45% מהעובדים דיווחו שנדרשו להפחית מזמן העבודה שלהם בעקבות תסמינים שזוהו כקורונה מתמשכת (Long Covid). 23% מהעובדים נאלצו לעזוב את מקום עבודתם עקב אותם תסמינים. כך פורסם בסקר שבוצע בקרב כ-4,000 מחלימים ממחלק הקורונה ב-56 מדינות ב-2020.

ד"ר רז דקל, הרופא התעסוקתי הראשי במינהל הבטיחות שבזרוע העבודה שחקר את הנושא טוען בכנס משותף של מינהל הבטיחות בזרוע העבודה והמוסד לבטיחות וגיהות, שנדרשת התייחסות מערכתית בעולם העבודה שלאחר הקורונה, כדי לאפשר למחלימים הסובלים מתסמונת הקורונה המתמשכת לשמר את עבודתם ולחזור למהלך החיים הרגיל בהקדם האפשרי.

ד"ר רז דקל, הרופא התעסוקתי הראשי במינהל הבטיחות (צילום: המוסד לבטיחות וגיהות)

אחת הבעיות לדבריו, בתסמונת היא שהיא נעדרת הגדרה ברורה. היא מתאפיינת בין היתר בעייפות, הפרעות שינה, קוצר נשימה במאמץ, כאבי פרקים, שרירים וראש, מצוקה נפשית ואף במקרים מסוימים בירידה ביכולות קוגניטיביות ופגיעה בזיכרון.

"המחקר עדיין בראשיתו ויש מיעוט ממצאים"

ד"ר דקל הדגיש שהמחקר של השפעותיה ארוכות הטווח של המחלה עודו בראשיתו, ורבות מהתופעות מתאפיינות בדיווחים סובייקטיביים של מטופלים ובמיעוט של ממצאים אובייקטיביים. כך למשל, בארגון הבריאות העולמי מייחסים להופעת תסמינים הנמשכים למעלה מחודשיים, שלא נמצא להם הסבר על ידי אבחנה אחרת, כשלושה חודשים לאחר ההדבקה בנגיף הקורונה כקורונה מתמשכת.

מחקר של המרכז האמריקני לבקרת מחלון ולמניעתן מעריך שכחמישית מהנדבקים בקורונה מעל גיל 18, עלולים לסבול בהמשך ממחלות נוירולוגיות או נפשיות, בעיות בכליות, בלב, כלי הדם, ריאות, שלד ועוד, מהן לא סבלו קודם לכן. שנה ומעלה מההדבקה, הסיכון למחלות שונות אצל המחלימים, כולל כאלו שהיו בריאים לחלוטין טרם הקורונה, היה גבוה מזה של קבוצת הביקורת.

לדבריו, המחקרים מלמדים שהתסמונת יצרה ככל הנראה מיליוני אנשים המתמודדים עם מוגבלות זמנית או קבועה ברחבי העולם, הנדרשים להוסיף לתפקד ולהשתלב בשוק העבודה. "זו יכולה להיות גם הזדמנות לשנות את כללי שוק העבודה באופן שיקל על הסובלים מתסמיני הקורונה המתמשכת ועל אנשים עם מוגבלויות בכלל להשתלב בו, ולחזור למהלך חיים מלא ומספק" אמר, והדגיש כי ייתכן ששינויים בשוק העבודה שנבעו מהמגפה כמו התרחבות העבודה מהבית עשויים להיות הזדמנות לשילוב בעבודה של אנשים עם מוגבלות באופן כללי.

לעודד את העובדים לחזור בהדרגה לרמת הפעילות

"חשוב לייצר מודעות לקיום התסמונת ולדאוג שמטופלים מרגישים שמאמינים להם, מבינים אותם ומלווים אותם בתהליך", הדגיש ד"ר דקל, והוסיף שקיימת חשיבות גם לגיבוש הגדרות מוסכמות לאבחנה של התסמונת שתאפשר הפניה לטיפול רפואי ושיקומי מתאים, אך גם מיצוי זכויות למשל מול מעסיקים וביטוח הלאומי.

גם מאמרים ממדינות נוספות כגון בריטניה והולנד קוראים למציאת פתרון בנושא. "היעדר קריטריונים חדים, לפי ממצאי הספרות עד כה, ואי מציאת סמנים ביולוגיים אובייקטיביים – יקשו על חלק מן המחלימים להוכיח שהם מתאימים להגדרות ולזכות בטיפול ובשיקום שהם מבקשים לקבל", אמר דקל, והוסיף כי גם אם יימצאו הגדרות מוסכמות בעתיד, ככל הנראה לא יוכלו לכלל את כל המחלימים הסובלים מקשיים תפקודיים.

לדבריו חשוב לעודד ולהדריך מטופלים לחזור בהדרגה לרמת הפעילות שקדמה לתסמונת ולאימוץ אורח חיים בריא הכולל תזונה בריאה, אורח חיים פעיל והרגלי שינה טובים.