4,300 חדרי מלון עומדים ריקים בטבריה. כל שנה נרשמות בעיר 900,000 לינות של תיירים מחו"ל. בשנים האחרונות המספר הזה נמצא בעליה. השנה, אם יגיעו לחצי מיליון לינות של תיירים זה יהיה נס. התקווה הגדולה של עיר התיירות הרביעית של ישראל נמצאת בתיירות הפנים, זו שאחראית ל-900,000 לינות נוספות בשנה רגילה, ואולי תצליח להתאושש כבר בקיץ הקרוב.

מלון בלי אורחים

"זה נורא עצוב. אני מסתובבת במלון ואומרת לעצמי שזה לא יכול להיות. בחיים זה לא היה ככה. פתאום גיליתי שמלון בלי אורחים זה נורא עצוב", אומרת ל'דבר' רותי אורן-רחמן מנכ"לית מלון חוף גיא בטבריה.

רותי-אורן רחמן: "אני מסתובבת במלון ואומרת לעצמי שזה לא יכול להיות" (התמונה באדיבות המצולמת)

על פי נתוני משרד התיירות יש בישראל כ-140,000 עובדים בענף התיירות. אליהם נוספים עשרות אלפי נותני שירותים וספקים שמתקיימים מהתיירות, שנעלמה ברגע אחד. מלבד כמה בתי מלון שהוסבו למלוניות בידוד, התפוסה במלונות בישראל אפסית כבר חודשיים. בענף יודעים כולם שגם אם משרד הבריאות יסיר את כל ההגבלות מחר בבוקר, הפרנסה תחזור רק כשמטוסים עמוסי תיירים יחזרו לנחות בארץ וכשהישראלים יחזרו לנפוש.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

"המגפה הזו תפסה אותנו בדרך למעלה. אנחנו בדיוק אחרי שיפוץ של המלון", אומרת אורן-רחמן. "2019 הייתה שנה נהדרת ו-2020 הייתה אמורה להיות שנת שיא בתיירות הנכנסת וגם של ישראלים. אפילו הכנרת נרתמה לעניין, כל כך מלאה ויפה אבל המלון ריק".

אורן-רחמן מעסיקה במלון חוף גיא כ-200 עובדים. כולם, למעט צוות אבטחה ואחזקה קטן וצוות הניהול המצומצם יצאו לחל"ת.

עכשיו אני לא כל כך רואה מתי ואיך חוזרים לפעילות. בטח שאין מה לדבר על תיירות נכנסת בתקופה הקרובה"

"לא היה מצב כמו הקורונה. אני לא יכולה להשוות את זה לכלום. לא היו דברים כאלה מעולם. גם אם הייתה שנה שהתיירות נפלה ברגע אחד בגלל מצב ביטחוני, אז תוך שלושה חודשים המספרים חזרו לעלות. עכשיו אני לא כל כך רואה מתי ואיך חוזרים לפעילות. בטח שאין מה לדבר על תיירות נכנסת בתקופה הקרובה".

למרות כל הסטיגמות אורן-רחמן דווקא אוהבת את התיירים הישראלים. בעיניה הישראלים הם לרוב תיירים למופת. "לפעמים יש עגבניה רקובה בסל, אבל זה ממש לא נכון להכליל את זה על כולם. הישראלים הם אחלה אורחים", היא אומרת.

מלון חוף גיא טבריה – כולם כמעט יצאו לחל"ת(באדיבות המלון)

כל העובדים יחזרו?
"אני כמעט בטוחה שלא. בטח שלא בקרוב. אנחנו לא נחזור לתפוסות שמצדיקות כזה כוח אדם. זה אנשים טובים, נאמנים ומיומנים. לא פשוט להביא עובדים מיומנים ולא להחזיר את כולם זה מכה קשה בשבילם ובשבילנו. לכולם גם יש משפחות. גם החל"ת שהוא יותר טוב מכלום, לא מביא לפרנסה שאפשר לחיות ממנה".

התיירות היא מקור פרנסה חסר תחליף

כעיר תיירות, ידעה טבריה עליות ומורדות לאורך השנים. בשנות השמונים היא הייתה יעד חובה, אבל בשלב מסוים נתקעה מאחור. למרות האטרקטיביות שלה לצליינים ולנופשים, היעדר תכנית אסטרטגית ומיעוט השקעות מרכזיות הפכו את מרכז התיירות של העיר למוזנח. השינוי שחל בה בשנים האחרונות ניכר לכל מי שעובר בעיר. את העליה רואים גם בנתונים. טבריה חזרה למפת התיירות.

אני יודע שהמצב לא יחזור להיות כמו שהיה ערב המשבר ותהיה ירידה בפעילות ובשעות העבודה אבל אנחנו נלחם שכל העובדים יחזרו"

ערב יורד על הכינרת (צילום: טל כספין)

טבריה ממוקמת באשכול סוציו-אקונומי ארבע. זה אומר שכחצי מהעובדים בעיר משתכרים שכר מינימום. ענף המלונאות הוא מקור פרנסה חסר תחליף עבור מאות מתושבי העיר. למרות שהשכר בענף נמוך, רבים מעדיפים את העבודה במזגן, על פני החלופות במפעלי המזון והלואו-טק באזור.

יו"ר המרחב, אבי גבאי מסביר איך המצב נראה מהעמדה שלו: "לא צריך להסתבך, המספרים אומרים הכל. עד ה-15 במרץ הגיעו לשירות התעסוקה בטבריה כ-2000 דורשים לדמי אבטלה ומאז המספרים זנקו ל- 8000 דורשים".

"אני יודע שהמצב לא יחזור להיות כמו שהיה ערב המשבר ותהיה ירידה בפעילות ובשעות העבודה אבל אנחנו נלחם שכל העובדים יחזרו", אומר אבשלום דוד, יו"ר ועד עובדי מלון קיסר בטבריה. "יש לנו עזרה מיו"ר המרחב בהסתדרות אבי גבאי ומאתי ויזל מזכירת האיגוד של עובדי המלונות. הם נתנו לנו את כל העזרה ביציאה לחל"ת. אתה יודע, אנשים לא מכירים את הזכויות והתנאים ליציאה. אז הם פתחו קבוצת וואטסאפ עם מנהלים מביטוח לאומי ושירות התעסוקה כדי להקל על העובדים בתהליך הזה".

אתה מצליח לשמור על קשר עם העובדים האחרים?
"אני בקשר עם כולם. הם מספרים על תחושות קשות של להיות בבית ולא לעבוד. זה אנשים שרגילים לעבוד גם שבתות וחגים ופתאום להיות ללא עבודה. המשכורת נפגעה בצורה קשה. ביטוח לאומי משלמים בממוצע 40 אחוז פחות. אבל אנחנו אופטימים, מקווים לטוב".

נזק היקפי

מלון הוא אופרציה מורכבת ומסביבו יש עשרות עסקים שמספקים לו שירותים שונים. הסעות, מדריכים, ספקי מזון, וכביסה. המון כביסה. אלי כהן, הוא בעלים של מכבסה כזו. מכבסת מסד, שהמלונות מהווים 80% מהלקוחות שלה. אם זה היה תלוי בו הוא היה סוגר את המכבסה בזמן הקורונה. אבל הוא גם מספק שירותי כביסה לבתי החולים באזור, ככה שהוא נחשב לעסק חיוני שמחויב להישאר פתוח. "יש לי מכבסה של 15 טון ביום. בית חולים נותן 2.5-2 טון במצב רגיל. בתקופת הקורונה הם ירדו ל-1,800 ק"ג ביום. זה לא מצדיק להדליק את המערכות".

מכבסת מסד – עובדים בהיקף של 1,800 קילו ביום במקום 15 טון (צילום: יח"צ)

האופרציה שכהן מנהל מותאמת  לימי מגיפה. "הכביסה מגיעה בשק ניילון אטום ואנחנו לא ממיינים את הכביסה. כמו בדרך כלל. קורעים את השקית, זורקים למכונה ולא נוגעים. העובדים גם עם ביגוד מיוחד ומיגון מלא כמו בבתי חולים. בתהליך הכביסה מחוטאת בטמפרטורה של 75 מעלות במשך רבע שעה".

אם זה היה תלוי בו הוא היה סוגר את המכבסה בזמן הקורונה. אבל הוא גם מספק שירותי כביסה לבתי החולים באזור"

אז אתה צובר הפסדים?
"בטח מפסיד. בשביל להיות מאוזן אני צריך שבע טון כביסה מעל זה אני מתחיל להרוויח. בתקופה רגילה יש לי 55 עובדים. היום עובדים פה 8 אנשים".

המדינה מכירה בזה שאתה חייב להישאר פתוח על אף שאתה מפסיד?
בינתיים הם רק אומרים שכן אבל לא קיבלנו שום דבר. אני מעריך שכל יום שאני פותח אני מפסיד 10,000 שקלים פלוס מינוס. אני רוצה וצריך שהמדינה תפצה אותנו, שישלמו את ההוצאות ויפתרו את הארנונה. זה יעזור. במשבר של מלחמת לבנון השנייה, המלונות התרוקנו ולא הייתה עבודה. גם אז נשארנו רק עם בית חולים. המדינה פיצתה ונתנה כסף. אני לא זוכר את הסכום אבל נתנו לנו מחזור חודשי".

אתי ויזל: "סיפורים מאוד קשים עד לכדי מצב שעובדים אומרים שאין להם אפשרות לקנות אוכל."  (תמונה באדיבות המצולמת)

אתי ויזל היא דמות מוכרת בעיר. כיושבת ראש האיגוד המקצועי של ענף המלונאות במרחב כינרת היא מטפלת כבר שנים בבעיות של עובדי הענף בעיר. "החשש שלנו כרגע הוא מפיטורים מאוד גדולים, שהנהלות בתי המלון יצמצמו את כמות העובדים הנדרשת גם במידה שהמשק יחזו למצב טוב יותר".

ויזל מכירה את התנודתיות בענף ויודעת גם שתמיד יש לחץ לצמצם הוצאות. "בטבריה יש לנו הרבה עובדים ותיקים גם מבחינת הגילאים. עובדים מעל גיל 50 שיודעים שלא יצליחו להקלט בשוק העבודה. הבעיה היא לא רק הפיטורים ממלון מסוים. החשש הוא מהחלשות גם בקצב הגיוס של עובדי המלונות. עובדים שנפלטים ממלון מסוים הולכים למלון אחר. עכשיו לא יהיה להם לאן ללכת".

נוצר מצב שעובדים שלקחו הלוואה אין להם כסף להחזיר"

העובדים חוששים לעתידם?
"בשיחות רבות העובדים מביעים פחד וחשש. לא יודעים מה יהיה מצבם מבחינת החל"ת וכמה זמן יקבלו דמי אבטלה. יש עובדים שגם נמצאים שנה לפני פרישה ויהיה להם נזק מבחינת ההפרשות והקרנות ואין להם אפשרות לשלם באופן עצמאי. אני שומעת סיפורים מאוד קשים עד לכדי מצב שעובדים אומרים שאין להם אפשרות לקנות אוכל. עובדים עם  משכנתא והלוואות. בענף המלונאות יש לנו קרן ממנה נותנים הלוואות בתנאים נוחים לעובדים. נוצר מצב שעובדים שלקחו הלוואה אין להם כסף להחזיר. מבקשים להקל עליהם. גם דמי האבטלה שהם מקבלים לא מאפשרים לגמור את החודש".