18 שירי אשד, מנהלת מרחב אופקים של עמל: "הקמנו מרכז סיוע שנוהל על יד צוות המטה של הרשת", היא אומרת. "איתרנו את הצרכים השונים, בין היתר, דרך שאלון שהופץ לצוות החינוכי, הורים וילדים, וסייענו ככל הניתן. הצרכים הראשונים שעלו היו צרכים חומו ריים; משחקים לילדים, חומרי ניקוי ומטרנה כשרה, כי הסופרים היו סגורים". כבר בימים הראשונים הצליח מרכז הסיוע לגייס שתי משאיות מהמטה ומבתי הספר, שנו סעו לאופקים. מלבד איתור הצרכים, שנעשו מורכבים יותר, נדרש מרכז הסיוע לתאם בין גורמים השונים. "נניח והגיע אלינו פנייה של מישהי שרוצה להעביר שיעור יוגה לתלמיו דים", מתארת אשד את המורכבות הרבה. "אז גם צריך לראות האם יש מסגרת חינוכית שמו עוניינת בכך, ובמקביל לראות שאין כפילות בינינו לבין חמ"לים אזרחיים שפעלו באותו זמן". נעים מעידה כי המעטפת שהעניקה הרשת באוקטובר, באותו בוקר 7־ הורגשה כבר ב נורא שלא תשכח לעולם. "בתשע בערב כל מנהלי בתי הספר ברשת נכנסו לשיחת זום עם מנכ"לית הרשת קארן טל. וכבר מההתחלה היה ברור לכולם שזה אופקים תחילה", היא מדגישה ומשחזרת את תחילתו של היום. "בכל שבת בבוקר היית יוצאת עם הכלבים הגדולים שלנו לאזור פתוח בסביבות המועו צה האזורית אשכול ומסיימת את הטיול של הבוקר שם בארומה. באותה השבת התעכבתי 6:30־ והחלטתי לוותר – כך בעצם ניצלתי. ב שמענו אזעקות, נכנסתי לממ"ד ומשם התחיל מהתלמידים שלי מתגוררים 200 . כל הטירוף בשכונת 'מישור הגפן', שהותקפה על ידי מחבלים. תוך שעתיים הבנו שאיבדנו שישה מבוגרי בית הספר". מתוך הזעזוע העמוק היא התעשתה והחו לה לפעול מיד. "כבר בצאת השבת כינסתי את צוות החירום שלנו כדי שיתפעלו את כלל מעו רכת ועל מנת להבין מי חי, מי מת ומי חטוף. תלמידים", היא 1,100־ חשוב לציין שמדובר ב אומרת ומוסיפה. "התגובות בהתחלה היו של בהלה – באיזו זכות אנחנו עושים את זה. לצו וות אמרתי שזה התפקיד שלנו בתוך הקהילה, ולעצמי אמרתי מתוך הבנה שלמה שיש לתו מוך בצוות החינוכי כדי שהם יצליחו". אשד מסכימה עם נעים: "מהסיבה הזאת הקמנו צוות שמעניק לשדרה הניהולית את התמיכה הרגשית, כך שכל מנהל יודע שישי לו עם מי לדבר. הליווי כמובן שונה ממנהל למנהל, ונקבע בהתאם לצרכים ולרצונות של המנהלים, שחלקם נלחמו במחבלים במו ידיהם וחלקם היו רחוקים יותר מהסיו טואציה". בנוסף לליווי השדרה הניהולית, הצוות העניק למנהלים כלים לליווי הצוות החינוו כי. "לפני החזרה לשגרת לימודים פרונטלית, בנינו סדנה לצוות החינוכי והכנו אותם", מספרת אשד. "ראשית, כדי להתרגל להגעה הפיזית לבית הספר, ושנית, כדי ליצור מרחב מוגן שבו אנשי הצוות החינוכי יוכלו לדבר על הפחדים והחרדות שלהם לפני המפגש הממשי עם התלמידים". כצפוי, בצל אילוצי המלחמה, חלק מהצוות החינוכי לא שב ללמד, משלל סיבות הנוגעות לקושי הכרוך בחזרה ללימודים, ובהם מורים מפונים, מילואים ועוד. "ברשת נתנו לי גיו בוי כלכלי מלא לשכור את מי שאני רוצה", אומרת נעים. "זה הרגיע אותי מאוד". מלבד הליווי הרגשי, נעים מדגישה את המענים החומרים שניתנו למורים: "המענים כללו ו � שקלים לכלל המורים, משל 180 מענק של חים מתוקים למשפחות של מורים שמשרתים במילואים, קווי אינטרנט, ניידים ולוחות דיו גיטליים, שנועדו לסייע למורים בשיעורים שהם מעבירים מהבית". תפיסת האחריות של עמל כלפי העיר אופו קים, מעבר לתיכונים שלה הממוקמים ברחבי העיר, ניכרת גם בהשתתפותה של אשד בפורו מים עירוניים הנוגעים למערכת החינוך בעת מלחמה. "אנחנו מאמינים במודל ההוליסטי, לכן אנחנו חלק מהעיר הזאת", היא מדגישה. למעשה, פעילותה של עמל באופקים לאורך תקופת המלחמה משקפת את היחו סים בין רשת החינוך והעיר הדרומית בימי שגרה ואת התפיסה ההוליסטית שציינה אשד, התואמת את התפיסה החינוכית של אופקים. "בימי שגרה אני משתתפת בפורום של כלל מנהלי בתי הספר ומפקחת משרד החינוך, וכן בפורום שעוסק בהקמת קמפוסים לשכבות ה'- ו'. אני יכולה לומר 'אני אחראית על ז'-י"ב, וזהו', אבל אני צריכה להסתכל על רצף של לימודים ותעסוקה". שנים. "אני 18־ אשד עובדת בעמל מזה כ גרה בנשר ואחראית בעיקרון על בתי הספר צוות עמל בישיבה עם רחל אוחנה מנהלת אגף החינוך באופקים "איתרנו את הצרכים השונים, בין היתר, דרך שאלון שהופץ לצוות החינוכי, הורים וילדים, וסייענו ככל הניתן. הצרכים הראשונים שעלו היו צרכים חומריים; משחקים לילדים, חומרי ניקוי ומטרנה כשרה, כי הסופרים היו סגורים"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=