הכרזתו האחרונה של השר כחלון על הפחתת מיסים מתוכננת בשל "עודף תקציב משמעותי" העלתה מחדש את הדיון על המדיניות הפיסקלית של הממשלה וכיצד היא משרתת את הציבור. בין הטיעון כי "אם תעלו את המסים על העשירים המדינה תקרוס" מימין לדרישה להרחבת ההוצאה הציבורית משמאל, כדאי להעיף מבט אל ההתפתחויות בעולם ולראות היכן עומדים מובילי השיח הכלכלי העולמי.

"מיסוי גבוה יותר על העשירים יצמצם את אי השוויון ולא יפגע בצמיחה" – כך פורסם בדו"ח של קרן המטבע העולמית. הארגון, שמעולם לא נודע בתפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית ובשלושת העשורים האחרונים שימש כזרוע לקידום אגרסיבי של מדיניות צנע והפרטה ניאו-ליברליות על מדינות מתפתחות, הוסיף וטען כי יש להיאבק באי-השוויון דרך הגדלת הנתח של ההוצאה הממשלתית הפועל לצמצום העוני. קרן המטבע הדגישה שמיסוי פרוגרסיבי הכרחי לעצירת אי-השוויון בהכנסות ואף הגדילה לומר כי "הטיעון שמיסוי גבוה יותר על העשירים יפגע בצמיחה ובכך בחברה כולה משמש את מתנגדי המיסוי הפרוגרסיבי, אך אין לו שום עדויות אמפיריות". שנאמר – בגדי המלך החדשים, הגרסה הניאו-ליברלית.

השינוי בעמדות קרן המטבע העולמית לא מסתיים שם. לאחרונה הזהירו בקרן מפני קיצוץ מיסים למאיון העליון וטענו כי הוא מסוכן לחברה ומרחיק לכת – אזהרה חמורה שמתייחסת, ככל הנראה, לתכנית המיסוי החדשה של דונלד טראמפ, שאמורה להיטיב עם העשירים ולהקל את שיעור המס שלהם. נכון להיום, התכנית של אייל הנדל"ן שהפך נשיא אמורה לכלול הפחתה של מס החברות מ-35% לכ-20%, וכן צמצום של מדרגות מס הכנסה המוטלות על יחידים משבע מדרגות לשלוש בלבד.

לישראל, שמובילה בקרב מדינות ה-OECD בשיעורי העוני ובאי השוויון, החדשות עדיין לא הגיעו. אצלנו תואר אקדמי כבר מזמן לא מבטיח פרנסה והסטנדרט התעסוקתי הפך לגיבוב של חלקי משרות קבלניות. במציאות בה כ-54% מהעובדים בישראל כלל לא מגיעים למדרגת המס הנמוכה ביותר, אין ספק שהכוונה להפחית מסים תסייע לשכבות האמידות בחברה ובהכרח לא תסייע לצמצום אי-השוויון. הניסיון הנואל "להחזיר את הכסף לאזרחים" דרך צמצום רשת הביטחון של המדינה לאזרחים מגיע מאותו היגיון כושל של "כלכלת טפטוף", לפיה ככל שהעשירים יהיו עשירים יותר – הכסף יטפטף למטה אל האזרחים בדרך פלא כלשהי.

דו"ח קרן המטבע העולמית, יחד עם גוף מחקר הולך ומתעבה, מגדיר מחדש את הקורדינאטות של השיח הכלכלי-חברתי. העלאת מסים פרוגרסיבית לצורך הגדלת ההוצאה הציבורית היא הכלי המרכזי, המיטבי והחשוב ביותר לצמצום אי-השוויון, להגדלת רווחת האזרחים, להקטנת העוני וליצירת שגשוג שממנו נהנית כל החברה ולא רק שכבה דקיקה של מילארדרים.

משמעות הדבר עבור אלה הנאבקים למדינת רווחה, שתביעותיהם ארוכות השנים להגדלת המיסוי לשם הגדלת השוויון זכו לאישרור והכנסה אל הקונצנזוס, חשובה לא פחות – זוהי נקודת מוצא למאבק מחודש על דעת הקהל ועל יצירת לגיטימציה ציבורית למאבק על מדינת הרווחה הישראלית. המיצוב החדש של עמדה זו, בעד העלאת מיסים לשם הגדלת השוויון, תובע מאיתנו התגייסות ומאבק משותף למימושם בשטח עוד היום.

***

הכותבת היא רכזת תכנית סל"ע (סטודנטים למען עובדים) של ההסתדרות והתאחדות הסטודנטים