על פי מחקר חדש שהוצג בוועידת ג'קסון הול, הגדלת ההוצאה הציבורית בזמן שפל כלכלי דווקא מיטיבה עם מצבו של המשק. לטענת החוקרים, דבר זה נכון גם במידה ויחס חוב התוצר גבוה – וכי דווקא ההוצאה המוגברת מסייעת בהתמודדות עם הקטנת החוב.

שני החוקרים, אלן אוירבך ויורי גורודניצ'נקו מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, הציגו את ממצאיהם במהלך הוועידה בפני ראשי המדיניות המוניטרית האמריקאית. החוקרים קוראים להרחבה פיסקלית בזמן משבר, זאת בניגוד לדעה הרווחת בצמרת הכלכלית בארה"ב ואירופה, לפיה בזמן מיתון על המדינה לקצץ בהוצאותיה כדי למנוע מהחוב הלאומי לגדול – מדיניות הידוע בשם "צנע".

וועידת ג'קסון הול 2017 (AP Photo/Martin Crutsinger).

"תוצאות המחקר מוכיחות כי הרחבה פיסקלית בזמן מיתון היא כלי אפקטיבי כדי לדחוף את הכלכלה, וכי תשלומי המחיר של גדילה ביחס החוב תוצר ועלות האשראי הם מוגבלים" כתבו החוקרים. "אכן, הרחבה פיסקלית בזמן מיתון משפרת את נתוניה הפיסקליים של הכלכלה".

לטענת החוקרים, כאשר משק נכנס למיתון עסקים רבים נדרשים לפטר עובדים או לקצץ בשכרם, כדי להישאר רווחיים. דבר זה גורר ירידה בביקוש, היות ולעובדים רבים יש פחות כסף להוציא. תהליך זה גורר ירידה במוכנות משקיעים להשקיע במשק, היות ונראה שהביקוש יהיה נמוך מדי מכדי להיות רווחי.

בנקודה זו, כך טוענים החוקרים, על המדינה לשמש כמשקיעה בעצמה, ע"י הלוואת כסף והוצאתו בשוק. הוצאה זו יכולה להתבטא בהגדלת השירותים החברתיים (כמו דמי אבטלה, קצבאות ילדים וכו'..) דבר המוביל לגדילה בהכנסה של חלקים גדולים מהתושבים, ובכך להגדלת הביקוש. לחלופין, יכולה המדינה להשקיע באופן ישיר במשק, ע"י מימון של פרוייקטים כגון בניית תשתיות.

עפ"י המחקר, הפעילות הכלכלית המואצת כתוצאה מההשקעה מניבה למדינה רווחים בדמות מיסים. ככל שהמשק יוצא ממיתון מהר יותר, גדלים רווחי המדינה מהמיסים, ובאופן זה יכולה המדינה להחזיר חלקים גדולים מחובותיה בעתיד.

תפישה זו מנוגדת לעמדה המקובלת בהנהגה הכלכלית העולמית לפיה בזמן משבר על המדינה דווקא לקצץ בהוצאותיה, כדי למנוע מצב בו חובותיה עולים על יכולתה להחזירם. כך, על מדינות כמו יוון נכפה לקצץ בהוצאותיהן בזמן המשבר, בטענה כי זהו האופן היחיד לשמור על איזון תקציבי. עם זאת, מדיניות זו העמיקה את המיתון, היות ולא נמצא הגורם שיגביר את הביקוש במשק היווני.

ג'ייסון פורמן, ראש המועצה הכלכלית בממשל אובמה לשעבר, אמר בתגובה למחקר כי "אנחנו נותנים עצות קטסטרופליות למדינות עם יחס חוב תוצר גבוה". בכך חיזק פורמן את מסקנות המחקר, לפיהן גם במידה והחוב גבוה, יש צורך בהרחבה פיסקלית בזמן משבר.

הפינה הפוליטית בה נמצאים הבנקים המרכזיים במערב

הצגת המחקר התרחשה במהלך הוועידה בה נידונה שאלת המדיניות המוניטרית בארה"ב ובאירופה לתקופה הקרובה. בחודשים האחרונים החל הבנק הפדרלי להעלות את הריבית בפעם הראשונה מאז המשבר, והודיע כי בזמן הקרוב יחל צמצום במידת האג"ח הנרכש ע"י הבנק במסגרת תוכנית ה'הרחבה הכמותית'.

יילן התייחסה בנאומה בוועידה לצורך ללמוד מלקחי המשבר הכלכלי של 2008. מנאומה ניתן להבין כי המדיניות המוניטרית המצמצמת, אותה היא מובילה, מכוונת לצמצום בהיקפי ההשקעה בוול-סטריט, שערכו עולה בהתמדה מאז החלה תקופת האשראי הזול לאחר המשבר. יילן הביעה דאגה מהיווצרותה של בועה הניזונה מאשראי זול בעקבות הריבית הנמוכה. חששה של יילן הוא מכך שהאשראי הזול מאפשר למשקיעים בבורסה להשקיע בהיקפים גדולים, אך לא מדרבנת משקיעים בכלכלה הריאלית אשר רואים כי הביקוש והאינפלציה נותרים נמוכים. עם זאת, ביטול הצעדים המוניטריים המרחיבים עשויים להוביל להאטה בצמיחה הזהירה הנראית במשק האמריקאי.

גם באירופה, בה הצמיחה נמוכה במיוחד, וה-ECB מפספס בקביעות את יעד האינפלציה שלו, הצעדים המצמצמים אותם עשוי נגיד הבנק האירופי המרכזי, מריו דראגי, לבצע בעתיד הקרוב, צפויים לפגוע עוד יותר ביכולת של הכלכלה הריאלית לצמוח.

כך, הבנקים המרכזיים נמצאים במלכוד – צמצום מוניטרי עשוי להוביל לביטול הצמיחה המועטה הקיימת, והמשך המדיניות הקיימת עשויה להוביל להתנפחות הבורסות ולסכנה של קריסה וחזרה לתרחיש המשבר של 2008.

מצב זה קשור במידה רבה למדיניות הפיסקלית, בה נוקטות מרבית הממשלות המערביות, מאז המשבר. מדיניות הצנע שאומצה באירופה הובילה לכך שהממשלות קיצצו בהוצאות הציבוריות בכדי למנוע מהמדינות "להוציא מעבר ליכולתן". מדיניות זו מגבילה מאוד את יכולת פעולתם של הבנקים המרכזיים, אשר היו יכולים לממן את ההוצאה המוגברת בריבית נמוכה. במידה וממשלות המערב היו מאמצות את ממצאי המחקר, ניתן היה לדאוג כי האשראי הזול מופנה לעבר השקעה בכלכלה הריאלית ומגביר את קצב הצמיחה, במקום לנפח את הבורסות.

"הדפסת הכסף" הנעשית כיום במטרה לרכוש אג"ח ממשלתי בשוק הפרטי הייתה יכולה לשמש למימון של פרוייקטים מרחיבים, או למימון שירותי רווחה, מדיניות זו לא התממשה, ונראה כי הפוליטיקה האמריקאית והאירופית לא תאפשר שינוי ניכר בכך. נראה שכעת ראשי הבנקים המרכזיים איבדו את המוכנות הפוליטית לגבות את המדיניות המוניטרית המרחיבה ללא גיבוי הצעדים הפיסקאליים ההולמים. יש לקוות כי שינוי זה לא יוביל לצמצום חוזר של כלכלות המערב שעשוי להשפיע לרעה גם על הכלכלה הישראלית.