זה קרה ביום שבת האחרון בבת ים: משפחתו של יהודה ביאדגה, צעיר ממשפחת יוצאי אתיופיה, מזעיקה את המשטרה לביתה. הסיבה: יהודה, צעיר מתמודד נפש, יצא מביתו עם סכין בידו. אמו המודאגת התקשרה למוקד המשטרה מספר פעמים, וביקשה מאחרים להתקשר אף הם למוקד, כדי שהמשטרה תסייע לה להשתלט על בנה. יהודה, ששוחרר מהצבא בשל קושי נפשי עמו התמודד, הסתובב ברחובות בת ים במשך 50 דקות כשבידו הסכין, אך מבלי לפגוע באחרים. כאשר הגיע למקום שוטר רכוב על אופנוע יהודה רץ לעברו, והשוטר ירה בו שתי יריות, שתוך זמן קצר הובילו למותו של יהודה בבית החולים. סרטונים ופוסטים ברשתות החברתיות הציתו זעם ומחאה בקרב קהילת יוצאי אתיופיה, שטענו כי הוא נורה רק בגלל מוצאו וצבע עורו.

מרבית המידע על האירוע הזה עדיין אינו חשוף לציבור. לדברי עורך הדין צחי לסרי המייצג את המשפחה, "במשך 50 דקות איש לא ראה ביהודה איזשהו סיכון – הוא לא הסתובב עם הסכין שלופה באופן שהוא התכוון לסכן אדם כלשהו. היות שידעו שמדובר באדם הלוקה בנפשו, היה עליהם לקחת קרוב משפחה בן העדה שידבר איתו, ירגיע אותו, לא להגיע לזירה כזו עם מדים באופן טעון". במשטרה לעומת זאת, הדגישו כי השוטר ירה ביהודה מכיוון שחש סכנה מוחשית ומידית לחייו, וללא כל קשר למוצאו. "תגובתו של השוטר נבעה מהערכתו את הסכנה המוחשית שנשקפה לחייו, ובשום אופן ללא כל קשר למוצאו של החשוד. כמקובל בכל מקרה של ירי במהלך פעילות מבצעית של המשטרה, נפתחה בנושא בדיקה במח״ש ואין זה ראוי להסיק מסקנות שיש בהן כדי להטעות את הציבור ביחס לאירוע זה טרם השלמת הבדיקה על ידי הגוף המוסמך לכך".

כוחות משטרה בזירת האירוע בבת ים, דקות אחדות אחרי הירי (צילום מסך).

אך למרות שחלק מפרטי האירוע אינם ידועים לנו עדיין, ישנן כמה עובדות עליהן אין חולק. ראשית, האירוע הזה אינו מנותק מהקשר חברתי. יוצאי אתיופיה סבלו במשך שנים ארוכות מיחס מפלה מידי גורמים רבים מדי בחברה הישראלית, ובפרט – מידי משטרת ישראל. הקביעה הזו עוגנה בדו"ח 'הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה' בראשות מנכ"לית משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור, שהוגש לממשלה ביוני 2016. הדו"ח הציע שורת צעדים לשינוי היחס של מדינת ישראל לציבור יוצאי אתיופיה, ביניהם שינויים באופן פעולתה של המשטרה. שנתיים וחצי אחרי, חלק מההמלצות יושמו, ואחרות עדיין מתעכבות. האם המשטרה צועדת לעבר תיקון היחסים בינה ובין יוצאי אתיופיה? ומה עוד עליה לעשות, על מנת למנוע מאירועים כמו מותו של יהודה לחזור?

עו"ד אווקה (קובי) זנה, ראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים, מוטרד מכך שמרבית השיח על אירוע מותו של ביאדגה צומצם לשאלת סכנת החיים שחש השוטר, במקום לשאלות רחבות יותר. "בתחום המומחיות שלי אני לא מתרכז רק בנקודה שבה זה קרה", אמר זנה ל'דבר השבוע', "יש פה שאלות שצריך לשאול על מכלול הפעולות שנעשו מרגע בו התקבלה התלונה במוקד. מה הדיווחים שהועברו? איזה אמצעים נאמר להפעיל או לנקוט? צריך לשאול איך קרה שנוצר מצב שלא הייתה ברירה אלא להגיע למצב של סכנת חיים? אלה שאלות שצריכות להתברר ברמה המערכתית. איך הכשירות התרבותית שמשטרת ישראל טוענת שהיא משקיעה בה המון ושיפרה את היחסים עם יוצאי אתיופיה, באה לידי ביטוי בהקשר הזה? למה השוטר הקהילתי הוא לא זה שהוזעק לטפל באירוע? למה לא פנו לגורם טיפולי? אני יודע שבמשרד הרווחה תמיד יש מוקד וכונן שמטרת ישראל מכירה שקיים. למה לא הזעיקו אותו שיבוא איתם?"

עו"ד אווקה זנה ראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות (מתוך אתר משרד המשפטים)

זנה מדגיש את חשיבות חקירת האירוע במחלקה לחקירות שוטרים, אך דורש בירור רחב ומעמיק: "לצמצמם את השיח לשאלה האם השוטר חש בסכנת חיים או לא זה קל מדי. אם רוצים להפיק לקחים ולמנוע את אירוע הירי הבא, צריכה להיות חקירה רחבה על כל טבעת ההחלטות, על כל המדיניות, על כל התפיסה שגרמה או הובילה לתוצאה הטראגית הזאת".

האירוע שהוציא אלפים לרחובות הוביל לשינוי מדיניות

האירוע המכונן במערכת היחסים המורכבת של המשטרה עם ציבור יוצאי אתיופיה התרחש לפני כמעט ארבע שנים, באפריל 2015. דמאס פיקדה, חייל יוצא אתיופיה, עמד ברחוב עם אופניו והוכה על ידי שוטר ומתנדב משטרה שפגשו בו ברחוב. לאחר שהוכה על ידי השניים, נראה פיקדה עומד מול לא פחות מארבעה שוטרים, שהגיעו לעצור אותו. הוא, שהוכה והותקף, הושם מאחורי סורג ובריח, והיה בדרכו להישפט על עבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר.

ישראלים יוצאים אתיופיה מפגינים מחוץ למטה המשטרה הארצי בירושלים נגד אלימות משטרתית כלפיהם. 30 באפריל 2015 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

רק לאחר שפורסם תיעוד האירוע, שצולם על ידי אזרחים, שונו הדברים. פיקדה שוחרר ממעצרו, והארץ החלה לגעוש. האירוע הזה, בו אלימות משטרתית מתועדת מתחילתה עד סופה, לחץ על הנקודות הכואבות ביותר של אלפי אזרחים ממוצא אתיופי החיים בישראל. אלימות משטרתית, שיטור יתר, פרופיילינג – טענות בדבר כל אלה כאילו רק חיכו לאירוע אחד שילבה אותן ויאפשר שיח ציבורי עליהן. אלפי מפגינים, רובם בני העדה האתיופית, מילאו את הארץ, בהפגנות שייזכרו כלא שקטות באופן מיוחד. הכעס של בני העדה מצד אחד, פגש התנהלות בלתי רגישה מצד המשטרה מצד שני. זאת, באה לידי ביטוי בשימוש באמצעים חריפים לפיזור הפגנות – בואשים, זרנוקי מים, רימוני הלם, ואחרים.

מחאות חברתיות אינן אירוע יוצא דופן בישראל. אך בניגוד לרבות אחרות, גל המחאות האדיר הזה הוביל תוך זמן קצר לסדרת פעולות שהמדינה נקטה. ראשית, הוקם הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה, בראשות מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור. הצוות הצליח תוך ארבעה חודשים להגיש סדרת המלצות שיובילו לצמצום הגזענות, ביחס למשרדי הממשלה השונים, ביניהם המשטרה. בנוסף, הוקמה בתוך המשטרה ועדת היגוי משותפת עם נציגי הקהילה האתיופית. גם מצוות היגוי זה, יצאו המלצות שונות ביחס למשטרה בנושא.

מה קרה להמלצות דו"ח פלמור?

דו"ח פלמור הכיל 13 המלצות לשינוי המופנות למשטרת ישראל. רשימת ההמלצות נגעה בנקודות המרכזיות אותן גילתה עבודת הצוות כבעייתיות באופן בו המשטרה פעלה מול האוכלוסייה יוצאת אתיופיה בעבר. רשימת ההמלצות נעה בין תחומים שונים: שינוי נוהל ההזדהות בו שוטרים משתמשים, נהלים ובקרה בשימוש בטייזר, תיעוד וידאו בעת חקירות קטינים, ריענון נהלים להחזקת עצורים בתחנות משטרה, הדרכת שוטרים למניעת גזענות, פרסום דו"ח שנתי של הליכים משמעתיים נגד שוטרים במקרי גזענות, ציוד שוטרים במצלמות גוף, תרגום מסמכים לשפה אמהרית, טופס תלונה ייעודי למח"ש, ועוד.

החלטות ממשלה – על בסיס המלצות דו"ח פלמור למיגור גזענות מה בוצע ומה עוד לא בוצע (גרפיקה: אידאה)

מאז פרסום ההמלצות, עוקבת באופן רציף היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, יחידה שהוקמה אף היא כתוצאה מדו"ח פלמור, אחרי יישומן בגופים השונים. דו"ח אותו הפיקה היחידה לפני שבועות ספורים בלבד, מגלה כי המשטרה השלימה את יישומן של 10 מתוך 13 ההמלצות. כך למשל, רק ביום ראשון האחרון הודיעה המשטרה כי פרויקט מצלמות הגוף על שוטרים יוצא לדרך, וכי במהרה כלל שוטרי הסיור והתנועה במשטרה יצוידו במצלמת גוף. דוגמה אחרת היא בחידוד הנהלים בשימוש בטייזרים מול אזרחים, או בהעברת "הכשרות תרבותיות" לשוטרים ביחס ליוצאי אתיופיה.

על פניו, נתון זה אמור לשמח ולהרגיע את הציבור. מרבית ההמלצות לשינויים בתוך המשטרה יושמו, בשנתיים וחצי שחלפו מאז פרסומן. אך מעקב צמוד יותר אחר עבודת הצוות והמעקב אחר יישום ההמלצות, כמו גם שיחות עם גורמים שהיו מעורבים בתהליכים אלה, מגלה ביקורת עמוקה הן על האופן בו המשטרה התנהלה עד עתה בתהליך המדובר, והן על הצעדים שנקטו ולא ננקטו בו על ידה.

מה עוד חסר?

אחת הביקורות החריפות ביותר של דו"ח פלמור הייתה כנגד מה שמכונה 'נוהל ההזדהות' במשטרה. נוהל זה הוא שמאפשר לשוטר לגשת לאזרח ולדרוש ממנו להציג בפניו תעודת זהות, להזדהות בפני השוטר בשמו המלא, ולענות על שאלות נוספות במקום. הטענות כנגד נוהל ההזדהות הקיים הינו כי הוא אמורפי מדי, ומאפשר חופש פעולה רחב מדי לשוטר בשטח. טענה נוספת הינה כי הנוהל הנוכחי, בהיותו פרוץ מדי, מאפשר "פרופיילינג" – ייחוס מסוכנות לאדם בשל השתייכותו האתנית. אותה הפרקטיקה שמובילה לכך שערבים וערביות יעוכבו בשדות התעופה יותר ממי שאינם ערבים, מובילה לטענת הפעילים לכך ששוטרים יחשדו יותר באתיופים ואתיופיות במרחב הציבורי, גם אם לא היו מעורבים באף עבירה על החוק.

אחד הדברים המרכזיים שנמצאו בעבודה על הדו"ח נגלה דרך מעבר על תיקים פליליים שנפתחו לקטינים ולצעירים יוצאי אתיופיה. לאחר עיון ב-150 תיקים פליליים שנפתחו עבור קטינים וצעירים אתיופים, קבע הדו"ח כי "מעיון בתיקים נלמד, כי לא מעט מהתיקים מתחיל על רקע "עניין של מה בכך" (בקשה להזדהות, בקשה לשפוך אלכוהול) ועד מהרה מפגש זה מידרדר ומסלים לאירוע אלימות ממשית, מעצר חשוד ופתיחת תיק פלילי". במילים אחרות – אפשרותו של שוטר לפנות לכל אזרח בדרישת הזדהות ובשאלות, מבלי שנעברה עבירה במקום, במקרים רבים מדי הובילה לכך שהמפגש בין השוטר לאזרח יסלים, ואותו אזרח, צעיר לרוב, ימצא את עצמו עם רישום פלילי, או חמור מכך – מעורב בתקרית אלימה.

נוהל זה היה אמור להשתנות על ידי המשטרה מאז יוני 2016, שינוי שטרם בוצע. "אנחנו מדברים ביחידה על שינוי פרקטיקות מפלות וגזעניות שקיימות בתוך משטרת ישראל", אומר עו"ד אווקה קובי זנה, ראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, היחידה שאחראית למעקב אחר יישום המלצות דו"ח פלמור. "בין היתר, קיים נוהל הזדהות שאמור להשתנות כחלק מהחלטות הממשלהה, אך הוא לא מתקיים ולא מתקדם. בין היתר, כי משטרת ישראל מתנגדת לכל מני אמצעי בקרה עליה. מעבר למעקב הרגיל שאנו עושים, לא ממש הצלחנו לפצח את הארגון הזה ולזכות בשיתוף פעולה מלא עמו".

היכן נמצאת כיום העבודה על הנוהל?

"מי שאחראיים על הנוהל הם משטרת ישראל ומשרד המשפטים. הנוהל נמצא כיום בטיפול משרד המשפטים, ומנסים לקדם אותו בשיתוף פעולה עם המשטרה. זה מתעכב כבר למעלה משנה. רוצים להשיג שיתוף פעולה, ונתקלים במידה מסוימת של התנגדות מטעם המשטרה. הטענה היא של אפשרות של פגיעה ביכולת המבצעית של המשטרה, כי יהיה צורך מוגבר לדיווח, וכן הלאה. אבל אני אומר – ארגון שהביקורת כלפיו היא של שיטור יתר, וארגון שלפחות אומר שהוא שינה את דרכיו, צריך להיות הראשון שבא ואומר – אנו מעוניינים בכל נוהל שיכול לעזור לנו להשתפר".

פנטהון אספה דויט – מנכ"ל עמותת 'טבקה – צדק ושיוויון ליוצאי אתיופיה' (דוברות עמותת טבקה)

אותן טענות כלפיי חוסר שיתוף פעולה עלו מול המשטרה גם כלפיי ביצוע החלטות אחרות מהדו"ח. בראשן – מצלמות גוף על שוטרים. "חלק מהשינויים אותם המשטרה קיבלה, לא באו בפשטות", אומר פנטהון אספה-דויט, מנכ״ל עמותת 'טבקה – צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה', שהיה חבר בצוות פלמור. "זה לא היה פשוט עד שהם קיבלו את זה. למצלמות גוף המשטרה התנגדה בכל תוקף – אבל אנחנו התעקשנו. הדרישה שלנו ששוטרים יישאו מצלמות גוף, קשורה לכך שראינו שבמקרה של דמאס פיקדה, לולא הייתה מצלמה, דמאס אולי עדיין היה יושב היום בכלא. בזכות המצלמה כל זה התהפך, ודמאס הפך לקצין מצטיין שמשרת את מדינת ישראל על הצד הטוב ביותר. אני עדיין מצטמרר כשאני שואל את עצמי מה היה גורלו של דמאס לולא הייתה במקום מצלמה. לכן דרשנו ששוטרים יסתובבו עם מצלמות גוף. זהו כלי ראייתי וכלי הרתעתי, גם עבור השוטר וגם עבור האזרח".

"אינג'רה היא לא הפתרון"

אחת הטענות המרכזיות כלפיי המשטרה הינה לפעולות שננקטות בתחום שיפור ההתנהלות מול יוצאי אתיופיה, מבלי הבנה מלאה של הבעיה הקיימת, ומבלי רצון כנה להסתכל לאותה בעיה בעיניים. רבים מהחיצים האלה מופנים אל אחד הצעדים שעלו הן בדו"ח פלמור והן בוועדת ההיגוי של המשטרה – נושא "ההכשרות התרבותיות" אותן מעבירה המשטרה ביחס לתרבות אתיופית.

לנושא התייחס הפעיל החברתי יוהאנס אזנאו, בישיבת מעקב אחר יישום דו"ח פלמור שהתקיימה בכנסת בדצמבר האחרון. "אני פעיל חברתי למעלה מעשר שנים. אני מנסה להציל הרבה צעירים שנקלעו למצבי אלימות משטרתית, כך אני קורא לזה, כשהמשטרה פותחת להם תיקים וקוראת לזה "תקיפת שוטר". אני עובד עם בני נוער ואני מכיר הרבה בני נוער שעד היום סובלים. לצערי האמון עם המשטרה הוא מתחת לכל ביקורת. אני אומר את זה בכאב. אין אמון במשטרה, המשטרה צריכה להפסיק לעשות ועידת אינג'רה, כל מיני טקסים שעושים כדי להכיר את התרבות האתיופית. אני חושב שזאת לא בעיה של תרבות. זו בעיה בחלק מהמשטרה".

יו"ר וועדת הקליטה בה נערך הדיון, ח"כ אברהם נגוסה, קוטע את אזנאו ואומר "שיאכלו. זה טעים להם". אזנאו מגיב: "זה טעים, אבל לא דרך אכילה הם ישנו את הדברים שנעשים שם. במשטרה יש שוטרים לצערי שצריך לעשות להם סוויצ' במוח, אני חושב ששם צריך לעשות את השינוי. קיבלתי טלפון השבוע על מקרה של התנכלות שוטרים. לצערי הרב גם אותי עוצרים הרבה פעמים, לא יודע למה באמת. בכל אופן, כדי לבנות את האמון הזה תפסיקו לעשות ועדות אינג'רה ותעשו את העבודה".

התייחסות נוספת לעניין מציע עו"ד זנה, שחוזר פעם אחר פעם אחר קביעתו המקצועית: "כשירות תרבותית לא מונעת גזענות, ובוודאי לא מונעת אלימות משטרתית", אומר זנה. "משטרת ישראל משקיעה משאבים גדולים בנושא של "כשירות תרבותית" ובנושא של שוטרים קהילתיים. כאשר העמדה המקצועית של היחידה היא שכשירות תרבותית לא מונעת גזענות ואלימות משטרתית. אנחנו מדברים ביחידה כגורם מקצועי על שינוי פרקטיקות מפלות וגזעניות שקיימות בתוך משטרת ישראל. המשטרה לא עברה תהליך שאני חושב שאנחנו צריכים לעזור להם לעבור. זה שינוי פרקטיקות, ופרופיילינג זאת פרקטיקה גזענית. את הפרקטיקה הגזענית הזאת גוף מקצועי חיצוני צריך לעזור למשטרה למנוע. הם לא יכולים למנוע את הדבר הזה בעצמם. אנחנו אומרים למשטרה כל הזמן – להכשיר את החוקרים לזהות חשדות התנהגותיות, ולא חזות. זה שאדם בצבע כזה או אחר, מראה כזה או אחר – לא הופך אותו ליותר או פחות פושע".

טענה נוספת שנשמעת שוב ושוב מגורמים שהיו מעורבים בעבודה על דו"ח פלמור, הינה של קושי בשיתוף פעולה מטעם המשטרה. בוועדת המעקב האחרונה על הדו"ח, התייחסה מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור לנושא, ואמרה: "אנחנו מצפים לקבל ממשטרת ישראל נתונים מלאים, בדיוק את אותם נתונים שיאפשרו לנו לבסס את הטענה שהיה פה שיטור יתר, אנחנו רוצים נתונים עכשוויים. ואני רוצה להגיד – הלחצים שהיה צריך להפעיל כדי לקבל את הדיווחים בזמן עבודת הוועדה, אין שום סיבה שנחזור על המהלכים האלה. שום סיבה". פלמור לא חסכה ביקורת והוסיפה: "משטרת ישראל זה גוף ממשלתי, מוסדי, יש לו את כל האינטרס להציג את הנתונים האלה, הנתונים האלה לא שייכים למשטרה, הנתונים האלה שייכים לציבור, לציבור יש זכות לדעת את הנתונים האלה. אני לא מעלה על דעתי שבסוף נגיע למצב שהיחידה הממשלתי לתיאום המאבק בגזענות תגיש עתירת חופש מידע נגד ממשלת ישראל. אבל אם צריך, גם את זה אנחנו יודעים לעשות".

דברים דומים נשמעים גם מפיו של עו"ד זנה. "המשטרה עשתה פעולות רבות, אי אפשר לקחת את זה ממנה. הם משתדלים, הם מנסים לעשות ולהוביל שינויים, הם פשוט צריכים גם לדעת לקבל עזרה בכך, עזרה שאנו כיחידה מעוניינים להציע. הנתונים שהיו בדו"ח פלמור הם נתונים ברורים. חוסר ההלימה בין האוכלוסייה לבין שיטור היתר, פתיחת תיקים על עניינים של מה בכך – דרישת הזדהות, הקמת רעש, הפרעה לשוטר – המשטרה לא הוכיחה לי על בסיס נתונים, לא על בסיס אמירות בעלמא, שהיא השתנתה. שהנתונים השתנו. שיש ירידה בהיקף פתיחת התיקים, שיש ירידה בהיקף השימוש בטייזר. עשו נוהל חדש של שימוש בטייזר ששמחתי עליו, אבל לא קיבלתי מהמשטרה נתונים שמראים שהנהלים שלהם הפחיתו או הגדילו את השימוש בטייזר כלפיי אוכלוסיות שונות".

הנתונים האלה נדרשו כחלק ממעקב?

"כן, בטח"

נדרש ולא הגיע?

"נכון. אני מבקש להעביר לי נתונים, ולא קיבלתי נתונים. הטענה המרכזית היא 'אנחנו לא עושים פילוח לפי מוצא אתני'. אני, כמי שממונה למניעת גזענות, אמרתי למשטרה – תעשו פילוח לפי מוצא אתני. אין דרך לענות על פרקטיקות גזעניות בלי לאסוף נתונים, כשאנו יודעים שהטענות הן שיש אכיפה בררנית על בסיס גזעני. אי אפשר לבדוק את זה אם משטרת ישראל כגורם שמחולל את הדברים האלה, לא אוסף נתונים, לא אומר מה סוגי האכיפה בקריית משה, מה מספר התיקים שנפתחים, באיזה נושאים, לפי חתך של אוכלוסיות, כדי שנוכל לבקר ולהשוות לאותו דבר במרכז תל אביב".

בשנים האחרונות, הטענות הקשות כלפיי שיטור יתר אותו חווים יוצאי אתיופיה, נענו במספר אמירות לפיהן שיטור היתר הזה נדרש, משום שהעדה אכן "פושעת" יותר. עו"ד זנה התייחס לדברים אלה, ואמר: "שמעתי טענה דיי מקוממת של דוברת המשטרה לשעבר שאמרה שיש שיטור יתר כי יש פשיעת יתר. הפוך! יש פשיעת יתר כי יש שיטור יתר. ואני אסביר כיצד. במקום בו תחפש בכוח, עם פרוזקטור, כל מני עבירות מינוריות, אתה תמצא. במקום שבו אין שיטור יתר, נניח שכונה ליד קריית משה, רוב רובן של העבירות לא מתגלות. המשטרה לא נמצאת בכל מקום. אם המשטרה הייתה נמצאת כל יום בצפון תל אביב ומחפשת את הילדים ששותים אלכוהול, מעשנים סמים, עושים ונדליזם – היא הייתה מוצאת. אם תדרוש מאותם ילדים יום אחר יום תעודת זהות, תשאל לאן אתם הולכים, ותחקור אותם – אתה תמצא. שיטור יתר זה מפגש שגרתי עם שוטר, שמסתיים בהסלמה. בין אם זה מעצרים, תיקים, וכן הלאה. יש שיטור יתר, ואני לא שוכנעתי ולא קיבלתי נתונים שמשטרת ישראל הפסיקה את שיטור היתר כלפיי יוצאי אתיופיה".

"בדרך כלל מח"ש סוגרים תיקים בקלות בלתי נסבלת"

האירוע בו נורה למוות יהודה ביאדגה המשיך במהלך כל השבוע להוביל לכעס ותסכול בקרב העדה, ולהאשמות קשות שמילאו את השיח הציבורי. אחד הפחדים המרכזים אותו משמיע אספה-דויט הוא מאובדן אמון מוחלט בקרב אזרחים יוצאי אתיופיה במשטרה בעקבותיו. "האם המקרה של יום שישי היה יכול להימנע? בוודאי. אני חושב שזאת אוזלת היד של אותו שוטר, וגם של המשטרה. משפחה מתקשרת ל-100 ומבקשת את עזרת המשטרה כדי להרגיע צעיר שלקה בנפשו ומשתולל. הם היו בחוסר אונים וביקשו את עזרת המשטרה. אם המשפחה הייתה יודעת שאותם שוטרים שמגיעים הולכים להרוג את הבן שלהם – הם לא היו מעיזים להתקשר. אפילו עכשיו, מה שמפחיד אותי הוא שמשפחה, או אזרחים שנתקלים בבעיה – יחששו להתקשר למשטרה, כי הם יחשבו שהמשטרה תבוא ותדפוק כדור בבן אדם ותהרוג אותו. אחרי שעשינו כל מה שעשינו, אחרי שראינו התקדמויות, בא מקרה, שוטר, החליט איך שהוא החליט, יורה ורוצח בחור מעורער בנפשו. זה משיג אותנו כמה וכמה צעדים אחורה. למרות שההתקדמות והשינוי אמיתיים".

יש לך אמון בכך שמח"ש ימצו את הדין במקרה הזה?

"בדרך כלל מח"ש הם אלה שגורמים נזק מאשר המשטרה עצמה. למה? כל פעם שיש מקרה, ואנחנו מגיעים, יש תלונה נגד שוטר, מח"ש סוגרים את זה. זה דבר ידוע. מח"ש, בדרך כלל, בקלות בלתי נסבלת, סוגרים תיקים ולא רוצים להעמיד שוטרים לדין. מתקיימת כאן בעיה מאוד עמוקה, מכיוון שמח"ש צריך להיות גורם מרתיע. העונשים צריכים להיות כאלה, ששוטר יחשוב לפני שהוא יבצע משהו. ואם אותו שוטר, נגיד זה שהרביץ לדימאס פיקדה, אם לא היו מעיפים אותו מהמשטרה – שוטרים אחרים היו מקבלים את המסר לפיו הם יכולים להרביץ לאזרחים, מבלי להיות מועמדים אחר כך לדין. אני מאוד מקווה שאת השוטר הזה, מח"ש יחקרו לעומק, ביסודיות, ויביאו אותו למשפט וצדק ייעשה וייראה".

לצד הביקורות השונות שהועלו בכתבה זו, הכרחי לזכור שמשטרת ישראל אכן ביצעה בשנים האחרונות שורת שינויים פנים ארגוניים שנועדו להיטיב את התנהלותה מול יוצאי אתיופיה. ובכל זאת, תחושת התסכול, חוסר האמון, הכעס והפגיעה שנשמעו מצד גורמים רבים כל כך שהיו חלק ממהלכים אלה מול המשטרה – חייבים לעורר חשיבה נוספת מצד הארגון, לגבי מה עוד ניתן לשנות ולשפר מול אוכלוסייה זו, ואוכלוסיות מיעוט בכלל.

מהמחלקה לחקירות שוטרים נמסר בתגובה כי "תכלית קיומה של המחלקה לחקירות שוטרים היא לשמש 'שומר סף', לסייע בריסון הכוח, לשמור על טוהר המידות בקרב השוטרים ולחשוף מעשי עבירה. השוטרים נשלחים מדי יום למשימות מורכבות ורגישות, הכרוכות לא אחת בסיכון חיים שמתממש. בארגז הכלים של השוטר מצויה, בין היתר, הסמכות לעשות שימוש בכוח סביר לביצוע המשימה; לרבות כוח קטלני, לעיתים. בכל יום מתמודדים השוטרים עם שלל משימות בחיכוך גבוה עם אזרחים. בחלק לא מבוטל של המקרים, נעשה שימוש כזה או אחר בכוח, מכורח הנסיבות. לעיתים תוך שיקול דעת מוטעה אך שאינו עולה כדי עבירה. תפקידה של מח"ש באירועים מעין אלה הינו לבצע סינון מקצועי ומדוד: לחשוף מעשי עבירה של שוטרים, בפרט נגד אוכלוסיות מוחלשות, כאלה החשופות לשיטור יתר, אירועים המתאפיינים באלימות משטרתית מיותרת, בשימוש לרעה בסמכות, ואף מעשי התעמרות של ממש. מאידך מחויבת מח"ש להימנע מתיוגו של שוטר כחשוד בפלילים רק כי נקט שימוש בכוח במהלך פעילות מבצעית. מדובר באיזון עדין שלחוקרי מח"ש ולפרקליטיה מומחיות ייחודית בהפעלתו וביישומו".

באשר לשאלה אודות השארתו בתפקיד של השוטר החשוד בירי בימים שמיד לאחר האירוע, מסרו במח"ש כי "החלטות לגבי המשך העסקתו של שוטר במהלך חקירת או בדיקת מח"ש נתונה לגורמים המוסמכים במשטרת ישראל, ועל כן יש להפנות את השאלה למשטרה".

המשטרה: "נמשיך לפעול במרץ יחד עם נציגי העדה על מנת להגביר את האמון"

ממשטרת ישראל נמסר: "מהנתונים שבידנו עולה תמונה שונה לחלוטין מהמצויר בכתבה. בכל הנוגע לקהילת יוצאי אתיופיה, הרי שבמהלך השנה החולפת (2018) חלה ירידה של 21% בכמות המעצרים וירידה של 15% בכמות התיקים בהם הוגשו כתבי אישום אל מול שנת 2015, שלאחריה המשטרה החלה במימוש תכנית פעולה מיוחדת בהקשר זה. בחתך השוואה דומה בכל הנוגע לעבירות החיכוך של תקיפה והכשלת שוטר, הרי שבעוד שבקרב האוכלוסייה בישראל כולה חלה עלייה בכמות התיקים – הרי שבקרב יוצאי אתיופיה חלה ירידה של 10% בכמות התיקים המבטאת ירידה של 16% בחלק היחסי של תיקים אלו מתוך כלל האוכלוסייה. תוצאות אלו הושגו בזכות פעולות חשובות שביצעה המשטרה באופן יזום, בהן מענה לסוגיית שיטור היתר, סגירת עשרות תיקים פליליים לנוער יוצאי אתיופיה, קיום של דיאלוג קבוע מול מנהיגים מן הקהילה, סדנאות כשירות רב תרבותית לשוטרים, פעילות של עשרות שוטרים קהילתיים שהוכשרו במיוחד לפעילות בקרב הקהילה תוך מיקוד במניעה ועוד. אנו נמשיך לפעול במרץ יחד עם נציגי העדה, ע״מ להגביר את האמון בקרב יוצאי אתיופיה ולספק שירות וביטחון מיטביים לכל אזרחי מדינת ישראל באשר הם".

באשר למקרה שאירע בבת-ים נמסר מהמשטרה כי "תגובתו של השוטר נבעה מהערכתו את הסכנה המוחשית שנשקפה לחייו ובשום אופן ללא כל קשר למוצאו ו/או למצבו הנפשי של החשוד. כמקובל בכל מקרה של ירי במהלך פעילות מבצעית של המשטרה, נפתחה בנושא בדיקה במח״ש ואין זה ראוי להסיק מסקנות ולהציג נתונים שיש בהן כדי להטעות את הציבור טרם השלמת הבדיקה על ידי הגוף המוסמך לכך".