בכירי משרד האוצר הגיעו אתמול (רביעי) לישיבת ועדת הכספים, על מנת להציג את הנומרטור. אותו כלי פיסקאלי שנכנס לחוק ההסדרים האחרון וקובע כי הממשלה תהיה מחויבת להתכנס למסגרת התקציב בהתאם לכלל ההוצאה וכלל הגרעון גם בשלוש השנים הבאות. חברי הוועדה, הן מהאופוזיציה והן מהקואליציה ובראשם יו"ר הועדה, משה גפני (יהדות התורה), הביעו את התנגדותם לשימוש בנומרטור.

סגנית הממונה על התקציבים באוצר, יעל מבורך, הסבירה לחברי הוועדה את תפקידו ואמרה "לנומרטור יש שלושה רכיבים: הראשון הוא החובה על הממשלה להציג לעצמה ולכנסת את תמונת המצב הרב שנתית –  עד הנומרטור היינו אוגמים את ההתחייבויות של הממשלה אחת לשנה בחודש מרץ ועל פיו היינו בונים את התקציב. ב-2012 הגענו למצב שצבר ההתחייבויות של הממשלה יצר פער גדול שהצריך קיצוצים והעלאת מסים. עכשיו אנחנו מציגים את תמונת המצב של הנומרטור פעמיים בשנה ובכל החלטה תקציבית שהממשלה מקבלת. הרכיב השני הוא ההתכנסות התקציבית. כשאנחנו מציגים את התקציב השנתי או הדו שנתי אנחנו מכנסים את נתוני שלוש השנים הבאות. זה מונע את התמריץ שהיה עד עכשיו לדחות בעיות ולתת להן פתרון בשנים הבאות. התפקיד השלישי הוא למנוע קבלת החלטות שאנחנו לא יודעים איך לממן אותן".

בתגובה לשאלתה של חברת הכנסת זהבה גלאון (מרצ) לגבי השימוש בנומרטור ובתקציב דו שנתי במדינות אחרות ענתה מבורך כי "בארה"ב יש מנגנון כזה שנקרא פיי גו כבר מאמצע שנות התשעים. במדינות שונות בעולם יש כלים דומים. קרן המטבע היא שנתנה למשרד האוצר את הסיוע בבניית הכלי הזה." מבורך נמנעה מהתייחסות לשימוש בתקציב דו שנתי בעולם, אך ידוע הוא כי בחריין היא המדינה היחידה בעולם פרט לישראל בה נהוג תקציב דו שנתי.

"האם כשיהיה צורך, למשל קליטת עליה גדולה או צורך פתאומי אחר, הנומרטור יעצור אותו?" שאל גפני את מבורך. בתגובה ענה לו ח"כ באסל גאטס (הרשימה המשותפת) כי  "הנומרטר הוא כלי מפלה. כשרוצים להעלות עולים מוצאים את הדרך לעקוף את הנומרטור  כשצריך להשקיע אצלנו (בחברה הערבית ע.כ.) אומרים הנומרטור לא מאפשר זאת".

בתגובה לטענות אלו ענתה מבורך כי "הנומרטור זה כלי טכני שמסמן לנו האם אנחנו עומדים במה שהחלטתם בחוק בכלל הגרעון ומגבלת ההוצאה. ככל שההחלטות של המסגרות הפיסקליות שרירות, צריך לעמוד בהן. אם הממשלה רוצה לשנות את מסגרת התקציב היא יכולה לשנות את תקרת ההוצאה או הגרעון בחוק. לגבי יחס שונה בנומרטור לאוכלוסיות שונות – הנומרטור חל על כולם על כל החקיקה".

חבר הכנסת מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני) הסכים עם מבורך בדבר היותו של הנומרטור כלי טכני בלבד והסביר "הבעיה זה לא הנומרטור. כשלראש הממשלה והממשלה אין רגישות חברתית זה לא משנה אם יש או אין נומרטור". עוד דיבר טרכטנברג בזכות הצורך להקדים את הצגת הנתונים בפני הכנסת וקיום דיונים על מסגרת התקציב במהלך השנה על מנת להימנע ממצב בו חברי הכנסת שותפים בתהליך עיצוב התקציב רק לקראת ההצבעה כשהתקציב כבר גמור.

מבורך הציגה בפני חברי הכנסת משולש 'סכום אפס' הכולל את הוצאות הממשלה, הכנסות המדינה ממסים ואת הגרעון. בתגובה אמר חבר הכנסת אראל מרגלית (המחנה הציוני) "מה עם הצמיחה? היא לא משתתפת? אם תמשיכו לעבוד עם הנומרטור לא תהיה צמיחה".

את הדיון סיכמה חברת הכנסת מיכל בירן (המחנה הציוני), מהמתנגדות החריפות ליישומו של הכלי הפיסקאלי, "ברור שהנומרטור הוא כלי אידאולוגי. כשסגרו את ההסכם עם ישראל ביתנו (שכלל הגדלת ההוצאות בתחומים שונים לפי ההסכם הקואליציוני – ע. כ.), אף אחד לא הזכיר את הנומרטור. אבל הוא יופעל כטבעת חנק לכל הצעת חוק חברתית בין אם היא תגיע מהקואליציה או מהאופוזיציה".