מספר החברים בארגוני עובדים בישראל קפץ ב-15% בתוך ארבע שנים בלבד – כך עולה מעיבוד נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל-2016, המתפרסמים כאן לראשונה. מהנתונים עולה כי ב-2016 היו בישראל כ-791 אלף עובדים מאוגדים – עלייה של 105 אלף עובדים ביחס לנתוני 2012. בניגוד למגמה עולמית של ירידה בשיעור העובדים המאוגדים, בישראל עלה חלקם מכלל השכירים במשק בשני אחוזים – מ-25% בשנת 2012 ל-27% בשנה שעברה.

מספר העובדים המאוגדים עלה ב-105 אלף בתוך 4 שנים (נתונים: למ"ס, הסקר החברתי 2016, גרפיקה: אידאה)

עוד עולה מהנתונים כי מרבית הנשאלים תומכים בזכות ההתאגדות, ומכירים ביתרונותיה: 89% מהעובדים שהשתתפו בסקר אמרו כי לעובדים ישנה הזכות להתאגד, 65.4% סבורים כי במקומות בהם פועלים ארגוני עובדים תנאי העבודה טובים יותר, ו-63.7% אמרו כי הארגונים מעניקים לעובדים ביטחון תעסוקתי.

לפי הסקר ארגון העובדים הגדול בישראל הוא ההסתדרות הכללית, המונה מעל מחצית מהעובדים המאוגדים – 436 אלף במספר. אחריו עומדת הסתדרות המורים עם 137 אלף חברים, ארגון המורים עם כ-40 אלף חברים, ההסתדרות הרפואית עם כ-35 אלף, ההסתדרות הלאומית עם כ-27 אלף וארגון כוח לעובדים עם כ-9.5 אלף. יש לציין כי מספרים אלו מבוססים על דיווח סובייקטיבי של משתתפי הסקר, ואינם נתונים מוחלטים שנמסרו מהארגונים עצמם.

הנתונים מראים כי מרבית המצטרפים החדשים לארגוני העובדים הם בגילאי 35-45, וגם בקרב עובדים צעירים יותר חלה עליה בשיעור ההתאגדות. בין הסיבות האפשריות לכך אפשר למנות את החקיקה שקידם יו"ר ההסתדרות עופר עיני בשנת 2009, המגינה על התארגנויות עובדים חדשות ומחייבת את המעסיק לנהל מו"מ עם ארגון העובדים. עוד סיבה אפשרית הינה הקמתו של אגף ייעודי להתאגדות עובדים בהסתדרות ב-2010. האגף להתאגדות עובדים הוביל את ההתאגדויות בשורה ארוכה של חברות גדולות וקטנות, בין היתר בסקטורים שלא היו מאורגנים מעולם כגון ענף הסלולר, וההיי-טק. פסק דין פלאפון אשר ניתן בשנת 2012 וקבע כי למעסיק אסור להתערב ולהתבטא באשר להתאגדות עובדיו היווה דחיפה משמעותית נוספת לגל ההתאגדויות במשק.

עמדות כלל הציבור בנושא התאגדות עובדים (מקור: למ"ס, הסקר החברתי 2016, גרפיקה: אידאה)

בקרב מבקרי ההסתדרות נהוג לייחס את ההתעוררות בתחום איגוד העובדים ל"התגברות התחרות" בין אירגוני העובדים עם הקמת ארגון "כוח לעובדים" בשנת 2007. אך מספר המאוגדים הלא גבוה (1.2% מכלל העובדים המאורגנים), במסגרת ארגון "כוח לעובדים" עשוי לשלול את ההסבר בדבר "תחרות" בין הארגון החדש והארגון הוותיק. הסבר סביר אחר הוא כי מקומות העבודה הספורים שהתאגדו בכוח לעובדים עשו זאת על גלי תנופת ההתאגדות הכללית במשק והישגי החקיקה של ההסתדרות, על רקע ההתחדשות הנמשכת בהסתדרות מזה למעלה מעשור.

ומה חושבים העובדים המאוגדים על הארגון שלהם? 73% מהם העידו כי ארגון העובדים פועל לרווחתם ומספק להם הנחות שונות והטבות, 68% העידו כי הארגון פועל להגן על עובדים מפני פיטורין ומהתנהגות שרירותית של מעסיקים. כמו כן הם העידו כי הארגון מספק לעובדים הגנה משפטית, וכמחציתם העידו כי ארגון העובדים דואג לשיפור השכר במקום העבודה. בסיכום כללי, 56% מהעובדים המאוגדים העידו על עצמם כי הם מרוצים מפעילות ארגון העובדים בו הם חברים, ואילו 31% העידו כי אינם מרוצים.

עם זאת, הנתונים מגלים כי במקרה של בעיה אישית בשכר או בתנאי העבודה, מרבית העובדים המאוגדים מעריכים כי לא יפנו לארגון שלהם – רק 21.7% השיבו כי היו מעדיפים שארגון העובדים או הוועד ייצגו אותם מול ההנהלה במקרה כזה, 51% אמרו שהיו מעדיפים לייצג את עצמם, ואילו 23.6% היו מעדיפים ייצוג של עו"ד חיצוני או עמותה.

הסקר בחן גם את הקשר בין ארגון העובדים למעסיק במקום עבודה מאוגד. בניגוד לדימוי התקשורתי הכוחני של ועדי העובדים, העידו 85% מהעובדים כי ההנהלה במקום עבודתם מקיימת קשר או שיתוף פעולה עם ארגון העובדים, לעומת 15% שאמרו כי לא מתקיים קשר ביניהם. כמחצית מהעובדים החברים בארגון עובדים (52.7%) העידו כי הארגון דווקא תורם לשיתוף הפעולה בין העובדים להנהלה, וזאת לעומת 35% שהתנגדו לקביעה זו.

הסקר החברתי של הלמ"ס מספק מידע על תנאי החיים ועל רווחת האוכלוסייה בישראל בנושאים שונים. בשנת 2016 נבחנו בסקר בהרחבה תנאי עבודה והעסקה בישראל, והתארגנויות עובדים. מדגם הסקר כלל ראיונות עם כ-7,050 איש בני 20 ומעלה מכל רחבי הארץ, המייצגים כ-5.4 מיליון איש בגילים האלה.