לראשונה מזה שנים, הדיונים על תקציב הבטחון לא הכילו דרמות גדולות. לאחר שהציבור הישראלי צפה שנה אחר שנה במחזה בו אלופי צה"ל ושר הביטחון מתכתשים בתקשורת עם פקידי האוצר על גודל תקציב הבטחון, הפעם זה לא קרה: בצה"ל לא הזדעקו על כך שהם זקוקים להגדלה בתקציב כדי לשמור עלינו, ובאוצר לא האשימו אותם בבזבזנות ובהפקרת הקופה הציבורית.

השקט התעשייתי המופלא הזה נובע מכך שמשרדי האוצר והביטחון הסכימו ביניהם על הסוגיות הקריטיות כבר לפני שנה, בנובמבר 2015, ערב אישור תקציב 2015-16. הרמטכ"ל אייזנקוט חשף אז את תכנית "גדעון", שכללה קיצוץ מסיבי והצערה של מערך כח האדם בצה"ל. יום לאחר מכן חתמו שר האוצר משה כחלון ושר הביטחון דאז משה (בוגי) יעלון על הסכם שעיגן יציבות בתקציב הביטחון לחמש שנים קדימה, בתמורה לקיצוצים משמעותיים במערך כח האדם ובהוצאות נוספות.

מחיר הצמצום בכח האדם מורגש היטב ביחידות מחסני החירום, שאמורות לדאוג בהכנת הציוד הצבאי לזמני מלחמה. נציב קבילות החיילים, האלוף (מיל') יצחק בריק, התריע במאי האחרון כי "מערך הנגדים בימ"חים נמצא בתהליך של קריסה"

הקיצוצים המסיביים במערך הקבע בצה"ל שעליהם סוכם בהסכם יעלון-כחלון, יחד עם הרפורמה במבנה שירות הקבע, הם כבר מציאות קיימת. אישורם בממשלה באוגוסט האחרון, יחד עם עוד עשרות הרפורמות שאוגדו בחוק ההסדרים הנלווה לתקציב 2017-18, היה סמלי בעיקרו. גם כשוועדת החוץ והביטחון בכנסת אישרה את פרק הביטחון בחוק ההסדרים, היא בסך הכל סיפקה את תיקוני החקיקה הנדרשים לשינוי שכבר מתרחש.

במסגרת ה"התייעלות" נפרד צה"ל בשנה האחרונה מכ-5,000 אנשי קבע בתפקידים מגוונים. החלטות הממשלה מתנות העברת חלק מהתוספות התקציביות לצה"ל בצמצום תקני המשרתים בקבע. מחיר הצמצום בכח האדם מורגש היטב ביחידות מחסני החירום (ימ"חים), שאמורות לדאוג להכנת הציוד הצבאי לזמני מלחמה. דו"ח ביקורת חריף של נציב קבילות החיילים, האלוף (מיל') יצחק בריק, התריע במאי האחרון כי "מערך הנגדים בימ"חים נמצא בתהליך של קריסה" ואף הוסיף כי "המחסור בכוח אדם במערך גרם אף למצב אבסורדי בו הנזק המקצועי, ויתרה מכך הנזק הכספי לצה"ל גבוה אלפי מונים מהחיסכון שמושג בצמצום התקנים… באם לא יתוקנו הליקויים המשמעותיים בימ"חים – בדגש על התאמת המשימות לכוח האדם, הדבר עלול לגרום הן ל'מחירים' מבצעיים והן ל'מחירים' בהיבטי הפרט ובמוטיבציית הנגדים להמשיך ולשרת בשירות קבע."

על פי המתווה שהציג צה"ל, רק אחד מכל עשרה קצינים שיתגייסו לשירות קבע יסיים את מלוא תקופת השירות

המשוכה החדשה

שינוי מרכזי נוסף נוגע למסלול הקבע לקצינים, שיפחית עוד יותר את הוודאות שלהם במשך שירותם ועשוי להקטין את המוטיבציה לשרת בקבע. בצה"ל הוסיפו "שער יציאה" בגיל 35, שבו יוחלט האם הקצין יעזוב או ישרת עד פרישה – זאת בנוסף לשער היציאה הקיים היום בגיל 27. ה"שער" החדש ממוקם במעבר מדרגת רס"ן לדרגת סא"ל, ובמסגרתו אחד מכל שני קצינים ישוחרר מהצבא עם מענק חד-פעמי.

במתווה החדש יצטרכו קציני הקבע לעבור שתי נקודות סינון כדי לסיים את שירותם ולהיות זכאים למלוא תנאי הפרישה. הראשונה (שכבר נהוגה כיום), מתרחשת בסביבות גיל 27, במעבר מדרגת סרן לדרגת רס"ן. מכל חמישה קצינים בדרגת סרן, הצבא יבחר רק אחד שהוא מעוניין בהמשך שירותו ויעלה אותו לדרגת רס"ן, שמשמעותה הטבה משמעותית בתנאי השירות (עלייה במשכורת, רכב צמוד ועוד). מי שלא יקודם יזדכה על הציוד וייצא לאזרחות בגיל 27. בצה"ל מגדירים זאת כמעבר בין "קבע ראשוני" ל"קבע מובהק".

מסלול המכשולים של אנשי הקבע (גרפיקה: דבר ראשון).

מסלול המכשולים של אנשי הקבע (גרפיקה: דבר ראשון).

אבל מעכשיו, גם הקבע ה"מובהק" יהפוך למובהק פחות. במסלול החדש, לאחר שבע שנות שירות נוספות בדרגת רס"ן יגיע הקצין ל"שער" השני – המעבר מדרגת רס"ן לסא"ל. מתוך כל שני רס"נים יקודם רק אחד לסא"ל (להוציא מכסה מסויימת של קצינים מקצועיים שיוכלו להמשיך לשרת כרס"ן). מי שלא יקודם יחל את חייו האזרחיים בגיל 35, עם מענק שחרור בסך מקסימלי של חצי מיליון ₪. מי שימשיך בצבא יוכל לפרוש בגיל 42 ולזכות במלוא תנאי הפרישה, הכוללים גם "פנסיית גישור". על פי המתווה שהציג צה"ל, רק אחד מכל עשרה קצינים שיתגייסו לשירות קבע יסיים את מלוא תקופת השירות. הראשונים לעבור את המשוכה יהיו הקצינים שעלו בשנה האחרונה לדרגת רס"ן. ההסדר אינו חל על נגדים, שימשיכו לשרת עד גיל 52 ללא שערי יציאה.

מיעוט הקצינים שישלים שירות מלא יזכה לתנאי פרישה מלאים, הכוללים "פנסיית גישור" – קיצבה חודשית בסך ממוצע של 12 אלף ₪, שתשולם לו עד שיגיע לגיל הפרישה במשק ויהיה זכאי לפנסיה שנצברה לו. פנסיית הגישור מאפשרת לפצות על הירידה ברמת החיים לאחר השחרור מהשירות, ועל האופק התעסוקתי המצומצם עבור מי שנכנס לאזרחות בשנות הארבעים לחייו, לעיתים ללא מקצוע אזרחי (לקצין חימוש או גשש, למשל, לא מחכים הרבה ג'ובים אטרקטיביים "בחוץ"). קיצבת הגישור משולמת מאוצר המדינה, ומהווה סכום לא מבוטל מתוך תקציב הביטחון: תקציב משרד הביטחון המוצע לשנת 2017 עומד על 70.7 מיליארד ₪, מתוכם 7.8 מיליארד ₪ על גמלאות קבע – כמעט 10%. מטרת המהלך הנוכחי היא לחסוך את הסכום הזה בעתיד, באמצעות הוצאת קצינים בשער היציאה השני ללא זכאות לפנסיית גישור.

"העניין של קבע כבר נהיה לא רלוונטי"

"צריך להפסיק לקרוא לזה 'איש קבע', כי העניין של קבע כבר נהיה לא רלוונטי", אומר אל"מ (מיל') שולי אייל, לשעבר רמ"ח סגל בזרוע היבשה ומפקד מופ"ת – המחלקה לשירותי הפרט, הפרישה והתשלומים בצה"ל. כמי שמכיר מקרוב את מסלול הקבע בצה"ל, הוא מזהיר מפגיעה במשרתים עצמם, ובנזק שעלול להיגרם עקב הירידה באטרקטיביות של צה"ל עבור כח האדם האיכותי לו הוא זקוק.

"אחרי מלחמת יום הכיפורים הבינו שצריך להגדיל את הצבא בצורה היסטרית", מספר אייל, "בתקופה ההיא גייסו לקבע מכל הבא ליד, והצבא יותר מאשר הכפיל את תקני הקבע שלו. התנאים אז לא היו מי יודע מה אטרקטיביים, אבל מצד שני, לא היה אז מודל של קבע ראשוני וקבע מובהק. כל אפסנאי, כל נהג וכל טבח שגייסת היה מקבל קבע עד פרישה. מבחינה כלכלית זה כמובן היה קשה למערכת. בשנת 1998 היה צה"ל הגוף הראשון במדינה שנכנס למודל של קבע ראשוני וקבע מובהק. זה אומר שעצם גיוסך לצה"ל בקבע לא אומר שתהיה פנסיונר של צה"ל. אם לא תעבור בתוך שבע שנים את משוכת הקידום מסרן לרב-סרן, תיאלץ להשתחרר מהצבא ולא תהיה פנסיונר."

שולי אייל: "לקצין לוגיסטי אין ביקוש באזרחות ואלו 80% מהפורשים. את מוציאה אותו בגיל 42 אחרי שפיקד והנהיג ועשה דברים גדולים, מורידה אותו ברמת החיים, בתוספת כתבות שמספרות שאתה דופק את המערכת"

איך המהלך הזה השפיע על המשרתים הצעירים בקבע?
"אחת הבעיות של צה"ל היא השכר בקבע הראשוני ביחידות עורפיות, שאינו אטרקטיבי בשום צורה שהיא. בעבר, כשהייתי צעיר, ידעתי שעכשיו אני אוכל חצץ אבל בעתיד אני אהיה רב סרן אקדמאי והמשכורת שלי תיראה בסדר, אז הייתי מבין שזה שווה את זה. היום כשמחתימים אותך, רוב הסיכויים שישחררו אותך אחרי הקבע הראשוני, ואז אתה מסתכל ואומר לעצמך – 'הייתי במקום ששילם 6000 ₪ בשיא, ולא שיפרתי את המסוגלות התעסוקתית האזרחית שלי' כי ברוב המקרים אנחנו מדברים על מקצועות שאין להם אח ורע באזרחות, ואתה לא מפסיק לקרוא כתבות בעיתון על כמה אנחנו מושחתים וגנבים וכמה התנאים פנטסטיים, בלי להבין איך זה מסתדר עם המציאות"

"היום אנשי הקבע הצעירים קמים והולכים. מאות תקני סרן אינם מאוישים. והאבסורד הוא שאנחנו רואים אנשים שמשתחררים מיוזמתם כדי ללכת למשטרה או לשב"ס, כי שם יש יותר ביטחון תעסוקתי."

"כשהייתי צעיר, ידעתי שעכשיו אני אוכל חצץ אבל בעתיד אני אהיה רב סרן אקדמאי והמשכורת שלי תיראה בסדר, אז הייתי מבין שזה שווה את זה". אל"מ שולי אייל (תמונה באדיבות המצולם)

"כשהייתי צעיר, ידעתי שעכשיו אני אוכל חצץ אבל בעתיד אני אהיה רב סרן אקדמאי והמשכורת שלי תיראה בסדר, אז הייתי מבין שזה שווה את זה". אל"מ שולי אייל (תמונה באדיבות המצולם)

אילו השלכות אתה צופה שיהיו להוספת שער היציאה הנוסף בגיל 35?
"היצירה של עוד שער במעבר בין רס"ן לסא"ל מקלה כביכול על השער הראשון של סרן-רס"ן – יהיה יותר קל לעבור אותו, כי זו עדיין לא התחנה האחרונה לפני השירות המלא. ברמה של הניהול זה דבר נכון, כי אנשים מסתכלים 3-4 שנים קדימה ועושים הערכת מצב, 'יש לי סיכוי, אין לי סיכוי'. אם אתה מראה שהמעבר בין סרן לרב סרן הוא יותר אפשרי, אתה מצליח לשמר יותר סרנים או נגדים ביחידות עורפיות. מצד שני, אתה עובר את המשוכה אבל עדיין לא עברת את כל מסלול המכשולים שלך, ויכול להיות שבגיל 35 תמצא את עצמך בחוץ."

אייל מציין שגם מי שמשלים תקופת שירות מלאה ויוצא לאזרחות עובר על פי רוב חוויה קשה. "אנשים אומרים עלינו 'מה, אנשים פורשים בגיל 42? לפני ההורים שלהם?' ולא יודעים שאנשים בכלל לא רוצים לפרוש בגיל הזה, רובם רוצים להישאר עוד שנים בצבא. הם יוצאים עם אחוזי פנסיה נמוכים יחסית, יש להם פנסיית גישור, אבל עדיין. לקצין לוגיסטי אין ביקוש באזרחות ואלו 80% מהפורשים. אין להם הלימה באזרחות, את מוציאה אותו לאזרחות בגיל 42 אחרי שפיקד והנהיג ועשה דברים גדולים, מורידה אותו ברמת החיים, וזה במקרה הטוב. יש כאלה שבגיל 35 יקבלו רק פיצויים, ולא לשכוח שיקחו להם מזה גם 50% מס, בתוספת כתבות שמספרות שאתה דופק את המערכת.

"אותם אנשים מחפשים מקומות עבודה ואף אחד לא לוקח אותם. השאיפה של איש הקבע שהשתחרר היא לחזור לאותה רמת חיים שהיתה לו לפני שהופרש, וזה לא יהיה לו פשוט. זה לא שעוזרים לו ונותנים לו יתרון בהתמודדויות על מקומות עבודה. המדינה, שמאלצת אותך להשתחרר בגיל הזה, לא לוקחת עליך אחריות. אותו אדם מתקשה מאוד להשתלב,  וזה יוצר משברים מאוד קשים, אנשים שאומרים שהמערכת הפקירה אותם."

מה אתה מציע לעשות?
"ליצור דרך שבה יהיה לאיש הקבע יתרון בשוק העבודה, כך שיוכל להתמודד עם העובדה שהוא בן 35 ואין לו ניסיון תעסוקתי באזרחות כמו אחד שמגיע מתוך משרדי הממשלה למכרזים הפנימיים של הממשלה. אם נפתח תפקיד במשרד ממשלתי, איש קבע לא יכול להתמודד עליו, זה מכרז פנימי של המשרד. אז לפחות שיצרו פלטפורמה שמקלה עליהם. או שבשירות הציבורי יוכלו להתמודד על מכרזים פנימיים, כי הם היחידים במגזר הציבורי שנחתכים בגילאים כאלה הביתה. זה לא קורה לא בשב"ס, לא בשב"כ, לא במוסד, ולא בחברת חשמל. כל המקומות האלה, שיתנו להם קדימות. אם לא, הם יבינו בדיעבד שזו הייתה טעות חמורה לחתום לקבע."