הילדים שנולדו ביישובי הצפון בשנת 2006 סיימו בשבוע שעבר את כיתה ג' או ד'. בניגוד להורים ולאחים הגדולים שלהם, חייהם בעשור שחלף מאז סיומה של מלחמת לבנון השנייה היו יחסית שקטים וללא פחד מתמיד מטילים ואזעקות. גבול הצפון היה רגוע יחסית, ללא עימות חזיתי בין ישראל לחיזבאללה. אבל עד כמה היתה מלחמת לבנון השנייה גורם משפיע ביצירת השקט הזה לעומת גורמים אחרים באזור, וכמה זמן הוא עוד יישמר? כדי לענות על השאלה הזו, בוחנים חוקרי הצבא והאסטרטגיה בישראל את המלחמה בתוך ההקשר הרחב יותר של המזרח התיכון המשתנה. המסקנות מעודדות, אבל באותה מידה הן גם מעוררות דאגה.
"למרות שהתגלנו במערומינו והעורף ספג פגיעות קשות, במבחן התוצאה מלחמת לבנון השנייה זו מלחמה שהצליחה", אמר ל"דבר ראשון" ד"ר קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "אפשר לראות שכבר 10 שנים נסראללה בבונקר, חיזבאללה ספגה נזק עצום ואיראן עדיין כועסת עליה שהיא ביזבזה הרבה מהיכולות ומהנשק שלה. וגם הצלחנו לשמור את יכולת ההרתעה מול חיזבאללה עשור שלם. אלו הם בהחלט הישגים גדולים."
– ישנן טענות שלמלחמה לא היו מטרות מוגדרות, ושהיא היתה ארוכה מידי שלא לצורך.
"לצה"ל היו מטרות ברורות כלפי המהלך הצבאי. הוא רצה לפגוע במרכזי כובד של החיזבאללה, ובראש ובראשונה להוריד את כל מערך הטילים תלולי המסלול ארוכי הטווח שאיימו על אוכלוסיית העורף. צה"ל גם רצה לפגוע בתשתיות לבנוניות כדי להפעיל לחץ כבד על חיזבאללה מתוך לבנון. יש אנשים אומרים שאחרי שבוע לחימה הינו יכולים לסיים, אבל זה תיאורטי לחלוטין. תוך כדי הלחימה נוצרה דינאמיקה. יש עוד שחקנים. זה בעייתי לבוא ולומר שאפשר היה לעשות זאת כך וכך. באופן עקרוני אפשר להגיד את זה, בפועל נוצרת דינאמיקה לא בטוח שאתה יודע להגיד מה היה יכול לקרות."
אבל למרות השקט, חיזבאללה של 2016 חזק יותר מחיזבאללה של 2006. אל"מ (מיל') ד"ר שאול שי, מנהל המחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, מדגיש כי על אף הפגיעה הקשה שספג חיזבאללה לפני עשור, הארגון אוחז כיום ב-100 אלף טילים ורקטות בדיוק גבוה, ובעל ניסיון גדול יותר בניהול מלחמה שאותו רכש בשנים האחרונות. בסיבוב הבא, אומר שי, חיזבאללה לא יסתפק בירי על ישראל, אלא ינסה לפלוש ליישובים ולתקוף אותם באמצעות כוחות חי"ר.
האבולוציה הזו של חיזבאללה היא גורם מרתיע עבור ישראל, שפועלת כל הזמן על הקו הדק שבין סיכול איומים לשמירה על השקט. ישראל אינה מעוניינת לפתוח חזית ישירה נגד חיזבאללה, אומר שי, ואת הפעולות שלה היא עושה בדרך כלל במסגרת העיקרון של "שימור השקט". "זה מתחיל במדיניות של קווים אדומים, 'טיפול מונע' שלא מתיר כל העברה של אמצעי לחימה מסוריה ואיראן לחיזבאללה. היתה שורה של השמדת מטרות בשטח סוריה, שישראל לא לקחה עליהן אחריות אבל ככל הנראה עשתה את זה. ועדיין, לכולם ברור שחיזבאללה ממשיך להתחמש". ההצטיידות של חיזבאללה, ע"פ דיווחים שונים, כוללת לא רק טילים מדוייקים אלא גם מזל"טים ומל"טים.
שי מוסיף כי צה"ל שיפר גם הוא את יכולותיו בהשוואה ל-2006. מערכות הגנה אקטיביות כגון כיפת ברזל ושרביט קסמים, לצד בניית היכולות ההתקפיות במערכי הים, היבשה והאוויר, הופכות אותו למוכן יותר לסיבוב נוסף במידה ויהיה כזה. במקביל הוא מציין שחל שיפור במוכנות העורף האזרחי בישראל. בשבוע שעבר דיווחנו ב"דבר ראשון" כי על אף ההתקדמות בתחום זה, ראשי הערים בצפון מרגישים עדיין חוסר גיבוי מהמדינה בהכנת היישובים למתקפה.
השקט היחסי בגבול לבנון נובע גם מכך שלחיזבאללה יש בשנים האחרונות צרות אחרות לגמרי חוץ מהמאבק עם ישראל. מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011 השקיע הארגון מאמצים רבים בניסיון לסייע למשטר אסד ולבלום את דאע"ש וכוחות המזוהים איתה. מאות לוחמים נהרגו בלחימה הזו, שבתקופה האחרונה הפחיתה את היקפה והפכה לגלויה פחות.
בראיון לערוץ הראשון אמר לאחרונה אל"מ (מיל.) ד"ר גבי סיבוני, ראש תכנית המחקר צבא ואסטרטגיה במכון למחקרי ביטחון לאומי, שמלחמת לבנון השנייה לא תימדד בהשגת שקט נצחי, אלא ביצירת איום שישמור על השקט בגבול הצפון כמה שיותר זמן – ויהפוך את הסיבוב הבא לפחות כדאי עבור היריב. "אנחנו לא יכולים להכריע את המערכה. לא נכבוש את לבנון, אני מזכיר את התו"ל הצבאי שבן גוריון קבע (העברת הלחימה לשטח האויב – מ.ר.). אבל אם המודל הצליח לעשר שנים, נקווה שחיזבאללה ימשיכו להפנים. ואם מישהו שם יתפתה ויתחיל איזשהו סבב לחימה, המהלומה שיקבל תזכיר לו לעוד הרבה זמן למה כדאי שלא תהיה עוד מערכה".
