רבות דובר בימים האחרונים על הניסיון של שר האוצר משה כחלון למנוע את פרסומי השמאי הממשלתי טל אלדרוטי. יום לאחר פרסום נתוני הלמ"ס שהעידו על בלימה בעליית מחירי הדיור, פרסם אלדרוטי דוח שהעיד דווקא על המשך העלייה במחירי הדיור גם ברבעון השני של 2016.

באוצר לא אוהבים את אלדרוטי מקלקל החגיגות. הניסיון להשתיק פקיד ממשל מקצועי ולקעקע את אמינותו כי הנתונים שהציג לא מוצאים חן הוא מהלך לא ראוי.  אבל יותר מכך הוא מעיד על הלך המחשבה של שר האוצר ושל פקידיו המאמינים כי ניתן להשפיע על המציאות דרך יצירת מצגי שווא. למען הסר ספק, מצגי השווא לא נועדו רק כדי לחזק את הדימוי הציבורי של שר האוצר. מצגי השווא הם הכלי המרכזי, הכוח הפועל בעזרתו מבקשים כחלון ופקידיו להשפיע על הנעשה במשק הישראלי. זו "שיטת הכאילו".

ביום חמישי שעבר, חשפה מועצת הדבש את "שיטת הכאילו" של האוצר כשיצאה בהודעה שכותרתה: "בניגוד להודעת רשות המסים, הצו שנחתם לייבוא דבש אינו מיועד לראש השנה הקרוב ולא צפוי מחסור בדבש!" הודעה שבאה בתגובה להודעת הרשות לפיה "לקראת ראש השנה, חתם שר האוצר, משה כחלון, על צו המגדיל את המכסה לייבוא דבש מכל העולם בפטור ממכס. הצו נדרש לאור הערכות לגבי מחסור צפוי בדבש בשוק המקומי, והוא יחול עד לסוף שנת 2016." מנכ"ל מועצת הדבש, הרצל אבידור, הסביר בהודעתו ש"תהליך ייבוא הדבש מרגע הוצאת הצו, עד שיווקו לרשתות אורך כשלושה חודשים, על כן, הדבש שיגיע לארץ במסגרת הצו שנחתם בימים האחרונים ישווק בארץ רק ברבעון הראשון של שנת 2017".

אם כך, מדוע הודיעה רשות המסים כי מכסת היבוא נועדה לספק מחסור לקראת ראש השנה? התשובה היא פשוטה. יש מי שמאמין שאפשר ליצור בראשיהם של האזרחים את הדימוי כי עד כה היה מחסור ולכן המחירים היו גבוהים וכי די בפרסום ההודעה על פתיחת מכסות ייבוא על מנת לגרום למחירים לרדת.

עוד דוגמה לשיטה הזו קשורה לכתבה שפורסמה באתר זה בתחילת השבוע על פנייתו של שר האוצר ליו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני (יהדות התורה) בבקשה לקדם את אישור הגדלת המכסות לייבוא מיץ ענבים ללא מכס. זאת כדי "לאפשר למיץ הענבים להיכנס עד לחגים בתקווה שישפיע על מחירי המיץ לצרכן". יו"ר ועדת הכספים נעתר לבקשתו של שר האוצר וכבר ביום שני אישרה הוועדה את המכסה.

כבר אז היה ברור לכל כי המכסה שאושרה ביום שני לא תגיע לארץ לפני החגים. למעשה, הוועדה במשרד הכלכלה שמחלקת את המכסות ליבואנים תתכנס רק ביום רביעי הבא, שלושה ימים לפני ערב ראש השנה. אם כך מדוע ביקש שר האוצר לזרז את האישור?

שיחה עם יו"ר ועדת המכסות במשרד הכלכלה, יאיר שירן, מבהירה את פרטי הסיפור. "בישראל צורכים למעלה מעשרה מיליון ליטר מיץ ענבים בשנה" אמר שירן, "סה"כ מדובר על מכסה של 100,000 ליטר בבקבוקים הנוספים ל 100,000 ליטר שחולקו מוקדם יותר השנה. לא מדובר בכמות גדולה כל כך שבאה לענות על מחסור".

למעשה מדובר בחשבון פשוט, מכסה של 200,000 ליטר מהווה 2% מסך כל מיץ הענבים שנצרך בישראל מדי שנה. לא כמות שיכולה להשפיע באופן משמעותי על השוק.

שירן אף הוסיף כי "זו הטבה שניתנת לייבוא שמתקיים ממילא במכס מלא והמטרה היא להקל על היבואן על מנת לסייע למהלך של הפחתת מחירים". מדבריו ניתן להבין כי מדובר במותגים תוצרת חוץ שכבר מגיעים לישראל אך עד כה נחשבו למוצר יקר יחסית לעומת מקביליהם המקומיים. כשנשאל מדוע אם כך הם מאיצים בוועדה לאשר את המכסה ומפרסמים כי מדובר בצעד שנועד להשפיע על מחירי המיץ בחגים, הוא עונה כי "כשבשוק יודעים שאנחנו פותחים כאלה מכסות ההשפעה היא מידית. גם אם הבקבוקים נכנסים באיזשהו דיליי. היצרנים המקומיים וגם היבואנים מגיבים לפתיחת המכסות ומורידים מחירים."

לטענתו, אפשר כבר לראות את המבצעים ברשתות השיווק וניתן למצוא שני בקבוקים ב-14 ש"ח.

כמו בדבש וכמו בשוק הדיור, הרעיון של שר האוצר הוא אותו רעיון. העניין הוא לא לספק צורך שקיים בשוק וגם לא להשפיע על ההיצע האמתי בשוק. הרעיון הוא לגרום לכולם לחשוב שהמחירים אמורים לרדת, לצאת בהודעות ולפרסם כתבות.

"שיטת הכאילו" הזו מזכירה את דבריו של אברהם לינקולן "אפשר לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן, ועל כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן".

ערכו של בית

עבור מי שמאמין שכל דבר הוא סחורה שמחירה נקבע על ידי יד נעלמה של היצע וביקוש מדומיינים, ערכו של בית או של ליטר מיץ ענבים יהיה רק המחיר שאותו יהיה מוכן הקונה לשלם. הנחת המוצא הזו מובילה להערכה כי הציפיות, הספקולציות, הן הכוח המשמעותי ביותר לקביעת ערכן של סחורות.

ולכן בשיטה זו די ביצירת ציפיות להורדת המחירים ובהלך רוח כדי להשיג, כביכול, ירידת מחירים. האמת היא שעבור מי שהכוח מצוי בידו, ישנה דרך אחרת לתת לסחורה את ערכה האמתי. הדרך היא לבטל את הכוח שבציפייה הספקולטיבית על ידי התערבות ממשית בשוק. התערבות שמחליפה את היד הנעלמה בסרגל מחירים. אז בית יוכל לשוב ולהיות מקום מוגן שגרים בו, ומיץ הענבים יהפוך מסחורה לתוצרת שאפשר לקדש עליה.