"אנחנו בונים רק על עצמנו" אמר ל'דבר ראשון' ראש עיריית עכו, שמעון לנקרי, "המדינה השקיעה הרבה בשנים האחרונות. האם זה מספיק? לא. האם צריך עוד? כן. אבל אנחנו בונים על היכולות שלנו. לא יכול להגיד שלא יהיה שוב כאוס".
עשר שנים עברו מאז מלחמת לבנון השנייה, אך מחדלי הטיפול בעורף – העדר תקציבי הרווחה ומיגון ממשלתיים מספקים לפני המלחמה, וההסתמכות של אלפי תושבים על פעילות של ארגוני המגזר השלישי ותורמים פרטיים במהלכה – עדיין מעסיקים את תושבי הצפון.
מדינת ישראל נקטה צעדים רבים מאז המלחמה, על מנת לשפר את מוכנות העורף לעימות נוסף. אך נשאלת השאלה אם הופקו כל הלקחים או שמא, כפי שטען לנקרי, יסתמכו תושבי הצפון על עצמם גם בעתיד.
לפני המלחמה
מלחמת לבנון השנייה פרצה אחרי חמש שנים של לחימה במסגרת האינתיפאדה השנייה, שגבתה מחירים כבדים ממערכת הביטחון הישראלית. אל"מ (במיל.) גבי סיבוני, מפקד סיירת גולני בעברו וכיום מנהל תכניות המחקר בתחומי צבא ואסטרטגיה ולוחמת סייבר של המכון למחקרי ביטחון לאומי, טוען כי זה הרקע שיש לקחת בחשבון בבחינת אופן ההתנהלות הצבאי עם פרוץ המלחמה. "היה קושי גדול לזהות את זה, בין שנת 2000 לשנת 2005, לא בוצעו פעולות לטיפול באיומי רקטות. הקשב של המערכת היה בתוך האינתיפאדה" אמר סיבוני ל'דבר ראשון'.
אך על מנת להבין את מוכנות העורף, והרשויות המקומיות בפרט, להתמודדות עם איומי הרקטות והאתגרים המתפתחים במצב מלחמה, יש לבחון את הנסיבות הכלכליות בתקופה שקדמה למלחמה. "מלחמת לבנון הגיעה אחרי מיתון חריף במשק הישראלי שהיה בעיקר בין 2003-2001" אמר ל'דבר ראשון' ד"ר יניב ריינגוורץ, מרצה לכלכלה ומדיניות ציבורית במחלקה למינהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה, "בנימין נתניהו, בתור שר האוצר, בחר להתמודד עם המצב בין היתר על ידי סידרה של קיצוצים מאסיביים, בעיקר בשלטון המקומי".
קרית שמונה, אחת הערים שנפגעו באופן הקשה ביותר מירי רקטות, ספגה קיצוץ תקציבי שיטתי בשלוש השנים שקדמו למלחמה.
"חשוב להבין שמאז שנת 85' תקציב המדינה גדל, אבל לא בהתאמה לפעילות של המשק" הוסיף ריינגוורץ, "זאת אומרת שבשורה התחתונה, וכמדיניות, כמות השירותים שהממשלה מספקת הצטמצמה. אם מדברים על מלחמת לבנון השנייה, אז יש רשויות שלא הצליחו להתאושש מהקיצוצים של 2003".
חיזוק לטענותיו של ריינגוורץ ניתן למצוא ב"אזרחים בחזית", דוח לסיכום כשלי הטיפול בעורף מנקודת מבט אזרחית שפורסם על ידי הארגונים 'שתיל' ו'כוכב הצפון – ארגונים לשינוי חברתי ביום שאחרי המלחמה' בשנת 2007. מנתוני הדוח עולה כי קרית שמונה, לדוגמה, אחת הערים שנפגעו באופן הקשה ביותר מירי רקטות, ספגה קיצוץ תקציבי שיטתי בשלוש השנים שקדמו למלחמה. במסגרת הקיצוצים הופחתו שני מיליון ש"ח, מדי שנה, בתקציב תחזוקת 300 המקלטים העירוניים והופחת מספר התקנים של קציני בטיחות חירום עירוניים. כתוצאה, בזמן המלחמה פעל קצין בטיחות אחד בלבד, שהיה אחראי ל-25 אלף תושבי העיר.
מבקר המדינה הצביע אף הוא על בעיות אלו, בדוח מיולי 2007 שבדק את היערכות העורף ותפקודו במלחמת לבנון וציין כי "לא נעלם מן העין, כי גם ממשלות ישראל קודמות, לא עשו די כדי להבטיח את מוכנות העורף לחירום ואף ביצעו קיצוצי תקציב רחבים שהשפיעו על מוכנות זו. מחדלים אלו, תרמו לשחיקת יכולות הטיפול באוכלוסייה האזרחית בעת המלחמה."
במהלך המלחמה
לנקרי, שכיהן כראש עיריית עכו גם בזמן מלחמת לבנון השנייה, תיאר את ההתנהלות בעיר במילים "היה כאוס גדול, המדינה לא ידעה להיערך. שום דבר לא תפקד, לא משרדי הממשלה לא הבנק, קופות חולים. דמייני שאת רוצה ללכת לקופת חולים והיא פשוט סגורה, חנויות, מרכולים, אף דבר לא היה פתוח".
"על רקע זה הרשות עמדה ועשתה את כל מה שהיא יכולה תוך כדי המלחמה" הוסיף,
"ניסינו לגייס את האוכלוסייה. זה היה קשה מאוד. בעכו לבדה נפלו בין 100 ל-180 רקטות במהלך 34 ימי לחימה".
התגייסותו של המיליארדר ארקדי גאידמק לעזרת תושבי הצפון היא אחת הדוגמאות הזכורות לאופן בו נאלצו אזרחי המדינה להסתמך על טוב ליבם של תורמים פרטיים. בהיעדר מערכת ממלכתית לפינוי וטיפול אזרחים שבתיהם לא ממוגנים, שכר גאידמק את חוף ניצנים כולו והקים בו 'עיר אוהלים' אליה פונו 6,000 מתושבי הצפון. "אני יהודי ואזרח ישראל, ולכן מרגיש אחריות כלפי העם והמדינה שלי שנמצאים בסכנה", אמר אז גאידמק, "כל אחד עושה מה שהוא יכול כדי לעזור, וכך גם אני. החיילים שנלחמים בלבנון עושים הרבה יותר ממני למען התושבים".
למרות שיש מקום גם לשבח התגייסות של גורמים פרטיים לסיוע לחלקים בחברה בישראלית הנמצאים במצוקה, נשאלת השאלה האם ראוי כי מדינת ישראל תסתמך על רצונם הטוב של נדבנים בעתות מצוקה.
אחרי המלחמה
הסערה הציבורית שהתעוררה עם תום המלחמה, הביאה לשורה של צעדים שנועדו לשפר את מוכנות העורף במצבי עימות עתידיים. בשנת 2007 הוקמה רשות חירום לאומית (רח"ל), שמטרתה הייתה נועדה לתאם בין הגורמים השונים המטפלים באזרחים בשעת חירום. בשנת 2009, נסגרה הרשות ואוחדה לתוך המשרד להגנת העורף – משרד ממשלתי שהוקם בשנת 2011. ביוני 2014 נסגר המשרד להגנת העורף ותחומי הפעילות שלו הועברו למשרד הביטחון. בנוסף, הוקצו תקציבים לשיקום ישובי הצפון והקמת מקלטים ציבוריים.
"כל המקלטים מוכנים ומסודרים, אבל זה הכל תלוי לפי ראש העיר, אם הוא יותר פעלתן, הוא מצליח להשיג כספים ואז יש יותר מוכנות"
דוגמה נוספת להפקת לקחי המלחמה היא העובדה שכבר עם פתיחת מבצע 'עופרת יצוקה' בשנת 2008, הוכרז מצב 'משק לשעת חירום (מל"ח), המאפשר גיוס עובדים שעבודתם הכרחית לתפקוד תקין של החברה האזרחית, כגון עובדי רכבת, מפעלי לחם, שרותי בריאות ועוד.
עם זאת, יש מי שטוען שהמצב עדיין רחוק מלהיות מספק. "אני יכול להגיד שכל המקלטים מוכנים ומסודרים, אבל זה הכל תלוי לפי ראש העיר" אמר ל'דבר ראשון' ראש עיריית מעלות-תרשיחא, שלמה בוחבוט, "אם הוא יותר פעלתן, הוא מצליח להשיג כספים ואז יש יותר מוכנות".
"יש הבדל ביני לבין הממשלה" הוסיף בוחבוט, "אני זה כמו אדם פרטי, אני יכול בעיקר לדאוג להתנהלות השוטפת בעיר. אבל אם, למשל, תהיה מלחמה ואצטרך לרכוש מכשיר חפירה – לא אוכל לעשות את זה וגם אין לי איך לפנות אנשים".
גם שמעון לנקרי, כאמור, אינו שם מבטחו על עזרת המדינה. "קודם כל, האחריות על הציבור היא עלי, אחריות מלאה כולל כולם" אמר לנקרי והוסיף כי "אחרי מלחמת לבנון השנייה, אני כבר לא מחכה לאף אחד".
