היה זה ב-21 באוגוסט 2012 – נשיא ארה"ב ברק אובמה כינס במפתיע מסיבת עיתונאים פתוחה בבית הלבן. נראה שעל דף המסרים לתקשורת שממנו קרא, היה מסר אחד, בכתב גדול, שחור על גבי לבן. "כל תזוזה של נשק כימי הינה חצייה של קו אדום ועשויה להשפיע על התגובה האמריקנית", אמר הנשיא, "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מצב בו נשק כימי וביולוגי נופל לידיהם של האנשים הלא נכונים. היינו ברורים מאוד כלפי משטר אסד, אבל גם כלפי שחקנים אחרים על המגרש, שזה קו אדום עבורנו. אם נתחיל לראות העברה ושינוע של נשק כימי זה ישנה את החישובים, זה ישנה את המשוואה."
הנשיא אובמה, הגיב ככל הנראה בדבריו להצהרות מצד ממשלת אסד ביולי 2012, כי תתקיף בנשק כימי כוחות זרים שיאיימו על המדינה הסורית. ההצהרות של ממשלת אסד, הגיעו לאחר כמה דיווחים לא מאומתים, לפיהם צבא סוריה השתמש בנשק כימי נגד המורדים. ממשלת אסד טענה באותם ימים כי לעולם לא תשתמש בכל סוג של נשק להשמדה המונית נגד אזרחיה, וכי היא מחזיקה בראיות לכך שהמורדים הם אלה שהשתמשו בנשק כימי נגד חיילי צבא סוריה.
דבריו של אובמה הדהדו בתקשורת ברחבי העולם. רבים הופתעו. שימוש בנשק כימי, נתפס אצל רבים, כברבריות שאפיינה תקופות אחרות בהיסטוריה האנושית. גזי החרדל והכלורין, חשבו בני תרבות המערב, נותר רק במוזיאונים של איפר בפלנדריה. אנדרטה למלחמה כימית שגבתה מיליונים מאזרחי אירופה לפני 100 שנים.
במזרח התיכון לא מופתעים מהשימוש בנשק כימי
במזרח התיכון לעומת זאת, אף אחד לא הופתע. מאז המתקפה הכימית שהטיל סדאם חוסיין על העיר הכורדית חלבג'ה, ב-16 במרץ 1988, השיח על נשק כימי במזרח התיכון חי ובועט. העילה לפלישת האמריקאים לעירק במרץ 2003 הייתה הימצאותו לכאורה של נשק להשמדה המונית במדינה, מה שהסתבר כטעות. במרץ 2010, לאחר נפילת משטרו של סדאם חוסיין, קבע בית המשפט הפלילי העליון בעיראק כי המתקפה הכימית בחלבג'ה, בה נהרגו לפחות 5,000 בני אדם ועוד כ-7,000 נפצעו, היא רצח עם. עלי חסן אל-מג'יד, שר ההגנה העיראקי, נדון למוות על פשעיו בחלבג'ה ובמקומות נוספים, והוצא להורג. בכל אותה העת, בין 2011 ל-2016, דווח מדי פעם על שימוש בנשק כימי, שמבצע צבא סודאן נגד אזרחי דארפור. עקב היעדר עיתונאים בחבל דארפור, על פי רוב דיווחים אלה לא הגיעו לתקשורת העולמית.
ממשלת סוריה, תחת שלטונו של חאפז אל-אסד החלה, ככל הנראה, לייצר נשק כימי כבר בשנות ה-80. סוריה נמנעה מלחתום על אמנת הנשק הכימי, עליה חתמו למעלה ממאה מדינות ב-1993. המניע של המשטר הסורי לייצור המוני של נשק כימי תמיד היה כפול: ראשית, החזקת הנשק השפיעה על מאזן הכוחות במזרח התיכון, בו מספר מדינות עוינות את סוריה ובראשן מדינת ישראל, המוגדרת כאויב מאז שנוסדה. ושנית, שלטון הבעת' הסורי קיווה כי החזקה בנשק להשמדה המונית תמנע ניסיונות הפיכה עממיים, כפי שהיה בראשית שנות ה-80.
השלטון הסורי מורכב מברית של בני מיעוטים, ובראשם המיעוט העלאווי, השולטים באוכלוסייה שמרביתה ערבים-סונים. הניסיון לשמור על השלטון כבר הביא את העלאווים לבצע טבח המוני בתושבי העיר חמאת, שהייתה מעוז "האחים המוסלמים" עוד מראשית שנות השישים. בפברואר 1982, בהוראת הנשיא חאפז אל-אסד, ובפיקוד אחיו הצעיר רפעת אל-אסד, תקף צבא סוריה את חמאת, וטבח כ-20,000 אזרחים סונים. שלטון הבעת' עומד על חרבו, ועל כן הוא דאג לאורך השנים שהחרב הזאת תהיה קטלנית ככל הניתן. אסד כשל בנסיונותיו להצטייד בנשק גרעיני, אך הוא אגר נשק כימי רב. בספטמבר 2013 טענו גורמי מודיעין צרפתים כי ממשלת אסד מחזיקה באלפי טונות של נשק כימי, ביניהם: סארין, גז חרדל, כלורין, ו-VX.
הקו האדום נחצה
כאמור, גם לפני נאומו של אובמה היו דיווחים שונים על שימוש בנשק כימי בסוריה. היו אלה דיווחים של ממשלת אסד מצד אחד ושל ארגוני מורדים מנגד, כאשר כל צד מאשים את הצד השני בשימוש בנשק כימי ובהפרות שונות של חוקי מלחמה. דיווחים אלה מיעטו להגיע לתקשורת העולמית מפני שהיו חסרות ראיות ולא נתפסו כאמינים. דווקא לאחר נאומו של אובמה, החלו להגיע דיווחים אמינים מגורמים מדינתיים.
הדיווח הראשון הגיע ממשלת צרפת ב-17 באוקטובר 2012. כחודשיים לאחר "נאום הקו האדום" של אובמה, סופקו לראשונה עדויות אמינות על שימוש בנשק כימי, שעשה צבא סוריה נגד המורדים בעיר סאלקין שבצפון-מערב סוריה. באותו החורף, השתלטו לוחמי ג'בהאת א-נוסרה, הזרוע של אל-קאעידה בסוריה שעדיין הייתה חלק מדאע"ש, על מפעל לייצור כלורין של החברה הסעודית-סורית SYSACCO, סמוך לעיר חאלב. האיומים מבין המורדים שמו ידם על נשק כימי, בתקופה בה עדיין היו בברית עם יתר ארגוני המורדים, ביניהם אלה שארה"ב הגדירה כ"מורדים מתונים". מעתה גם הם ישתמשו ברעלים נגד צבאו של אסד.
ב-23 בדצמבר 2012 התקיף צבא אסד את שכונת אל-באידה בחומס, שנשלטה בידי המורדים, בנשק כימי. התקפה שפגעה באזרחים, תועדה על ידי מספר מדינות. לפחות 5 בני אדם נהרגו ועוד כ-100 נפצעו משאיפת הגז הרעיל. ההתקפה הכימית הזו נפוצה בתקשורת העולמית; כעת היה ברור לכל כי אסד איננו בוחל באמצעים ו"נאום הקו האדום" של הנשיא אובמה איננו מרתיע אותו כלל. יתכן כי איומו של אובמה הובילו את ממשלת אסד לעשות בדיוק את ההיפך. נראה כי שיקולו של אסד היה כי אם אובמה מאיים במילים, אזי רשאי הוא להשתמש בארסנל הכימי, לפחות עד שנשיא המעצמה הגדולה בעולם יראה סימנים כי הוא עובר ממילים למעשים. יתכן כי גם לעובדה שהמורדים מחזיקים עתה בנשק גרעיני היה משקל בקלילות בה יאחז מעתה אסד את ההדק הכימי. את "האביב הערבי" החליף "אביב כימי".
באביב 2013 תועדו שימושים רבים בנשק כימי, בגזרות שונות בסוריה, הן בידי צבא אסד והן בידי המורדים. המורדים על פלגיהם השונים, שלטו באותה העת בשכונות רבות בדמשק ובכמה מפרווריה. מרכז העיר הפך לשדה קרב, נמל התעופה הבינלאומי הופגז וכך גם ארמונו של אסד. על מנת להבריח את המורדים מפרווריה של העיר, בשיטת "תפיסת הדגים תוך ייבוש האגם", התקיף אסד פעם אחר פעם, לעיתים יום אחר יום, בסארין את פרוורי דמשק. ההפצצות נעשו בידי מסוקים, מטוסים ולעיתים גם באמצעות טילים ששוגרו מהקרקע. הסארין הוא נשק כימי שהורג ואז מתנדף במהירות, ומאפשר לצבא להיכנס ליעד. לאחר ההפצצות נהגו לחדור לוחמיו של אסד לצד לוחמי חיזבאללה לשכונות ו"לטהר" אותן ממורדים. מלבד דמשק, הפציץ אסד יעדי מורדים נוספים במחוזות חומס ואידליב. העיר סרעקיב, ספגה הפצצת סאירן בכמות כזו שממשלות צרפת ובריטניה הצליחו להוכיח את השימוש בגז בדיעבד.
בחאלב לעומת זאת היו אלה המורדים שהשתמשו בנשק כימי באותו אביב. הם הפציצו באמצעות טילים ששוגרו מהקרקע את הכוחות הכורדים ואת חייליו של אסד בחומרים רעילים.
בהתקפות הכימיות שנערכו בחודשים מרץ-אפריל-מאי 2013 נהרגו עשרות בני-אדם ועוד מאות נפצעו. ישראל האשימה את אסד בשימוש בנשק כימי תוך שהיא חושפת ראיות לכך. גם צרפת ובריטניה האשימו את צבא סוריה. האו"ם לעומת זאת, האשים באותה העת את המורדים בשימוש בגז סארין נגד צבא אסד. עיתונאים בכל העולם פנו לבית הלבן ושאלה אחת בפיהם: מדוע לא נאכף "הקו האדום"? אובמה נהג לומר באותה העת כי הדברים נבדקים, והפנטגון טען שלא נצברו מספיק ראיות על מנת לקבוע מי מהצדדים משתמש בנשק כימי. בינתיים, המלחמה בסוריה הפכה למלחמה כימית.
אמנם מרבית הקורבנות האזרחיים נהרגו כתוצאה מהחורבן הכללי ומהתקפות אוויריות של צבא אסד, שרובן לא כללו חומרים כימים (ככל שידוע לנו), אלא שהשימוש הגובר בנשק להשמדה המונית שינה את חוקי המשחק. האתיקה של הלוחמה, אותה מערכת נורמות וערכים לפיהם משתדלים הצדדים הלוחמים להימנע מפגיעה באזרחים, נרמסה בסוריה ובהמשך במדינות נוספות במזרח התיכון.
המתקפה הכימית בע'וטה
ב-21 באוגוסט 2013, בדיוק שנה לאחר "נאום הקו האדום" של אובמה, הותקפה ע'וטה במתקפה כימית שנצרבה בזיכרון הציבור. באותו פרוור של דמשק, שהיה בשליטת המורדים, נרשמה ההתקפה הכימית הגדולה ביותר מאז שסדאם חוסין הפציץ את הכורדים בחלבג'ה. 1,429 הרוגים, לפי ממשלת ארה"ב, מתוכם לפחות 426 ילדים. לאחר המתקפה החלו להתפרסם באמצעי התקשורת ובאינטרנט קטעי וידאו רבים בהם נראו קרבנות הסובלים מתסמינים המעידים על פגיעה בנשק כימי. בחלק מהסרטונים והתמונות שפורסמו נראה מספר גדול של גופות לצד הפצועים או בנפרד. למעלה מ-100 סרטונים וקטעי וידאו הוצגו בפני ועדת המודיעין של הקונגרס של ארצות הברית. הסרטונים הרבים השפיעו, והתקשורת העולמית סיקרה את התקרית ללא כל פרופורציה לחוסר הסיקור של עשרות התקפות כימיות שנערכו באביב, ועוד פחות פרופורציה לחוסר הסיקור שהמלחמה בסוריה תזכה לו בהמשך שנותיה.
דובר הממשל הסורי הכחיש בתוקף את המתקפה הכימית בע'וטה. ארצות הברית, צרפת, ישראל, בריטניה, ושוודיה האשימו את הממשל הסורי. רוסיה טענה כי מבצעי התקיפות היו למעשה כוחות המורדים.
הלחץ התקשורתי, והחשש במסדרונות הבית הלבן כי תגובה רפה תגרור אסון שייזכר לדורות, הובילו את הנשיא אובמה לאכוף את הקווים האדומים שהציב.
פירוק הנשק הכימי
הנשיא אובמה, יזם תקיפה צבאית בסוריה, כאקט של ענישה על השימוש בנשק כימי, וניסה לגבש קואליציה של מדינות שישתתפו בתקיפה. דייויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, הביא את השתתפות בריטניה בתקיפה לאישור הפרלמנט, אך הפרלמנט דחה את בקשתו. בשלב זה התלבט אובמה באיזו עוצמה להתקיף את סוריה ואם להביא את ההתקפה לאישור הקונגרס. בינתיים הפנה אובמה נושאות מטוסים לעבר סוריה. פוטין שחשש כי המעורבות האמריקאית תפגע באינטרסים של ארצו, הציע פתרון אחר: פירוז סוריה מנשק כימי.
הסכם פירוז סוריה מנשק כימי שנחתם בין רוסיה לארה"ב, הורה על העברת החומרים הכימיים מסוג סארין, גז חרדל, ו-VX, אל מחוץ למדינה, והפסקת הייצור של חומרי לחימה כימיים. ב-28 בספטמבר 2013 אישרה מועצת הביטחון פה אחד את ההצעה לפירוק הנשק הכימי בסוריה. על פי ההסכם, במקרה של שימוש בנשק כימי, יופעל פרק 7 של אמנת האו"ם, לפיו המעצמות יהיו אחראיות להחליף את המשטר בסוריה, גם אם יידרש לפלוש למדינה לשם כך.
דווקא גז הכלורין, שהוא הגז הרצחני הראשון בו נעשה שימוש צבאי כנשק כימי, ב-22 באפריל 1915, לא נכנס להסכם הפירוז. יתכן כי הסיבה לכך היא הצורך לשמור על מאזן כוחות במציאות בה ג'בהאת א-נוסרה מחזיקה מפעל לכלורין בחאלב. יתכן וזהו הישג של רוסיה וסוריה במו"מ לפירוז המדינה. כך או כך, גז הכלורין הקטלני, שהשימוש בו לצורכי מלחמה נאסר על פי "אמנת הנשק הכימי" עליה חתמה סוריה ב-14 באוקטובר 2013, לא הוצא בפועל מהמדינה.
מלחמת הכלורין והחרדל נמשכת
פירוק סוריה מנשק כימי נחשב בעיני רבים להישג אדיר לקידום השלום בעולם. פרס נובל לשלום הוענק ב-2013 לארגון למניעת הפצה של נשק כימי, אודות לפירוזה של סוריה מחומרים מסוכנים. אלא שהמלחמה הכימית נמשכה. בחודש אפריל 2014 לבדו תועדו יותר התקפות כימיות מכל ההתקפות שתועדו בסוריה לפני כן. בהתקפות אלה כנראה השתמשו אך ורק בגז כלורין, אותו הגז שגם צבא אסד וגם המורדים החזיקו בו. ההפצצות הכימיות שודרו בסרטונים, אך הפעם, העולם היה אדיש. את המשבצת הקבועה שתופסות ידיעות על זוועות העולם השלישי בעיתוני העולם המערבי תפסו הנערות שנחטפו בצ'יבוק שבניגריה, וכנראה שדעת הקהל כבר הייתה שבעה מעוד ידיעות על נשק כימי בסוריה.
באותה העת דאע"ש השתלט על כמה בתי כלא בעיראק ושחרר מאות טרוריסטים ממאסר. אלה הצטרפו אליו וסייעו לו להתפשט לתוך עיראק תוך שהוא כובש שטחים אדירים, וערים רבות וביניהן מוסול: העיר השניה בגודלה בעיראק בה חיו כ-2.5 מיליון בני אדם. במקביל ביסס דאע"ש את שליטתו במזרח ובצפון סוריה, תוך "גניבת המהפכה" מיתר המורדים. סמוך למוסול, השתלט דאע"ש על מפעל לחומרים כימים והחל לייצר בו גז חרדל.
ביולי 2014 תועדה מתקפת החרדל הראשונה בסוריה, כשדאע"ש שיגר רקטות מזוודות בגז חרדל כנגד הכוחות הכורדים והרג לפחות 3 בני אדם. גם בעיראק דאע"ש נוהג להשתמש בגז החרדל, בין היתר נגד הכורדים, שמוצאם של חלק מהם בחלבג'ה או בכפרים אחרים שהותקפו על ידי סדאם חוסיין בסוף שנות ה-80. דור שני של כורדים-עירקים הנמקים בנשק כימי.
בשנתיים האחרונות נרשמו עדויות יומיומיות לשימוש של צבא אסד והמורדים בגז כלורין, ושימוש של דאע"ש בגז חרדל וברעלים נוספים. כל הצדדים הלוחמים בסוריה, מלבד הכורדים, משתמשים בנשק כימי האסור על פי האמנות הבינלאומיות. השימוש בנשק כימי הפך לנורמה. בתחילת אוגוסט מסוק של צבא סוריה הפיל מיכלים של גז כלורין על העיירה סרקיב, שבמחוז אידליב. 33 בני אדם, מרביתם נשים וילדים, נפגעו משאיפת הגז הרעיל. בתחילת ספטמבר הפציץ צבא אסד את תושביה הנצורים של חאלב בגז כלורין ופגע בין היתר בילדים. דאע"ש ממשיכים להפציץ את הכורדים בגז חרדל, המקרה האחרון תועד לפני שבועיים. הסרטונים שצולמו נראו "רגילים" למנהיגי העולם. עובדה שאף אחד מהם עדיין לא התייחס לפרשה.
