אחרי ששוחחנו והכרנו את היהדות הליברלית בארצות הברית, שהיא גם הרוב בקרב היהודים המשויכים לזרם כלשהו, פנינו למה שנראה לכאורה כיותר מובן לישראלים. היהודים הדתיים בארצות הברית.

מי שדמיין 'מאה שערים' בניו יורק או סוג של העיירה אנטבקה מ'כנר על הגג' יתבדה. לא כי אין חרדים (הקרויים שם אולטרה אורת'ודוקס) בארצות הברית. יש. אבל גם במקומות שיש דברים דומים, החרדים האמריקאים מוקפים לא יהודים, עובדים וקונים עם ואצל לא יהודים, מוקפים מודרנה מערבית מלאה פרסומות עם נשים חשופות  לבוש, אוטובוסים שנוסעים בשבת וגם עבודות על תשתיות שקורות ביום המנוחה הקדוש.

חוץ מזה יש את מה שקרוי בארצות הברית "מודרן אורת'ודוקס". זה לא כיפה סרוגה בדיוק, גם לא בדיוק  דתיים לאומים כפי שאנחנו מכירים מישראל. זה זרם בתוך היהדות האורתודוקסית המחויבת להלכה היהודית, בארצות הברית. בניסיון להסביר מה זה מודרן אורתודוקס אומר הרב סמואלס איתו שוחחנו כי "הקהילה שלנו גם גאה במודרניות שלה וגם בשמירת ההלכה שבה". מה זה אומר, איך זה אפשרי ומה האתגרים שבכך, בהמשך.

קצת פרופורציות: על פי סקר PEW (פיו) משנת 2013, ממנו לקוחים רוב הנתונים המספריים בכתבה, כלל היהודים באמריקה הם בסך הכל רק 2.2% מהאוכלוסיה הכללית במדינה. המודרן אורתודוקס מונים כ-3% מיהדות ארצות הברית, ומה שמוגדר כאולטרה אורתודוקסים, מה שניתן לכנותו בהכללה חרדים, מונים כ-6% מכלל יהודי ארצות הברית. הרפורמים מהווים 35% מיהודי אמריקה והקונסרבטיבים 18%. חשוב לציין גם שהחלק הכי רחוק מהיהדות המאורגנת היום הם 30 האחוזים המגדירים את עצמם כבלתי משויכים לאף זרם.

הרב בנימין סמואלס, המשמש כרב בית הכנסת 'שערי תפילה' בניוטון שבפרברי בוסטון, משמש בתפקידו בבית הכנסת המגדיר את עצמו כ'מודרן אורתודוקס' מאז שנת 1995. הוא קיבל את הסמכתו בישיבה יוניברסיטי, כמו מרבית רבני הזרם, שם גם עשה את התואר הראשון והשני שלו. מלבד לימודים בישיבת הר עציון בארץ הוא גם בעל דוקטורט ב'מדע, פילוסופיה ודת' מאוניברסיטת בוסטון. היה עד לאחרונה נשיא ועד הרבנים בניו אינגלנד, והוא מלמד ומרצה בתחומים שונים בקהילות מזרמים שונים של היהדות באזור בוסטון.

הרב בנימין סמואלס (באדיבות המצולם)

"אנחנו קהילה של 250 משפחות, הקהילה קיימת כבר 36 שנה. רוב מוחלט של החברים בבית הכנסת הם שומרי שבת וכשרות, רובם גם שולחים את ילדיהם לבתי ספר יהודיים". חשוב לציין שמשמעות הדבר היא לרוב כי כל הילדים של המשפחה הולכים לבתי ספר פרטיים, על כל המשתמע מכך. להבדיל, ברוב הזרמים האחרים הילדים ילכו לבית ספר יהודי רק בימי ראשון. "בגלל שחברי הקהילה צריכים לגור במרחק הליכה מבית הכנסת אנחנו גם קהילה שגרה באותו האזור, וזה מחזק את הקהילה".

מפגש נשים בבית הכנסת האורתודוכסי-מודרני 'שערי תפילה', בוסטון, מסצ'וסטס (באדיבות הרב בנימין סמואלס)

"חברי הקהילה יגיעו לבית הכנסת כל שבוע, כלומר בחגים המרכזיים לא יהיו פתאום יותר אנשים. זו אותה הקהילה. הקהילה שלנו מאד מחויבת לשמירת מצוות ולימוד תורה. גם לקשר עם מדינת ישראל ולציונות, אנחנו רואים בזה מרכיבים חשובים גם לזהות שלנו. הקהילה שלנו גם מאוד גאה במודרניות שלה".

"הנגשנו את בית הכנסת שלנו לבעלי מוגבלויות ואנחנו חלוצים בתחום. מלבד זאת, למרות שאנחנו שומרי מצוות אנחנו מזמינים יהודים מכל הזרמים להשתתף. חשוב לקהילה שלנו מאד שנמצא דרכים להעצים נשים מתוך ההלכה. למשל, בבית הכנסת שלנו, אני נושא את הדרשה כל שבוע שני, ובזמנים שאני לא דורש, גברים ונשים מהקהילה יעשו זאת. כרגע יש לנו גם נשיאה לקהילה. יש לנו מחיצה, אבל היא מחלקת את בית הכנסת לשני חצאים שווים, אחד ליד השני ולא אחד מאוחורי השני, או בקומה נפרדת, רחוקה מארון הקודש. זה עדיין בית כנסת אורתודוקסי והתפילה מובלת על ידי גברים. אנחנו רוצים להעצים נשים יחד עם גברים ולתת לבית הכנסת להכיל את כל האנשים בקהילה".

אז מה ההבדל ביניכם לבין האולטרה אורתודוקס? לבין בתי הכנסת הקונסרבטיביים?

"אני לא חושב שאנחנו מנסים להגדיר את עצמנו לעומת מישהו. אנחנו דתיים, אורתודוקסים ומודרניים, וכל מה שאנחנו עושים הוא בגבולות ההלכה. אנחנו חלק מרשת רחבה יותר של קהילות דומות. אנחנו חלק מה-OU, למדתי בישיבה יוניברסיטי, וגם אם אנחנו בצד הפרוגרסיבי יותר מהמסורתי, אנחנו לא מנסים להגדיר את עצמנו לעומת מישהו אחר".

בית הכנסת 'שערי תפילה' חצוי לעזרת נשים וגברים, אך בגודל ובמרחק שווה מארון הקודש (צילום: הרב בנימין סמואלס)

בדבריו של הרב שמואלס ניתן לראות את השילוב המאוד מעניין שהזרם הזה מנסה לעשות. "כל קבוצה יהודית שואלת את עצמה איך היא יכולה לשנות את המסורת כדי לענות על הצרכים של היום, זה לאורך כל הדורות. וכולם גם שואלים את עצמם איך וכמה אני נותן למסורות, לערכי היהדות, לשנות אותי". הרב סמואלס טוען שהיהדות היא בעצם תרבות מורדת בסביבתה. היא מהווה אלטרנטיבה לקיים. "אחד הדברים היפים ביהדות היא ההמשכיות של המסורת ואנחנו רוצים לשמור על המשכיות זו גם כשאנחנו יוצאים לעולם החיצוני ומושפעים ממנו. חשוב לנו מאד להגיד איך היהדות היא עוגן, איך היא משנה אותי בזכות זה שהיא שומרת על הערכים העתיקים שלה. במקביל אין ספק שיש מגמה אבולוציוניות שמתרחשות, כמו שכתב הרב קוק. כולם מכירים בזה, גם בחצרות החסידים המסתגרים ביותר, וכמובן הפרוגרסיביים. יש תמיד שאלה של איזון. כמה נצמדים למסורת, לעומת כמה שינוי מוכנים לעשות. אני חושב שהאורתודוקסיה המודרנית היא תשובה אחת לשאלה הזו. אנחנו מתגאים בקשר שלנו להלכה, אבל גם למודעות שלנו לצורך להסתגל לעולם. המודעות הזו היא אחד הדברים שהופכים את הזרם הזה לשונה מהאורתודוקסיה הרגילה".

גם על פי תהילה פרידמן, חוקרת במכון הרטמן, מנהלת תכניות במכון שחרית ויו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה, הזרם המודרן אורתודוקס הוא בעצם חברה מגוונת, עם מישרע רחב של סוגיות ומחלוקת. פרידמן שהתה בארצות הברית מספר שנים ומרצה בפני קהלים צפון אמריקאים. "יש ספקטרום רחב באורתודוקסיה באמריקה. יש אולטרה אורתודוקסים או חרדים, ויש את מה שנקרא מודרן אורתודוקס. גם בתוך הקהילות האולטרה אורתודוקסיות יש הבדל בין חרדים וליטאים, וגם במודרן אורתודוקס יש מגוון קהילות" היא אומרת.

פרידמן מתארת קהילה שאמנם מחוברת דרך רשת של מוסדות וארגונים, אבל מכילה לא רק קבוצות, אלא גם מגמות מנוגדות. בשנים האחרונות הולכים ומתגברים המתחים בין הקבוצות השונות בתוך הקהילה האורתודוקסית. "כמו בארץ, יש הליכה לשני הקצוות. מצד אחד יש מגמה של הקצנה ימינה מבחינה דתית, כמו תהליכי ההתחרדות שאנחנו רואים בארץ. זה קורה הרבה עם צעירים שמגיעים לשנה לארץ ומחזירים הביתה עמדות יותר חרדיות. מצד שני, יש הליכה שמאלה למה שנקרא "אופן אורתודוקס". המיינסטרים ההיסטורי הולך ונשחק".

על פי פרידמן, ישנן מספר סוגיות שהופכות לנקודות חיכוך בין הקבוצות השונות שמרכיבות את הקהילה האורתודוקסית. אחת מנקודות החיכוך הזו היא שאלת זכותן של נשים להחזיק בתפקידי הנהגה דתיים, מה שקרוי בפיהם "קלרג'י", והיא מייצרת מתחים גם בתוך המוסדות שמייצגים את כלל חלקי הקהילה האורתודוקסית. הגוף המרכזי שמאגד את חלקי הקהילה הוא ה-OU, ה-orthodox union, שבו מיוצגות כ-1,000 קהילות, חלקן מודרן אורתודוקס וחלקן מהקהילות החרדיות. הארגון נוסד בשנת 1898, כארגון גג של הקהילות היהודיות האורתודוקסיות שהיגרו למדינה ממזרח אירופה. היום, הארגון מקיים קשר רופף בין אותן קהילות, ומקדם עניינים משותפים לקהילה האורתודוקסית כולה. למשל, הארגון מעניק תעודת כשרות למוצרי מזון שמקובל על כלל הקהילה. בנוסף, הארגון פעיל כגוף לובי של היהדות האורתודוקסית בארה"ב, ומממן מוסדות חינוך אורתודוקסיים. אותם מוסדות חינוך מכשירות רבנים לקהילות הארגון, וגם הם מאוגדים בקבוצות רבנים שונות שמזוהות עם ה-OU.

"לפני שנה הוציא ארגון הרבנים של ה-OU פסק שקובע שבית כנסת שמעסיק אישה בתפקיד הנהגה רשמי לא יוכל להיות חבר בארגון" אומרת פרידמן. "זה היה גם בעקבות הכניסה של נשים שעברו הסמכה רבנית אורתודוקסית בישיבת מהרת. זה מעניין, כי אין לזה הרבה משמעות בפני עצמו, אבל נוצרה הרבה מאד תהודה, זה הלחיץ הרבה בתי כנסת בזרם המודרן אורתודוקס". ניתן לראות דוגמאות לאיזון המורכב שבית הכנסת של הרב סמואלס מנסה לשמור בתחילת דבריו.

סוגיה נוספת שמרעישה את הקהילות האורתודוקסיות היא היחס לקהילה הלהט"בית. "בשנים האחרונות הסיפור הלהט"בי עושה שם הדים" אומרת פרידמן. "כל מני אנשים שגדלו בקהילות אורתודוקסיות יוצאים מהארון, גם ילדים של דמויות מרכזיות ויש דילמה לגבי היחס לזה. המודרן אורתודוקסים מתעסקים בזה, החרדים לא".

הרב סמואלס אומר שהוא "חושב שהאתגרים המרכזיים של הזרם שלנו הם לדעתי זה שאנחנו חיים בזמן של קוטביות מתגברת. אנשים הולכים ונמשכים לקצוות, ואנשים שהם יותר מתונים לא נשמעים. זה קורה גם בפוליטיקה וגם בדת, בכל העולם. המגמות האלו מתרחשות בכל העולם. זה שם את הזרם שלנו מקום בעייתי. הזרם שלנו מנסה להיות אורתודוקסית "מיין סטרים". זה אומר שזה שביל הזהב, כמו של הרמב"ם ואריסטו. אחד האתגרים הוא שהיום זה פחות מושך, ולא מקבל את תשומת הלב הראויה לו כי הסביבה כולה הולכת ומקצינה, ואילו אנחנו מנסים לשמור על מתינות, על אמירה מורכבת עם ניואנסים ואיזונים". בהתאם לזה אומר הרב ש"האורתודוקסיה המודרנית תמיד התמודדה עם אתגר המיתון התשוקתי. כשאתה בחור להיות מתון איך אתה מעורר את התשוקה של אנשים בזרם שלנו. איך אתה יוצר להט ומחויבות".

לטענת פרידמן, דווקא ביחס לישראל יש הסכמה רחבה למדי בקרב היהדות האורתודוקסית. "ככלל זו קהילה מאד ציונית" אומרת פרידמן. התמיכה במפעל הציוני נוכחת גם בחלקים הליברליים יותר של האורתודוקסיה האמריקאית, זאת על אף התגברות של תחושות המורכבות ביחס לישראל בעיקר מצד הימניים כלפי סוגיות כמו ההתנתקות, או צעירים ליברליים כלפי ההליכה ימינה בפוליטיקה הישראלית. "אני חושבת שגם במודרן אורתודוקס יש בסך הכל תמיכה בישראל. יש ספקטרום, זה נכון, בטח יותר מאשר יש בעולם הדתי בארץ, אבל יש בסך הכל תמיכה".

יו"ר 'נאמני תורה ועבודה', תהילה פרידמן (צילום באדיבות המצולמת).

הרב סמואלס מתאר את המנעד הקיים. "גם בקהילה שלנו, שיש לה הרבה קשר עם ישראל, כשבשנה שעברה עלו חמש משפחות לישראל, יש מגוון רחב של דיעות פוליטיות. יש לנו ספקטרום. כולם רוצים לתמוך בישראל, אבל יש חילוקי דעות לגבי זה. זה הופך להיות אתגר גדול יותר ויותר בדור הצעיר, כי התרבות האמריקאית הפרוגרסיבית משקפת מגמות רחבות יותר ביחס לישראל שגם מקצינות. אז כל העניינים האלו הופכים לסכנת פיצול וקיטוב בזרם שלנו. וככל שאנחנו מפוצלים יותר אנחנו חלשים יותר".

מבחינת ידיעת העברית, 52% מהמודרן אורתודוקס יבינו את כל או מרבית המילים בעברית, ו-37% יוכלו לקיים שיחה בעברית. אצל הקונסרבטיבים מדובר על 16 ו-14 אחוז בהתאמה, ואצל הרפורמים על 4 ו-2 אחוז בהתאמה. מכל הזרמים היהודים, המודרן אורתודוקס הם גל אלו שמגדירים את עצמם כבעלי דאגה ותחושת איכפתיות (caring) הגבוהה ביותר כלפי ישראל, כאשר 79% מאוד קשורים אליה ו-18% קשורים למדי לישראל. אצל הקונסרבטיבים מדובר על 58% ו-39%, כך שעדין רוב מוחלט של הזרם הקונסרבטיבי קשורים לישראל במידה כלשהי, ואצל הרפורמים מדובר על 42% ו-46% (עדין רוב, אך בקשר מסוים לישראל). אצל החרדים המספרים דומים לרפורמים.

על פי סקר פיו משנת 2013 אצל הזרמים האורתודוקסים 81% ישלחו את ילדיהם לבתי ספר יהודיים (לא סן דיי סקול המתקיימים פעם בשבוע, אלא בתי ספר רגילים, יומיומיים). זאת לעומת 30% מהקונסבטיבים ו-9% מהרפורמים. כאשר לוקחים בחשבון שלמשפחה אורתודוקסית ממוצעת ישנם 4 ילדים, זאת לעומת פחות מ-2 בזרמים האחרים, ההשלכות אינן פשוטות. פרידמן מספרת שישנן לא מעט משפחות שעולות לארץ בילד הרביעי, ומכונות "פליטי דמי הלימוד" כי החל מהילד הרביעי דמי הלימוד לא אפשריים יותר למשפחה. ידוע שהקהילה המודרן אורתודוקס אמידה למדי, בעלת השכלה גבוהה ביחס לסביבתה, אך הוצאות הקיום על מקווה, חברות בבית הכנסת, בית בקרבה לבית הכנסת, העלות של החיים היהודיים גבוה למדי וזו סוגיה שקשה לקהילה. "זה דבר שגומר אותם כי הם לא מצליחים לשלם על הבסיס של החיים היהודיים שלהם, וזאת למרות ההכנסה הגבוהה יחסית".

אגב סקר פיו, על פיו ל-65% מהיהודים השייכים לזרם המודרן אורתודוקס ישנה השכלה גבוה, זאת לעומת 25% מהחרדים. לרפורמים ולקונסרבטיבים אחוזים דומים (62 ו-61 בהתאמה). אלו אחוזים גבוהים בהרבה מכל קהילה אחרת בארצות הברית, והם מסבירים במידה רבה את מעמדם הסוציו אקונומי הגבוה יחסית של מרבית היהודים ביחס לחברה הכללית.

עם זאת, אחת מנקודת המתח הגדולות ביותר בקהילה האורתודוקסית לדעתה של פרידמן היא היחס לעולם הלא יהודי הסובב אותן. לדעתה, דווקא הסביבה האמריקאית הבלתי עוינת, הנקייה יחסית מאיום קיומי או כלכלי, מייצרת מגוון מתחים בנוגע לשאלת ההסתגרות, ההשתלבות וההמשכיות של היהדות. "זה מאד שונה מאשר בארץ" אומרת פרידמן.

"יש מגוון שאלות שנוגעות למה שנקרא טיעון המדרון החלקלק" אומרת פרידמן. הכוונה כאן היא לטענה שגם פתיחות מוגבלת לרעיונות שמגיעים מהחברה הלא יהודית יביאו, בסופו של דבר, לקבלה מוחלטת של התרבות הסובבת והתבוללות. "השאלה היא מה נמצא למטה. בארה"ב זה באמת מפחיד. האורתודוקסים אומרים שהם רואים את היחס של הרפורמים והקונסרבטיבים, ואת שיעור נישואי התערובת האדיר- וזה מפחיד, זו סכנה אמיתית. בעוד בארץ המקרה הגרוע הוא פחות גרוע- הילד בסופו של דבר יישאר יהודי". הנתונים מראים שאצל האורתודוקסים כמעט ואין נישואים עם מי שאינו יהודי (2%), אצל הקונסרבטיבים 27% נשואים ללא יהודים ואצל הרפורמים 50%. בקרב אנשים שאינם משויכים לאף אחד מהזרמים ישנם 69% הנשואים למי שאינו יהודי.

היהודים במודרן אורתודוקס גם יותר מעורבים בסביבות חברתיות יהודיות. כלומר יותר מחבריהם יהיו יהודים. ל-65% מהזרם המודרן אותודוקס יהיו בעיקר או רק חברים יהודים, בעוד שאצל הקונסרבטיבים 39% יהיו במצב דומה, ו-28% מהרפורמים.

"צחוק עשה לנו אלוהים. דווקא בארץ יכולה היתה להתפתח בנחת יהדות שיש בה יותר מקום לערכים אוניברסליים כי אין איום, אבל אנחנו דווקא הולכים יותר על יהדות מסתגרת ופרטיקולרית. לעומת זאת, בארצות הברית, כשהם זקוקים לחומות רציניות, התפתחה הוורסיה הליברלית. וזו שאלה איך מקיימים שם המשכיות. היום, אני רואה את האתגרים שהרבנים מתמודדים איתם. עניין נישואי תערובת- זה קרב אבוד. אבל איך משלבים אותם? יש מקומות שבהם מקבלים את בני הזוג הלא יהודים, ובעיקר שואלים איך לשלב אותם. יש קצת אבסורד ביחס לזרמים. מתייחסים אל הזרמים כאילו הם גורמים להתבוללות, אבל הם בעצם מתרס אחרון. אבל אני חושבת שכשחיים מחוץ לארץ צריך את החומות המגינות של האורתודוקסיה".

"אני חושבת שאפשר באמת להגשים את היהדות רק פה, כשיש ריבונות. אבל אלו שאלות גדולות. כשאני מדברת עם יהודים שם, זו חוויה משונה. הם פרוטסטנטים ואנחנו קתולים. בארה"ב זו יהדות שמתקיימת הרבה יותר ברמת הפרט והקהילה. בארץ זו יהדות ריבונית, שיש לה את הספירה הציבורית, של המדינה".

הרב סמואלס מסכם באמירה רחבה יותר. "אם מישהו רוצה למצוא סיבה להיות פסימי לגבי עתיד היהדות ועם ישראל, יש כל כך הרבה נקודות שיראו שהוא צודק. הדמוגרפיה, הנישואין המעורבים, ההתבוללות, קהילה מוסלמית גדלה בארה"ב שתתפוס מקום גדול יותר בפוליטיקה האמריקאית. אבל אני רב, ואני מטיף לאופטימיות ואמונה, ולהבנה ש'נצח ישראל לא ישקר'. אנחנו חייבים להאמין בעתיד של היהדות. למרות שהעם היהודי עשוי להיראות שונה מאיך שהוא נראה היום, ושהזהות הזו עשויה להיות מורכבת יותר, אני עדיין מאמין בזה. אני מלמד בבתי כנסת של כל הזרמים, ומה שאני מנסה לעשות זה לחשוף אנשים לערכים יהודיים, אבל לכבד את הבחירות שהם עושים. אני מאמין שהמסר העוצמתי של התרבות והמסורת שלנו יכול לתת השראה לאנשים".

פרידמן מעלה נקודה דומה. "השאלה היא אם המטרה של היות יהודי זה רק להמשיך להיות יהודי. המשכיות זה ממש חשוב, אבל עוד יותר חשוב מה אנחנו היהודים עושים בעולם הזה".