו המציאות בעולמנו".

"זה מצער שאם נלך לכל מדינה בעולם ניראה תוצאות שונות בשוק העבודה עבור קבוצות שונות בחברה. אנחנו צריכים לפעול בצורה טובה יותר ליצירת שוק עבודה שכולל את כולם. כל הספרות מצביעה על כך שנתינת חשיבות לגיוון משפרת ביצועים, הן בשווקי עבודה, והן בחברות מסחריות. וזה היתרון האמיתי ביצירת כוללניות בשוק העבודה".

ריידר נותן כדוגמה את הפליטים הסורים המסתובבים בעולם ואומר שארצות המראות נכונות ויכולת לשלב את הפליטים לתוך שוק העבודה מצליחות יותר. הוא טוען שהסתכלות באור חיובי על גיוון אנושי וראיית היתרונות שלו זה מה שיוצר בסיס חזק לשוק עבודה שכולל כמה שיותר עובדים".

"קודם כל זה הדבר הנכון לעשות. ושנית זה עניין כלכלי טוב. זה לעשות כלכלה טובה כי אנחנו צריכים להעלות את שיעור ההשתתפות בשוק העבודה. יש לנו דפוסי דמוגרפיה שונים של מדינות שמזדקנות מהר ואזורים צעירים ביותר כמו אפריקה ודרום אסיה. אנחנו צריכים לנהל את שוקי העבודה שלנו עם גיוון. אני חושב שאנחנו צריכים לשים את הגיוון כמרכיב חיובי בעתיד שוק העבודה".

ההחלשות בעולם וההשראה הישראלית

אחד השינויים הדרמטיים בעולם העבודה, הוא ירידת כוחם של האיגודים המקצועיים, הן מבחינת כוחות הפוליטי, אך בעיקר מבחינת שיעור החברים בהם מתוך כלל משק העבודה. ריידר, איש איגודים מקצועיים בעברו, מדגיש שלמרות ההיחלשות, האיגודים חיוניים מתמיד, ועליהם למצוא את הדרך לחזור לקדמת הבמה.

"אני חושב שאין תשובות פשוטות. אנשים לעתים רחוקות מאוד נותנים לך משהו ללא תמורה, אתה צריך להרוויח אותו. וזה הרעיון הפשוט של ההתארגנות, וזה תמיד היה המפתח לאיגודים מקצועיים. אנשים צעירים צריכים שיתנו להם סיבה, הם צריכים לקבל מסר מהאיגודים המקצועיים שיגרום להם להגיע".

"התקשורת שלנו כתנועת עבודה צריכה להתחדש גם מבחינת המדיה שאנחנו משתמשים בה וגם מבחינת המסר. ההחלטה של ההסתדרות לפתוח את העיתון ההיסטורי בצורת אתר חדשות אינטרנטי זאת דוגמה מעולה. שיטות העבודה של אתמול והשפה של אתמול סביר להניח לא תעבוד היום ובטח לא בעתיד. צריך לחדש את השפה ואת המסר אבל הליבה נשארת אותו הדבר. לייצר דרכים שהן יותר מתאימות לשינוי בחברה ושינוי הדורות".

מה אתה לוקח מהביקור שלך בארץ? מה התרומה שישראל יכולה להביא לתנועת העבודה העולמית?

"הייתי בישראל בהזדמנויות רבות. זאת מדינה ששיש בה מסורות חזקות מאוד בתחום העבודה. תמיד הייתי מודע לכך שארגון העבודה הבינלאומי הוא כמעט בן מאה שנה, התחלנו ב-1919, וההסתדרות החלה ב-1920. אז אנחנו חולקים היסטוריה. לתנועת העבודה הישראלית יש ​​מקום תרבותי בחברה הישראלית, וגם לעבודה כערך, וזאת למרות העליות והמורדות והשינויים. אני חושב שישראל מבינה, מכירה ומשקפת את ערך העבודה ותמיד עשתה זאת באופן היסטורי. אני חושב שזה מסר חשוב עבור ארגון העבודה הבינלאומי ומדינות אחרות: מדינה שנותנת ערך לעבודה היא חברה בריאה, חברה שבה לרעיון של צדק חברתי יש סיכוי לשרוד וזה התפקיד שלנו. זו הסיבה שלהיות בישראל מעורר בי השראה. עם כל הבעיות, ויש הרבה מהם".