אצלנו בסנגל שבמערב אפריקה ידוע עד עתה על 222 חולים מאומתים בקורונה, שניים נפטרו. אבל החשש הגדול הוא ממה שלא ידוע.

95 אחוזים מ-16 מיליון אזרחי סנגל הם מוסלמים אדוקים, שעד לפני זמן קצר המשיכו להשתתף בכינוסים דתיים של מאות ואלפי אנשים, בהם השתתפו גם סנגלים שחזרו מאיטליה או מצרפת ולא נבדקו. המדינה, שבשגרה ידועה כאחת היותר-מסודרות ויציבות באפריקה, אינה ערוכה לטפל באסון המוני דוגמת הקורונה, שגם מדינות כמו איטליה, ספרד וארצות הברית טרם הצליחו להשתלט עליו.

רועי רוזנבליט, שגריר ישראל לסנגל, גמביה, גינאה, גינאה-ביסאו וכף ורדה. צולם לפני משבר הקורונה (צילום: ורה בלו)

מצב החרום הנוכחי כאן כולל עוצר-לילה, משמונה בערב עד שש בבוקר בכל יום, ואיסור מוחלט על תנועה בין מחוזות המדינה. השמיים סגורים, בתי הספר והאוניברסיטאות נסגרו. מומחי משרד הבריאות כאן דורשים, כבר שבועיים, להטיל עוצר מלא על כל אזרחי המדינה כך שאיש לא ייצא מפתח ביתו, כדי לעצור את ההדבקה. חוששים כי מדובר על מספרים גדולים בהרבה (נשמע מוכר?). אבל הנשיא וממשלתו נמנעים מכך, בינתיים. מדוע? משום שההשפעה של עוצר כזה תהיה מידית וקשה מאד. רובם המוחלט של אזרחי סנגל הם חלק מ"הכלכלה הלא פורמלית": מרוויחים את לחמם מיום ליום, דייגים, רוכלים בשוק. בשגרה אפשר לקנות בדקאר כל דבר בפינת הרחוב: זה יציע לך לימונים או מנגו (בעונה), וחברו יציע לך ארון קיר, שמלת כלה או דיוקן-ענק של מנהיג דתי. לרוב הסנגלים אין חשבונות בנק, חסכונות או רשת בטחון חברתית. עוצר פירושו שתוך יום-יומיים לא יוכלו לפרנס את עצמם ואת משפחתם.

הנשיא הכריז, בנאום לאומה לרגל יום העצמאות שלשום, על צעדים לתמיכה במגזר הפרטי ועל מנות מזון שיחולקו על ידי הממשלה והצבא למחצית מאזרחי סנגל. אבל החשש קיים.

הסנגלים גאים מאד על היותם "ארץ הטרנגה" – הארץ מסבירת הפנים. אכן, זרים מתקבלים כאן תמיד בברכה, ומסתובבים בכל מקום ללא חשש – מוסלמים, נוצרים ויהודים, לבנים וסינים. אבל עכשיו, האימה הכפולה – מהמחלה ומהעתיד הכלכלי – נותנת כבר את אותותיה ברחובות דקאר ההולכים ומתרוקנים. יש המאשימים כאן, שהלבנים הם שהביאו את הקורונה לאפריקה. אירופים כבר נתקלו באלימות ברחוב. מה יהיה אם תתלווה לכך מצוקה אמיתית, אם אנשים לא יצליחו להניח אורז וחתיכת דג על שולחן משפחתם?

—

בשנותיי במשרד החוץ עמדתי כבר בקשיים שונים, פעמיים פיניתי נציגויות במדינות ערב בגלל איום בטחוני והדרדרות במצב המדיני, אך מעולם לא נתקלתי – איש לא נתקל – במשבר עולמי, חמור כל כך, כמו הקורונה. גם בזמן משבר כזה, אנחנו, השגרירים ועובדי השגרירויות, ממשיכים לעבוד, לשמש כגשרים אנושיים, גם לאחר שכמה מעמיתיי השגרירים כבר חלו בקורונה וממשיכים לעבוד מהבית במקומות מושבם.

בשבועות האחרונים דאגנו, כמו כל שגרירויות ישראל בעולם, להחזרת ישראלים הביתה. דאגתי אישית מול השגריר האמריקאי לחילוצה מסנגל של משפחה ישראלית-אמריקאית. למען צעירה ישראלית שטיילה בכף ורדה, מדינת איים באוקיינוס האטלנטי, פעלנו מול כמה וכמה שגרירים אירופים, בסנגל ובכף ורדה, עד שהגיעה לגרמניה ומשם לארץ.

עכשיו אנחנו עוברים לשלב הבא. סיוע לסנגל, ככל שניתן ובהתחשב בכך שכל משאביה של מדינת ישראל מופנים עכשיו להתמודדות עם המחלה בבית פנימה.

חברה ישראלית הציעה לסנגל להתקין בזמן קצר מאד תוכנה גיאוגרפית, שתעזור למשרד הבריאות הסנגלי להבין היכן נמצאים מוקדי ההתפרצות ולהפנות את המשאבים באופן מושכל. חברה אחרת מציעה להדפיס כאן, במדפסות תלת-ממד, ציוד מיגון לצוותים רפואיים בסנגל ובמערב אפריקה. אני עומד בקשר עם שרי הבריאות והכלכלה הסנגליים ועם בכירי האו"ם המרכזים את הסיוע עבורם, והדברים זוכים להערכה רבה. בשנה האחרונה הכשרנו בסנגל עשרות "סוכני שינוי", סנגלים צעירים מבריקים שהדרכנו בצעדיהם הראשונים כסטארטאפיסטים וכיזמים על סמך הנסיון הישראלי. עכשיו אנחנו אוספים את "סוכני השינוי" שלנו לשיחות זום, ומכוונים אותם כיצד לסייע למדינתם תוך שימוש בטכנולוגיות ובשיתופי פעולה עם חברות ישראליות.

ערב משבר הקורונה העולמי, עמדנו לפני סיכום עסקאות של חברות ישראליות בסנגל שיכניסו למשק הישראלי מאות מיליוני דולרים. הקשר הישיר שלנו עם הצמרת הסנגלית הנבנה בעבודה של שנים, הסיוע הישראלי משנות השישים ועד היום, מחקלאות ועד סטארטאפ – כל אלה נלקחים בחשבון כשנשיא סנגל צריך להכריע אם לרכוש מערכת כלשהי מחברה סינית או ישראלית. ביום שאחרי הקורונה, יהיה זה חשוב שבעתיים לקדם את הקשרים הישראליים ולדאוג גם לחידוש ושדרוג של היצוא הישראלי. גם ההיבט המדיני חשוב לא פחות. מדינות ונשיאים יזכרו, כשתגיע השעה להצבעה חשובה באו"ם, מי עמד לצידם בעת צרה.

—

כמו בתי הצוערת בבה"ד 1, כמו רעייתי במערך בריאות הנפש בירושלים, גם אני ועמיתיי בקרוב ל-100 נציגויות ישראל ברחבי העולם ממשיכים לעבוד, בתנאי אי ודאות מוכפלים פי כמה וכמה, עבור אזרחי ישראל.

בשנה שעברה חגגתי את הסדר בביתי עם חמישים מאנשי הקהילה היהודית. השנה אחגוג את הסדר עם ארבעה אנשים, הישראלים שנותרו בשגרירות. לברכת "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" תהיה משמעות מיוחדת.

* הכותב הוא שגריר ישראל לסנגל, גמביה, גינאה, גינאה-ביסאו וכף ורדה