"לעבוד לבד ביחד" זו הסיסמה של המיזם העסקי-חברתי Co.Do, וזה גם המוצר שהוא מציע: מרחב להתמודדות משותפת עם מטלות ועבודות אישיות.

"הרעיון הזה עלה לי מתוך צורך אישי שלי כשהייתי סטודנטית לתואר שני ועבדתי על התזה שלי. למה בעצם שלא אזמין 20 חבר'ה שבאותו המצב שלי, נעבוד זה לצד זה בחלל משותף, ונתמוך האחד בשני", סיפרה ל'דבר' היזמת תמר אלמוג. את הפרויקט התחילה עם עמותת רוח חדשה, אבל כשראתה שיש לו ביקוש, בעיקר בקרב סטודנטים, חוקרים ואקדמאים אבל גם בקרב עצמאים שנאלצים להתמודד עם הבדידות שבעבודתם, החליטה לפתח אותו ולהקים סביבו עסק.

תמר אלמוג: "יש כוח לתחושה שאתה חלק מקבוצה, שאתה ביחד ושיש משהו שעוטף אותך" (צילום: הדר דולן)

"עשיתי מרתונים גם לאמנים, מוזיקאים, עצמאים. הבנתי שיש הרבה קבוצות שמתמודדות עם האתגרים שבעבודה אישית, הדחיינות, הסיזיפיות והריקנות שבלעבוד לבד", היא מספרת. ההשראה הגיעה בין היתר מתנועת הנוער שבה הייתה חניכה בצעירותה. "הבנתי שיש כוח לתחושה שאתה חלק מקבוצה, שאתה ביחד ושיש משהו שעוטף אותך. זה נותן אנרגיה ועוזר להגביר את תחושת היצירה ולפרוץ מחסומים".

כיום, Co.Do כולל שתי תוכניות מרכזיות למרחב עבודה משותף, וירטואלי ופיזי, לצד תכנית ליווי אישי לניהול משימות וקידום פרויקטים שמכונה 'קודה'.

המפגשים הפיזיים שמכונים 'מרתון קודו' נערכים אחת לשבוע, על פי רוב בחלל נוח במוסד אקדמי, ומוגבלים לעד 15 משתתפים שנרשמים מראש. המרתון מתחיל ב-9:00 בבוקר ומסתיים ב-19:00 בערב. רובו מוקדש לעבודה, אבל הוא כולל גם מפגש פתיחה בקבוצות קטנות להצבת יעדים אישיים, סדנאות יוגה ומדיטציה להפגה ושיפור המיקוד, הרצאה בנושאים שנוגעים לניהול זמן ופרויקטים וכמובן פינת קפה ונשנושים. קודו אונליין הוא מעין גרסה מקוצרת של המרתון, בת שעתיים בלבד, בזום, שכמוה יש כ-24 בשבוע.

המפגשים מודרכים על ידי מנחות שמנהלות את הזמנים המשותפים בשיטה שמכונה 'עגבניות' ופותחה בשנות ה-80 על ידי פרנצ'סקו סירילו האיטלקי. השיטה קרויה על שם הטיימר שבו נהג להשתמש כסטודנט, שהיה בצורת עגבניה. במסגרת שיטה זו, המפגש מחולק למשבצות בנות חצי שעה, ש-25 דקות מכל אחת מהן מוקדשת לעבודה ו-5 למנוחה.

המנחה זמינה גם לאורך המפגש לייעץ בכל הקשור לחסמים, ניהול זמן ומשימות, לתת שיחת מוטיבציה למי שצריך או להקשיב לקשיים שמתעוררים: כיצד לתעדף משימות, להתאים משימות לזמנים ולפרוץ חסמים מנטליים.

מרתון CoDo. "יש הרבה קבוצות שמתמודדות עם האתגרים שבעבודה אישית" (צילום באדיבות Co.Do)

"יש לנו 15 מנחות בצוות, רובן מגיעות מתחומים מגוונים באקדמיה והתחילו את דרכן כמשתתפות בקודו", מספרת אלמוג. "אני אוהבת שהעובדות צומחות מתוך הקהילה שלנו. המנחות עוברות הכשרה שכוללת בעיקר כלים שקשורים לניהול זמן וחילוץ מחסומים רגשיים. יש לנו קהילת מנחות שמתייעצות זו עם זו וגם אני חונכת אותן. למלוות האישיות במסגרת תוכנית 'קודה' יש לנו הכשרה יותר ארוכה, שכוללת גם מפגשי סטאז' וסימולציות".

תוכנית האונליין התחילה רגע לפני הקורונה במרץ 2020. "זה דבר שחלמתי עליו הרבה זמן, וחשבתי שיכול להיות מודל חכם, אבל הלקוחות פחות זרמו בהתחלה וחששו שזה לא יהיה אפקטיבי. ואז הגיעה הקורונה, ואנשים מצאו שזה דווקא ממש עוזר להם".

בעוד המפגש הפיזי הארוך מאפשר לדבריה מסע אישי, צלילה לעבודה עם ממדים של משחק, הרבה התייחסות לגוף ותחושה של נראות, המפגש הווירטואלי התכוף מאפשר דווקא יצירת רציפות ויציבות. "יש אנשים שנפגשים שם יום-יום, לפעמים ליותר מסשן אחד. אנשים מתחילים להיות ממש מעורבים ולהכיר את המחקר האחד של השני. יש בזה משהו שיוצר קהילה".

בכל חודש מציעה אלמוג מפגש אונליין שבועי חינמי, ובכל חודש וחצי יום מרתון פיזי בחינם, כחלק מהמודל העסקי ומהתפיסה החברתית של העסק. מנוי חודשי בלתי מוגבל למפגשי האונליין עולה 250 שקלים. השתתפות במרתון פיזי עולה 200 שקלים, וניתן לרכוש גם כרטיסיה לשלושה מרתונים פיזיים ב-450 שקלים. מנויים למסלול האונליין או לתכנית הליווי האישי 'קודה' יכולים גם לקבל הנחה על המרתונים הפיזיים.

"זה נחמד לראות עוד אנשים כשעובדים"

הילה אבישר, שעובדת כיום על דוקטורט בבן גוריון בתחום ה-machine learning בעולם של ניתוח דטה רפואי, הגיעה לקודו אונליין באמצעות מלגה שקיבלה לחודש חינם. מאז עשתה מנוי והיא משתתפת באופן קבוע. "זה עוזר להכניס למשמעת. אני יודעת שיש לי קודו ב-9:00 אז אני מפסיקה את עבודות הבית, משתדלת לכבות את הווטסאפ. הילדים יודעים שאני בפגישה אז הם לא מפריעים. זה מכניס למסגרת ולי זה עוזר מאוד. מלבד זה, זה נותן תחושה של פחות לבד, שתמיד יש אנשים איתך". ההרשמה, פתיחת המצלמה, השיח בפתיחה על היעדים האישיים, כולם יוצרים לדבריה תחושת מחויבות ואווירה של למידה.

בעבר, כשסיפרה לאנשים על Co.Do אונליין, הם הרימו גבה והתקשו להבין. "כשחושבים על זה, הרי אנשים עושים גם קבוצות ריצה. מה, הם לא יכולים לרוץ לבד? זה בדיוק אותו הדבר. זה נשמע טיפשי שכל אחד בזום בעולם שלו, אבל זה עובד.

"זה נחמד לראות עוד אנשים כשעובדים, ומכיוון שאני קבועה, הרבה מהפרצופים כבר מוכרים. אני יכולה לנסוע כל יום לאוניברסיטה כי יש לי שם חדר, אבל זה שעה ומשהו לכיוון. מצד שני, בעבודה מהבית יותר קשה לשמור על המסגרת, בעיקר במשימות שיותר קשה להתפנות אליהן ויותר קל לדחות, כמו קריאת מאמרים. Co.Do עוזר לי לשמר אותה".

"עד היום הייתי בשלושה מרתונים, ופעם אחת במפגש זום", מספר דותן ברום שלומד כעת לתואר שני, ובקרוב צפוי להתחיל דוקטורט בהיסטוריה. לדבריו, המפגשים מייצרים אווירה שממקדת בעבודה ומצמצמת את הסחות הדעת. "לי גם מאוד עוזר להתייעץ עם המדריכות כשאני נתקע. לדבר עם מישהו. לפעמים הן עוזרות לי ונותנות עצות, אבל לפעמים עצם ניסוח הקושי והבעיה עוזרים לי לפתור אותם בעצמי".

דותן ברום: "בקבוצה נוח להתייעץ, לשתף בקשיים ובהצלחות, וגם לבקש עזרה" (צילום: אלבום פרטי)

לדבריו, הוא נעזר הרבה גם בקבוצה של הפרויקט בפייסבוק, חוקרים לבד ביחד. "זה מרחב שיש בו הרבה חוקרים, שחלקם בשלב דומה לשלי או לא מאוד רחוק משלי. פחות פרופסורים מבוגרים. אנשים שנוח להתייעץ איתם, לשתף בקשיים וגם בהצלחות, וגם לבקש עזרה ספציפית כמו סוגים מסוימים של שאלונים לשיטות מחקר וכו'. נוצרה שם קהילה תומכת שאני מאוד נהנה ממנה".

לאלמוג תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בפיתוח קהילות בינלאומיות (גלוקל). לדבריה, עם השנים היא התמחתה בתחום הדחיינות וההתמודדות עמו. "ברמה התיאורטית, אנחנו מופצצים כל הזמן בדברים: רעשים, התראות ברשת החברתית, אנשים שכועסים עלינו, טלוויזיה, הילדים שלנו. גם כשאנחנו סוגרים את הדלת, את הפייסבוק, ושמים את הפלאפון בצד, המוח שלנו עדיין מופצץ. חלק מזה זה הדים של הרעש החיצוני שלוקח לנו זמן להתנקות ממנו, וחלק זה רעשים פנימיים כמו חוסר ביטחון, טראומות, סטרס. כל אלה דברים שמפריעים לזרימה ולהתמסרות ליצירה.

לדבריה, הקבוצה בקודו עוזרת להנמיך את רעשי הרקע. "זה מתחיל מזה שאמא יכולה לשים שלט על הדלת ולכתוב שהיא עכשיו בקודו ושלא יפריעו לה, אבל זה גם העזרה להחזיק את המרחב הרגשי. יש איתך אנשים שחולקים איתך קשיים, יש מדריכה שזמינה לשמוע מה קשה לך. יש בזה מעין החזקת יד מטאפורית, כשמעבר לה יש לנו גם כלים ואסטרטגיות שאנחנו מלמדות להתמודדות עם דברים שתוקעים.

"זה עשוי להישמע מטופש, כי בסוף כל אחד עושה את העבודה שלו, ובמפגשים הווירטואליים זה גם כל אחד בחדר שלו מול המחשב על השתק. אבל יש הרבה אנשים שזה משפיע עליהם כמו קסם. זה ממש הפידבקים שאני מקבלת. אנשים אומרים לי ששלושה חודשים לא הצליחו להזיז מילה בתזה, ובמפגש אחד הזיזו דברים שהיו תקועים כבר שנה".