מכוורת שניאורסון בכפר חב"ד מתפקדת כמו כוורת לכל דבר. פחות משבועיים לפני ראש השנה, הדבורים עשו את שלהן. באמצע אוגוסט סיימו במכוורת לרדות את הדבש ואספו אותו לדוודים גדולים. עכשיו עובדים במרץ לקראת החג: ממלאים דבש בצנצנות, אורזים מארזי חג, מסדרים במחסן שהוא גם חנות המכוורת. הזמנות זורמות ללא הפסקה, ארגזים נכנסים ויוצאים. כל אחד יודע את תפקידו, ולוי שניאורסון, חב"דניק בן 52, מנהל המכוורת, מוודא שהכול מתקתק, מצוי בכל הפרטים ותוך כדי, גם דואג לבטיחות העובדים.

דוודים מלאים בדבש במכוורת שניאורסון. המכוורת מתפקדת כמו כוורת לכל דבר (צילום: מאיה רונן)

החיבור הזה בין מכוורת לכפר חב"ד לא מובן מאליו, אבל ביקור אצל שניאורסון מדגים כמה הוא טבעי. הכול דבש, בעזרת השם. על הקיר הגדול שמול הכניסה, משקיף ומשגיח על כולם מתוך תמונה גדולה הרבי מנחם מנדל שניאורסון, הלא הוא הרבי מלובביץ'. למרות העבודה הרבה, כולם רגועים, מתנהלים בנועם. מקפידים על קלה כחמורה, אבל עם חיוך.

לגידול הדבורים הגיעה משפחת שניאורסון בשנות ה-80 בברכת הרבי. "להורים שלי נולדו 20 ילדים", מספר לוי שניאורסון. "אבי היה מנהל בית ספר ועסק בהוראה. המשכורת לא הספיקה לפרנסת המשפחה הגדולה, והוא, ברוך השם, היה איש חרוץ ונמרץ. הוא חיפש מקור הכנסה נוסף והתלבט בין כמה אפשרויות".

כדי לקבל החלטה טובה, החליט שניאורסון האב להיוועץ ברבי מלובביץ' ונסע לברוקלין. "הוא אפילו עשה לרבי חיים קלים", אומר שניאורסון. "כתב על פתק כמה אפשרויות שהוא חשב עליהן. הרבי סימן על הפתק את האפשרות של 'גידול דבורים'. כך קיבלנו ברכה מפורשת מהרבי. אבי הגיע ממשפחה חקלאית שגידלה גידולי שדה בכפר הרוא"ה. הוא הכיר היטב את החשיבות של הדבורים לעולם בכלל ולחקלאות בפרט. כנראה גם הרבי".

"אל תהיה זבוב, תהיה דבורה"

הוא קנה כמה כוורות והתחיל לגדל דבורים. "זה ממש היה טבוע באישיות שלו", מספר שניאורסון. "את מלאכת הטיפול בדבורים הוא למד צעד אחר צעד מחונך של משרד החקלאות, דבוראי ותיק מאוד בשם חיים אפרת, שלימד אותו הכול מ-א' ועד ת'. חיים הוא שם דבר בתחום הדבוראות בארץ. איש יקר, מקצועי ברמה הכי גבוהה שיש. עד היום אנחנו בקשר".

הדבש של שניאורסון. "כל אחד יודע להתחבר לזן שהוא אוהב" (צילום: מאיה רונן)

את חוכמת הדבורים העביר האב לבנו כגישה ערכית לחיים. "לאבא שלי היתה אימרה: 'אל תהיה זבוב, תהיה דבורה'. הכוונה היא שזבוב יכול ללכת להר מכוסה פרחים ולחפש את הזבל, את הלא טוב. דבורה, גם אם נשחרר אותה בהר של זבל, תמיד תחפש את הפרח ותיצור ממנו משהו. בשבילי זה מסר לחיים – תמיד לחפש את הטוב והיפה. בכל אחד יש טוב".

תחום הדבוראות בישראל מתמודד בימים אלה עם איום הייבוא. שר החקלאות עודד פורר הודיע השבוע על פתיחת מכסות ללא מכס לייבוא דבש באריזות עד 1.5 ק"ג. החשש הגדול שעליו מדברים מומחים לדבוראות בארץ הוא כפול: תחילה תגרום הורדת מחירי הדבש לחוסר כדאיות כלכלית, לצמצום רעיית הדבורים ברחבי הארץ ותרסק את הייצור המקומי.

ההשפעה הנלווית קשה אף יותר: גידולי השדה והמטעים בארץ מבוססים כולם על האבקה על ידי דבורים ובעיקר דבורי דבש. צמצום ענף הדבוראות יקטין באופן דרסטי את כמות התוצרת החקלאית בארץ, מה שימוטט משקים חקלאיים ויחסל את יכולת הייצור העצמי של מזון בישראל. במקרה כזה, יוקר המחיה, שאותו לכאורה מנסה הייבוא להקטין, ירקיע שחקים.

מחסן המכוורת הוא גם החנות. 800 כוורות ברחבי הארץ מייצרות עשרות טונות דבש בשנה (צילום: מאיה רונן)

פתיחת המכסות לייבוא מקוממת במיוחד, שכן הייצור המקומי השנה עומד על כמות שיא של כ-4,400 טון. ברשתות השיווק מדווחים על כמות מספקת של דבש מייצור מקומי במלאי לקראת חגי תשרי וגם אחריהם.

שניאורסון לבדו מגדל נחילי דבורים ב-800 כוורות שנודדות בעונת האגירה. "אני שם כוורות בשדות והפרדסים באזור כפר חב"ד, כמעט בכל היישובים ברחבי השומרון ובהרי ירושלים".

במכוורת מפיקים עשרות טונות בשנה של ארבעה סוגי דבש: דבש פרחי הדר שמגיע מהפרדסים באזור השפלה והחוף, דבש פרחי בר מהרי השומרון, דבש פרחי בר מהרי ירושלים ודבש פרחי בר ואקליפטוס. "לכל זן יש צבע וטעם קצת שונים", הוא מסביר, "כל אחד יודע להתחבר למה שהוא אוהב". במהלך השנה מתקיימים במרכז המבקרים פעילויות לגנים ובתי ספר וסיורי משפחות.

הטרקטור שלוקח את הקבוצות לסיורי הדרכה במכוורת (צילום: מאיה רונן)

מרכז המבקרים "מאחורי הדבש".  במהלך השנה מתקיימים פעילויות לגנים ובתי ספר וסיורי משפחות (צילום: מאיה רונן)

אף שהוא מצוי בכל הפרטים ודואג שהכל יתקתק, שניאורסון מתייחס לתפקיד שלו בהרבה צניעות. "אני עושה כל מה שקשור לגידול הדבורים יחד עם הבן שלי ועוד כמה עובדים. כולם עושים הכול, אין פה מעמדות. אני עושה את העבודה השחורה והלבנה, וככה כולם. זאת דוגמה אישית. המנהל לא מורם מעם. אנחנו ביחד עובדים ועושים רק מתוק".

מבחינתו, המכוורת לא שייכת לו, אלא לבורא עולם. "אני רק מנהל. כל יהודי צריך להבין שבעל הבית האמיתי זה לא בן אדם, זה אלוקים. הוא המנהל של העולם, אנחנו עובדים אצלו. כל אחד יכול לקחת את זה לאיזה כיוון שהוא רוצה, אבל אני מרגיש שזה לא שלי, אלא שלו. ברגע אחד הוא יכול לקחת את זה, אם ירצה. בתוך התוכנית הגדולה שלו, זה החלק, התפקיד שלי".

"מי שרוצה להרגיש את החג מתקרב, שיבוא לפה"

למשפחת שניאורסון 6 ילדים ו-5 נכדים. "אפשר לומר שהדבש זורם בעורקים שלנו. זה משהו שאני מאוד נהנה ממנו. אני מאמין שגם כשאצא לגמלאות בעוד הרבה זמן, אמשיך לטפל בדבורים. כשגדלים בבית של מגדלי דבורים לומדים לאהוב את ההתעסקות איתן. כשיודעים איך להתעסק איתן, הן מחזירות אהבה".

אתם לא נעקצים?
"כשאתה ניגש לכוורת, אתה צריך לדעת איך לפתוח אותה, איך לבוא אל הדבורים בטוב. לבוא אליהן כך שירגישו שאתה איתן ולא נגדן. כשהן מרגישות את זה, הן לא עושות לך כלום. הן מבינות. הכל נעוץ ברוגע הנפשי שאתה מגיע איתו לכוורת. אבל זה לא משהו שאני מציע לאנשים שלא למדו את התחום הזה לעשות, כי זה יכול גם להיות מסוכן".

כמו אביהם, גם ילדיו של שניאורסון יודעים לתקשר עם דבורים. "אין היסטריה סביב דבורים", אומרת רוחמה שניאורסון, אשתו של לוי, תוך כדי קבלה והוצאה של הזמנות. "אין את הפחד שיש לרוב האנשים כשהם רואים דבורה. יש יותר הבנה שדבורה לא בהכרח מזיקה. הם יודעים איך להתנהג איתן ולוקחים את זה באיזי. ההיסטריה שמורה יותר למקקים", היא צוחקת.

לוי ורוחמה שניאורסון בעבודה. "העבודה המשותפת מלכדת את המשפחה" (צילום: מאיה רונן)

היא מספרת שהדבש נוכח בבית כל השנה. "זה מרכיב בכל תרופת סבתא, נכנס להרבה תבשילים. מצאת ראש השנה מתחילים לעבוד לקראת ראש השנה הבא. מיד אחרי ראש השנה חוזרים לעבוד בשדה, לטפל בדבורים, בחלות, לחדש את הכוורות, לבדוק את מצב נחילי הדבורים, למקם את הכוורות בהתאם לעונה. גם בחורף יש הרבה עבודה. זה התפקיד של לוי".

בתקופה של לפני החגים נמכר רוב הדבש. "מי שרוצה להרגיש את החג מתקרב", אומרת שניאורסון, "שיבוא לפה". זה גם הזמן שבו כל המשפחה עובדת במכוורת. אל בנו יוני שעובד איתו לכל אורך השנה מצטרפות רוחמה שמנהלת את ההזמנות והחשבונות, הבנות הגדולות שאורזות ועוטפות, והבנות ובן הזקונים באים אחרי הלימודים לתת כתף.

"העבודה המשותפת מלכדת את המשפחה ונותנת לכל אחד להרגיש חלק מהמעשה", אומרת שניאורסון. "אנחנו ממש עמוסים בעבודה", אומר שניאורסון, "העבודה קשה, אבל אנחנו אומרים שהלוואי שכל השנה יהיו מכירות יפות כמו לפני החגים. איך אומרים? אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין".

"כל חב"דניק הוא שגריר שלנו"

את הדבש מוכרים בעיקר במכוורת. לקוחות מכל הארץ מזמינים דבש ואריזות שי לחג. "בהתחלה רוב הקהל שלנו היה חב"די. אין הרבה דבוראים חב"דניקים", אומרת שניאורסון בחיוך. "עכשיו כבר מגיעים הרבה יותר מהציבור הכללי. זה בדרך כלל חבר מביא חבר. יש אנשים שרואים את האתר שלנו.

"המכירה הישירה דורשת הרבה סבלנות ושמירה על יחסי אנוש. כל אחד שמגיע לבחור את המתנה לראש השנה הוא מבחינתו בן יחיד, רוצה שנתייחס בצורה אישית ומכובדת ונכין את ההזמנה בדיוק כמו שהוא רוצה. אחרי הכול, אנשים נותנים את זה כמתנה למי שהם אוהבים ומכבדים. זה דורש הרבה סבלנות, אבל אנחנו עושים את זה מכל הלב".

לקוחות במכוורת. "כל אחד שמגיע לבחור את המתנה לראש השנה הוא מבחינתו בן יחיד" (צילום: מאיה רונן)

במהלך השנה, שניאורסון מחנכת בבית ספר חב"ד בנס ציונה. את אריזות השי לראש השנה התחילה כתחביב כשהייתה בשנת שבתון. "היה לי קצת משעמם", היא מספרת, "אז התחלתי להכין אריזות שי קטנות. ברוך השם, אנשים מאוד אהבו את זה. אמרו לנו שאנחנו פותרים להם בעיות של ליקוט אריזות וצנצנות. זה המשיך והתפתח עם השנים. כיום יש אריזות בכל הגדלים ומכל הסוגים. זאת התרומה שלי למכוורת".

הדבש של שניאורסון מגיע, כמו חב"דניק טוב, לרחבי העולם. "כל חב"דניק הוא שגריר", אומרת שניאורסון. "איפה שהוא נמצא, זה חלק מהעניין. יש אנשים בחו"ל שאומרים: זה לא ראש השנה בלי הדבש של שניאורסון. יש לו ברכה מיוחדת".