בחודש האחרון סובלים תושבי ערערה בנגב מהשתוללות אלימה. ב-15 במרץ נפצע צעיר בן 27 מירי, מה שהוביל לירי נוסף, וכעבור שלושה ימים התפתח לתגרה המונית שכללה ירי, זיקוקים ובקבוקי תבערה.

"ביום רביעי האחרון (20 במרץ) זה נרגע", מספר תייסיר אבו עראר, תושב ערערה. "כשהמשטרה מפגינה נוכחות, המצב שקט יותר". אבו עראר מספר כי המהומה הנוכחית החלה לפני כחודש כאשר צעיר הוכה בקטטה בין פלגים במשפחת אבו עראר. "הרביצו לאחד הצעירים והם רצו להחזיר. זה כלל יריות, שריפת בתים ופגיעה בתשתיות. אנשים לא שולחים את הילדים לבתי הספר בשבוע האחרון. זה גם בגלל הצום אבל בעיקר בגלל הירי".

לדברי אבו עראר, תושבי ערערה בנגב התרגלו לירי. מאז שנת 2000, כשהתחילו בחירות בערערה, נלחמות ביניהן שתי סיעות, 'חלאילה' בראשות נאיף אבו עראר ו'מחארבה' בהנהגת טלב אבו עראר. "במשך 24 שנים הם יורים זה בזה. הסיבות משתנות, אבל הסיבה העיקרית והמקורית היא הבחירות לרשות המקומית. לפעמים יש שקט במשך חודש חודשיים. אבל זה חוזר".

"פעם ירו רק בלילה, עכשיו גם ביום", מוסיף אבו עראר. הוא מספר שלמרות הרמדאן, מצב הרוח ביישוב גרוע. התשתיות בכפר נפגעו מהירי, ובעיקר רשת החשמל. כתוצאה מכך נפגעה גם אספקת המים, כי דרושה עבורה משאבה חשמלית. "זה חודש חגיגי, עם ארוחות ומסיבות. אנחנו שוברים צום על נר, בלי מים חמים. בלי כלום. יושבים במקלט, כי מפחדים מהירי".

אבו עראר לא רואה את האופק. "המצב לא השתנה ולא ישתנה. התפיסה היא אלימה. ילד שנולד גדל על גזענות, 'זה מחארבה וזה חלאיליה, ואתה צריך להיות חזק יותר'. זה עניין של אגו. אין משהו אחר. אלה שתי משפחות מבוססות עם עסקים ובתים. עניין של אגו, גזענות וחינוך רע".

"תוך יומיים אפשר להוציא 50 אחוז מהנשק בערערה"

אבו עראר מספר על ההקלה שחשו התושבים כשהגיעו כוחות המשטרה ליישוב בשבוע שעבר. במשטרה הודיעו שנעצרו 15 חשודים והורחקו 4 ראשי פלגים מרכזיים בסכסוך (תגובתה המלאה בסוף הידיעה), אך לאבו עראר יש ביקורת על תפקודה. "לאף אחד לא אכפת. ביום שני היו יריות ללא הפסקה במשך שעה וחצי. המשטרה הגיעה רק למחרת. עשו סיבוב וחילקו דוחות וקנסות. המשטרה מבצעת ענישה קולקטיבית ומציבה מחסומים חצי שעה לפני הצום. אפשר לעשות זאת לאנשים שיודעים שהם מקור לבעיות. למחצית מהאנשים שמעורבים באלימות יש קשר עקיף למשטרה. המשטרה תופסת אדם עם רובה M-16, ויום למחרת הוא חוזר הביתה".

תייסיר אבו עראר. "יש כאן 20 אלף תושבים עם 5,000 כלי נשק" (צילום: אלבום פרטי)

לדברי אבו עראר, מפקד תחנת המשטרה צריך להתפטר. "זה הדבר הכי הגיוני במדינה מתוקנת. הוא לא נכנס למקום במשך שלוש שעות, כי ירו על התחנה. התקשרתי אליו והוא לא ענה. השוטרים כאן הם או מדימונה או מירוחם. יותר ממאה שוטרים ביישוב, כולם מבחוץ, והם עסוקים במתן קנסות על חגורת בטיחות. איבדנו מזמן את האמון במשטרה".

מלבד הנוכחות המשטרתית, אבו עראר מצביע גם על הזמינות הגבוהה של כלי נשק. במשטרה טוענים שביצעו חיפושים בעשרות מתחמי בתים והחרימו שני ארגזי תחמושת. "הנשק זמין, הם לא מחביאים אותו רחוק", אומר אבו עראר, שרואה בזמינות הנשק מוקד הבעיה. "הנשק נמצא בחצר הבית. יש כאן 20 אלף תושבים עם 5,000 כלי נשק. יש בתים עם עשרה כלי נשק. ילד אחד זורק אבן ו-30 כלי נשק יורים".

את בעיית זמינות הנשק, לדברי אבו עראר, אפשר לפתור בקלות. "תוך יומיים אפשר להוציא 50 אחוז מהנשק בערערה. בתוך שבוע אפשר לנקות את ערערה. אבל איך אני אדבר מול אדם עם M-16? צריך להכניס כוחות, אין פתרון אחר. המשוואה היא כוח מול כוח".

"אנחנו לא רואים את האור בקצה המנהרה", אומר אבו עראר. הסכסוך ייפתר, לדבריו, רק אם ראשי הפלגים יתפייסו. "נאיף וסאלב יכולים לפתור 90 אחוז מהבעיה בישיבה אחת. בידיהם המפתח".