ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ איתן כבל, ציינה היום אתמול (שלישי) את יום הדיור הציבורי בכנסת, ודנה בפינויים מדירות הדיור הציבורי ובדוח הוועדה הציבורית בעניין, בראשה עמדה אלוף (במיל') אורנה ברביבאי. היו"ר כבל פתח את הדיון ואמר כי השר והמשרד עושים עבודה שלא נעשתה כבר שנים, אך דווקא כשעושים הרבה רואים כמה הפערים גדולים ונחשפים לשבר הגדול בדיור הציבורי. הוא הוסיף ושיבח את ברביבאי, שעמדה בראש הוועדה הציבורית שהמליצה להפסיק את הפינויים מדירות הדיור הציבורי, ושר הבינוי והשיכון, יואב גלנט סיפר כי ברביבאי עצמה גדלה בדירת הדיור הציבורי.

בישיבה השתתפו נציגים רבים החיים בדיור הציבורי, שסיפרו על הקשיים והחובות אליהם נקלעו. סגן שר הבינוי והשיכון, ח"כ ג'קי לוי, אמר "יש פה מחדל רב שנים ו-160 אלף ממתינים ואנחנו יושבים על פצצת זמן חברתית. זה לא מאבק של לוקסוס זה מאבק על קיום וזה לבושתנו שהקריטריונים לא השתנה כמעט 30 שנה, אנחנו נתמודד עם שינוי הקריטריונים בלי לפחד מהשלכות תקציביות", אמר.

יואב גלנט, ארכיון. (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

השר גלנט הוסיף כי ב-2014 נרכשו 5 דירות ומאז 2015 רכש המשרד 1,114 דירות. "זה מה שאנחנו עשינו, זה לא מספיק אבל אנחנו נמשיך ונעשה", סיכם. היו"ר כבל סיכם ואמר כי כשמטפלים בבעיה מגלים כמה הצורך לעשות הוא גדול בהרבה, והבטיח כי הוועדה תסייע למשרד ככל שיידרש.

לדברי ברביבאי, "רונן כהן (ממשרד השיכון, א.ר.) בוועדה לא הבין למה ביקשתי לזמן לוועדה את מי שנושא באחריות לסל התרופות במדינה. שאלתי אותו, איך אתה מגדיר את הצורך. חיפשתי משהו שדומה ברמה הלאומית בין מערכת ובין פרט, שההחלטות הן מאוד קשות. מי מקבל ומי לא. הוא הציג את המתודולוגיה של ועדת סל התרופות. קודם כל אנחנו ממפים את הצורך, אחר-כך המדינה נתנה לי תקציב ואז מחליטים מי בפנים ומי בחוץ. במה שנעשה בדיור הציבורי, הצורך בכלל לא רלוונטי. זה פשוט מקומם. הגדרת הקריטריונים נעשית לפי המצאי. אני לא נעשיתי יותר או פחות מסכנה בגלל המצאי".

בדיוני הועדה, טען רן כהן, מיוזמי חוק הדיור הציבורי שהתיר למכור דירות לדיירים, שהמחדל נוצר בעקבות הישום החלקי, בו כספי מכירת הדירות לא נשמרו לרכישת דירות חדשות. ברביבאי חלקה עליו ואמרה "כל בר דעת יודע שהיכולת לרכוש דירות בכמות שווה להיקף המתפנה היא לא אפשרית". מכיוון שבכל שנה נמכרות בין 3,000 ל-4,000 דירות, מאמצי הממשלה, שמסתכמים עד כה ברכישה או בנייה של 5,000 דירות במצטבר הם בסך הכל טיפה בים. כאשר הוצגו הנתונים לגבי הפער העצום בין ההוצאות האזרחיות במדינות המפותחות לעומת החנק התקציבי בישראל, המוערך ב 125-150 מיליארד שקל בכל שנה, הרי שלהיעדר ההשקעה בדיור הציבורי יש חלק גדול בפער זה. יותר ויותר כלכלנים טוענים כי מדיניות זו חריפה מדי ויש לשנותה.

רחל דוידה, זעמה על מדיניות הפינויים של עמידר שהובילה לאבדן דירתה, "מה אתם מפנים אנשים, מה זה הבולשיט הזה? אתה יודע למה הם מפנים אנשים, כי אין דירות פנויות, הם זורקים אותי ומכניסים עני אחר. מה זה הרוע הזה ? איזה מין פתרון זה?". דניאלה חרמון, דיירת בדיור ציבורי ופעילת המאבק של זכאי הדיור אמרה, "יואב גלנט וז'קי לוי נמצאים בקשר מתמיד איתנו. באמת יש לנו אוזן קשבת אצלם. הבעיה היא לא בהם. הבעיה היא בחברי הכנסת ובממשלה. מחר הוא יקנו עוד צוללת ולזה יש כסף".

ברביבאי אמרה כי בבדיקה שערכה הוועדה התגלה ש-95% מתוך כ-7,000 האנשים שמוגדרים כפולשים, הם חייבים שגרים בדירתם והוצא להם צו פינוי. גם ב5% הנותרים רבים הם זכאי הסיוע מהמדינה לרבות "בנים ממשיכים" שלא פלשו כלל, אלא גרו בדירות שנים רבות ואיבדו את זכויותיהם עם מות הוריהם, הזכאים הרשמיים. ברביבאי ציינה כי כמו שאסרו לנתק מים לחייבים, כך צריך להפסיק לזרוק אנשים מבתיהם כאמצעי לגביית חוב. לדבריה, "אי אפשר לבנות מערכת של קבלת החלטות כך שהחריג של החריג יקבע את הכללים בעבור אלפי אנשים".

הפינוי הוא לא פתרון, החוב הוא קצה הבעיה

בדבריה הדגישה ברביבאי כי פינוי מדירה או אקט המכונה "פלישה" הם מעשים קיצוניים המעידים על כשל קודם שהתרחש במצב פחות קשה, בדרך כלל הסתבכות בחובות שאנשים לא מצליחים להיחלץ מהם, לעיתים אפילו לחברות המשכנות עצמן. בוועדה סיפרו דיירות על התעמרות ו"הקפצת" שכר הדירה למחירי שוק, בחודשים בהן התעכבו האישורים המזכים אותן בהנחות גדולות, וכך נוצר חוב שאין ביכולתן לשלם.

הממונה הארצית בהנהלת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, אביטל בגין, הציגה את הדו"ח של הסיוע המשפטי אשר חושף מחדלים רבים בטיפול בדיירים הקיימים, וכן מערכת בירוקרטית בלתי נגישה, המקשה גם על עורכי דין להעניק סיוע משפטי לזכאי הדיור הציבורי. היו"ר כבל ביקש את התייחסות משרד השיכון לעניין ואמר כי לאחר חזרת הכנסת מהפגרה יכנס את הוועדה לדון בכך.

ח"כ יוסי יונה אמר כי הקריטריונים לדיור ציבורי מעודדים מצוקה ועוני, "זה אבסורד, צריך עוד 150 אלף דירות. אנחנו מדינה חסונה שמפקירה את השכבות המוחלשות לצד הדרך", אמר.