יום המודעות הבינלאומי למניעת התעללות בזקנים מצויין היום (חמישי) ברחבי העולם. האגודה הישראלית לגרונטולוגיה – חקר ההזדקנות, יוצאת בקריאה לממשלת ישראל להרחיב ולהעמיק את דרכי ההתמודדות עם הבעיה. לאור מקרי ההתעללות והזנחה שדווחו בתקשורת בחודשים האחרונים, עולה השאלה כיצד מטפלת מדינת ישראל בתופעת ההתעללות בזקנים, בין אם זה קורה בבית או במוסדות.

פרופ' יצחק בריק יו"ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה אומר כי המדינה חייבת להגביר את המודעות הציבורית לבעיה ולהבין שהתעללות היא לא רק אלימות פיזית: "כ-8% ממקרי ההתעללות הם בצורה מילולית ונזקן לא קטן מזה של צורות התעללות אחרות, כגון התעללות כלכלית והתעללות פיסית." בריק הוסיף כי "יש לדאוג לכך שבכל מחלקה לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות תהיה יחידה מיוחדת ומיומנת למניעה וטיפול בתופעות של התעללות והזנחה של זקנים. יש לפעול להעלאת המודעות הציבורית לבעיה ולהבטיח דיווחים על כל מקרה של חשד להתעללות."

באגודה מוסיפים כי יש לתת את הדעת על התופעה והבעיה החברתית המוכרת מזה כשלושה עשורים ונזקיה לזקנים ולחברה כולה חמורים. "יום המודעות למניעת התעללות בזקנים שחל השבוע נקבע על ידי ארגון האומות המאוחדות, וזה יום בו קובעי המדיניות צריכים להתרכז ולבחון דרכים אופרטיביות, ולא לזנוח את המצוקה הקשה", מוסיף פרופ' בריק. חשוב לזכור כי כ-90% מהזקנים מתגוררים בביתם ונמצאים בקהילה, לעומת אחוזים בודדים הנמצאים במוסדות, וגילויי התעללות הם מעבר למצלמות המתעדות את הנעשה במחלקות הסיעודיות."

למצולמת ולמקום אין קשר לכתבה. (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90.)

ד"ר שרה אלון, חוקרת בתחום הזקנה, שוחחה עם 'דבר ראשון' ושפכה אור על התופעה, מאפייניה והיקפה.

מדוע אין סקרים בנושא הזה שישקפו את רוחב התופעה?
"יש נתונים. הסקר האחרון נעשה בשנת 2005 ועלה ממנו ש-18.4% מכלל הזקנים דיווחו שהיו חשופים ללפחות סוג אחד של התעללות. זה לא משנה אם זה 18% או 10% או 15%. זו תופעה עם היקף גדול ונזקים. אחד מחמישה זקנים חשוף להתעללות. זה צריך לעורר אנשי מקצוע ועל קובעי מדיניות להתערב ברמה החברתית, אישית ומקצועית. גם בהתעללות בילדים ובאלימות בין בני זוג לא עושים סקרים, ידוע שמדובר בתופעות רחבות."

מהם מאפייני ההתעללות?
"התעללות והזנחה של זקנים מוגדרת כפעולה חד פעמית או מספר פעולות שמתבצעות בתדירות. זה יכול להיות פיזי, כלכלי, נפשי, מיני וחברתי. ההתנהגויות האלה נעשות על ידי מישהו מהסביבה הקרובה, בדרך כלל בני משפחה. מרבית הפוגעים הם בני משפחה שהם בקשר הכי קרוב. להתנהגויות האלה יש השפעה, פגיעה באיכות החיים, בבריאות ונזקים נוספים. לדוגמא, אדם הסובל מהזנחה יכול להגיע למצב של תת תזונה, חוסר בקבלת תרופות. במצב של ניצול כלכלי  – עושק הכסף מהחשבון. שתי הדוגמאות האלה זה דברים שניתן לראות בטווח זמן מיידי. נזקים נפשיים ניתן לראות בטווח הארוך".

ד"ר שרה אלון (תמונה באדיבות המצולמת).

מי הם הקורבנות של ההתעללות וההזנחה?
"הקורבנות הם בגיל מבוגר, ככל שעולים בגיל יש הסתברות גבוהה יותר, וגם במצב של ליקויים קוגניטיביים. אנשים דמנטיים הם בסיכון של פי 2.5 להתעללות. כשיש בעיה בבריאות התפקוד יורד והוא הופך להיות תלוי בבן/בת/מטפל. יחסי תלות הם קרקע פוריה להתעללות."

מי הם המתעללים?
"מבחינת המנבאים, בכל המחקרים הפוגע הפוטנציאלי הוא מישהו מהסביבה הקרובה – או יחסי משפחה או יחסי טיפול. לפעמים זה אדם שתלוי בעצמו בזקן, לדוגמא, אדם שהתגרש ועובר לגור עם ההורים באופן זמני והזמני הופך לקבוע. גורם נוסף הוא יחסי טיפול – צאצא בוגר שמטפל בהורה חולה דמנציה. זהו טיפול מאוד מאתגר ומרבית מהחולים נשארים בקהילה. אותו בן/בת שלקח על עצמו את הטיפול בהורה עשו את זה ממקום טוב אבל כשהלחץ מתגבר, שנים שעוברות, אז על מי מוציאים את התסכול?"

איך נראה היחס של המדינה לתופעה הזו?
"מבחינה חוקית, יש את חוק העונשין לפגיעה בחסרי ישע שמחייב דיווח. הבעיה היא שרוב המקרים מתבצעים מאחורי דלתיים סגורות. לא הקורבן יספר וכמובן שהפוגע לא יספר. יש תת דיווח. מי שיותר קל מבחינת דיווח והליכים משפטיים זה מטפל זר, בני משפחה כמעט ואין, החוק כמעט ולא ממומש. יש אמצעים טיפוליים ופה המדינה עושה לא מעט. משרדי הרווחה והבריאות פועלים להעלות את המודעות ומעבירים הכשרות לחברי צוות. בשנת 2001 אשל ג'וינט ישראל, ביטוח לאומי ומשרד הרווחה התחילו לבחון את התופעה וההמלצות של הוועדה הזאת מהוות את תכנית העבודה להתמודדות עם התופעה. הקימו יחידות לטיפול ומניעת התעללות בזקנים, לטפל גם בקורבנות וגם בתוקפים. מ-2016 התכנית עברה בלעדית למשרד הרווחה שמתקצב ומפעיל את היחידות במעל ל-70 מוקדים ברחבי הארץ. חשוב שזה יהיה בשיח כל הזמן ולהעלות את המודעות".