סגנית נשיא ליבריה ג'אוול טיילור הוזמנה ע"י מש"ב (המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד החוץ) להשתתף השנה בכנס המנהיגות "נשים מובילות" המציין השנה 60 שנים. עבור טיילור זהו הביקור השני במדינת ישראל לאחר שהשתלמה בשנת 2015 במרכז מש"ב בחיפה בנושא מנהיגות. מאז אותו ביקור נבחרה טיילור לסגנית נשיא ליבריה. בראיון ל'דבר ראשון' היא מספרת על הנהגה נשית, התהליכים השונים במדינתה ועל הצורך של החברה כולה בהגברת השתתפות הנשים במדינה
מה את לומדת במפגש עם מדינת ישראל?
"בישראל אני מקבלת את ההשראה כיוון שזה המקום שאלוהים בחר. התנ"ך קם כאן לתחייה ולכן הגעתי לפה כבר שלוש פעמים . הרוח הישראלית של פיתוח, יזמות, כושר התאוששות, שרידה, החלטיות וצמיחה הן השראה לכולם. אם אנחנו נדבק במטרות שלכם ובמעשים שלכם הכל אפשרי".
בהתייחסה לכך שמאז השתתפותה בכנס הקודם התמנתה לסגנית הנשיא אמרה טיילור כי היא למדה דברים רבים בכנס ההוא אך במיוחד את נושא שיתופי הפעולה. "אין לאף אחד את היכולת לקדם את הרעיונות לבד ושלא דרך שיתופי פעולה. למדתי אז (בקורס מש"ב, ש. נ.) ויישמתי זאת כך שיכולתי לוודא שהשאיפות והמטרות של הנשים יקודמו" אומרת טיילור. "עלינו להאזין, לשתף פעולה ולהבין שרעיון העצמתן של נשים אינו אישי אלא כלל אנושי וכך צריך לקדם אותם".
מהם אתגרי הנשים איתם אתן מתמודדות בליבריה?
"אני מגיעה ממדינה מסורתית שהתפתחות הנשים בה נמוכה. בעוד ברחבי העולם הגבולות והמחיצות נשברות עבור נשים, אנחנו עדיין מאחור. יש לנו הרבה עבודה לעשות בלהגביר את השתתפות הנשים במדינה. אם המדינה תתקדם כאשר חצי מאוכלוסייתה לא לוקחת חלק פעיל בהתקדמות זו, זה יאט את ההתפתחות שלנו. על נשים לקחת חלק משמעותי בקבלת ההחלטות הקריטיות שלפנינו בשנים הקרובות". אתגר נוסף אותו מציינת טיילור הוא התאוששותה של ליבריה ממלחמת האזרחים העקובה מדם, שפקדה את המדינה בין השנים 1999-2003 ובמהלכה נהרגו בין 150-300 אלף בני אדם ועוד כ-250 אלף אנשים שאיבדו את בתיהם. "זו הייתה מלחמה איומה. מאות אלפים נהרגו ומאות אלפים איבדו את בתיהם. עלינו קודם כל לסלוח ולהבין למה המלחמה פרצה. אנחנו צריכים לשלב את כל הקבוצות השונות לבנות יחד את המדינה", דברי טיילור.
מלחמת האזרחים בליבריה הסתיימה בעקבות מחאה נשית נמרצת של נשות ליבריה. בשנת 2016 ביקרה בישראל כלת פרס נובל לשלום, ליימה בואי, במטרה להשתתף בצעדת השלום של תנועת נשים עושות שלום ושם סיפרה את סיפורה. בואי זכתה בפרס על חלקה בסיום מלחמת האזרחים בליבריה וכינונו של שלטון דמוקרטי תחת שלטון הרודנות במדינה.
במסגרת תפקידה כעובדת סוציאלית במונורוביה, בירת ליבריה, ראתה ליימה את פגעי המלחמה כשטיפלה בנפגעי הטראומה, חיילים וילדים ששירתו בצבאו של הרודן צ'רלס טיילור ששלט במדינה בין השנים 1998 ל-2003. בשנת 2002 החלה בואי בפעולות מחאה שכללו תפילות המוניות של נשים ואף שביתת יחסי מין, בהשראת המחזה ליזיסטרטה. הלחץ שהפעילו הנשים, לצד התקדמותם של הכוחות המורדים, חייב את הרודן טיילור לשבת לשולחן המשא ומתן ולהסכים להפסקת מלחמת האזרחים. בהנהגת בואי, הנשים אף חסמו את היציאות מהבניין בו נוהל המשא ומתן עד לחתימת ההסכם. סיום המלחמה לא הספיק לבואי ולשותפותיה ומסען נמשך עד לכינונו של משטר דמוקרטי בליבריה ובחירות דמוקרטיות ראשונות בשנת 2005. בשנת 2006 מונתה נשיאה, אלן ג'ונסון-סירליף, לעמוד בראש הרפובליקה. היא הייתה לאשה הראשונה לעמוד בראש מדינה בכל יבשת אפריקה. מסען של נשות ליבריה נמשך שלוש שנים מתחילת פעולות המחאה נגד מלחמת האזרחים ועד בחירתה של ג'ונסון-סירליף לנשיאות.
