דוח מבקר המדינה על ההתנהלות הקבינט המדיני בטחוני בזמן מבצע צוק איתן, שההצבעה על פרסומו אמורה להתקיים ביום ראשון הקרוב, עורר סערה פוליטית עוד טרם קבלת ההחלטה. לסערה זו הוסיפו גם תמלילי ישיבות הקבינט, לפני ובזמן המבצע, שהודלפו לתקשורת. מעבר לשאלות הקונקרטיות על התנהלות ההנהגה המדינית במצב של עימות, מעלה החשיפה גם שאלות משמעותיות אחרות בדבר המניעים והכוחות שמאחוריה, תרומתה לציבור והשפעתה על הדמוקרטיה הישראלית.

צוק איתן, ארכיון. צילום: פלאש 90 / יונתן זינדל.

צוק איתן, ארכיון. צילום: פלאש 90 / יונתן זינדל.

"הדלפות מהקבינט זה דבר חמור מאוד" אמר לדבר ראשון יהודה בן מאיר,  סגן שר החוץ בממשלות בגין ושמיר וכיום ראש התכנית לחקר דעת קהל וביטחון לאומי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS),  "קודם כל זו עבירה על החוק. ודבר שני, זה מרוקן את הקבינט מכל אפשרות פעולה. חברי הקבינט  לא יכולים להגיד את דעתם האמתית כי הם צריכים להתחשב בקהל הבוחרים שיקרא את דבריהם. כל העניין בהקמת הקבינט הוא לתת לשרים אפשרות לדבר באופן חופשי ואמתי. בממשלה אין דיונים רציניים כי מדברים לבוחרים. לכן אמרו 'בוא נקים קבינט, כי שם אפשר לדבר'".

פרופסור רפי מן: "בכל החלטה של חשיפה יש אלמנט של הסתרה. כשמישהו מחליט לפרסם פרט מסוים, הוא  במקביל מחליט מה לא לפרסם. זה תהליך שבו יש הרבה דברים שנשארים בחוץ"

פרופסור רפי מן, מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, הציג  גישה אחרת. "בשורה התחתונה  – אין דמוקרטיה בלי הדלפות" אמר בשיחה עם דבר ראשון, "אם הגופים הממשלתיים יחסמו לחלוטין את ההדלפות, נגיע למצב כמו זה שהיה בברית המועצות. מדינה דמוקרטית לא יכולה להתקיים ככזו כשכל המידע שנמסר לציבור הוא רק מידע רשמי מהשלטון וללא הדלפות".

הדלפה לצורך עלייה

הדלפות, טוען מן, משרתות גם את הפוליטיקאים ובעלי הון או הכוח שמבצעים אותן. "אנשים בעלי כוח, כמו פוליטיקאים, גם אם הם טובים או רעים רוצים לשמר את הכוח שיש להם" הסביר, "לכן יש להם עניין שהמידע שמגיע לציבור יציג אותם באור חיובי ואת היריב שלהם באור שלילי".

"במקרה שלהלן" התייחס לתמלילי ישיבות הקבינט, "יש סיטואציה בה רק אדם אחד מתריע על הדברים. זה יוצר תמונה כאילו רק הוא עשה והשאר לא התייחסו לסוגיות ברצינות מספיקה".  לכן, הדגיש מן כי "חשוב לקרוא את הדברים באופן ביקורתי", שכן "יש להניח שיש לתמלילים השפעה על הרושם שלנו, לטוב ולרע, על הפוליטיקאים שלנו. גם אם אנחנו לא מודעים אליה".

מאחר והדברים עשויים להתפרסם בקרוב בין כה וכה, והיות וכל מה שפורסם קיבל את אישור הצנזורה, טען מן כי יש לראות את הדברים, בראש ובראשונה בהקשר של המאבק הפוליטי, ולכן יש " לקרוא אותן בשבע עיניים". לדבריו, "צריך לקרוא את הטקסט (של תמלילי הישיבות, ט.כ.) תוך מאמץ לראות בין השורות להבין איזה אינטרס זה מקדם ולחשוב גם על הדברים שלא מופיעים בו. בכל החלטה של חשיפה יש אלמנט של הסתרה. כשמישהו מחליט לפרסם פרט מסוים, הוא  במקביל מחליט מה לא לפרסם. זה תהליך שבו יש הרבה דברים שנשארים בחוץ".

יהודה בן מאיר: "זה מרוקן את הקבינט מכל אפשרות פעולה. חברי הקבינט  לא יכולים להגיד את דעתם האמתית כי הם צריכים להתחשב בקהל הבוחרים שיקרא את דבריהם"

בן מאיר היה חריף יותר בגישתו להיבט זה של הפרשה. "ברור שנפתלי בנט מנצל את ההדלפות באופן גס ופוליטי" טען, "הוא מנצל את ההדלפות לעשיית חשבונות פוליטיים. הוא יותר מצב בו הקבינט לא יכול לפעול ואז החלטות יצטרכו להתקבל רק על ידי ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. וזאת בעיה, כי המטרה של הקבינט הייתה להרחיב את הדיון ולשתף בו שרים נוספים".

נפתלי בנט, (צילום: נעם ריבקין פנטון / דוברות הכנסת).

מנצל את ההדלפות באופן פוליטי?, נפתלי בנט, (צילום: נעם ריבקין פנטון / דוברות הכנסת).

שר הביטחון לשעבר, משה יעלון, נקט גישה דומה לזו של בן מאיר, בדברים שנשא השבוע באוניברסיטת חיפה, להיבט זה של ההדלפות.  "יש כאלה שחשוב להם להראות שהפסדנו, שישראל מושפלת שצה"ל מושפל והם גיבורים", אמר. הבוקר (חמישי), היה יעלון בוטה אף יותר, והפנה גם הוא אצבע מאשימה כלפי בנט, כשכתב בדף הטוויטר שלו "‏הנזק שגרם 'שר ההדלפות' חמור. בקודש הקודשים של הקבינט ידברו לפרוטוקול? מנהיגות ימנית, ממלכתית וביטחונית לא עושה פוליטיקה מביטחון לאומי".

היסטוריה של הדלפות

חשוב לציין, כי תופעת ההדלפות היא לא תופעה חדשה. "בישראל היו מאז הקמתה הדלפות מישיבות ממשלה ומפורומים סגורים" סיפר, "ניתן לומר שהמאבק בהדלפות הוא מאבק שראשי ממשלות ניהלו מאז ומעולם. ניסו למנוע הדלפות מישיבות ממשלה, להגיע לכל מיני הסכמות או לקבוע סנקציות – אבל זה לא עבד. מי שייקח את הפרוטוקולים משנות החמישים ועד שנות השבעים, יראה כמה חומרים יצאו החוצה, ממש על בסיס שבועי".

פרופסור רפי מן: "מדינה דמוקרטית לא יכולה להתקיים ככזו כשכל המידע שנמסר לציבור הוא רק מידע רשמי מהשלטון וללא הדלפות"

דוגמה היסטורית לניסיון להיאבק בהדלפות היא " המטבח של גולדה". בזמן כהונתה כראש ממשלה, נהגה גולדה מאיר לכנס מספר מצומצם של שרים בביתה, כדי לקבל החלטות לפני העברתן לממשלה, זאת מחשש להדלפות.

אך לטענת בן מאיר, שאלת ההדלפות מהקבינט מדיני ביטחוני תלוי גם באישים שמאיישים אותו. כדוגמה, נתן את את "השישייה"  בזמן מבצע עמוד ענן – בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, אהוד ברק, משה יעלון, דן מרידור ובני בגין – "שם היו אנשים אחראיים, ולכן  לא דלף משם כלום. זה היה גוף מצוין, לא פורמלי, שמילא את תפקידו".