"ישראל וארה״ב הגיעו להסכם על מזכר הבנות לסיוע ביטחוני לשנים 2019 -2028." כך נמסר מלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו. עוד נמסר בהודעה כי מדובר ב"הסכם הסיוע הגדול ביותר שהעניקה אי פעם ארה״ב למדינה כלשהי". מזכר ההבנות צפוי להחתם היום (רביעי) בשעה 21:00 (שעון ישראל) בטקס שייערך במחלקת המדינה של ארה״ב.
הסכם הסיוע נחתם אחת לעשר שנים לתקופה של עשר שנים, וההסכם הנוכחי יפוג במהלך 2018. היקף הסיוע בהסכם החדש צפוי לנוע, ככל הנראה, בין 3.4 ל-3.8 מיליארד דולר לשנה ויחליף את ההסכם הנוכחי העומד על סיוע בהיקף של 3.1 מיליארד דולר בשנה.
תהליך החתימה על ההסכם מדשדש כבר חודשים ארוכים. אחת הסיבות אותן ניתן למנות לעיכוב בחתימה היא היחסים הרעועים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית ברק אובמה. בעבר דווח כי אובמה הציע לנתניהו הגדלה משמעותית של הסכם הסיוע, יש הטוענים כי הסכום שהציע הנשיא התקרב ל-5 מיליארד דולר בשנה, ערב חתימת הסכם הגרעין ובתמורה להסרת התנגדויותיה של ישראל להסכם המתגבש. נתניהו סרב להצעה ובצעד חריג ביותר מבחינה דיפלומטית אף נאם בקונגרס האמריקאי, שלא בתאום עם הבית הלבן, נגד ההסכם.
לאחר חתימת הסכם הגרעין עם אירן, הצעת הממשל התכווצה אך עדיין כללה הגדלה משמעותית. אובמה ראה חשיבות בחתימת ההסכם על חבילת הסיוע החדשה לישראל עוד בזמן כהונתו ולהשאיר מעין 'מורשת' המבטאת את אחריותו לביטחונה של מדינת ישראל. זאת, על רקע ביקורת מבית שראתה בהסכם הגרעין ומעורבותה הפחותה של ארה"ב בנעשה במזה"ת כנסיגה ממחוייבות זו.
פרשנים העריכו כי נתניהו ביקש לעכב את החתימה מתוך הערכה שבנובמבר הקרוב ייבחר נשיא חדש שמשא ומתן עמו יביא להסכם משופר עבור ישראל. השאלה נסובה סביב זהותו של המועמד הרפובליקאי, כיוון שההערכות הן שהילארי קלינטון, המועמדת הדמוקרטית, תמשיך – היה ותיבחר לנשיאה – את מדיניות החוץ של ממשל אובמה.
משנבחר איש העסקים דונלד טראמפ למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, היה ברור בישראל כי לא ניתן לבטוח בו שיגדיל את הסכם הסיוע או שבכלל יהיה מעוניין בחתימה עליו. בהתבטאות יוצאת דופן במסיבת עיתונאים, מספר שעות לפני נאומו בוועידת איפא"ק ועוד בטרם בחירתו הסופית למועמד המפלגה הרפובליקנית, נשאל טראמפ על התייחסותו לסוגיית הסיוע הצבאי של ארה"ב למדינות אחרות והשיב שעל המדינות לשלם לארה"ב בעבור ההגנה והסיוע שארה"ב מעניקה להן. טראמפ נשאל אם כך הדבר גם ביחס לישראל ואמר "אני חושב שישראל גם (צריכה לשלם – ש.נ.)".
עיכובים נוספים בחתימה על ההסכם באו בעקבות דרישות ממשל אובמה שישראל התקשתה להסכים להן. הדרישה הראשונה הייתה ש-100% מכספי הסיוע יושקעו בדולרים ובכלכלה האמריקאית בשונה מההסכם הנוכחי וקודמיו מאז שנת 1986, אשר 26% מסכום הסיוע האמריקאי הומר בשקלים והושקע בתעשיות הבטחוניות הישראליות. התאחדות התעשיינים הזהירה כי משמעות הדבר היא סגירה של קווי יצור ומפעלים ופיטורים של מאות ואלפים מעובדי התעשייה.
דרישה זו, אשר ככל הנראה התקבלה, בלית ברירה, הופכת את הסכם הסיוע האמריקאי לישראל למימון עקיף של הממשל לתעשיות הנשק בארה"ב. כך היה גם ב-30 השנים האחרונות, אך הסעיף המיוחד, שאין דומה לו בהסכמי הסיוע הביטחוניים שארה"ב חותמת עם מדינות בעולם, שהביא לכך שכ-800 מיליון דולרים בשנה הומרו לשקלים והועברו לתעשיות הביטחוניות הישראליות היה הישג ישראלי משמעותי, שכעת עבר מן העולם. יש לציין שהסכם הסיוע הביטחוני, לרבות הסעיף המיוחד לסיוע בשקלים, מיוחס להסכמתה של ישראל לסגת מפיתוח מטוס הקרב ה"לביא", אשר עלול היה לפגוע בשליטתה הבלעדית של ארה"ב ב"שוק" מטוסי הקרב.
הדרישה השנייה של הממשל הייתה שישראל לא תבקש תוספות מימון מחוץ למסגרת הסכם הסיוע הביטחוני. בדיוני התקציב של ארה"ב לשנת 2017, במהלך חודש יוני האחרון, הבית הלבן דחה בקשה של הקונגרס להגדיל את תקציב הסיוע לתכנית ההגנה מפני טילים המשותפת לישראל וארה"ב מ-150 מליון דולר שאושרו, בכ-450 מליון דולר נוספים. המחלוקת על תוספת המימון מתקיימת בין הבית הלבן והקונגרס. ב'וואלה! ניוז' דווח ביום ראשון האחרון, כי הסנאטור הרפובליקני לינדזי גרהאם, שנחשב לאחד מידידי ישראל בקונגרס, מסרב לקבל הסכמות אלו. עוד דווח כי לדברי גורמים מדיניים, גרהאם טוען כי ההסכם נחתם בין הממשל האמריקני וממשלת ישראל, והקונגרס אינו צד בו – ולכן מסרב להוריד מהשולחן יוזמות חקיקה למימון סיוע נוסף לישראל. על אף המחלוקות כנראה שנמצאה הדרך להגיע לחתימה ובתקופה הקרובה תתבהר התמונה ביחס להסכם ואילו מין פשרות הושגו ומהם המחירים אותם תשלם מדינת ישראל בעבור הגדלת הסכם הסיוע.
