"מוקדם עוד להבין את מה שקרה פה לעומק", אומר חבר הכנסת לשעבר דב חנין (חד"ש), ימים אחדים לאחר הבחירות. חנין כיהן בכנסת 13 שנים, עד שפרש ב-2019, ונחשב לאחד המחוקקים הפעילים והמזוהים עם השמאל. "תוצאות הבחירות הן תעודת כבוד לחברה הישראלית", הוא אומר, "בפעם הרביעית נתניהו נכשל בניסיון להגיע ל-61".
נתניהו, הוא אומר, "ניהל את הקמפיין המוצלח שלו בנסיבות של רמת חיסונים גבוהה, ירידה משמעותית של הקורונה, לשמחת כולנו, ויציאה מאווירת המגיפה עם אווירה של אופטימיות בציבור. כל הדברים האלה היו אמורים מאוד לסייע לו. לפני הבחירות, רוב האנשים חשבו שהוא הולך לנצח, אבל הוא והליכוד הפסידו הרבה מאוד קולות. במעוזים שלו, נתניהו ירד במנדטים ובמספר מצביעים באופן משמעותי".
אבל את הקול הערבי הוא הצליח לפצל. מצבה של הרשימה המשותפת פחות טוב.
"הוא הצליח מאוד. הוא ניהל קמפיין עם אסטרטגיה מאוד ממוקדת. הוא ריכז את המחנה שלו, הוא העמיק את הברית עם הכהנסטים מצד אחד, וחיזר אחרי החברה הערבית. הוא בהחלט היה פעיל כדי לפצל את המשותפת".
איך אתה מסביר את הצלחת המהלך הזה שלו?
"הוא ניצל את הסיטואציה שקרתה בחברה הערבית אחרי הסיבוב הקודם, כשהמשותפת במהלך חסר תקדים ואמיץ, על 15 חברי הכנסת שלה, המליצו על רמטכ"ל לשעבר לראשות הממשלה. גנץ הפנה להן עורף, אמר שהוא לא מעוניין להסתייע בקולות שלהם ושמבחינתו הם לא לגיטימיים, והלך לזרועותיו של נתניהו. הדבר הזה יצר מפח נפש בחברה הערבית. זה חלק מההסבר בירידה הדרמטית בשיעור ההצבעה. המפלגות של המשותפת הפסידו יחד 5 מנדטים, מ-15 הם ירדו ל-10".
"אני נגד חיבורים שהם רק כדי לעבור את אחוז החסימה"
מפלגות השמאל הפתיעו והיכו את הסקרים.
"חלק מההצבעה דווקא למפלגות האלה היתה הפעם הצבעה אסטרטגית. הרבה אנשים רצו למנוע ירידה שלהן מתחת לאחוז החסימה. זה נכון בעיקר למרצ. מרצ הצליחה לעשות קמפיין 'גוועלד' אפקטיבי. דווקא הקמפיין של מפלגת העבודה, מאז שמרב מיכאלי נבחרה, הצליח לעורר התלהבות אמתית מעבר לשאלת ה'גוועלד', קמפיין אפקטיבי שהצליח לעורר תקווה. אבל גם אחרי שאנחנו מציינים את ההצלחה היחסית הזאת, עדיין נדרש לעשות חשבון נפש רציני בצד השמאלי של המפה הפוליטית.
"מפלגות המרכז די נכשלו בניהול הקמפיין שלהן. אני כמובן שמח על כך שמצביעי המרכז-שמאל לא עברו לסער ובנט, כמו שזה נראה בתחילת מערכת הבחירות".
אתה רואה התכנות למהלך משותף בשמאל?
"הפיצולים בעייתיים, אבל אני נגד חיבורים מלאכותיים ונגד חיבורים שהם רק כדי לעבור את אחוז החסימה, כפי שהיה בהקמת המפלגה המשותפת. אם אני מסתכל על העבודה ומרצ היום, אני לא מצליח באמת לראות את ההבדל האידאולוגי ביניהן, ולכן אני חושב שצריך לבנות מחדש את המפה על בסיס של הסכמות אידאולוגיות. קווים אידאולוגיים יותר ברורים. ניתן ליצור מחנה גדול של שותפות, שיש בו מפלגות ורשימות שונות, אבל עם תחושה של מכנה משותף".
"יש דיבור על הקמת ממשלה לזמן מוגבל"
לאן אתה מעריך הולכת הרכבת הממשלה?
"אחת מהאג'נדות המעניינות שעולה היא להקים ממשלת שינוי לזמן מוגבל, שהתפקיד שלה לייצר תוכנית של יציאה מהמשבר החברתי-כלכלי, שנוצר בעקבות הקורונה. הממשלה הזאת תכהן זמן מוגבל. יש דיבור כזה, ואני חושב שבין האופציות זאת אחת שבהחלט יכולה להתקדם".
זה אפשרי בהתחשב בגישות הכלכליות השונות של ראשי המפלגות?
"היציאה מהקורונה לא יכולה להיות באמצעות פוליטיקה של אכזריות חברתית קיצונית כמו זאת שבנט מציע. כשאנחנו פצועים, אי אפשר להכות אותנו במקלות ובשוטים נוספים. התוכנית של בנט מסוכנת ביותר – פגיעה בארגוני עובדים, צמצום תקציבי רווחה, בקרה על המחירים, הקלות מס על העשירים, הקלות לטייקונים, חיסול הרגולציה על הבריאות. אני מקווה שבתוך הדינמיקה הפוליטת שתיווצר תהיה הבנה שאי אפשר ללכת לכיוונים המסוכנים האלה. צריך יהיה לבנות תוכנית של ריפוי".
אתה רואה יכולת להגיע להסכמה על מועמד להרכבת ממשלה, שאינו נתניהו?
"התחושה שלי היא שכולם הורידו קצת את האגו, כולם מבינים שאנחנו כחברה מצויים בבור וצריך לחלץ אותנו ממנו. אני מקווה שהאג'נדה של שותפות כזאת תהיה של התקדמות ולא של נסיגה למקומות יותר בעייתיים, כמו תוכנית סינגפור".
מה דעתך על כניסתו של איתמר בן-גביר לכנסת?
"זאת לא מערכת הבחירות הראשונה שנתניהו מנסה למצוא לעוצמה יהודית בית פוליטי. הפעם הוא הצליח. הוא פעל בניגוד מוחלט לעמדת הליכוד ההיסטורי. כשמפלגתו של כהנא נכנסה לכנסת, בשנות ה-80, והוא עלה לדוכן הנואמים, חברי הכנסת מהשמאל, מהמרכז וגם מהימין, כולל ראש הממשלה יצחק שמיר, יצאו החוצה. צריך לנהל את המאבק נגד בן גביר בפן הפרלמנטרי, צריך לוודא שהוא מוקצה. הוא מחובק על ידי התקשורת, ושמעתי שהוא אפילו הופיע אצל אילנה דיין".
