עולם מקצועות הרכב נמצא מזה שנים בצומת היסטורי, אך בישראל לא מוכנים לכך. העיסוק ברכב סבל מהיסטוריה ארוכה של דימוי 'נחות', שנוצר משנות הסללה של אוכלוסיות מהפריפריה הישראלית. כיום למרות שהתחום מתפתח בקצב מואץ ויש בו ביקוש רב לעובדים ומחסור חמור בעובדים מיומנים, הדימוי הבעייתי נשאר.

חנוך פרנסיס הוא המנכ"ל והבעלים של מרכז השירות הארצי של רכבי ב.מ.וו ומיני הממוקם בפתח תקווה. המרכז, שנחשב מהגדולים בארץ, מטפל בכמעט מחצית מרכבי הב.מ.וו ומיני בישראל ונותן שירות לכל אזור גוש דן רבתי. במחזור השנתי עוברים אצלו 14 אלף רכבים בשנה, 120 ביום. במהלך הקיץ, מצטרפים ל-70 העובדים הקבועים תלמידים מכפר הנוער אמי"ת פתח תקווה, אשר לומדים בבית את ספר את מקצועות הרכב ומתנסים בעבודה ממשית עם חונכים צמודים.

פרויקט מומנטום (צילום: דוד טברסקי)

"אנחנו נמצאים בעידן של שינויים טכנולוגיים מהירים שלא הכרנו אותם עדין בהיסטוריה", מספר פרנסיס על מצבו של שוק הרכב כיום. "למשך כמה עשורים הייתה טכנולוגיה בלי הרבה תזוזה קדימה – מנועי בערה, בנזין, דיזל וכל המערכות החשמליות הסטנדרטיות שהיו ברכבים; אך בעקבות המהפכה הטכנולוגית הנוכחית קצב השינויים כיום מהיר באופן שאיננו רגילים אליו בכלל. הידע והלימוד שאנחנו צריכים לעבור כל הזמן עם השינויים דורש מאתנו התכוונות וחשיבה חדשה. בשנים האחרונות ממש אנחנו עדים למעבר לרכבים חשמליים, מערכות משולבות של בנזין וחשמל, והסוף של זה כמובן יהיה חשמל ובעתיד אולי גם מימן. זו טכנולוגיה שונה לגמרי, שדורשת יחס שונה לעבודה ולעובדים".

לפחות מנקודת מבטו של השוק היא הפער הגדול שנוצר בין מספר העובדים בעלי מיומנויות גבוהות המתאימות לקצב השוק המשתנה במהירות הנדרש, ובין ההכשרה במערכת החינוך בפועל, "תחום ההכשרה, לפחות בצד הטכני, לוקה בחסר", אומר פרנסיס. "המדינה לא התערבה בזה ונתנה לדברים להתגלגל ולכן נקלענו לקושי בגיוס עובדים שהם מספיק מיומנים בצד הטכנולוגי ולאו דווקא המכני הפשוט, אני מדבר פה על עיסוק בדיאגנוסטיקה ואבחון תקלות, אנגלית ברמה גבוה ויכולת לקרוא סכימות. זה מה שנקרא, עובדים ברמה אחת מעל".

הביקוש עצום

2,500 תלמידים לומדים את מקצועות הרכב תחת בתי הספר של משרד העבודה והרווחה (בתי הספר המקצועיים-תעשייתיים) וכ-5,000 נוספים נמצאים תחת פיקוחו של משרד החינוך (בתי הספר הטכנולוגיים). חלקם הארי של התלמידים בבתי הספר הטכנולוגיים הוא עתודת טכנאי הרכב, והם צפויים להשתלב בשוק המקומי בשנים הקרובות.

פרויקט מומנטום (צילום: דוד טברסקי)

"האינטרס הראשון שהבינו כל היבואנים במשותף שיש מצוקה רצינית בשוק העבודה" מספרת חגית אליאס, מנכ"לית תוכנית 'מומנטום' שהוקמה ב-2016 ע"י רוב יבואניות הרכב בארץ ביוזמת 'קרן ביחד', הקרן הפילנטרופית של יואל קרסו, מיבואני הרכב הוותיקים והגדולים בישראל. "היבואנים הבינו שהם חייבים לאחד כוחות, אחרת המצב שבו הביקוש עולה בהרבה על ההיצע יפגע בסופו של דבר בכולם. עולם הרכב עובר סחרחורת של ממש בעשור הזה, ההתפתחות הטכנולוגית מכתיבה קצב שבו המערכות הציבוריות לא מספיקות לעבוד מספיק טוב עם המגמות בשוק התעסוקה.. לעולם יהיה הפער ותמיד התעשייה תוביל, אבל חייבים להיות מנגנונים שיגשרו בין מוסדות הלימוד, ההכשרה והתעשייה, אחרת אנחנו מוציאים דורות לשוק שאינם רלוונטיים".

חגית אליאס, מנכ"לית מומנטום.

אז לפני שניגשים לעבודה קודם כל הלכו הצדדים לראות מה קורה בשטח. "כשאני עברתי השתלמות בנושא לא דיברו איתי בכלל על מה שקורה היום", מספר פרנסיס. "מגיעים אלינו היום חבר'ה צעירים שרוצים לעבוד בתחום שמשתנה והופך להיות תחום הייטקי – מה שלא היה לפני זה". פננסיס יצר שותפות עם כפר הנוער 'עמית פתח תקווה' ומנהל המכללה (יג'-יד'), משה עוזיאל שלקח את המהלך כפרוייקט אישי לפני כשנתיים והשקיע בבניית אולם לימוד המדמה מוסך בסדר גודל מלא, בהשקעה של 10 מיליון שקלים. "משה מצליח לעשות שינוי אמיתי. החבר'ה לומדים את הצד הטכנולוגי ומקביל ללימודים עובדים פה במשך כל חופשת הקיץ, אח"כ מתגייסים לצבא, למקצוע שאותו רכשו ואחרי זה, בתקווה, אמורים לחזור לעבוד אצלנו. כאשר היבואנים, אלו שמביאים את הרכב והטכנולוגיות לארץ מנותקים מהתהליך, אז האקדמיה מנותקת מהשטח ואז הדרכים לעולם לא יצטלבו".

"גם מרכזי השירות עצמם היו צריכים לעבור איזו אבולוציה, כי אם אתה עכשיו בחור צעיר שמגיע למרכז שירות שנראה לא טוב; עבודה שחורה, מקום לא נקי ולא מסודר וכו' ברור שלא בא לך לעבוד במקום כזה. בא לך לעבוד במקום שנראה כמו בית מרקחת. מקום היי-טקי ממחושב לחלוטין, דיגיטלי לחלוטין ומקבלים בו כלים ואמצעים, בגדים, ארוחת צהריים – כל מיני דברים כאלו שמוסכים בישראל לא רגילים לתת לעובדים".

עדיין במוסך, עדיין בסדנא

"אני אוהב להרכיב לפרק, הגריז על הידיים, השמן – הכל. מתכנן ללמוד בהמשך", מספר אביעזרי נחמן (19) שעובד במרכז מתחילת החופש. "קיבלו אותי פה באהבה, ואני אוהב מאוד ללמוד כאן. האנגלית, מכוניות, האבחון – לומדים פה המון".

פרויקט מומנטום (תמונה באדיבות פרויקט מומנטום)

נחמן רואה את עתידו בתחום, ונראה שכשהקריירה מתחילה במותג נחשק כמו ב.מ.וו, התאבון נפתח גדל, "ב.מ.וו נמצאת בטופ של הטכנולוגיה היום. היא עובדת ברכבים היברידיים וחשמליים כך שכל הטכנולוגיה החדשה יוצא אצלם ומגיעה אלינו. אנחנו עובדים פה עם כלים חדשניים וחיבורים שייחודיים רק לב.מ.וו – את כל זה לומדים פה, בעבודה".

"אני אוהב להיתקל בדברים שלא ראיתי עדין וללמוד מהם, ולהבא לדעת מה לעשות", מספר עוז (26) מרעננה שמסיים לימודי הנדסאים ומכונאות רכב במכללת אמי"ת, ובמקביל מגיע להכשרה המעשית במרכז. "מרגישים שיש הרבה מקצועיות וסיוע. במכללה לומדים הרבה עיוני, מורה-כיתה-סדנה אפילו המעשי לא מרגיש אמיתי. מה שקורה פה זה השוק, זה מה שמלמד אותך בעתיד."

זה מוסך או משרד היי-טק?

החבר'ה הצעירים לוקחים אותי לסיור במוסך המבריק והטכנולוגי של ב.מ.וו. כמו המותג, גם המקום נראה מהשורה הראשונה, ומזכיר יותר מעבדה רובוטית משוכללת מאשר ה'מוסך' רגיל שרובנו מדמים בראש שלנו. ביחד עם העובדים הוותיקים אנחנו עוברים בין מרחבי העבודה – רכבים שפורקו לחלוטין לצורך בדיקה והתקנת מערכות חדשות, דרך אבחונים חדשניים בעזרת מחשבים של רכבים שרק נכנסים לטיפול, ועד למוקדי השירות וקבלת הלקוחות – לומדים לעבוד.

"מרכזי שירות שלא ישכילו שהם צריכים לעבור שינוי ברמת המבנה והתנאים – לא ישרדו" מסכם פרנסיס. "הם צריכים להבין שהעובד הוא לא רק בנאדם שבא להחליף שמן, אלא מישהו שאמור להיות דמות מובילה בעסק. הדור החדש של העובדים ירצה לעבוד במקומות עבודה שיכבדו אותו ומכבדים את עצמם. יש פה מהלך מאוד חשוב, שצריך שיהיה לנו (המעסיקים ד.ט) יהיה לנו רצון לקחת חלק בהכשרה ולבנות את דור העתיד והתחושה שהם רצויים, מוכשרים ויכולים להתפתח פה."

משה עוזיאל הוא הרוח החינוכית החיה של המיזם והמקום. רק בן 35 וכבר מנהל המכללה במקום (תלמידי יג-יד) במשרדו המרווח בכפר הנוער, המלא במודלים של מכוניות. עוזיאל מספר לי למה מה שהוא בא לעשות הוא ההפך הגמור מהסללה, "תקשיב לי טוב, תרשום את זה" הוא אומר בתקיפות לבבית, "אני כל מה שאני רואה לנגד עיניי זה קודם כל איזה בני אדם יצאו לי מפה. מה שהתלמידים נדרשים לו פה ומה שאנחנו נותנים להם ממסלולי החינוך הטובים והמקצועיים ביותר בארץ, ובמקביל לכך יש לו פה סדרה של אנשי חינוך ומדריכות והשתלמויות, הכל כדי להעשיר את התלמידים כמה שאפשר".

פרויקט מומנטום (צילום: דוד טברסקי)

"יצרנו פה סביבת למידה שמדמה את עולם התעשייה במובן הכי מתקדם שאפשר, כי הבנו שאם לא נייצר תכנית פדגוגית שמותאמת לתעשייה העניין יפול", מספר עוזיאל, שהוא עצמו בוגר המקום וחזר אליו אחרי שירות ארוך כקצין בצה"ל. סגל העובדים במקום מונה כ-20 חבר'ה שהם בוגרי המכללה, המנהלים יחסי אמון ומחויבות גבוהים עם התלמידים, "מה שהמקום הזה מאפשר זה הכשרה מעשית בכל התחום הישיר והעקיף של המקצוע. מלבד כל הלימודים הנדרשים, החבר'ה פה נדרשים ללימודי אנגלית ברמה מאוד גבוהה, ובקיץ הם מגיעים לפה לימים שלמים ללמוד. אנחנו טסים איתם לגרמניה לראות את המפעלים והעבודה במותגים הכי נחשבים, ובעיקר בשביל לראות ולהרגיש את איך המקצוע הזה ייראה עוד עשור".

עוזיאל מצטרף לביקורת של חגית וחנוך על רמת ההכשרה הירודה כיום בתחום הרכב ודואג לתלמידים לכשיצאו לשוק העבודה, "זה חבל מאוד שבמשרד החינוך היום ואצל קובעי המדיניות לא מבינים כמה קריטי מה שקורה בתחום הזה. לימודי הרכב חייבים להיות עם הראש עשר שנים קדימה – איך אני יודע להגיד איך יראה שוק הרכבים עוד עשור? אני מסתכל על מה שמרכיב היום את מכוניות פורמולה, למה? כי לשם מכניסים את הטכנולוגיה הכי מתקדמת. הלאה משם תוך כמה שנים יש לנו את רכבי השרד, הספורט וכל המותגים היוקרתיים, אחרי עוד 3-4 שנים אנחנו רואים את זה במותגים היקרים, ב.מ.וו ומרסדס כדוגמא, אבל גם בדגמים היקרים יותר של מותגים כמו פולקסווגן או פורד ומשם תוך עשור מהיום הטכנולוגיות האלו מותקנות באחרון הרכבים 'העממיים'. אני צריך להיות אחראי לזה שהתלמיד שיוצא מפה יידע על עצמו, שהוא רלוונטי לשוק – אין מה לעשות, ככה זה".

"במשך שנים ראו את העבודה במקצועות הרכב כעבודה פיזית קשה עם המון התעסקות מכנית ורוטינה שוחקת", מספרת אליאס על תהליך בנייתו של המערך החינוכי והתדמיתי שמאפשר את הפרוייקט. "אנשים לא מבינים את זה, אבל היום עבודת הרכב היא עבודה במעבדה עם המחשוב המתקדם ביותר בעולם. מה זה לאתר תקלה היום באוטו חדש? זה התחברות למחשב, זה שליטה מוחלטת במערך הדיגיטלי של הרכב והמחשב, זו חשיבה אחרת על האופן בו עובדים וניגשים לבעיות, בלי לדבר על רמת האנגלית הנדרשת לתפעל את המערך הזה".

לא נכנעים לסטראוטיפים

"כשבדקנו מה קורה עם התלמידים בבתי הספר, הבנו מהר שחלק גדול מהם לא מסיים אפילו עם תעודת בגרות – ופה ניסינו להבין איך משפרים את זה. אני לא אוהבת את התכנית של משרד החינוך ששולחת תלמידים לעבוד במוסך בכיתה יא' כחלק מתכנית הלימודים. אצלי בתכניות לא תראה ילדים עד כיתה יב' עובדים, נקודה. מה שכן תראה אצלי זה שאני מושכת מאוד לכיוון של תעודת בגרות, שגם זו שאלה מה היא שווה היום, אבל לפחות אני פותחת הזדמנויות. כי זה המפתח פה בעצם, ההכשרה הזו מאפשרת מיומנויות שטובות להיצע רחב של עבודות, ומצד שני מאפשרות אופק תעסוקתי שמאפשר מוביליות חברתית. אני אומרת לצעירים האלו דבר פשוט: 'עולם הרכב מציע לך אחת, שתיים, שלוש, אבל! גם יש לך עוד אלף אפשרויות'. אני לא מסלילה אותו והבחירה היא אצלו. אבל חייבים להבין, ולצערי לא מבינים עדיין – יש הרבה מאוד ילדים עם אורנטצייה, תשוקה ורצון לעולם הזה, ומה לעשות שאחד הדברים שמערכת החינוך עושה שהיא מכבה את התשוקות האלו. כאן אנחנו מאפשרים להם לבנות דימוי עצמי על עצמם כבעלי מקצוע שהוא מורכב, מאתגר ויש במה להתגאות. יצרנו שפה חדשה; אני לא מוכנה שבשום מקום בקשר לעבודה שלנו יהיה כתוב מוסכניק. מדובר בטכנאי על כל מה שזה דורש".

פרויקט מומנטום (תמונה באדיבות פרויקט מומנטום)

"איך נאבקים בתדמית?" אני שואל את אליאס, "הרי אם רק תגידי את המילה מקצועי ישחטו אותו מכל כיוון אפשרי, מלמעלה ומלמטה". "עולם הדימויים שנמצא בקרב האוכלוסייה הרחבה עדין ניזון מסטריאוטיפים ויש לזה מגוון סיבות" עונה בבטחה אליאס. "קודם כל יש פירמידה של עיסוקים. לאמא יהודיה יש את השאיפה שלה למה זה מקצוע ראוי. למוסכניק והמכונאי יש דימוי לאורך השנים. מה נעשה בארץ עם כל החינוך הטכנולוגי והמקצועי לאורך השנים? מה לעשות שהוא כוון בעיקר לאוכלוסיות שלמות שאמרו עליהן שהן אינן יכולות להגיע לתעודת בגרות מלאה, ולכן החשיבה הייתה לפחות לאפשר להם מקצוע. כן, החינוך המקצועי בשנות החמישים והשישים הפך להיות חינוך מסליל, כי הוא נפתח בעיקר בבתי ספר בפריפריה, שבה חיו אוכלוסיות מאוד מסוימות".

"אבל מה שאנחנו אומרים פה זה שבסוף שפכו את התינוק עם המים. ולכולנו זכורה האמירה המפורסמת של סילבן שלום לנתניהו: 'שהבן שלך יהיה פחח'. אז מה עשו? הלכו מקיצוניות לקיצוניות – סגרו הרבה מאוד בתי ספר מקצועיים ונוצר פער בין התעשייה שצריכה ידיים עובדות, לבין מערכת חינוך שלא מצליחה לספק את כח האדם הנדרש ובעיקר כח אדם מיומן מספיק. ואגב, גם הצבא שקוע בבעיה הזו".

"למדינה יש משקל גדול מאוד", מסכמת אליאס ומגלה שכבר בספטמבר הקרוב יפתחו שלוש מגמות לימודי מקצועות הרכב בישראל, בשלושה תיכונים מקיפים ביישובים חזקים. "הטכניון הקים ועדת מקצוע מכיתה ט' עד י"ד והולך להיות מפמ"ר ייעודי, זה הולך להיות טרנד, כי בשילוב של רמת התמקצעות מאוד גבוה ומשיכה של חבר'ה שאוהבים רכב יותר ויותר, בתי ספר ירצו לקחת את זה על עצמם… אנחנו רואים שרוב התקציבים אצל המדינה והיא זו שמייצרת את סדר העדיפויות – יש לה אחריות מאוד גדולה אבל זה לא אומר שלמשק אין אחריות. אם התעשייה תתחיל לדבר עם המדינה יהיה הרבה יותר פשוט להבין מה הצורך"​.