"אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם", כך אומר הפסוק בתורה על מצוות הצום החשוב ביהדות, שרבים מקרב עם ישראל קיימו בשבוע שעבר. יום זה מתקיים בחודש השביעי בלוח המקראי, שמוכר לנו היום כחודש הראשון בלוח השנה העברי, הוא חודש תשרי. גם המוסלמים צמים ביום העשירי בחודש הראשון, חודש מֻחַרַּם, יום זה נקרא יום העָאשוּרָאא' ונגזר מהמילה "עשירי" בערבית.
בראשית ימי האסלאם היו מספר קבוצות שהנהיג הנביא מֻחַמַּד והמחקר רואה בהן ניסיון שלו לקרב ולצרף אליו את היהודים. מֻחַמַּד קיווה שהיהודים, שמכירים כבר ברעיון הנבואה והאמונה באל אחד יבצעו "עדכון תוכנה" לטובת הרעיון המוסלמי.
הדוגמה המוכרת ביותר היא כיוון התפילה הראשון באסלאם – ירושלים. ההחלטה נראית תמוהה יחסית בהתחשב בכך שהקשר היחיד של אנשי העיר מכה לאזור "סוריה רבתי", שם נמצאת ירושלים, היה המסחר באותה תקופה, כך שהסבר הקל הוא ניסיון לקרב אליו את היהודים.
דוגמה שאולי פחות מוכרת היא הצום הזמני – העָאשוּרָאא'. הנביא מֻחַמַּד קבע את היום העשירי של חודש מֻחַרַּם, החודש הראשון, כיום צום. על-פי המסורת, יום זה מוקדש לבקשות מהאל הנוגעות בפרנסה ושאר חלומות ורצונות של המאמין. יום זה אמור להגשים את הערכים המוסלמיים של חופש, כבוד, נדיבות וצדק.
https://twitter.com/turkyepost/status/529974356886032384
בקריקטורה מלפני כמה שנים בתקופה זו כתוב "ממתקי העָאשוּרָאא' עוברים מבית לבית" – כחלק מהמעשים הטובים שעושים ביום זה.
על פי החדית', המקביל (יחסית) לתורה שבעל-פה היהודית, מסופר כי עם ההגירה ממֶכַּה לאלמדינה בשנת 622, ראה מֻחַמַּד את היהודים צמים ביום עָאשוּרָאא', כלומר בעשרה בחודש מֻחַרַּם. כששאל למעשיהם אמרו לו כי מדובר ביום של חסד בו הציל אללה את משה ובני ישראל מפרעה. מֻחַמַּד, שראה את עצמו קרוב יותר למשה שהאסלאם רואה בו כנביא מוסלמי, קיבל עליו את הצום.
עם דחיית נבואתו על-ידי היהודים, ביצע הנביא מֻחַמַּד מספר שינויים באסלאם. אחד השינויים היה העברת כיוון התפילה מירושלים למכה. אך בהקשר שלנו, השינוי המשמעותי הוא הפיכת יום העָאשוּרָאא' לצום רשות וקביעת חודש שלום – חודש הרמדאן – כצום חובה.
צום העָאשוּרָאא' הוא אמנם רשות, אך צריך לזכור שבעיני המאמין המוסלמי הנביא מֻחַמַּד הוא מודל לחיקוי וכך יש מוסלמים שצמים אותו. יש הנוהגים לצום רק ביום העשירי, בדומה ליום הכיפורים, אך יש שצמים יומיים (תשיעי ועשירי) ויש אף שלושה ימים בין ה-9 ל-11 בחודש מֻחַרַּם.
לטובת תיבול אכניס קצת "סושי" (המאבק הסוני-שיעי) לתוך יום זה. לעומת הסונים (כ-85% מהאיסלאם) שיציינו את העָאשוּרָאא' על פי התיאור לעיל בלבד, השיעים לא רק מציינים אותו אלא חיים את היום הזה כאילו הם עדיין חיים את האירוע של שנת 680.
בשנה זו, בעשרה בחודש מֻחַרַּם, אירע האירוע המכונן בשיעה – טבח כַּרְבַּלַאא' בו נרצח חֻסֵין בן עלי, נכדו של הנביא, על-ידי הח'ליף יזיד וראשו הערוף נשלח אל ארמון הח'ליפות האֻמַיי בדמשק.
מות נכדו של הנביא זעזע את העולם המוסלמי והשפיע מאוד על האמונה השיעית, שמאמינה כי חֻסֵין הלך לקרב אבוד מראש ובעצם בחר למות כביטוי לאהבתו לאסלאם ולאללה. בכך הפך חֻסֵין להיות סמל להקרבה העצמית בשיעה ואף זכה לכינוי – סיד א-שֻהַדָאא' – אדון השהידים.
It was a matter of few hours .. ????????#يا_حسين pic.twitter.com/tSzSYAs87a
— م. دعــاء الدويخي (@D_Alduwaikhi) September 20, 2018
איורים שמשחזרים את טבח כַּרְבַּלַאא' – שימו לב כי בדומה לנביא מחמד גם חֻסֵין ללא פנים.
' Hergün Aşura,her yer Kerbela '#Kerbela #10Muharrem #Aşura #AşureGünü #HeryerKerbela pic.twitter.com/nj8mgg9eTg
— Günün Çizgisi (@Gunun_Cizgisi) September 20, 2018
'כל יום הוא עָאשוּרָאא' כל מקום הוא כַּרְבַּלַאא" – כך אומרים השיעים שחיים ביום זה את הקרב כל פעם מחדש וכך אומרת הכותרת של הקריקטוריסט הטורקי מיכאיל צ'יפטצ'י. בקריקטורה עצמה אנו רואים את חסין שמדמם בשל החיצים שנכנסו בגופו ושאר החיצים גורמים לכל העולם לדמם.
ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה בת זמננו, מספר כי הסיבה לאהדה מסוימת שיש לסיפור זה היא שבמערכת החינוך התורכית סיפור זה מופיע בספרי לימוד כסיפור כלל-אסלאמי ולא כשיעי. עם זאת האהדה שקיימת לעלי היא כאחד מארבעת הח'ליפים הראשונים ולא כראש העדה השיעית.
לזכר טבח כַּרְבַּלַאא', ביום העָאשוּרָאא' מתקיים טקס ה"תעזיה" שכולל תהלוכות, דקלום שירי קינה והמחזת קרב כַּרְבַּלַאא' על ידי הכאה עצמית, לעתים עד זוב דם. מטרת התַעַזִיַה היא לחוש את הסבל שחווה חֻסֵין.
התמונה המוכרת של אנשים מדממים מוכרת, אך כבר שנים עולה קריאה בעולם השיעי להפסיק את המנהג האכזרי. שניים מהם קשורים בארגון הטרור חיזבללה. האחד הוא המופתי הלבנוני איתאללה מֻחַמַּד חֻסֵין פדלאללה, הנחשב לסמכות הלכתית בכירה עבור רבים מבני העדה השיעית בלבנון, שהתייחס לנושא עוד לפני עשור (ותודה לממר"י) בדגש על כך שקיים איסור מוחלט להכות ילדים בראשם. בשבוע שעבר, בין איומיו לישראל התייחס חסן נצראללה, מזכ"ל חזבאללה, בנאומו לכבוד יום העָאשוּרָאא' למנהג לחתוך את פני הילדים במהלך טקסי התעזיה וגינה זאת. נאומו, שהועבר בשידור ישיר לאלפים מתומכי התנועה ברובע הדאחיה בדרום ביירות, נעצר כאשר דיבר על האִמַאם חֻסֵין, דבר שריגש אותו עד דמעות.
???? إحياء يوم #عاشوراء استشهاد الإمام الحسين عليه السلام في منطقة #السنابس #البحرين #Bahrain #آخذ_بقولك pic.twitter.com/YQrEUs8knr
— قناة اللؤلؤة (@LuaLuaTV) September 20, 2018
צעדה ביום העָאשוּרָאא' בסַנָאבִּס, בחרין – ממלכה קטנה במפרץ בעלת רוב שיעי.
אירוע מכונן זה גרם לשיעים לקחת צעד פוליטי אחורה כשהגיעו למסקנה כי אללה לא רוצה שיתפסו את השלטון. צעד זה החזיק מעמד עד בואו של איתאללה ח'ֹמֵיני שהוציא את השיעה מהקפאה בת מעל ל-1,300 שנה עם המהפכה האסלאמית של איראן שהעבירה את השיעה מקיפאון למתקפה של ייצוא השיעה בגרסא של ח'ֹמֵיני.
עם עלייתו לשלטון השתמש ח'ֹמֵיני במטען הרגשות הדתיים של אנשיו – להעברת המסרים בעד ח'ֹמֵיני ונגד אויביו. אויבי ח'ֹמֵיני כמו השָׁאה וצַדַאם חֻסֵין הוצגו כח'ליף האֻמַיִי יַזִיד שביצע את טבח כַּרְבַּלָאא' וח'ֹמֵיני הוצג כמקבילו, האִמַאם חֻסֵין.
https://twitter.com/rizvikararvi/status/815973060595552256
'כל דור והיַזִיד שלו' – השוואה בין MBS (מחמד בן סלמאן), נסיך הכתר הסעודי ואביו סלמאן מלך סעודיה לח'ליף האֻמַיִי יַזִיד. כמו שיַזִיד נאבק בשיעים כך משפחת סעוד נאבקת באיראנים השיעים.
ואולי ניתן לנסח זאת כך: בכל דור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא מטבח כַּרְבַּלָאא'.
נעם בנעט הוא מרצה וחוקר עצמאי בתחום המזרח התיכון והעולם הערבי, הכותב טור שבועי בנושאים אקטואליים נבחרים ובליווי קריקטורות עדכניות מהעולם הערבי תחת הכותרת "חלון למזרח התיכון המתחדש". אפשר לעקוב אחריו בטלגרם, בפייסבוק או באינסטגרם.
