יום השנה ה-22 לזכר רצח ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, הוא זמן טוב לעשיית חשבון נפש. לו יהפוך י"ב בחשוון למועד חשבון וזיכרון של החברה הישראלית סביב הדמוקרטיה שלה ייתכן שהחוסן של מדינת ישראל לעמוד בפני האתגרים שעוד נכונו לה יגבר מאוד.

ילדים מבקרים במקום הרצחו של יצחק רבין (צילום: פלאש 90)

ראשית, על מנת שבכלל יוכל להתקיים דיון כלשהו בדבר היותה של ישראל יהודית ודמוקרטית יש לקבוע לדיון גם גבולות. ישראל שלנו איננה צפון קוריאה ואיננה גרמניה הנאצית חס ושלום. אנחנו עדיין רחוקים מדוגמאות אלה שנות אור, וכל אלו המשתמשים בהשוואות מסוג זה שוגים שגיאה מרה, וקודם כל כיוון שהם מצרים את יכולתה של החברה הישראלית לבוא עם עצמה חשבון על מה שכן נדרש.

ישנם מספר רעיונות אנטי דמוקרטים המצויים בעומק התודעה הישראלית (כמו גם העולמית) והם בד"כ סמויים מן העין. כדרכם של רעיונות הם משפיעים על תפיסותינו הערכיות גם אם איננו מודעים לכך.

תורת הגזע היהודית

הרעיון האנטי דמוקרטי הבולט ביותר בעמקותו ובמסוכנותו, גם אם לא בגודל קהל מאמיניו, הוא רעיון תורת הגזע היהודית מבית היוצר של ישיבת "עוד יוסף חי". על פי הספר "תורת המלך" המייצג רעיון זה, דמם של מי שאינם יהודים כולל תינוקות, מותר, רק משום שהם אינם משתייכים ל"גזע היהודי". כך, נכתב בספר כי "מהפסוק 'לא תרצח' אי אפשר ללמוד איסור הריגת גוי", וגם "כאשר דנים בהריגת תינוקות וילדים… יש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו".

הספר ׳תורת המלך׳ (צילום: נתי שוחט / פלאש 90).

רעיון עוועים זה מנוגד תכלית הניגוד לשורשי הרעיון הדמוקרטי וגם למקורות היהודיים על פיהם "האדם נברא בצלם אלוהים" ו"חביב האדם הנברא בצלם". היגיון מעוות זה של חלוקת האנושות למעמדות גזעיים נועד להחליף את ההיגיון הדמוקרטי ולחרבו.

מחברי "תורת המלך" אמנם נחקרו על ידי המשטרה בחשד להסתה אך לא הוגש נגדם כתב אישום. ויש לזכור, אין המדובר כאן ב"ספרות" כי אם ב"דיני הלכה" שמשמעם עשוי להיות "הוראות הפעלה", והדבר מסוכן עד מאוד ומהווה חומר נפץ. יש לקוות שמדינת ישראל תפעל במלוא החומרה נגד מפיצי רעיון זה ותגדע את השורש הרע הזה.

המלך פילוסוף

רעיון אנטי דמוקרטי נוסף שאיננו כה קיצוני, ולעיתים אלו שמחזיקים בו דווקא רואים בעצמם חלק מהנאורות והקדמה, מכרסם גם הוא בתפיסת הדמוקרטיה הישראלית. כאן הכוונה לרעיון "המלך פילוסוף" של אפלטון. על פי רעיון זה העם, על נציגיו, איננו כשיר לנהל את ענייניו ומשימה זו צריכה להיות מוטלת על הפילוסופים, החכמים, האנשים המוכשרים לכך.

התרגום המודרני לרעיון זה, במדינות המערביות של ימינו, הוא לתת לאנשי המקצוע או אנשי העסקים לנהל את המדינה כיוון שהם יעשו זאת טוב ונכון יותר מנציגי העם הנבחרים. ביום שני (30.10) אמר מ"מ ראש אגף התקציבים, יואל נוה, ש"רק דרג מקצועי ממונה, שאינו תלוי במחזור החיים הפוליטי, יוכל לממש צעדי מדיניות נדרשים להשגת יעדים לטווח הארוך". הדברים נאמרו ביחס לניווט הכלכלה הישראלית.

יואל נוה, ממלא מקום ראש אגף התקציבים (צילום ארכיון: משה שי / פלאש 90).

כך, דרישות "עממיות" כמו העלאת קצבאות הנכים, לדוגמה ,ש"רק הורסות את הכלכלה שלנו" יוכלו להיתקל בקיר אטום בלי בעיה. האם נוה דומה לכותבי תורת המלך? לא! ודאי שלא. אבל ההיגיון שמבטא נוה, בין אם התכוון לכך ובין אם לא, נעוץ ברעיון המלך פילוסוף של אפלטון והוא מנוגד לרעיון הדמוקרטי.

ההלכה שקבעה סנהדרין "לא בשמיים היא", וכן קביעתו של רבי יהושע בן חנניה "אחרי רבים להטות" הן משורשי הרעיון הדמוקרטי. על פי קביעות אלה ישנו יסוד לדיון חופשי בין אנשים, ולשכנוע, ולבסוף ההחלטות מתקבלות על פי הרוב (כל עוד הן כפופות לעקרונות המוסר הכללי). אם כך, מדוע נושא כמו כלכלת ישראל שיכול להכריע "מי יחיה ומי ימות, מי ברעב ומי בצמא", צריך להישאר עניינם של מספר מביני דבר ולמעשה מורם מעם?

בכיר לשעבר במשרד האוצר, יורם גבאי, אמר בריאיון לכלכליסט שנה לאחר המחאה החברתית, את הדברים הבאים, "מאז 1985, לאחר תכנית הייצוב, אנו פקידי האוצר השתלטנו על המדינה… קיבלנו סמכויות לא רק בתקציב, אלא גם בחקיקה וברפורמות… האוצר לאט לאט הגדיל את הסמכויות שלו במשרדי הממשלה עד שכל שינוי מחייב את האישור של האוצר; במקביל, האוצר איבד את האמון שלו בשרים וביכולתם לרסן את ההוצאות. כך נוצר פיצול של האחריות ושל הסמכויות״. הנה כי כן, אנשי משרד האוצר מאסו בנבחרי הציבור ולקחו לעצמם סמכויות לניהול המדינה.

משרד האוצר (צילום: דבר ראשון).

רק מתוך האמונה ברעיון האנטי דמוקרטי הזה, על פיו יש להפקיע בתחומים מסוימים את ניהול העניינים מנציגי העם לטובת קבוצת חכמים, "מלכים פילוסופים" בני ימינו, יכולה היתה מירב ארלוזרוב פרשנית בעיתון דה-מרקר לכתוב את הדברים הללו (שנת 2010), "לפני 25 שנה, בעקבות תכנית הייצוב הכלכלית, הבין משרד האוצר כי אי אפשר לסמוך על האחריות של הפוליטיקאים בישראל – וכי אם ניתן לפוליטיקאים חופש להוציא כספים ככל שיחפצו, הם ימשיכו להוציא עד שהמדינה תעמוד על סיפה של פשיטת רגל (כפי שהיה ביולי 1985). לפיכך, המסקנה הנחרצת של האוצר, ועמו גם בנק ישראל, הייתה: לא עוד שליטה פוליטית על תקציב המדינה, אלא ניהול התקציב בידי פקידי האוצר מתוך ראייה כלכלית ארוכת טווח של הקטנת ההוצאה, הקטנת הגירעון והקטנת החוב הלאומי. בכך, משרד האוצר הפקיע בפועל את ניהול תקציב המדינה מידי ממשלת ישראל, והעביר אותו לידיו. אם תרצו, האוצר ביצע השתלטות עוינת על תקציב המדינה. אפשר לדבר גבוהה-גבוהה על תקינות ההליך הדמוקרטי שהיה כאן, אבל עם התוצאות אי אפשר להתווכח".

״עשה עוול ושמור על מעמדך״ (מקיאוולי)

רעיון נוסף שחותר תחת אושיות הדמוקרטיה הישראלית הוא האמונה, מבית היוצר של מקיאוולי והפוליטיקה המודרנית, שהכול זה כוח. "מי שבוחר לחיות רק במה שהוא תופס כמעלות במהרה יביא לחורבנו בתוך כל הרשע הסובב", כתב מקיאוולי בספרו ׳הנסיך׳. הדברים שנכתבו עבור השליטים על מנת ללמדם כיצד לשלוט, הפכו עם השנים לנחלת הכלל.

ובאמת, בזירת ההישרדות הכלכלית היומיומית של מדינת ישראל אין יותר מידי מקום לאמפטיה. על כל אחד להתחרות באחיו. החזק – זוכה בכל הקופה, החלש – מופקר לגורלו. הדבר נכון לא רק כלפי אנשים אלא גם כלפי קבוצות, מגזרים ודתות, החיים אלה לצד אלה בישראל. במציאות כזו קשה להגיע להבנה, דיאלוג ופשרה. מרכיבים חיוניים כל כך לתרבות דמוקרטית.

חסימת כביש, מחאת הנכים (קרדיט: הנכים הופכים לפנתרים).

ישנם ודאי רעיונות אנטי דמוקרטיים נוספים בקרבנו. שורשיהם תמיד עמוקים ונוגעים בשאלה כיצד צריכה להיראות החברה האנושית, ובעצם, מהו האדם? חלוקת האנושות למעמדות על פי גזעים; שליטה בחברה האנושית באמצעות קבוצה קטנה של יודעי ח״ן; וביסוס החברה רק על כוח; כל אלה רעיונות שבאים בסתירה לרעיון הדמוקרטי וגם למקורות היניקה היהודים.

וכפי שכתב הפילוסוף היהודי שמואל הוגו ברגמן "עוד ארוכה וקשה הדרך שבה תצטרך האנושות ללכת עד שתבין, במחשבה ובמעשה, את עומקה של התורה הזאת על האחדות המהותית של המין האנושי… רק דמוקרטיה, שתבין את יסודה העמוק הזה, תבין את עצמה".