מחקר שפרסם היום (שלישי) המוסד לבטיחות וגיהות חושף את רמת ההתעמרות בעבודה במשק הישראלי. על פי הנתונים שנאספו מ-2010 בקרב עובדים ממגוון מקצועות במשק הישראלי, נמצא ש-64% מהעובדים חוו בעבודתם התנהגות תוקפנית כלשהי, מהם 12.9% חוו זאת ברמה חודשית, 9.2% ברמה שבועית ו-4.4% ברמה יום-יומית.

עוד מראה הסקר כי 52.5% מהעובדים שדיווחו על תוקפנות בעבודה הצהירו כי עשו שינוי בתפקידם בשנה העוקבת ו-33.6% דיווחו שהתפטרו מהעבודה.

במחקר שנערך, גברים דיווחו על התעמרות או התנהגות תוקפנית במקום העבודה בשיעורים גבוהים יותר מנשים, כאשר 29.7% מהגברים דווחו כי חוו פגיעה לפחות פעם בחודש, לעומת 23.3% מהנשים. עם זאת, הסקר לא התייחס לנושא של אלימות, הטרדה או התעמרות על רקע מיני או מגדרי. ניתן לראות גם כי הדיווחים על התעמרות בשיעורים הגבוהים היו בענפים בהם מרבית העובדים הם גברים (ענפי התעשייה, האבטחה, כוחות החירום וענף הבנייה).

במגזר הציבורי ההתעמרות מגיעה מהמנהלים, בהייטק מעמיתים לעבודה

על פי תוצאות המחקר, נמצא שככל ששכר העובד נמוך יותר, רמת ההתנהגות התוקפנית בה נתקלים העובדים גבוהה יותר: כ-28.5% מהעובדים שהרוויחו שכר מינימום חוו התנהגות תוקפנית, לעומת 25.4% מהעובדים שמרוויחים מעל הממוצע.

חמשת הענפים בהם חווים הכי הרבה התנהגויות תוקפניות הם ענפי התעשייה, האבטחה, כוחות החירום, התיירות והמסעדנות וענף הבנייה. מקרי אלימות שהגיעו לכדי פגיעה פיזית דווחו בשיעורים הגבוהים ביותר בענפי כוחות החירום, חילוץ והצלה (10.2%), אבטחה (6%), חינוך (6%), שירותי בריאות (3.4%) ושירותי רווחה, מסחר ומכירות (2%).

במרבית התחומים, הגורם התוקפני הוא המנהל או המנהלת במקום העבודה. אולם, בתחומי הבנייה, היי-טק והתשתיות, דווחה תוקפנות בשיעורים גבוהים יותר דווקא מצד עמיתים לעבודה, ובשירותי רווחה ועבודה סוציאלית, עיקר התוקפנות הייתה מצד לקוחות.

כך למשל, במקצועות כוחות החירום, החילוץ וההצלה, 55.6% מאירועי התוקפנות שדווחו נגרמו על ידי המנהל או המנהלת, וכך גם בתחומי האבטחה (51.3% מהמקרים) ובמנהל הציבורי (45.2% מהמקרים). לעומת זאת, 42.4% מאירועי התוקפנות שדווחו בענפי ההייטק בוצעו על ידי עמיתים לעבודה, וכך גם בענף הבנייה (34.5% מהמקרים) ובענפי התשתיות (44.1% מהמקרים).

התעמרות בעבודה משפיעה על הבריאות

במוסד לבטיחות וגיהות מציינים כי ההשפעות של הצקה, התעמרות ואלימות במקום העבודה יכולות להיות חמורות. נמצא כי הן פוגעות בתפיסה וביחס של העובד הנפגע, וכן של עמיתיו לעבודה, לסביבת העבודה ולארגון בו הם עובדים. הסביבה נתפסת כמאיימת ומסוכנת, וגורמת לחוסר ביטחון, לערעור הערך העצמי ולחוסר אמון במערכת. כתוצאה מכך עלולות להתפתח מגוון בעיות, בהן בעיות נפשיות ובריאותיות כמו הופעה של תסמונת דחק, נדודי שינה, כאבי ראש, דפיקות לב, התקף חרדה, הזעה, בעיות במערכת העיכול, דיכאון וירידה בערך העצמי.

כך לדוגמה, הסקר שנערך מצא שעובדים שדיווחו על פגיעה בשל תוקפנות או התעמרות במקום העבודה דיווחו על קשיי שינה בשיעור גבוה מפי שניים לעומת מי שלא דיווחו על התעמרות.  5.5% לעומת 2% מהעובדים שלא עברו התעמרות דיווחו על קשיי שינה, וכך גם לגבי לחץ – 5.2% דיווחו על לחץ גבוה לעומת 2.1% מבין מי שלא נפגעו מאלימות. הנפגעים מהתעמרות גם דווחו פי 3.4 יותר על שחיקה: 4.8% לעומת 1.4%.

"על המנהלים מוטלת האחריות לקדם תרבות ארגונית חיובית"

נציגי המוסד לבטיחות וגיהות מסבירים כי כדי למנוע התעמרות, מעסיקים לא צריכים לחכות שעובדים יתלוננו. "על המנהלים מוטלת האחריות לקדם תרבות ארגונית חיובית ולפתח, בשיתוף פעולה עם העובדים בארגון, מדיניות למניעת התעמרות בעבודה, להתמודדות עם תלונות על התעמרות ונקיטת פעולות משמעתיות בעקבותיהן", נכתב בדו"ח המחקר.

לדברי החוקרים, האסטרטגיה למניעת סביבת עבודה עוינת כוללת שילוב של בניית סביבת עבודה ואקלים חברתי שמונע קונפליקטים ופיתוח תרבות ארגונית בעלת ערכים וסטנדרטים נגד התעמרות, לצד פעולות ספציפיות המכוונות לטיפול במקרים של התעמרות או תוקפנות, כמו הגברת מודעות של ההנהלה ובדיקת המצב בארגון, הדרכות למנהלים על מניעת קונפליקטים ודרכי תקשורת וכלים ניהוליים לניהול קונפליקטים, מודעות העובדים לזכויותיהם ולדרכי הטיפול האפשריות, הפצת הסטנדרטים והערכים של הארגון לכל הדרגים בארגון, שיתוף העובדים נציגיהם בהערכת סיכונים ובמהלכים למניעת אלימות ותוקפנות בארגון ומתן דוגמא אישית על ידי ההנהלה הבכירה.

"סביבת עבודה עוינת היא מגפה שקטה שעלינו להיאבק בה בכל האמצעים, למען שמירה על בריאותם הפיזית והנפשית של העובדים בישראל", הוסיף מנכ"ל המוסד לבטיחות וגיהות, ד"ר מיקי וינקלר. "הרבה מעסיקים כבר מבינים שהטיפול ומזעור הפגיעה בעובדים נמצא בידיים שלהם, מיגור התופעה יקדם את הארגון ויביא לשיפור הביצועים, יעלה את הפריון והרווחיות. אנו מזמינים את המעסיקים בישראל להיוועץ עם מומחי המוס"ל בכדי לשמור על סביבת עבודה בריאה, כזו שתטיב גם עם המעסיקים וגם עם העובדים".

התעמרות בעבודה אינה מוכרת בחוק הישראלי

ד"ר יוסי רחמים, מומחה לדיני ויחסי עבודה בקריה האקדמית אונו, ציין כי בשנים האחרונות מדינות רבות ברחבי העולם החלו לנקוט מדיניות למניעת התעמרות בעבודה, אולם הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, שהונחה על שולחן הכנסת ב-2015, טרם התקבלה.

"עד היום התעמרות המעסיק בעובד אינה מוכרת בחוק הישראלי כעילה תביעה עצמאית, כזו המזכה את העובד הנפגע בפיצויי ישיר על כך", אמר רחמים. "אומנם בתי הדין לעבודה פיתחו בעצמם דוקטרינה המאפשרת לפצות עובד שסבל מהתעמרות בעבודה בגין התנהגות בחוסר תום לב של המעסיק, אך נראה שבכך לא די. יש לקוות כי הצעת החוק תהפוך ביום מן הימים לחוק מחייב, אשר יסדיר באופן מקיף וראוי את הנושא, לטובת כל הצדדים: העובדים, המעסיקים, והציבור בכללותו".