יום הפליט הבינלאומי החל היום (שלישי) הוא הזדמנות טובה לפרש את הנתונים היבשים שמציגה לנו רשות האוכלוסין וההגירה ולהסביר את ההגדרות השונות שרבים נוטים לא פעם לבלבל ביניהן. מהנתונים היבשים נוכל ללמוד על מעמדם החוקי של מאות אלפי הזרים בישראל ועל המדיניות של הממשלה בנוגע לסוגיות המורכבות העולות בנושא זה; אחת מהן היא סוגיית הפליטים.
נכון ל-1 בינואר 2017 שהו בישראל 218,919 אזרחי מדינות זרות אשר מעמדם בישראל לא עומד תחת הגדרה חוקית של 'תושב' ובטח שלא 'אזרח'. 218,919 אזרחי המדינות הזרות נתונים לטיפול ופיקוח של רשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים. הציבור והתקשורת נוטים לקרוא לאוכלוסיה זו בשמות שונים: מסתננים, מבקשי מקלט, עובדים זרים, מהגרי עבודה, פליטים, אפריקאים ועוד, תוך שמערבבים ביניהם כאילו היו כולם מקשה אחת. אלא שבפועל מדובר באוכלוסיה המורכבת מקבוצות שונות שהגיעו לישראל ממקומות שונים ולמטרות שונות. בין אותן נפשות ישנם בוודאי גם מי שנמלטו מתופת. נתוני רשות האוכלוסין וההגירה שופכות מעט מאוד אור על שיעורם באוכלוסייה של אלה הזכאים להיות מוגדרים כפליטים, מבין כלל הזרים. מסתננים, מהגרים, פליטים או מבקשי מקלט? הבה נעשה לנו קצת סדר במושגים ובמספרים.
מסתננים
המונח 'מסתננים' נטבע בשיח הישראלי בשנות החמישים כשם עברי למחבלים (פדאיון) שהסתננו ארצה על מנת לבצע פיגועי טרור על רקע לאומני ודתי, אלא שמאז ראשית המאה ה-21 החלו להגר באופן בלתי חוקי רבבות בני אדם לתוך שטחה של ישראל דרך גבול מצרים. מהגרים אלה, שמרביתם אפריקאים, כונו בשם 'מסתננים' בתקשורת אף על פי שלא נשאו עמם נשק ולא התכוונו לבצע פיגועים. המונח הוטבע בשיח עד כדי כך שכיום מרבית הישראלים לא יבהלו אם תאמרו להם שפגשתם מסתנן באוטובוס. בינואר 2012 עבר התיקון השלישי לחוק למניעת ההסתננות בו הוגדר כל אדם שנכנס שלא דרך מעבר גבול כמסתנן.
לפי ההגדרה של רשות האוכלוסין וההגירה 'מסתננים' הם "זרים שנכנסו לישראל דרך הגבול עם מצרים, שלא כחוק". לאחר שהמסתנן חדר ארצה הוא זכה לאיסוף על ידי כוחות הביטחון, שהעבירו אותו בהמשך למחנה קציעות, ולאחר מכן לת"א (אם או בלי תקופת מאסר במחנה). מאז תחילת המאה ה-21 חדרו לישראל יותר מ-65,000 מסתננים כאלה, אלא שנכון לתחילת 2017 שהו בישראל 40,274 אזרחים זרים הנמנים בקבוצה זו. היתר (יותר מ-25,000 המהווים כמעט 40% מסך המסתננים יצאו או הוצאו מגבולות ישראל). 40,274 הזרים המוגדרים כמסתננים מחזיקים תעודה זמנית אותה הם מחדשים כל שלושה חודשים. תעודה זו מקנה להם מעט זכויות כגון: חוק חינוך חובה, קבלת טיפול רפואי במצבי חירום, תשתיות עזר עירוניות ועוד. על התעודה נכתב כי היא איננה מהווה אישור עבודה, וזאת למרות שבית המשפט איננו מותיר לאכוף את האיסור להעסיק אותם.
לפי רשות האוכלוסין וההגירה, נכון לחודש מרץ שוהים בישראל כ–28,000 מסתננים אריתראים, כ–8,000 סודאנים ועוד יותר מ–3,000 אזרחי מדינות אחרות, רובם המכריע אפריקאים.
לפי מעמדו החוקי של ציבור זה ניכר כי המדיניות של הממשלה היא לאפשר לכל מאן דבעי להעסיק ולנצל אותם. אולי בגלל זה הם מחזיקים תעודה שכמעט כל מה שכתוב עליה זה שאין להם אישור לעבוד – ובכל זאת מותר להם לעבוד, וזה כמעט הדבר היחיד שמותר להם לעשות. אוכלוסיה זו נעה בתוך ישראל בהתאם לחוקי "השוק החופשי" ומתיישבת במקומות בהם הדיור זול באופן יחסי. התוצאה היא שדווקא באיזורים דלים בתשתיות ובהן קהילות מוחלשות מלכתחילה מתערות קבוצות גדולות של זרים, הדוחקים את רגלי המקומיים – כך בדרום תל-אביב לדוגמא. מצב זה מכביד על שכונות וקהילות, ומייצר חיכוכים לא מעטים.
יש בישראל מי שקורא לכל הנמנים בקבוצה זו "מבקשי מקלט", וזאת תחת הטענה שהם נמלטו מאפריקה והגיעו ישירות לישראל בשביל לבקש בה מקלט. נתוני רשות האוכלוסין וההגירה סותרים לחלוטין טענה זו ומלמדים כי רק 24,784 זרים הגישו בקשות מקלט בישראל, מתוכם לכל היותר 11,986 אזרחי מדינות אפריקאיות (היתר מרוסיה, מולדובה, גיאורגיה ואוקראינה). כלומר, כ-70% מהמסתננים מעולם לא הגישו בקשות מקלט, למרות שרובם הגדול שוהים כאן יותר מארבע שנים, והפרוצדורה להגשת בקשות מקלט פשוטה ונגישה בשפות שונות. בקיצור, 40,274 מסתננים מאפריקה בעלי זכויות מעטות, שתופסים הרבה יותר כותרות מיתר 178,645 הזרים, וכ-30% מהם הגישו בקשות מקלט.
מבקשי מקלט
כאמור, 24,784 זרים הגישו בקשות מקלט, ביניהם יותר מ-11,000 גיאורגים ואוקראינים (מדינות אליהן רוסיה פלשה בעשור האחרון), יותר מ-6,700 אריתריאים ויותר מ-2,700 סודנים. הסודנים הגיעו כולם כמסתננים, שכן כאזרחי מדינת אויב לא ניתן היה להם להכנס בדרך אחרת. סביר להניח שגם מרבית האריתריאים הגיעו כמסתננים, וזאת מפאת השיעור הגדול של המסתננים האריתריאים, אך יש לציין שלישראל ואריתריאה יש יחסים דיפלומטיים. הגיאורגים, האוקראינים, ועוד אלפי אזרחים ממדינות שונות בעלות יחסים דיפלומטים עם ישראל הגיעו לארץ דרך נתב"ג.
המדינה מעולם לא השיבה לאותם 24,784 מבקשי מקלט, שלפחות 10,000 מביניהם הגישו את בקשת המקלט לפני למעלה משנתיים וחצי. נראה שזו נקודת התורפה במדיניות של ממשלות ישראל האחרונות ביחס לזרים – לא נותנים תשובות. כ-12,000 אפריקאים, שיתכן שחלקם נמלטו מרצח-עם ומזוועות שקשה לנו כיהודים להשאר אדישים אליהם. בנוסף אליהם יותר מ-11,000 גיאורגים ואוקראינים שנמלטו מארצם ועוד כ-1,500 אזרחי עשרות מדינות שונות ברחבי העולם מבקשים ממדינת ישראל לקבל או לדחות את בקשות המקלט שלהם, אך היא לא עושה זאת. לאחרונה דווח כי בלחץ היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט החליטו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הפנים אריה דרעי להעניק מעמד תושב ארעי ל-200 דארפורים שנמלטו מסודן והגישו בקשות מקלט לפני שנים אחדות. למה רק להם ישיבו על בקשת המקלט? למה דווקא להם? לא ברור.
פליטים
למדינת ישראל אין "חוק פליטים" ולכן אין בישראל "מעמד פליט" במובן הפורמלי. בשנת 2009 העניקה ממשלתו של אהוד אולמרט מעמד 'תושב ארעי' ל-600 מבקשי מקלט דארפורים. מאז הוענק מעמד דומה לכ-240 מבקשי מקלט מרחבי העולם, וכעת מבקש ראש הממשלה, כנראה, להעניק מעמד דומה לעוד 200 מבקשי מקלט דארפורים. סה"כ כ-1,040 בני אדם שהתדפקו על דלתות מדינת ישראל בבקשה לזכות אצלנו למקלט וזכו למעמד 'תושב ארעי' במהלך המאה ה-21. מעמד 'תושב ארעי' מקנה זכויות זהות כמעט לגמרי לאלו של אזרח ישראלי, להוציא זכויות פוליטיות (הזכות לבחור או להיבחר). בין הזכויות שיוענקו לאלו שיזכו למעמד זה, כלולות הזכות לעבוד ולהעסיק עובדים; זכויות סוציאליות, ובראשן ביטוח בריאות ממלכתי; ובמידה ויבקשו – תעודת מעבר שתאפשר להם לצאת מישראל ולחזור אליה. המעמד אינו מוגבל בזמן, אך באפשרות המדינה לשלול אותו אם הנסיבות ישתנו. שינוי בנסיבות עשוי להיות, לדוגמא, שינוי במצב העניינים במדינת המקור של התושב הארעי, המאפשר לו לשוב לביתו.
ישראל, מדינת העם היהודי שעבר את השואה והייתה בין היוזמות של אמנת האו"ם בנוגע לפליטים, היא גם המדינה המעניקה מעמד למספר המועט ביותר של מבקשי מקלט מבין מדינות המערב. בשנת 2016 קלט העולם המערבי 189,300 פליטים ונתן להם מעמד פליט זמני. ישראל, כאמור, לא העניקה מעמד זה אף לא לאדם אחד במהלך אותה שנה. במקום לחוקק "חוק פליטים", המגדיר את המדיניות הישראלית בנושא וקובע בין היתר את מספר הפליטים המירבי שהמדינה מוכנה ועשויה לקלוט בשנה, מעדיפים קברניטי המדינה את חוסר המדיניות והעמימות. רבים, ואני ביניהם, רואים בכך כפירה בעיקר של המוסר היהודי ואי הבנה עמוקה של הגורל היהודי.
מסתנני נתב"ג: תיירים ללא אשרה בתוקף
כאמור, מספר רב מהשוהים הבלתי חוקיים בארץ לא עונים להגדרה המקובלת בציבור של "מסתנן" מאפריקה. על הקבוצה הזאת ידוע לנו מעט מאוד. זוהי הקבוצה היחידה שרשות ההגירה והאוכלוסין חסרה בנתונים לגביה, על כן העבירה את נתוני הלמ"ס מיולי 2016. קבוצה זו מוגדרת תחת הסעיף תיירים ללא אשרה בתוקף. בפועל מדובר במסתננים שחדרו לארץ שלא כחוק, אך דרך השער הראשי של מדינתנו הקטנה, הוא נמל התעופה בן-גוריון. לפי נתוני הלמ"ס, שאינם נראים מדויקים, שוהים בישראל 78,500 "תיירים ללא אשרה בתוקף". המונח הנקי הזה מקפל בתוכו תופעה שעשויה לאיים על הדמוגרפיה הישראלית לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר "המסתננים". למעשה שוהה בארץ כמות כפולה של "תיירים ללא אשרה בתוקף" לעומת 'מסתננים' שהגיעו מגבול אפריקה. משום מה השיח הציבורי לא מחבר בין התיירים האלה, שמרביתם מגיעים ממזרח אירופה, לבין "האיום הדמוגרפי" שנוכח בכל שיחה על המסתננים האפריקאים. רשות ההגירה והאוכלוסין הוקמה מלכתחילה על מנת להתמודד עם אותם "מסתנני נתב"ג" שעד לפני חמש שנים היו למעלה מ-95,000, ובעזרת פעילות הרשות מספרם קטן משנה לשנה, אך בקצב די איטי.
עובדים זרים או מהגרי עבודה
"עבודה זרה" היא האיסור הראשון שהוגדר ביהדות. למעשה יהודי הוא כל מי שכפר בעבודה זרה. יתכן שזו הסיבה לכך שהמחוקק הגדיר את מהגרי העבודה בישראל כ"עובדים זרים". ההטעיה הזו בין "מהגרי עבודה" ל"עובדים זרים" שגורה בשיח הישראלי מזה כמה עשורים, ונכנסה לחוק הישראלי ב-1991 לאחר שהאינתיפאדה הראשונה גרמה להפחתת אישורי העבודה לפלסטינים. אנו מייבאים לישראל 84,485 בני אדם המועסקים בעבודות שאיננו מוכנים לעשות בעצמנו כמו בניית בתים, ייצור מזון וטיפול בקשישים. בנוסף אליהם שוהים בישראל 15,660 מהגרי עבודה שאשרתם פגה, נתון שכמעט ולא משתנה לאורך השנים האחרונות.
בהשראת המחוקק, רשות ההגירה והאוכלוסין מגדירה אותם כ"עובדים זרים לא חוקיים". סביר להניח שרובם מונותאיסטים ולכן המושג "עובדים זרים" חוטא להם, ובנוסף לכך נראה שהם אינם מבינים את הבדיחה שנעשית על חשבונם, מה שהופך אותה לבלתי מנומסת. יפה יעשו המחוקק או הרשות המבצעת אם יקראו להם פשוט "מהגרי עבודה ללא אשרה".
לסיכום
דיון הקצוות שהתפתח בחברה הישראלית בין אלה הטוענים כי על הממשלה להעניק מעמד לכל המהגרים לאלה הקוראים לגרש מייד את כל 'מסתנני אפריקה' מחטיא את המטרה. המדינה צריכה לפעול לפי חוקיה ולהשמר מפני הסתננות אזרחים זרים ללא אשרה. אלו שפה ללא אשרה, ולא הגישו בקשת מקלט, צריכים לעזוב, מרצונם שלהם או על ידי רשויות אכיפת החוק. למי שכבר הגישו בקשות מקלט מוכרחה הממשלה לתת תשובה – כן או לא. יום הפליט הבינלאומי החל היום הוא הזדמנות מצוינת להזכיר שישראל מעולם לא חוקקה כל חוק המגדיר את מעמד הפליטים. בחוק כזה ניתן יהיה להגדיר, במספר מוחלט וקבוע או בנוסחה מתעדכנת על פי משתנים שונים, את מספר הפליטים שעל ישראל לקבל מבין מבקשי המקלט, את הזכויות והחובות שיהיו להם, ואולי גם את תהליך השיקום שהם עשויים לעבור בישראל, כמדינה יהודית ודמקורטית.
