בתחילת דרכו כראש עיריית בית שאן, הוטרד ז'קי לוי מהשחתה מתמשכת של צמחיית נוי ששתלה העירייה במספר שכונות. "היינו שותלים ורדים בבוקר, ובערב מוצאים בורות", הוא מספר, "אנשים התחילו להגיד מה נעשה, אולי נשים שמירה, הקב"ט הציע שנשים מצלמות". לוי הציע פתרון מכיוון אחר. "ביקשתי שיביאו את היועצת המשפטית, ושאלתי האם אפשר להקים סיירת גינון עירונית, עם הכשרה ומדים והכל, שתורכב מהעבריינים של השכונות. אמרו לי 'מה פתאום? בשביל לעבוד בעירייה צריך תעודת יושר'. אמרתי, 'מי יביא לכם פה תעודת יושר? רק אם הם יהיו אחראים על זה, הם באמת ישמרו על זה'. הם הלכו איתי. כינסתי קבוצה של העבריינים הכי כבדים, אמרתי להם, זו השכונה שלכם, האחים שלכם גדלים כאן. אני רוצה לעשות פה שינוי, אבל אני צריך אתכם. 12 מתוכם הלכו איתי, אחרי שלושה שבועות הם נהיו הצוות הכי טוב בעיר."

מעל עשור לאחר מכן, לוי הוא סגן שר הבינוי והשיכון בממשלת ישראל, האחראי על הדיור הציבורי ופרוייקט שיקום שכונות. סיפור 'סיירת הגינון' חושף טפח מאופן החשיבה הייחודי שבו הוא מתמודד עם בעיות גם ברמה הלאומית – יצירתי, מאלתר, מחובר לשטח, ולא חושש לחשוב אחרת מכולם. אחרי שנה וחצי בלבד בתפקיד המרוחק יחסית מאור הזרקורים, לוי מציג רקורד מרשים של הישגים שהשפיעו על חייהם של ישראלים רבים: הגדלת מספר הדירות בדיור הציבורי לאחר שנים של קיפאון, פתרון בעיותיהם של זכאי דיור שהמתינו לדירה במשך שנים, והחזרת עטרה ליושנה בפרוייקט שיקום השכונות. השאלה האם האג'נדה החברתית שלו תכבוש את הליכוד או שתידרס על ידי חסידי כלכלת השוק במפלגה נותרת פתוחה.

"הדיור הציבורי הפך לחצר האחורית"

הוא בן 56, נולד וגדל בבית שאן. בשנת 2004 נבחר לראשות העירייה ונשא בתפקיד במשך תשע שנים. בבחירות האחרונות התמודד כנציג מחוז הצפון ברשימת הליכוד, נבחר לכנסת ומונה לסגן שר הבינוי והשיכון. על אף שמעשיו עומדים לו בזכות עצמו, אי אפשר להתעלם מייחוסו המשפחתי: ז'קי לוי הוא בנו של דוד לוי, אחד הסמלים של כניסת בני עדות המזרח ויוצאי עיירות הפיתוח לצמרת ההנהגה הישראלית. לוי האב החל את דרכו כפועל במעברת בית שאן, נהיה סגן ראש המועצה המקומית ולימים נבחר לכנסת מטעם הליכוד. לאורך שנות השמונים כיהן דוד לוי כשר הבינוי והשיכון, ובהמשך היה לשר החוץ. בת נוספת למשפחת לוי היא חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, שנבחרה לכנסת שלוש פעמים מטעם ישראל ביתנו ולפני מספר חודשים פרשה מהסיעה.

איך הגעת למשרד השיכון?
"בתחילת הדרך של הרכבת הממשלה היתה לי פגישה עם נתניהו וסוכם שאהיה סגן שר. הכיוון היה משרד התחבורה, וזה היה טבעי, כי השר (ישראל כץ) הוא גם מהליכוד. אבל בסופו של דבר, הדחף הפנימי שלי היה משרד השיכון. גם כי זה המשרד ההיסטורי שאבא שלי עשה, וגם כי אמרתי – בתחבורה קורים דברים. כמה אני כבר יכול לשנות או להשפיע? אני מעדיף להיכנס לנושאים שבאמת קרובים לי. כל החיים הציבוריים שלי הייתי בעירייה, תמיד הייתי במגע עם השטח, וכל נושא הדיור הציבורי ושיקום שכונות היו דברים שנגעו לי. דיברתי עם ראש הממשלה ואמרתי לו שאני מוכן לעבור לשיכון, בתנאי שאני מקבל את הדיור הציבורי ומקבל גיבוי. כחלון, שמכיר אותי שנים רבות גם מתוך הליכוד, נתן מיד את ברכת הדרך והבטיח לי את הגיבוי שלו. ואז נפגשתי לראשונה עם שר השיכון המיועד, יואב גלנט."

אתה וגלנט מגיעים ממקומות מאוד שונים, איך נראה המפגש ביניכם?
"לא הכרתי אותו בכלל, וכשבאתי לפגישה איתו היתה לי תחושה פנימית שזה לא יילך. למה? קודם כל כולנו מכירים את הדימוי של אנשי הצבא, שהם קרים, מרובעים וכו'. דבר שני, הוא נראה לי יותר מדי 'אשכנזי'. אמרתי לעצמי, מה זה מעניין אותו הדיור הציבורי, מה זה ייגע לו? ומה אני בא להיכנס לו בין הרגליים? לא כל שר אוהב סגן שר. אבל השיחה בינינו גלשה ונהייתה ארוכה, ובסופו של דבר אני מוצא את עצמי מול בן אדם שאני מסביר לו מה אני חושב, והוא מסביר לי מה הצד שנוגע אליו מבחינה חברתית. מסתבר שאשתו מיקנעם, ממשפחה של עשרה ילדים, שגרה בשכונת מצוקה בבניין שבו כל הילדים היו בחדר אחד. ואז מצאנו את המשותף בינינו (ללוי יש 11 אחים – א.צ., ט.כ.) והוא אמר לי 'בוא הנה, אתה מאתגר אותי, זה מעניין אותי…' זו לא אמירה של פוליטיקאי, אלא של איש צבא שלא משופשף בפוליטיקה. פוליטיקאי היה אומר 'בוא נראה, נשמע, מה אתה חושב…'. גלנט דיבר איתי הכי פתוח שבעולם,החלטתי שאני הולך לפה והתחלנו לעבוד. אנחנו מסתדרים מצוין, הפכנו לשם דבר לשיתוף פעולה במשרדי הממשלה. בדרך כלל בפוליטיקה אחד ועוד אחד זה חצי. מבחינתו, אחד ועוד אחד זה שלוש."

שר השיכון יואב גלנט (מימין) וסגנו ג׳קי לוי (צילום ארכיון: מרים אלסטר / פלאש 90).

מה פגשת במשרד כשנכנסת אליו?
"מה שקרה במשרד זו טרגדיה. לפנינו היו שרים סקטוריאליים – שר של הבית היהודי ולפניו היה שר של ש"ס. לא עניין אותם הדיור הציבורי, ומעל עשור הוא הוזנח והפך לחצר האחורית של המשרד. פעם בתקופת בגין, כשאבא שלי היה שר, הדיור הציבורי עמד בראש המשרד. מ-150 אלף דירות בדיור הציבורי שהיו אז, הגענו עכשיו ל-60 אלף. בשנת 2014 נרכשו רק שש דירות. זה אבסורד. ב-2016 הפכנו את המגמה וקנינו אלף דירות.

"בגלל ההזנחה נוצר בדיור הציבורי צוואר בקבוק איום ונורא. יש לנו היום 2500 זכאים שמגיע להם דיור ציבורי, והם לא מקבלים כי אין מספיק דירות. אבל אני טוען שבפועל יש הרבה יותר. למה? כי פעם היה הקריטריון היה זוג עם הכנסה נמוכה, אחר כך קבעו שזה זוג עם ילד, אחר כך שני ילדים, שלושה, בסוף קבעו – רק אם חד הורית עם שלושה ילדים. כי  אם יש לך מלאי דירות נתון, וכמות זכאים גבוהה יותר, אז ככל שתעלה את הרף מספר הזכאים יקטן. נוצר מצב אבסורדי שרק אם אתה ואשתך תהיו בהכנסה של 7500 ברוטו עם שלושה ילדים אתה זכאי לדיור ציבורי. או שאם חד הורית שיש לה שני ילדים צריכה לעשות עוד ילד כדי לקבל דיור ציבורי. אז לאורך השנים העלו את הרף כדי ליצור משוואה שמתאימה להם, בלי להתמודד עם הבעיה. זו השיטה שהישראלים אלופים בה."

מה ההשלכות של הצמצום הזה?
"יש פה רעידת אדמה מתחת לפני השטח. ילדים חיים עכשיו עם ההורים. בהרבה מאוד משפחות מעיירות הפיתוח, הבן מתחתן וחוזר עם הכלה לתוך הבית. כמה הוא יכול להמשיך? אז שנה, שנתיים… זה הולך להתפרץ, זו שאלה של זמן. הבת שלי עובדת סוציאלית ובעלה סמג"ד בצנחנים, והבנק לא מאשר להם משכנתה. כשזה קורה אצלי במשפחה, אני מבין שאצל אחרים המצב חמור בהרבה."

אילו צעדים נוספים נקטתם חוץ מהגדלת מלאי הדירות?
"כשנכנסו למשרד מצאנו במלאי של מדינת ישראל 600 דירות לא מאוכלסות. סגורות. מאה בדימונה, מאה בבית שאן, מאה בקרית שמונה. שאלנו 'למה לא מאכלסים אותן?', אז הטענה הראשונה היתה – השיפוץ יקר. הטענה השניה היתה – אנשים לא עומדים בקריטריונים. אמרתי רגע אחד, אני רוצה לשאול שאלה: מדינת ישראל תשאיר דירות סגורות, ובן אדם עם שלושה ילדים, או חד הורית עם שניים לא תיכנס לבית? לא יקום ולא יהיה. פירקנו את זה, נתנו הוראה, שיפצנו ואכלסנו את הדירות מיידית. פתאום כולם אומרים 'ווי, אפשר'. זה לא שקודם לא היה אפשר, זה מראה לך על חוסר רגישות! יש דברים שזועקים לשמיים! זה בא והדליק לנו נורה אדומה".

הקמנו ועדה בראשות תא"ל (מיל') אורנה ברביבאי, שעובדת קשה מאוד לקבוע קריטריונים חדשים. שמע, זה לא מכה משמיים. מישהו כתב את הקריטריונים האלה. אז מה, זה צריך להיות אורים ותומים?

"בנוסף, הלכנו עם הסוכנות היהודית לעסקה של 2600 יחידות דיור שאנחנו נוסיף לדיור הציבורי מהמבנים שלהם. לסוכנות יש מבנים אסטרטגיים – מרכזי קליטה לשעבר, או משרדים בתל אביב, ועל השטחים האלה היא תבנה תוספת של דירות לדיור הציבורי. הם לקחו הלוואה ל-20 שנה, המדינה נתנה להם בטחונות שאנחנו נשכיר את הדירות האלה במשך עשרים שנה. ואז נוצר מצב שקיבלנו בנק במקום מאוד נחוץ, כי גם בגוש דן יש זכאי דיור ציבורי שאין לנו דירות בשבילם. בשבוע שעבר התחלנו פרויקט מדהים בלוד – יש שם מאה יחידות של עמידר על שטח ענק, אנחנו מורידים אותן ובונים 900. מאה הדיירים הנוכחיים יקבלו דירות חדשות וישדרגו את עצמם. אנחנו משאירים עוד מאה לדיור הציבורי, ומוכרים את ה-700 הנותרות, שעם זה נממן את הבנייה. מה שיישאר ברווחים הולך בקרן לפריפריה."

"השנה האחרונה היתה מהפכה בדיור הציבורי. תיכנס לפייסבוק של פעילי הדיור הציבורי לפני שנה לעומת עכשיו. המגמה השתנתה לחלוטין, אנחנו לקחנו אותם כשותפים. הקמנו ועדה בראשות תא"ל (מיל') אורנה ברביבאי, שעובדת קשה מאוד לקבוע קריטריונים חדשים. שמע, זה לא מכה משמיים. מישהו כתב את הקריטריונים האלה. אז מה, זה צריך להיות אורים ותומים? אנחנו מפרקים פה הרבה מוסכמות שבמשך שנים אך אחד לא נגע בהן."

"שוק חופשי לא מתחבר למדינה שקולטת עליה"

מה התפקיד של הדיור הציבורי מבחינתך?
"במדינה שאתה רוצה שכולם יתגייסו ביחד ויהיו שווים בצבא, חייבים שלכולם תהיה קורת גג. לא לכולם יש אפשרות להגיע לקורת גג, אבל למדינה יש יכולת לעשות את זה והיא צריכה לתת לכל אזרח קורת גג. זה לא אומר שהיא נותנת בחינם. אם אתה זקוק ועומד בקריטריונים, תקבל דירה של המדינה בשכירות מוגבלת. אם אתה יותר חזק, תשלם שכירות גבוהה יותר. אבל אתה לא יכול להשאיר אנשים שלא יגיעו לבית.

"צריך לזכור שבמדינת ישראל, אתה לא יכול לעבוד על שוק חופשי. אתה מביא אחד מארצות הברית ואתה מביא אחד מאתיופיה, אתה מביא מרוסיה ואתה מביא ממרוקו. שוק חופשי לא מתחבר למדינה שקולטת עלייה, תשכח מזה. אתה חייב להיות מטריה. כמו שקורה בהסתדרות – תאר לך שלא היה עכשיו ארגון עובדים. אתה מכיר את השוק החופשי, היו רומסים את העובדים."

במקביל לפעולות שלך לחיזוק הדיור הציבורי, שר האוצר משה כחלון מקדם במרץ את תכנית "מחיר למשתכן", שמכוונת לפתרון בעיית הדיור בכלים של שוק חופשי ורגולציה.
"אני הראשון שראיתי את הבאגים בתכנית הזו. מחיר למשתכן לא יכול להיות הפתרון היחיד, זו טעות חמורה. זו תכנית שעונה רק על 30 אחוז מבעיות הדיור במדינה. הזכאים לדירה ראשונה הם 30 אחוז מהשוק. מה הטעות של כולם? משפרי דיור שההולכים לבנות דירה חדשה מוכרים את הבית הישן לאלה שאין להם הרבה יכולת, כי הדירה שלהם יותר זולה. לא כולם צריכים להתחיל מבית חדש. אפשר לקנות גם בית קיים."

אנשים כבר שכחו שמיליון עולים הגיעו מרוסיה, ומדינת ישראל פתרה את הכל, מאיפה זה בא? הורידו את כל המעברות, מאיפה זה בא? המדינה מאמינה בשוק חופשי, אז היא לא רוצה להיות מעורבת, ובסופו של דבר היא משלמת כפול

איך לדעתך צריך להתמודד עם משבר הדיור?
"אנחנו כל הזמן חושבים פה איך ליצור דברים חדשים. למשל, בניית דירות להשכרה שלאחר תקופה יוכלו השוכרים לרכוש אותן. 130 אלף משפחות מקבלות מהמדינה סיוע בשכר דירה, זה הון עתק. באתי ואמרתי חבר'ה, המדינה משלמת כסף ואנחנו עוזרים לדיירים עכשיו, אבל בסופו של דבר לא יוצא להם מזה כלום. בואו ניזום פרוייקט על אדמות מדינה, כמו מחיר למשתכן – נוציא מכרזים לקבלנים, ליזמים, תמורת שכירות שבה הקבלנים ייקחו תשואה של 8 אחוז. מה שאני משלם לו כשכירות, אני אשלם לו כליסינג, ואחרי עשרים שנה אני אומר לדייר, אם אתה רוצה, תשלם את ההפרש שנשאר והבית שלך. ככה אני יוצר בנק של דירות. אי אפשר רק לבנות כדי למכור, צריך גם דירות להשכרה. כולם מדברים על איך מגבילים את השכירות שלא תשתולל לסטודנטים ולצעירים, אבל מי מונע מהמדינה לבנות דירות לשכירות? הרי אם המדינה תבנה, היא תשלוט! אתה לא יכול לשלוט על שוק פרטי, אבל אם אתה תבנה, אתה תשלוט. אני רוצה לצאת למכרזים, לאנשים שיש להם כסף, לאלץ גם את הבנקים להיכנס לזה. זו שעת חירום לאומית".

"אם תחזור להיסטוריה, איפה שאבא שלי היה ואיפה ששרון, תראה עוד שיטה להגדיל את מלאי הדירות – בנייה עם התחייבות רכישה. אתה אומר לקבלן, אני כמדינה מוציא לך אלפי יחידות דיור, לכו תשתתפו במכרזים, ואני אומר למי שזוכה 'אם לא תצליחו למכור – המדינה קונה'. בוא נצא מנקודת הנחה שהוא מכר 70 אחוז. 30 אחוז הוא לא מכר. רבאק תביא לי את ה-30 אחוז לדיור הציבורי, אני צריך! המדינה לא הפסידה, הכסף לא מתבזבז, הוא הולך למי שצריך. מה היתרון בזה? היום כשקבלן זוכה במכרז הוא לא בונה מיד, כי הליווי הבנקאי יקר וזה נחשב סיכון. הוא מתחיל לבנות רק כשיש לו ביד מזומן על חצי מהפרוייקט. שיחררתי היום קרקע, את הדירות אני אראה רק בעוד שנתיים. אבל אם תהיה התחייבות רכישה, תוך שנה מקבלת הקרקע כל הדירות כבר יהיו בנויות. הפרוייקט הזה יותר זול ממחיר למשתכן, שבו המדינה ויתרה על עלות הקרקע והפסידה מיליארדים. פה אני לא מוותר, אני מקבל. הקבלנים ירוצו לבנות, הם לא יצטרכו לחכות לקונים."

בכל ההצעות שלך המדינה היא שחקן מרכזי. היום המגמה היא לצמצם ככל האפשר את המעורבות שלה.
"אנשים כבר שכחו שמיליון עולים הגיעו מרוסיה, ומדינת ישראל פתרה את הכל, מאיפה זה בא? הורידו את כל המעברות, מאיפה זה בא? המדינה מאמינה בשוק חופשי, אז היא לא רוצה להיות מעורבת, ובסופו של דבר היא משלמת כפול. הבנקים לא רצו לתת משכנתאות למחיר למשתכן, עד שהמדינה נתנה להם 600 מיליון ערבות. מה זה, זה לא התחייבות רכישה? זה בלוף! משחקים ככה בנדמה לי, אתה יודע למה? כי אצלנו במדינת ישראל מתאהבים בסיסמאות ולא בפתרונות. זה רצה מע"מ אפס, זה רצה מחיר למשתכן. תסתכל על התמונה הכללית, יש יותר מנושא אחד! לא צריך לחכות, שנה חולפת ועוד שנה חולפת, התמונה ברורה, למה אתה מחכה? זמן בבנייה הוא זמן ארוך. לא תעשה היום, לא תקבל כלום עוד שנה ושנתיים. לכן אני קורא לחבר'ה להתעשת מייד ולהבין: מחיר למשתכן – מצוין. תמשיכו איתו. במקביל תוציאו התחייבות רכישה, במקביל תוציאו בנייה. אנחנו צריכים להציף, ואז יהיה גם לבן אדם שרוצה ללכת לדירה השנייה שלו. אני קניתי דירה לפני 20 שנה, אני רוצה לשפר דיור, אבל אני לא יכול להיות במחיר למשתכן. צריך לתת פתרון לקשת רחבה של מצבים."

מדוע התעקשת על החזרת פרוייקט שיקום השכונות, עד כדי איום בהפלת הממשלה?
"ככל שאתה משווק שכונות חדשות, אתה מתרחק מהשכונות הישנות. השכונות החדשות הן ברמה גבוהה מאוד. זה לא טרומיים, זה לא רכבות, אתה רואה אדריכלות רצינית, פיתוח רציני, מוסדות ציבור, אתה רואה הכל. עכשיו תבין, איפה שאתה רואה שמוקמת שכונה חדשה, כל מי שמרגיש את עצמו קצת מתקדם בורח מהשכונות הוותיקות, הוא אומר לעצמו, אני אעבור לשם והילדים שלי יגדלו טוב יותר. לכן המאבק שלי היה להחזיר את שיקום השכונות, ולא הלכו איתי. עד שהחתמתי עשרה חברי כנסת, שלא נצביע בעד התקציב אם לא נקבל תקציבים לשיקום שכונות. טאק, טאק, טאק, כולם נפלו, ועד שהגענו להצבעה נשארנו רק שניים – דודי אמסלם ואני. כולם ברחו לנו. אבל שניים בקואליציה של שישים ואחד מפילים ממשלה. אז היינו כח. שעתיים לפני ההצבעה העבירו את הכסף לשיקום שכונות. והיינו מצביעים נגד, שלא תטעה. אמרו – טוב, הבן אדם הזה משוגע, ניתן לו. בנאדם שלא מוכן לשלם מחירים לא ישיג הרבה."

"ככל שאתה משווק שכונות חדשות, אתה מתרחק מהשכונות הישנות". בניין שיכון בלוד (צילום ארכיון: מתניה טאוסיג / פלאש 90).

"האוצר לא אשם – הפוליטיקאים אשמים"

ללוי יש ביקורת עמוקה על התפישה הניאו-ליברלית שמולכת בעשורים האחרונים בכיפת המשק הישראלי, ועמדות כלכליות-חברתיות שלא יביישו מצע של מפלגה סוציאל-דמוקרטית. "תפישת העולם שלי אומרת בצורה הכי פשוטה – בטחון חברתי לא פחות חשוב מבטחון צבאי", אומר לוי, "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לגדל פה שני עמים. יש אנשים שמצליחים יפה בהייטק, ברמות שכר גבוהות, ואני מאוד גאה בהם. הם מושכים את הכלכלה. אבל רבאק – תזכור שכשאתה כמדינה מושך את העגלה, צריך למשוך גם את מי שנמצא בסוף שלה. ולכן המדינה מחויבת לסייע לחלשים. אני אוהב את הסיפורים האלה ששואלים מאיפה ואיך נביא את הכסף. לא ראיתי אף מפלגה שוויתרה על מימון המפלגות שלה. לא ראיתי אף מפלגה שעשתה הסכם קואליציוני בלי דרישות כספיות."

"למה אף אחד לא שואל את עצמו שאלה פשוטה", הוא מוסיף, "העלו את שכר המינימום, הזהירו אותנו שהמשק ייפול. הוא לא נפל. בכל מהלך חברתי מפחידים אותך שהכל יתמוטט. אבל תסתכל בסופו של דבר, איפה שהיתה התערבות שיצרה פה בטחון לאוכלוסיה, הכלכלה לא נפגעה. היתה רזרבה תקציבית של ארבעה וחצי מיליארד, מה עשו? הורידו את המע"מ בחצי אחוז. אני לא הייתי מוריד מע"מ. זה לא מורגש, זה שטויות. גם הורדת מס החברות. ביתרה הזו היו צריכים לבנות דיור ציבורי."

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לגדל פה שני עמים. יש אנשים שמצליחים יפה בהייטק, ברמות שכר גבוהות, ואני מאוד גאה בהם. הם מושכים את הכלכלה. אבל רבאק – תזכור שכשאתה כמדינה מושך את העגלה, צריך למשוך גם את מי שנמצא בסוף שלה

באוצר חושבים הפוך ממך.
"אתה צריך להכיר את התפיסה של האוצר כדי להבין את המהות. הם מחויבים לתקציב שנתי ונבחנים על המסגרת, האם היא נפרצה או לא נפרצה. שים לב שתמיד בסוף תקופה מסתבר לך שיש רזרבות תקציביות, משרדים שלא ניצלו, והחור השחור – פתאום הם שמו כסף בכל מיני סעיפים שלא תמצא אותם ובסוף השנה הם לא מנוצלים. אותם לא מעניין המספרים שאתה חושב עליהם. אבל אני לא תופס מישהו מהאוצר כאשם. אני מאשים אותנו כפוליטיקאים שלא יודעים להוביל את זה נכון. אנחנו הפוליטיקאים, שקיבלנו את אמון הציבור, צריכים למלא את התפקיד שלנו ולהיות על המשמר שם. אני רב איתם, אבל אנחנו פותרים בעיות."

יש לך דוגמה?
"כראש עיר, הובלתי את הקמת רכבת העמק יחד עם שר התחבורה. באיזשהו שלב היה ריב עם האוצר, הם אמרו שזה 4 מיליארד שקל וזה לא כלכלי. היה שם ראש אגף התקציבים, ואז אמרתי לו – לבנות מדינה זה לא כלכלי. תעשו לבית שאן פינוי בינוי, זה יותר כלכלי, מה אתה צריך להחזיק את העיר הזאת. אבל בוא אני אשאל אותך שאלה: הבן שלי משרת בצבא. הוא התגייס לצנחנים, מהיום שהוא התגייס הוא חוזר לצבא במוצאי שבת. אין לו שום סיכוי להגיע בזמן ביום ראשון בבוקר לנקודה שקבעו בבאר שבע. טירונות, קורס מ"כים, קורס קצינים, קו עזה – הוא תמיד יוצא במוצאי שבת כדי להגיע, ישן אצל דודים שלי או אצל הבת שלי כדי להגיע לבאר שבע. אמרתי לו, למה הבן שלך יכול לקום ביום ראשון בבוקר ולנסוע והבן שלי לא? בוא תסביר לי. אתה נלחם עם אנשים בתפישה."

"אבא שלי אמר לי – תחשוב מה אתה משאיר אחריך, מה אתה עושה". דוד לוי, ח"כ ושר לשעבר ואביו של ז'קי (צילום ארכיון: פלאש 90).

תסיסה מהשטח

אתה מדבר על דאגה לשכבות החלשות והגדלת התקציב, בעוד רוב חברי הכנסת בליכוד עוסקים בעיקר בנושאים מדיניים ובטחוניים – עמונה, הרשות הפלסטינית, הר הבית, חוק העמותות ועוד. האם אתה מרגיש שהליכוד של היום הוא בית לתפישות חברתיות?
"למזלי הפעם נבחרו בליכוד הרבה נציגי שטח. ביטן, אמסלם, נגוסה, זוהר ואני. זו נציגות מעולה שמגיעה להישגים. שים לב שהרבה חוקים והרבה שינויים עשינו בניגוד להחלטות הממשלה. הובלנו החלטות שלא קיבלנו תמיכה עליהן ורק בסוף צירפנו את כולם. ולמה? כי מי שבא מהשטח, ובמיוחד מהליכוד, הם אנשים מהשכונות. תסתכל על כל אחד מאיתנו, הוא נבחר בדיוק מהמקום שאנחנו מדברים עליו עכשיו. שים לב, אף אחד מאיתנו לא מדבר ביטחון. אני לפעמים מתפלא כשאני שומע אנשים, לא רוצה להגיד שמות, כולם מומחים בביטחון, בארצות הברית, בטילים, ואני בהלם.

"בכלל, אני חושב שהיום בתפישה הכלכלית, כל המפלגות – ליכוד, מערך – נהיו דומות. מספרים לך מה שאתה רוצה לשמוע, אבל כולם דומים. מאמינים באותה תורה. שכחנו רק דבר אחד: הבחירות האחרונות התנהלו במגרש החברתי. הבעייה ב'חברתי' הזה זה לא מי מדבר, אלא מי עושה. אני אומר לך שמעטים האנשים פה בכנסת שאכפת להם מהחברתי. גם כשהם אומרים, אני לא מאמין להם. למה? כדי להיות אדם חברתי, זה חייב להיות בתוכך. אם זה לא אז אין, לא יעזור. לעולם העשיר לא יבין את העני, השבע לא יבין את הרעב."

אם תחזור למקורות שלך, אז המצביעים יחזרו אליך. צריך לקחת את הסקרים דווקא עכשיו, כשזה רחוק מהבחירות, כנורת אזהרה ולהגיד חבר'ה, אני חוזר לשטח. אני חושב שאנחנו שם. יש גרעין בליכוד שעושה את זה, ואנחנו נגרור את כולם איתנו

ועדיין, גם אם יש ח"כים שפועלים ועושים, זה לא הדגל שהליכוד מרים.
"אתה צודק, המראה לא מעודדת. אבל אני מאמין גדול שבבחירות הבאות המאבק החברתי יתפוס יותר תאוצה בתוך הליכוד. אם הליכוד חפץ חיים, הוא יתחיל להרגיש את התסיסה מהשטח. מה אתה חושב, סתם הליכוד מקבל עכשיו בסקרים 21 מנדטים? הבחירות הבאות לא יהיו כמו הפעם הקודמת. פעם אחרונה אמרו לאנשים נכון, אנחנו כועסים, אבל צריך להציל את הבית. אבל יש גבול לטקטיקות, אנחנו צריכים לבוא עם מסרים ברורים.

"לכן אני חושב שהירידה שלנו בסקרים והעליה של לפיד, זה כמו שמישהו אומר לך 'בוא תתעורר'. אם אני מהליכוד, מה זה אומר לי? חבר'ה אנחנו כועסים עליכם, תתחילו להציל את השטח, תביאו תכניות, תהיו נציגים אמיתיים שלנו. וזה ההבדל בין ה-21 שיכול עוד לרדת אפילו מתחת ל-18, ויכול פתאום להחזיר את כל המנדטים חזרה. אם תחזור למקורות שלך, אז המצביעים יחזרו אליך. צריך לקחת את הסקרים דווקא עכשיו, כשזה רחוק מהבחירות, כנורת אזהרה ולהגיד חבר'ה, אני חוזר לשטח. אני חושב שאנחנו שם. יש גרעין שעושה את זה, ואנחנו נגרור את כולם איתנו. זכות הקיום תחייב את כולם."

אביך היה אחד מסמלי הליכוד, ובמהלך השיחה הזו הזכרת מספר פעמים את הרצון להמשיך דברים שעשה. מה למדת ממנו על הנהגה ופוליטיקה?
"קיבלתי בחיי כמה עצות מאבא שלי. ביום שנבחרתי לראש רשות הייתי בדרך לעירייה, עשו לי שם טקס וכיבודים, הרגשתי מלך העולם. איך שאני בא להיכנס הוא מרים אלי טלפון. 'אני צריך להגיד לך משהו לפני שאתה נכנס לעירייה', הוא אומר, 'תזכור טוב שמה שחשוב זה לא איך אתה נכנס לשם, אלא איך אתה יוצא משם. מה אתה משאיר אחריך, מה אתה עושה'.

"עוד משהו שהוא לימד אותי – בעולם אין דרך אחת לפיתרון. אין דבר כזה פתרון אחד. ואני פה במשרד, הם יודעים שאני משוגע. הם אומרים לי איזה יצירתי, איך חשבת על זה… הכי קל להתיישר עם הקיים וזהו. אבל כל הזמן תחשוב, שאלו שעשו את מה שעשו, הם היו כמוך. זה היה מתאים לאז, אולי זה לא מתאים להיום? אולי אתה חושב אחרת והחשיבה שלך יותר טובה? כשאתה חושב בעצמך על דברים, אתה מוצא פתרונות."