"בטיחות בעבודה היא תחום ליבתי עבור איגוד מקצועי, כי הזכות לחזור הביתה בשלום ממקום העבודה היא אולי התנאי לכל זכות אחרת", אומר עו"ד איתן מייקל. לדבריו, בעבר הייתה בהסתדרות מחלקה שהייתה אמונה על נושא הבטיחות במקומות העבודה באופן רוחבי, אך היא פורקה במשבר שעברה ההסתדרות בשנות ה-90. "כעת רצינו להחיות את העיסוק הזה מחדש. חוק ארגון הפיקוח על העבודה, המחייב כל מפעל שיש בו יותר מ-25 עובדים למנות ועדת בטיחות, נותן לנו פלטפורמה משמעותית מאוד לזה".

עו"ד מייקל הגיע להסתדרות לאחר שנים שבהן עבד במגזר הציבורי, בין היתר כממונה על הטלת עיצומים בגין הפרת חוקי העבודה במנהל ההסדרה והאכיפה בזרוע העבודה. לאחר ארבע שנים שבהן ניהל את חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר, עבר בשנה שעברה לאגף לדמוקרטיה תעשייתית, ולאחרונה לקח על עצמו את פיתוח הנושא של ועדות הבטיחות באגף.

"מה שמיוחד בוועדות הבטיחות הוא שהחוק קובע שהן צריכות להיות פריטטיות – כלומר שחצי מחבריהן ממנה ההנהלה, ואת החצי השני העובדים", מסביר מייקל את הקשר לדמוקרטיה תעשייתית. "ההנחה מאחורי החוק היא שהעובדים הם אלה שעושים את העבודה, מכירים את התהליכים, את הסכנות ואת רצפת הייצור טוב יותר אפילו מהמעסיק – ולכן אין מצב שההחלטות בנושא יתקבלו מעל הראש שלהם. לכן המחוקק אמר שהם צריכים להיות מעורבים, ויש בזה גם ערך חינוכי שעובדים הם חלק מאכיפת הבטיחות במפעל".

מנקודת המבט של דמוקרטיה תעשייתית ושילוב עובדים בתהליכי קבלת החלטות מדובר במנגנון משמעותי מאוד ורחב, לדבריו, בהיקף מקומות העבודה שהוא חל עליהם, במגזר הפרטי והציבורי כאחד. זאת להבדיל מחוקים אחרים, כמו ייצוג עובדים בדירקטוריונים, שקיים בחברות הממשלתיות בלבד. מייקל מציין כי ההגדרה בחוק למפעל המחויב בהקמת וועדת בטיחות רחבה ביותר ומקיפה כמעט כל מקום עבודה שנעשית בו עבודת כפיים ומקומות עבודה נוספים. גם רשויות מקומיות, למשל, חייבות להקים ועדת בטיחות.
"הוועדות הללו צריכות להיפגש לפחות שמונה פעמים בשנה, לברר את הסיבות של תאונות עבודה ולהמליץ על אמצעים למניעתן, לפקח על ביצוע תוכנית הבטיחות במקום העבודה, לבצע סקירות של מה שקורה במפעל, לוודא שליקויים מתוקנים. הוועדות מעבירות את המסקנות שלהן גם למנהל הבטיחות ולמוסד לבטיחות ולגיהות".

במקומות עבודה מאורגנים ועדי העובדים אמורים לנהל את בחירת נציגי העובדים לוועדת הבטיחות, ואף אמורים להיות מיוצגים בה בעצמם. אלא שהוועדים, לדבריו, ואפילו המעסיקים, אינם מכירים תמיד את החוק, ואינם מקפידים על ייצוג שווה של עובדים ונציגי הנהלה ועל שילוב הוועד בוועדות הבטיחות. "המטרה שלנו באגף לדמוקרטיה תעשייתית היא לחזק את נציגות העובדים בוועדות באמצעות עבודה משותפת עם הוועדים, המרחבים והאיגודים".

בחודשים האחרונים, בברכת יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד ומנכ"ל ההסתדרות דודו בצלאל, נכתבה לראשונה באגף תוכנית עבודה לנושא ועדות הבטיחות ל-2025. "המטרה שלנו היא ראשית ללמוד את השטח ולמפות את כל מקומות העבודה בהסתדרות שחייבים להקים ועדת בטיחות -היכן הן קיימות והיכן לא, אם העובדים מיוצגים בהן בשיעור של 50% או לא, אם הוועד מעורב כנדרש, אם הן מתכנסות כנדרש". בשלב הראשון נעשה פיילוט מיפוי יחד עם שני מרחבים בהסתדרות. במהלך השנה הקרובה, צפויים להתקיים שני כנסי התנעה לתהליך – האחד בשיתוף עם אגף מרחבים בהסתדרות בראשות אבי יחזקאל, והשני יחד עם האיגודים הארציים הרלוונטיים.

"נכיר את הנושא הזה לוועדי העובדים ולאנשי האיגוד המקצועי. איפה שחסרות ועדות בטיחות נסייע להקים אותן, ולצד זאת נתחיל לתת שירותים לוועדים ולחברי ועדות הבטיחות: ייעוץ משפטי בנושא הקמת ועדות הבטיחות וליווין. בטווח הארוך המטרה היא ליצור גם 'קהילת נציגי עובדים' בוועדות הבטיחות שיוצרת בתוכה שיתוף ידע, למידה והתמקצעות, עם הכשרות, ימי עיון וסמינרים. מבחינתנו זה מרתון, ריצה לטווח ארוך שאנחנו מאמינים שתיצור השפעה משמעותית בשטח וצמצום של מספר התאונות והנפגעים".