עמל בימי מלחמה ביחד נחזק ונתחזק
קהילת עמל היקרה, כבר קרוב לשנה אנו מתמודדים עם מציאות מורכבת של מלחמה שלאט לאט הפכה לשגרת מלחמה, אשר הציבה ועודנה מציבה בפנינו אתגרים משמעותיים כפרטים וכחברה. לאורך כל התקופה הזו, רשת עמל הוכיחה שוב ושוב את חוסנה ואת מחויבותה העמוקה לחינוך ולקהילה. גאה אני לראות כיצד מטה הרשת וכל עובדיו, בתי הספר שלנו, הצוותים החינוכיים, התלמידים והתלמידות, כולם התגייסו למאמץ הלאומי בדרכים מגוונות ומרגשות. מסיוע לחקלאים ועד קליטת תלמידים מאזורי הפינוי, מתמיכה במשפחות החטופים ועד ליווי צמוד של מנהלי בתי הספר - כל אלה מעידים על רוח ההתנדבות והנתינה שמפעמת בנו. סיפוריהם האישיים של מנהלינו שגויסו למילואים מהווים השראה לכולנו. הם מזכירים לנו שמעבר להיותנו אנשי חינוך, אנו קודם כל אזרחים מסורים של מדינת ישראל, מוכנים לתרום בכל עת ובכל דרך. בתקופה זו, תפקידנו כמחנכים מקבל משנה חשיבות. עלינו להמשיך ולספק לתלמידינו לא רק ידע, אלא גם תמיכה רגשית, תחושת ביטחון ומסגרת יציבה. עלינו לטפח בהם את ערכי הסולידריות, האחריות החברתית והאמונה בעתיד טוב יותר. אני מבקש להביע את הערכתי העמוקה לכל אחת ואחד מכם על המסירות, היצירתיות והנחישות שהפגנתם. בזכותכם, רשת עמל ממשיכה להיות מגדלור של חינוך איכותי וערכי, גם בעתות משבר. ברצוני להודות באופן מיוחד למטה הרשת ולכל העובדים על האופן המרשים בו התגייסתם ונרתמתם לאורך כל התקופה המאתגרת הזו. עבודתכם המסורה והמקצועית היא שמאפשרת לנו להמשיך לפעול ביעילות ולהעניק את המענה הטוב ביותר לתלמידינו ולקהילה כולה. כמו כן, אני מבקש להודות ליו"ר ההסתדרות, ארנון בר דוד, אשר לאורך כל המלחמה מסייעים בידינו בכל דרך אפשרית. תמיכתם ועזרתם הם נדבך חשוב בחוסן שלנו כארגון ובמאמצינו להתמודד עם האתגרים הניצבים בפנינו. נמשיך לעמוד איתנים, לתמוך זה בזה ולהאמין בכוחו של החינוך לבנות חברה טובה וצודקת יותר. יחד, נצלח את האתגרים שבדרך ונצא מחוזקים. בברכה, אלכס מילר יו"ר הדירקטוריון, רשת עמל צילום: קובי קואנקס
תוכן עניינים 6 ראיון עם קארן טל | "לראות את החברה ולתקן את העוולות שבה" 8 זיכרון לנופלי עמל | במותם ציוו לנו חיים 12 פעילות למען משרתי המילואים | מחויבים למגויסים 14 ברק פרידמן, מנהל תיכון רב תחומי רמלה ראיון עם | מנהל על מדים 16 עמל מאמצת את העיר אופקים | רואים אופקים חדשים 20 עו"ד תמר פלד-אמיר ראיון עם | "להיות כאן בשביל הקהילה שלנו" 26 קליטת תלמידים מפונים ברשת | בעמל ובמסירות למען המפונים 28 עובדים מתנדבים | ״זו המדינה שלנו, עכשיו צריך לעזור ולתמוך״ 30 תחרות כרזות הסברה | תלמידי עמל בחזית ההסברה + דבר פלוס מבית ״דבר העובדים בארץ ישראל" ta199@davar1.co.il | 077-3354592 המגזין הופק על-ידי דני ואזנהעורך: נעם בן-דודעיצוב גרפי: המגזין הופק עבור קבוצת הרב תחומי עמל. אין לשכפל, לצלם או להעתיק ללא אישור המו"ל
4 "לראות את החברה ולתקן את העוולות שבה" כל חייה עסקה קארן טל בחינוך. את הטיפוס במעלה הדרך היא החלה כמורה מחליפה, המשיכה כסגנית מנהלת, ניהלה את קמפוס ביאליק רוגוזין בדרום תל אביב והספיקה לייסד את עמותת תובנות בחינוך שסייעה ליצור מהפך בית ספרי בעשרות בתי ספר, עד שמונתה לפני כשלוש שנים לתפקיד החשוב כמנכ"לית קבוצת הרב תחומי עמל. טל, אשת חינוך בכל רמ"ח אבריה, רואה בתפקידה בעיקר שליחות חינוכית וחברתית מיכל מרנץ צילום: אור גואטה
5
6 ע ל פעילותה הערכית ועל תחוו שת השליחות שרואה קארן טל בתפקידה החשוב במערכת החיו נוך, אפשר ללמוד מיד, בהצצה מהירה, אל התחנות השונות והמשמעותיות בחייה המקצועיים ואל אוכלוסיית התלמידים שהיא שמה לה כמטרה לטפח, לשלב ולהכשיר במסגרת מערכת החינוך – הן כששימשה כסגנית מנהלת ב'שבח מופת' (שמו בעבר), המו זוהה עם ציבור העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, והן כששימשה כמנהלת קמפוס 'ביאליק רוגזין', שמרבית תלמידיו הם ילדים לעובדים זרים ולמבקשי מקלט. טל, בעלת תואר ראשון בחינוך ולשון עברית מהאוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במנהל החינוך מטעם האוניברסיטה העברית, ותואר ד"ר לשם כבוד מטעם אוניברו סיטת בן גוריון ובוגרת שתי תכניות ערכיות: מכון מנדל למנהיגות ותוכנית 'מעוז', לא הסתפקה בכך והקימה את עמותת 'תובנות בחינוך', המכשירה מנהלי בתי ספר בדגש על הפריפריה החברתית בתי 40- והגאוגרפית שהובילה למהפך בית ספרי ב ספר באמצעות מודל הוליו סטי שפיתחה בשיתוף ד"ר יוסי ורדי ואנשי תעשייה והייטק מובילים מהחברה בישראל. לא פלא, אם כן, שה"אני מאמין" של טל בהיבט החינוכי נטוע עמוק בשילוב שבין החוויה הבית ספרית והמוגנות של התו למידים בבית הספר ובין עולם המעשה המצפה להם בשוק העבודה. "אני רוצה שהחוויה של התלמידים בבית הספר תהיה ממש כמו הרגע הזה שבו הילדים נכנסים לבית הספר בכיתה א'", היא מסבירה. "מצד אחד ההתרגשות וההתפעו מות של הילדים מהמקום שבו הם נמצאים, ומצד שני תחושה שבית ספר הוא מקום בטוח ומוגן. אלה היסודות שבונים את שאר התפקידים של בית הספר. אנחנו נדרשים להכשיר את התלמידים לעולם התעסוקה, שמשתנה תדיר ודורש להכיר את השפה הטכנולוגית בדגש על בינה מלאכותית. הכשרה זו דוו רשת מהמורים להתאים באופן אישי את דרכי הלו מידה לתלמידים. תלמיד אחד לומד באופן מסוים משוואות ותלמיד אחד לומד באופן שונה משוואות, ועל המורה ללמד כל אחד מהם בדרך המתאימה לו ולא באופן הממוצע המתאים לכל כיתה". "תפקיד נוסף הוא בניית מעגלי הזהות השונים של התלמיד; הקהילתית, הלאומית והגלובלית", ממשיכה טל. "רשת עמל מונה את כלל החברה בישראל מרכז פריפרייה, יהודים, ערבים בדואים ודרוזים מכל קצוות הארץ ועל כל הרצף שבין דתי לחילוני. אני רוצה שכל נער מבאר שבע, תל אביב, אופקים כיסרא סמיע, טייבה יחוש גאווה במוצאו, בדתו, בעירו, במו דינת ישראל. הזהות הגלובלית קשורה לסוגיות עולמיות כמו המלחמה באוקראינה ומשבר האקלים. שאלות אלו ונוספות מובילות אותי לתפקיד נוסף, לפיו על בית הספר ללמד את התלמידים להיות אקטיביים, כלומר לא להיות אדישים לעוולות בחברה. רשת עמל הגדירה עצמה כרשת ממלכתית דמוקרטית נשענת על ערכי ההסתדרות, מגילת העצמאות חוק חינוך ממלכתי. אנו חותרים להעמיק את לימודי האזו רחות החל מכיתה ז׳ ועד י"ב, לא תיאורטיים, אלא מעשיים. אני חושבת שזאת רוחה של ההסו תדרות, שמתוכה צמחה רשת עמל – לראות את החברה ולתקן את העוולות שבה". כמו כל החברה הישראלית, המלחמה השפיעה על פעילות הרשת ונדרשו פעולות מיידיות כבר מתחילתה. איפה היית בשבעה באוקטובר? "בשבע בבוקר בן זוגי שהיה בהליכה ברעות אמר לי שיש אזעקות והתמונות החלו להופיע על מרקע הטלוויזיה. כבר בשמונה בבוקר, לאחר התלבטות, כתבתי בקבוצת הווטסאפ של מנהלי בתי הספר 'פרצה מלחמה, אני כאן בשבילכם לכל מה שאתם צריכים'. לאורך כל היום הזה, על רקע השידורים בטלוויזיה, עברתי בין הדאגה לבנותיי, ששתיהן גרות בתל אביב ואחת מהן הייתה בחופו שה משפחתית בקפריסין עם בעלה ומשפחתו ורצו תה לחזור כי היא רופאה, ובין הצורך לחוות את כל מה שמנהלי בתי הספר חוו באותו יום, בעיקר מנהו לי בתי הספר של אופקים, שחמישים ושניים מתוו שבי העיר נפלו באותו יום. בחמש אחר הצהריים קבעתי עם המנהלים שיחה לתשע בערב בצאת השבת. נפגשנו במה שאני מכנה 'כיכר הזום' לשיחה שארכה להערכתי שעתיים, במהלכה כל אחד סיפר מה קורה איתו. זו הייתה שיחה שנעה על הציר של 'מה אני מרגיש עכשיו' ל'מה אני עושה מחר בבוקר'". מה העקרונות שהנחו אותך בפעילות של הרשת בזמן מלחמה? "הייתי סגנית מנהלת ב'שבח מופת' בזמן הפיגוע בדולפינריום, שבו נהרו גו שבע מתלמידות בית הספר, וזה לימד אותי רבות על ניהול מסגרת חינוכית בעת חירום. ידעתי על עצמי שאני צריכה להיכנס לתודעה של 'דואינג' ואחר כך לעבד את הרגשות. ידו עתי שמה שיעזור לנו לנהל את האירוע בצורה הטובה ביותר הוא לקיים שגרה, לכן פתחנו כל בוקר בשעה שמונה בישיבה עם המטה – לוגיסטי, פדגוגי, וכו', והם היו מקיימים ישיבות המשך עם הצוותים שלהם. כך גם היה עם השטח; כל יום נפגשתי עם המנהלים, ולאחר מכן הם נפגשו עם הצוותים שלהם בבתי הספר. החזרה לשגרה התו בטאה גם בדחיפה שלי ושל תמר, המשנה למנכ"לית אנחנו נדרשים להכשיר את התלמידים לעולם התעסוקה, שמשתנה תדיר ודורש להכיר את השפה הטכנולוגית בדגש על בינה מלאכותית. הכשרה זו דורשת מהמורים להתאים באופן אישי את דרכי הלמידה לתלמידים עמל טכנולוגי יעד אשדוד- ייצור התקנים לנעילת ממד בהתנדבות. צילום: עמל
7 במטות החירום של משרד החינוך, לחזור לשגרת הלימודים מהר ככל הניתן. הישיבות האלו כללו את החלק השני והחשוב להתנהלות במצב חירום: איסוף נתונים. היינו הארגון הראשון שאסף וריכז תוך שבוע את כל הנתונים הנדרשים. מתוך הישיו בות ובעזרת כלים נוספים, כמו שאלונים מקוונים להורים ולתלמידים, למדנו מהם הצרכים של השטח, בין אם מדובר בגיוס מחשבים ובין אם בתו גבור הסיוע הרגשי. החלטה נוספת שקיבלנו הייתה אימוץ העיר אופקים". במה זה התבטא? "כלל התיכונים של אופקים שייכים לרשת עמל, כך שהקשר בין עמל לרשות הוא פורה מאוד. לכן, היה זה טבעי שנתגייס לסייע בעת צרה. הקמנו מטה חירום שתמר ריכזה וגייסנו מעובדי המטה ומבתי הספר משחקים, צעצועים, מטרנה כשרה, וכל מה שנדרש. הגיוס לא נבע מקושי כלכלי, אלא מהעובדה שהסופרים היו סגורים בימים הראשונים. העמדנו שתי משאיות מלאות בתרומות, שירדו לצומת קמה ומשם הועו ברו לאופקים, בגלל שהיא הייתה סגורה. שבוו עיים לאחר מכן הגענו עם עובדי המטה לביקור בעיר, בעיקר בשביל לתת חיבוק לצוותים". אילו עוד פעולות עשיתם במהלך המלחמה? ו � מב 43, "פעלנו בכמה מישורים. לצערנו הרב גרי רשת עמל נפלו במלחמה. פיתחנו נוהל מסודר לליווי משפחות ברגעים הקשים, שכלל בין היתר פרסום מודעת אבל, מתן ערכת אבל למשפחה ודברים חשובים נוספים, כגון סידורים להנחת זר בלוויה ולביקור ניחומים אצל המשפחה". "בנוסף, אנחנו משתתפים פעילים במאבק להו חזרת החטופים. קיימנו וובינר, שבו ראיינתי את דריה גונן, אחותה של רומי גונן, ואת יעלה דוד, 15,000־ אחותו של אביתר דוד. בוובינר השתתפו כ תלמידות ותלמידים. מלבד זאת, כל בית ספר קיבל ערכת תמונות ממטה החטופים ותלה אותן בבית הספר. גם אנחנו תלינו תמונות במטה, על כל חדר תלינו תמונה של חטופה.ה. על הדלת שלי הייתה תלויה תמונתו של אלמוג מאיר ג׳אן, בוגר של תיכון הולץ שלנו שחולץ מהשבי. בנוסף, תלינו את תמוו נותיהן של משפחת ברודץ, הגר ושלושת הילדים: עופרי, יובל ואוריה, שהם בני משפחתו של גיל אלמלך, חבר דירקטוריון שלנו וסמנכ״ל הכספים של ההסתדרות. למזלנו הם שבו. על דלת אחרת תלויה תמונתו של מתן צנגאוקר עדיין חטוף בעזה החטופים. מלבד ערכת הנושא, כל 101- כמו כל ה בית־ספר החליט לנהל את המאבק על פי דרכו, למשל באמצעות כתיבת מכתבים, הפקת סרטונים ועוד". "במקביל למאבק להחזרת החטופים התלו מידים שלנו התנדבו בסיוע לחקלאים. בפרויקט משותף יחד עם אגף הצעירים של ההסתדרות, הוציאנו אוטובוסים מלאים של מתנדבים, וגם אנחנו במטה לקחנו חלק והתנדבנו במשך יומיים. אין ספק שהעבודה בקטיף מעניקה לתלמידים ולנו חיבור עמוק לאדמה ותחושת הוקרת תודה עמוקה לחקלאים". הפעילות הענפה שקיימה רשת עמל במהלך המלחמה אינה מסתכמת בכך. "קלטנו אלינו לרשת תלמידים מפונים רבים, ובנושא זה אני רוצה לציין לשבח את רות חיה סופר, מנהלת בית הספר 'בגין' בצפת; לילך שטיין, מנהלת הרב תחומי עמק חרוד; דקל ערוסי – מנהל הרב תחומי טבריה בגליל; רחל סבח – מנהלת הרב תחומי למדעים ואמנויות חדרה ומקס סיוון, מנהל 'עמל הייטק ואומנויות' בתל אביב. הם לא יצרו לתלמידים תוכניות חיצוו ניות, אלא שילבו אותם בכיתות וכך נוצרו חברויות בין התלמידים. כשביקרתי בעין חרוד כדי לקדם את קליטת תלמידים מהצפון, אחד מהם אמר לי 'אני אשמח ללמוד פה'". מהם האתגרים שנתקלתם בהם? "מיגון בתי הספר. די בהתחלה התלמידים וההורים הראו רצון חזק להיפגש ולא להישאר בבית. הספיק להם מהקורונה. זה מחזק את עמדו תי שבית הספר הוא בונה קהילה בונה חברה. בתי הספר התארחו במקומות שונים כמו אוניברסיטת תל אביב, מכללת אפקה, חברות היי טק, מכון וינו גייט לוינסקי ועוד, אבל אלו היו כמובן פתרונות זמניים, שאינם מחליפים את המיגון בבתי הספר. השקעה במיגון היא השקעה ברמה הלאומית ולא ברמת הרשת. התמודדנו עם זה ככל שיכולנו ואני רוצה להודות להסתדרות על הסיוע במיגון של בית הספר עמל הרב תחומי הולץ". "אנחנו גם יודעים שהמלחמה יצרה פערים רגשיים ולימודיים. לכן, אנחנו מעניקים לצוות שלנו כלים להתמודד עם התלמידים דרך סדנאות, השתלמויות וחיזוק צוות המורים עצמו. אני מאמיו נה שלשגרה יש את הכוח המרפא הכי חזק. שילוב של חזרה ללימודים, עד כמה שמתמטיקה ואנגלית נראים רחוקים, וחינוך עם היד על הדופק, שתורם לצרכים הרגשיים של הכיתה, שבה כולם חברים אחד של השני, הם עוגן וסוד החוסן שלנו". לסיום. מה החזון שלך לעתיד? "אנחנו חייבים לבנות את החברה שלנו מתוך תפיסה שאף אחד לא הולך לשום מקום. יש פה ערבים, דרוזים ובדואים, חרדים, דתיים וחילוניים, ונועדנו לחיות זה לצד זה. מחנכים צריכים לאחוז במסר שעוד יכון שלום בינינו. אנחנו צריכים להו תחיל לחשוב בחזרה במושגים האלה. נתחיל אולי בלשמר את רוח האחדות שהייתה איתנו במלחמה. לצערי כבר מנסים לערער אותה". אני מאמינה שלשגרה יש את הכוח המרפא הכי חזק. שילוב של חזרה ללימודים, עד כמה שמתמטיקה ואנגלית נראים רחוקים, וחינוך עם היד על הדופק, שתורם לצרכים הרגשיים של הכיתה, שבה כולם חברים אחד של השני, הם עוגן וסוד החוסן שלנו" צילום: אור גואטה
8 במותם ציוו לנו חיים בוגרים של רשת 'עמל' 43 נפלו ונרצחו במלחמת חרבות רשימה ארוכה, בלתי ברזל – נתפסת ופוצעת את הלב. זכרם הטרי הועלה בטקס מרגש שקיימה רשת עמל בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. יהי זכרם ברוך מיכל מרנץ
9 ב ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל קיימה רשת 'עמל' טקס נ � בוגריה ש 43 יום זיכרון לפלו או נרצחו במלחמת חרו בות ברזל. בטקס שהתקיים במכללת הנדסאים בת"א השתתפו נציגים מהמשפחות השכולות וצוותי החינוך. הטקס התמקד בחמישה בוגרים: סמ"ר נטע ברעם ז"ל, רב"ט תומר לייבוביץ ז"ל, רס״ל אחמד אבו לטיף ז"ל, רס"מ ברק חיים בן וליד ז"ל וסמל ערן אלוני ז״ל, במהלכו הוצג סרטון קצר המתעד רגעים מרגשים מחייו של כל אחד מהנופלים. בהמשך הטקס עלו לבמה קרובי משפחתם של הבוגרים וסיפרו את סיפורם. בנוסף הוצבה במקום פינת זיכרון לזכר הנופלים ועל חלק מהמושבים באולם נמתח חבל צהוב ועליו שלט המבקש מהו קהל שלא לשבת במושבים אלו - תזכורת לחטופים בעזה וקריאה להשבתם. בטקס הופיעו תלמידי ותלמידות 'עמל ליידי דייויס', שפילחו את הדממה בקהל בשירי יום הזיכרון. "כל אחד מהנופלים הוא עולם ומלואו, והותיר אחריו משפחות המתמודדות עם שכול ואובדן קשה מנשוא", אמרה קארן טל, מנכ"לית קבוצת הרב תחומי עמל, בנאומה המרגש והכואב. "כולנו מחזקים את המשפחות השכולות, מתעטפים עימן ביגונן, מזדהים עימן בתחושת מחויבות עמוקה ובשותפות גורל. חרף כל העוינות, גלי השנאה והאנטישמיות הגואה בעולם, מדינת ישראל היא איתנה בזכות אחדות המטרה וצדקת הדרך שהנופלים ציוו לנו במותם. עלינו להיות ראויים להם, ויחד נפעל להיטיב ולעשות את החברה בישראל ערכית וצודקת יותר, חברת מופת לזכרם של הנופלים. כולי תקווה שלא נדע עוד כאב ושכול, ושהחטופים והחטופות יחזרו במהרה לחיק משפחותיהם". נטע ברעם י � לליעד ונ 2002 בדצמבר 26 נטע נולד בו רית, אח בכור ליעלה ונגה. נטע, בוגר ה'רב תחומי עמל למדעים ואומנויות חדרה', שירת בחיל מערך הגנת הגבולות ונפל בקרב על בנופלו. 20 באוקטובר. בן 7־ מוצב נחל עוז ב במסגרת הטקס הוקרן סרט המתעד את דבריו של נטע בטקס הסיום של קורס ו � , שבו שימש נטע כמפקד הק 2021 מש"צים רס בסוף שנת י"ב. קורס מש"צים הוא קורס של משרד החינוך המכשיר תלמידים לשמש מדריכי של"ח צעירים. הטקס נערך בסוף הקורס אל מול ההורים. בסרטון מתאר נטע שבכה מעט לפני תחילת הטקס, שכן היה זה קורס המשצ"ים האחרון שבו הוא משתתף. בין היתר, הוא מספר בסרטון כי הסיבה שבגינה הצטרף למשצ"ים הוא סיפור שסיפר לו אביו עשר שנים קודם לכן, על כך שהוא מעביר קורס הישרדות במסגרת הכשרת המשצ"ים, סיו פור שנחקק בזיכרונו ומאז ייחל להצטרף בעצמו, כפי שהוא מעיד: "רציתי שאבא שלי יהיה גאה בי". בנוסף, הודה נטע בסרו טון לצוות שהיה אחראי יחד איתו על הקוו רס: "בזכותכם יש משצ"ים", אמר והוסיף שהוא גאה להכשיר את דור ההמשך של המש"צים. במהלך הנאום מחאו החניכים כפיים בהתלהבות ופצחו בקריאות מהדהו דות בשמו - 'נטע! נטע! לאחר הקרנת הסרטון סיפרה נירית, אמו של נטע, על בנה ועל רגעיו האחרוו נים: "אחרי שהוא שלח לנו הודעה, שבו דיעבד אפשר לומר שהיא הודעת פרידה, שניות 13 הוא התקשר אלינו לשיחה שארכה ובה סיפר שהוא מטפל בחייל אחר. מתוך היכרותי עם נטע, חשבתי שהכוונה לטיפול בחייל שלקה בהלם קרב, אבל בדיעבד התו ברר לי שהוא טיפל בחייל פצוע. נטע היה ילד רגיש ועדין וזה לא היה מובן מאליו שהוא יוכל לראות דם ולתפקד. בבית הוא היה עולה על כיסא אם הוא רק היה רואה ג'וק ומבקש מאחותו להרוג אותו". "נטע אהב בעלי חיים והציל הרבה חתוו לים", היא מספרת. "חתולת הבית שלנו אהבה אותו במיוחד, על שאר האנשים היא נושפת. בביקור של המ"פ של נטע בביתנו היא נצמדה אליו. אולי היא ידעה. לפני השבת הארורה נטע הביא חתול נוסף שהוא הציל וזו המזכרת שלנו ממנו". בנוסף, הדגישה נירית את הצד המשפחו תי החם והאוהב של נטע: "לנטע היה חשוב להיות עם כולם כשהוא היה חוזר מהצבא – עם הסבים והסבתות, האחיות החברים והבת זוג. לפעמים הייתי מבקשת ממנו 'תכו ניס אותי ללו"ז שלך'", אמרה וסיכמה: "נפו גשנו, ההורים של הבלונאים, ועשינו מעין פעילות עם ספר הילדות 'מעשה בחמישה בלונים' של מרים רות. כל ילד קיבל צבע אקראי ואנחנו קיבלנו אדום. בספר הבלון האדום של אלון עף לשמיים ונעלם. וככה הייתי רוצה לחשוב על נטע ולבקש מכם לחשוב עליו כל פעם שאתם רואים בלון אדום". תומר ליבוביץ לקרן ושי 2004 בינואר 14־ תומר נולד ב ולו שתי אחיות – נועם וליאור. תומר, בוגר עמל ליידי דיוויס, שירת בחיל השירון ונפל לאוקטובר בקרב על בסיס נחל עוז. בן 7 ב בנופלו. 19 במסגרת הטקס הוקרן סרטון בליווי תמונות מחייו של תומר על רקע שיר מרגש, שנכתב והולחן לזכרו על ידי אחותו נועם ובוצע על ידי אביו שי ואחותו ליאור. מילות השיר לא השאירו עין יבשה אחת בקהל: שום דבר לא יפריד ביננו/אבל לא תמיד הכל בידנו/ אתה ואני קשורים לנצח מחייכים/ ננצח את הכל/ ביחד לא ניפול/ הלכת/נשארתי לי לבד/ואין פה אף אחד שיחבק אותי חזק/ כמו שאתה חיבקת/ נראה שאתמול/ חלמנו לנצח/ לך הזמן עצר/ אני התבגרתי/בחרתי לצמוח/ללכת קדימה/ בשבילך שומרים על כוח/ על תקו ווה/ בזכותך. במחווה מרגשת לזכרו, הוחלט במועדון הכדורעף ק.ק תל אביב לקרוא לקבוצת הנוו ער של המועדון על שמו של תומר, שהיה שחקן בליגת העל של כדורעף, וכן להקים במועדון קבוצה שתורכב מחבריו של תומר ותיקרא 'החברים של תומר'. "העיסוק בספוו רט לא פגע בלימודיו של תומר, אלא להיפך, י � תעודות הצטיינות בתום ל 13 לתומר היו מודיו", סיפר שי בטקס כשהתייחס להנצחה המרגשת וסיפר על גיוסו לשריון. "הופתעתי לשמוע שהוא מעוניין להתגייס לשריון. אנו חנו משפחה של צנחנים, סבא שלו הוא אגדה בצנחנים. תומר אמר לי ש'צריכים אנשים "אחרי שהוא שלח לנו הודעה, שבדיעבד אפשר לומר שהיא הודעת פרידה, הוא התקשר אלינו לשיחה שניות ובה 13 שארכה סיפר שהוא מטפל בחייל אחר. מתוך היכרותי עם נטע, חשבתי שהכוונה לטיפול בחייל שלקה בהלם קרב, אבל בדיעבד התברר לי שהוא טיפל בחייל פצוע. נטע היה ילד רגיש ועדין וזה לא היה מובן מאליו שהוא יוכל לראות דם ולתפקד
10 טובים בכל מקום בצבא'. ובאמת תומר שירת ביחידה מסווגת של השריון". עוד שיתף שי את הקהל בסיפור הקרב של תומר. "תומר שירת בבסיס נחל עוז ועם פרוץ הקרבות הוא והצוות שלו קפצו לכלי שלהם ונלחמו מול מאות מחבלים במרחב של נחל עוז. הם נהרגו לבסוף מנ"ט ומקו לעים. יחד איתו לחמו סמ"ר איתי חן וסרן דניאל פרץ, שגופותיהם מוחזקות בעזה". "נותרה לנו מזכרת מתומר". שיתף שי באוקטובר, תומר 7־ בכאב. "שבוע לפני ה אימץ שני גורי כלבים מהבסיס, דבר שהוא היה עושה לא מעט, ואמר לנו לשמור עליהם עד יום חמישי כשהוא יחזור. מאז הם איתנו, גם טנק הכלב וגם אייס הכלבה". אחמד אבו לטיף ו � למנס 1997 בנובמבר 12 אחמד נולד בו רה ותאופיק; אח לאחד־עשר אחים ואחיות: ריטה, קאיד, תאגריד, סלאמה, אסרף, וואפה, עלי, עבד, אזהר, זהר וראגדה; נשוי לזהרא חודשים. אחמד הוא 11־ ואב למנסורה בת ה בוגר עמל רעות מחנה נתן, שירת ביחס"ר בינואר במהלך פיצוץ 26־ הבדואי ונפל ב בנופלו. 26 מבנה בדרום רצועת עזה. בן קאיד אחיו של אחמד הקריא פוסט שאו 25־ חמד פרסם בחשבון הפייסבוק שלו ב באוקטובר. הפוסט, המשקף נאמנה את דרכו של אחמד, מתחיל בהצהרה כי "הוא גאה להיות בדואי ישראלי", וממשיך בתיאור החו וויה שלו כמי שמנסה לעמוד על שני העולו מות. "אני שמח שיש לי את הזדמנות להתחבר לאנשים בחברה שלנו ולחבר בין תרבויות. אני שמח שאני יכול להזמין את חבריי לאכול בשר ומקלובה ברהט ויכול להתארח בחצר של אנשים מקיבוץ שובל, שמנגנים בגיטרה ושרים שירים של יהודית רביץ. אני שמח שאני יכול לטייל בארץ עם חבריי ואני הכי שמח שהם לומדים ערבית, מנסים לדבר איתי בערבית ומבקשים ממני לעזור להם". קיום משותף בין יהודים ובדואים כערך מכונן בחייו התחדד לאחר שהשתתף במסע לפולין במסגרת בית הספר. "הוא חזר עם מוטיבציה גבוהה להתגייס לצה"ל", מעיד קאיד. "ואכן הוא התגייס לגדס"ר הבדואי". במהלך הטקס הוקרן סרטון תדמית שהוכן עבור היחידה שאליה השתייך אחמד, ובו מתאר אחמד בחיוך ובהתלהבות רבה את חייו כלוחם ביחידה – המגורים, המו שימות והקורסים השונים שהיחידה מציעה, ובסופו של הסרטון מסיים אחמד בחיוך רחב והמלצה לחיילים: "ממליץ לכם להגיע למו . פה אתם תהנו!" 585 שפחת את המתקפה על העוטף ויישובי הסביו בה ראה אחמד כהתקפה ישירה על הבית. "אחמד לחץ מאוד שיגייסו אותו אחרי שלא באוקטובר", מספר קאיד. 7־ גייסו אותו ב "הוא אמר לי 'הם היו יכולים להגיע לרהט. זו הגנה על הבית'. ואכן, אחרי שהוא לחץ הוא הוקפץ למילואים". אך עוד לפני שגויס עסק אחמד בהגנה, כפי שעולה מפוסט שפרסם על אירוע שהו ת � באוקטובר, יומיים לאחר המ 9 תרחש בו קפה הרצחנית. "נסעתי עם גיסי, קווין יוסף אלהזייל (עבד גם הוא במשך ארבע שנים באבטחת האוניברסיטה וכיום משמש ככבאי מוערך), לחלק אוכל לחיילים בבית קמה. בדרך לא יכולנו לפספס את ניידות המשו טרה, ובמקביל קיבלנו הודעות על חדירת מחבלים באזור משמר הנגב, ליד רהט. בגלל שאנחנו מאבטחים מקצועיים וחמושים, קפצנו לשם מיד וחברנו לכוחות המשטרה. עזרנו בסריקה לאיתור המחבלים, ונמלאנו באדרנלין ובהרגשת שליחות מטורפת. זה המעט שיכולנו לעשות, נפלה בחלקנו הזו כות לקחת חלק בשמירה על הבית. במהרה המחבלים אותרו וטופלו על ידי המשטרה". "אני רוצה בהזדמנות זו לעורר את כל מי שקורא את הפוסט! כולנו שותפים לאותו גורל ואנחנו חייבים להיות ביחד ומאוחדים. לצערי, יש אנשים שלא מאמינים בשיתוף הפעולה בין המגזרים ומנסים להפחיד, להתגרות ולהרוס את היחסים ואת האמון. אל תאמינו להם ואל תתנו לזה לקרות", כך כותב אחמד בפוסט. "מבחינתי זאת הצוואה של אחמד". מסכם קאיד. ערן אלוני לג'ני ודורון; 2004 ביוני 6־ ערן נולד ב אח לעומר, עמית ועופרי. ערן הוא בוגר הרב תחומי עמל אמירים אופקים. נפל . בן 2023 בדצמבר 12־ בקרב ברצועת עזה ב בנופלו. 19 "רק אהבה לחיים מאפשרת להיכנס לבו ניין שורץ מחבלים ולהציל אנשים", אומר אמיר אלוני אביו של ערן. "ערן נכנס לעזה לאחר מסע כומתה מזורז של שלושה ימים. הוא התעקש להיכנס, למרות שהצבא נתן לו אישור להישאר בבית לאור הנסיבות המשפחתיות". ואכן, הנסיבות עליהן מצו ביע אביו רק ממחישות את עוצמת הגבורה ותחושת השליחות של אמיר, שנכנס לעזה למרות שנפצע קודם בעצמו בהיתקלות עם מחבלים והיה מאושפז בבית החולים, ולאחר שאחיו עמית ניצל ממסיבת הנובה 7־ ומשפחתו כולה הייתה נצורה באופקים ב באוקטובר. במסגרת הטקס הוקרן סרטון בו נראה ערן כשהשתתף כנציג מכינת 'רעות' בסרט השנתי של המכינות הקדם צבאיות החצי שנתיות (מכינת אופק). הסרטון צולם ביו חודשיים לפני גיוסו לגולני 2023 נואר והוקרן במקור באירוע בבית הנשיא. "עכו שיו כשאני בסוף המכינה, אני מבין שבאתי לפה בשביל לפגוש אנשים, בשביל לחוות אותם", הוא מספר בסרטון. "כל אחד הגיע מעיר שונה ומאזור שונה, ובסוף אתה לוקח משהו מכל אחד, גם אם הוא הכי רחוק ממך – באידאולוגיה, בהתנהגות, במחשבה, ברו עיונות, בהכל. אתה לוקח מכל אחד משהו וכך אתה מתפתח כאדם". מלבד המפגש העמוק עם חבריו למכינה, ציין ערן גם את התפקיד שלו ושל חבריו בחברה. "המכינה שלי מתמקדת בהיות האדם אדם ורוח. להבין את המקום שאנחו נו נמצאים בו ולהבין איך אנחנו כמנהיגים באים ונוקטים עמדה לגבי העולם, כי המו כינה שלי מכינה למנהיגות בסופו של דבר". בסרטון נראה הבמאי שואל את ערן איפה הוא רואה את עצמו בעוד חמש שנים. "מ"פ בגולני" משיב ערן מבלי לחשוב. וכו שהבמאי, מבולבל קצת, מקשה ואומר כי המראה שלו, השיער הארוך, אולי לא מסתו דר עם רצונו להיות מ"פ בגולני, מחייך ערן ואומר בנחרצות: "אני בא לשנות מציאות". לסיום, במסר האחרון מהסרטון, אומר ערן: "צאו החוצה. תראו עולם, תהיו סקרנים, תמשיכו לחקור. ואני מקווה שיהיה טוב". ברק בן חיים בן ואליד ליפה 1990 בספטמבר 13־ ברק נולד ב ואברהם; אח לנועם ואילון ונשוי לאנה ולהם בת בשם נוגה בת שלוש וחצי. ברק הוא בוגר עמל רמות באר שבע. נפל בקרב בנופלו. 33 . בן 2024 בינואר 22־ ב "אני מודה לרשת עמל. בשבילנו כל הזדמנות להנציח את ברק היא ראויה וטוו בה", אמר בפתח דבריו איילון אחיו הקטן של ברק. "ברק היה חכם, תחרותי ובעל חוש הומור מיוחד. התקרבנו במיוחד בשנים האחרונות, הוא דאג שנהיה משפחה". בסרטון שהוצג בטקס על חייו מודגשת אהבתו לבעלי חיים ולמקורות מים שונים, שם הוא מבלה עם משפחתו וחבריו מהצבא ומהחיים האזרחיים. בתמונות השונות בסרו טון, שבהן הוא נראה עם חתול ותוכי, בים ובמעיינות, ניתן לראות עד כמה היה ברק מוקף באהבה ועד כמה היה אב מסור ואוהב לבתו נוגה. בהמשך הקפיד אילון לעבור על תחנות בחייו של אחיו, המבוגר ביותר מבין הבוגו רים שהונצחו בטקס, והזכיר שתיים שנראו לו חשובות: "ברק עבד כאנליסט בחברת הוא ואשתו האהובה אנה 2019־ 'טבע' וב הביאו לעולם את נוגה". "אחי היקר" מסכם איילון את דבריו על אחיו, שהתגייס עם תחילת המלחמה. "אני לא מאמין. כל פעם שאני עובר ליד התמונה, אני מתכווץ. חשבתי שאלוהים ישמור עלייך, אבל כנראה שאלוהים לוקח את הטובים ביותר. ברק יהיה איתנו לנצח, יהי זכרו ברוך".
11 מרכינים ראש לזכרם של בוגרי ובוגרות בתי הספר של קבוצת עמל שנפלו ונרצחו במלחמת "חרבות ברזל" רס"ב רוני אבוהרון ז"ל - רב תחומי עמל אמירים אופקים סמל ערן אלוני ז"ל - רב תחומי עמל אמירים אופקים רס"ר אבי בוזגלו ז"ל - רב תחומי עמל אמירים אופקים סמ"ר נדב ביטון ז"ל - רב תחומי עמל אמירים אופקים רב"ט לידור מקייס ז"ל - רב תחומי עמל אמירים אופקים רנ"ג יהודה קאדר ז"ל - רב תחומי עמל אמירים אופקים אריאל ביליה ז"ל - רב תחומי עמל שבילי אית"ם אופקים רפאל אריאל גורי ז"ל - רב תחומי עמל שבילי אית"ם אופקים סמל רואי חיים גורי ז"ל - רב תחומי עמל שבילי אית"ם אופקים אבי חטואל ז"ל - רב תחומי עמל שבילי אית"ם אופקים סמל יהונתן מימון ז"ל - רב תחומי עמל שבילי אית"ם אופקים סמ"ר נהוראי סעיד ז"ל - רב תחומי עמל שבילי אית"ם אופקים ישראל צ'אנה ז"ל - רב תחומי עמל שבילי אית"ם אופקים רס"ר אליאור יפרח ז"ל - רב תחומי עמל רמות באר שבע סמל אושר שמעיה ז"ל - רב תחומי עמל רמות באר שבע רס"ם ברק חיים בן ואליד ז"ל – רב תחומי עמל רמות באר שבע סמ"ר נטע ברעם ז"ל - רב תחומי עמל למדעים ואמנויות חדרה ליאור עטון ז"ל - רב תחומי עמל למדעים ואמנויות חדרה רס"ב זייד מזאריב – רב תחומי עמל זרזיר רס"ם אלירז גבאי ז"ל - רב תחומי עמל נופרים בגליל טבריה סמ"ר דביר זכאי ז"ל - רב תחומי עמל נופרים בגליל טבריה סא"ל סלמאן חבקה ז"ל - רב תחומי עמל יאנוח ג'ת סא"ל עלים עבדאללה סעד ז"ל - רב תחומי עמל יאנוח ג'ת רס"ל אחמד אבו לטיף ז"ל – מח"ט עמל רעות מחנה נתן מתן אלמליח ז"ל – רב תחומי עמל דקל וילנאי מעלה אדומים רב"ט נתיב קוצרו ז"ל - רב תחומי עמל תעופה וחלל מעלה אדומים סמל עמית מזרחי ז״ל - רב תחומי עמל תעופה וחלל מעלה אדומים סמ"ר אור מזרחי ז"ל - רב תחומי עמל א' פתח תקווה רס"ב יחזקאל עזריה ז"ל – רב תחומי עמל א' פתח תקווה סמ"ר יעד בן יעקב ז"ל - רב תחומי עמל ב' פתח תקווה גיל אבני ז"ל - רב תחומי עמל בגין צפת עומרי לביא ז"ל - רב תחומי עמל בגין צפת סמ"ר אוראל בשן ז"ל - תיכון טכנולוגי עמל קרית חיים רפ"ק שלמה משה אל ז"ל - רב תחומי עמל אלון רמלה סמ"ר רועי ברקת ז"ל - רב תחומי עמל ליידי דייויס ת"א רב"ט תומר ליבוביץ ז"ל - רב תחומי עמל ליידי דייויס ת"א ליבי כהן מגורי ז"ל - רב תחומי עמל ליידי דייויס ת"א סמל עידו עובדיה ז"ל - רב תחומי עמל ליידי דייויס ת"א רב"ט עילי עזר ז"ל - רב תחומי עמל ליידי דייויס ת"א אולגה נעמי רומשקין ז"ל - תיכון עמל להייטק ואמנויות ע"ש פרס, ת"א רב"ט דניאל פרידמן - תיכון עמל להייטק ואמנויות ע"ש פרס, ת"א סמל קארין שוורצמן ז"ל - רב תחומי עמל הולץ חיל האוויר רס"ר מרקוביצ'י אהרון ארתור ז״ל – רב תחומי עמל הולץ חיל האוויר
12 מחויבים למגויסים מאז השביעי באוקטובר ולאורך כל תקופת המלחמה מלווה הנהלת רשת החינוך עמל, יחד עם בתי הספר השונים, את אנשי החינוך וההוראה ועובדי המנהל הרבים מקרב עובדי הרשת למערכה במלחמת "חרבות ברזל". מעקב מעורר 8 שגויסו בצו השראה על פרויקט ליווי העובדים המגויסים למילואים עדי פאר צילום: עמל
13 ג יוס המילואים הנרחב בעקבות מתקו פת הפתע על ישראל בשבת השחורה, העמיד ארגונים ומוסדות רבים בפני אתגרים משמעותיים והתמודדות עם מציאות מורכבת, אולי המורכו בת ביותר שידעה המדינה מאז הקמתה. ברשת החינוך עמל לא התמהמהו ותוך זמן קצר הקימו מערך אנושי נרחב ומיומן לטיפול במצב המוו רכב. "מתקפת הפתע על המדינה חייבה אותנו בהתארגנות מהירה ומיוחדת", אומר אשר בן שושן, סמנכ"ל משאבי אנוש של הרשת. "התו חלנו לפעול מיד במתכונת חירום כוללת לטובת החוסן הארגוני והשמירה על הרציפות התפקוו דית של רשת עמל והעובדות והעובדים". "במסגרת זו, פעלה הרשת במעגלי עשייה רבים", מוסיף בן שושן. "מתוך כלל העשייה הרבה שביצענו שמנו דגש מיוחד על עובדים שגויסו ובני משפחותיהם. בד בבד עם הסיוע הרשתי המקיף שהעניקה הרשת במסגרת מרכז הסיוע הרשתי שהוקם ברשת, הובילה אירית נדלר מנהלת הרווחה של הרשת את מערך הסיוע למגויסי המילואים". מי שליוותה את כל מערך העשייה והסיוע של הרשת בזמן המלחמה הייתה אירית נדלר, מנהלת הרווחה של הרשת. "הבנו מיד שמדובר במצב קיצון של מלחמה", אומרת נדלר. "ההתאו רגנות שלנו הייתה מהירה והחלה כבר ביום האסון. התחילו לרוץ הודעות ומיד כשהבנו שמו דובר באירוע חריג כינסנו ישיבות חירום. עלו המון נושאים על הפרק, כאשר נושא העובדים המגויסים היה אחד מהם. ישנם קרוב לחמישים בתי ספר ברשת ורבים מהעובדים גויסו. האסון הזה השפיע על כל בית ספר". מה החזון שהניע את הפרויקט? "ערך המשפחתיות, שהוא ערך מוביל של הרשת גם בשגרה וביתר שאת בחירום. היה חשוב לנו מאוד לשמור על קשר ישיר עם העוו בדים ובני משפחותיהם. היו שני משפטים שליוו את אנשי הרשת בימי המלחמה ולאורך כל הדרך: 'ביחד נחזק ונתחזק' ו'תמיד איתך – בשו גרה ובחירום'. רצינו שהעובדים המגויסים ירגיו שו שאנחנו איתם, מחכים להם, דואגים להם". איך התנהל הפרויקט? "תחילה מיפינו את כל המגויסים הקשורים לרשת – עובדים ובני משפחה מדרגה ראשוו נה. בבתי הספר של הרשת מועסקים גם עובדי הרשת וגם עובדים המועסקים על ידי הרשות. בית הספר מנהל אותם, אבל הוא לא הגורם המעסיק שלהם. החלטנו שאנחנו מתייחסים לכלל העובדים, ללא תלות בגורם המעסיק. רפרנטיות משאבי אנוש היו בקשר יומיומי עם עובדי הרשת המגויסים. הפצנו נוהל שמירת קשר עם מגויסים לכל בתי הספר ועדכנו מדי יום את סטטוס המגויסים. ריכזנו עבור כל משו פחות המגויסים מידע חשוב הקשור לזכויות של המגויסים, ליוזמות ולאירועים שונים". העשייה הענפה למען המגויסים ובני משו פחותיהם, כפי שמתארת נדלר, הייתה רחבת היקף ומרשימה: "שלחנו לכל המגויסים שובר עם מכתב הוקרה להבעת דאגה וציפייה לשוו בם המהיר, שלחנו למשפחות המגויסים מארזים כאות לסולידריות עם דאגתם ליקיריהם, הפקנו עבור בתי הספר סרטון, שבו צילמנו את העובדים המגויסים משתפים בגעגועיהם לתלמידים. בנוו סף, הצוותים בבית הספר עצמם ארגנו למגויסים ארגזים של מזון וציוד שנאסף בבית הספר – עטפנו אותם מכל כיוון, שירגישו שמחכים להם בבית. רשת עמל זה בית, לא רק מקום עבודה". ואיך הייתה חזרתם לעבודה? "אני הייתי מזועזעת כששמעתי בתקשורת על פיטורים של עובדים שעזבו הכל ויצאו להגן . בנוסף לכל הקושי שהם 8 על המדינה בצו חווים, לערער את מקום עבודתם ואת פרנסו תם, זה דבר מכעיס. ברשת עמל כל העובדים המגויסים חזרו לתפקידם וזכויותיהם לא נפגעו. פעלנו בגמישות וביצירתיות כדי שמקומם יחכה להם בשובם. לא היה אף עובד שלא חזר לתפקיו דו. יש לנו שלושה מנהלי בתי ספר שנעדרו חוו דשים וכל צוות בית הספר התגייס לגבות אותם ולהקל על המצב". הקשר החם עם המגויסים לא הפתיע את שרית מלמד, מנהלת בית ספר הולץ, שמעידה על הלכידות והמשפחתיות המאפיינת את צוות בית הספר – קשר שבלט גם בחודשי המלחמה הראשונים, שבהם גויסו כמה מאנשי צוות בית הספר. "הקשר איתם היה כמעט על בסיס יום יומי, פעם בכמה ימים שוחחנו בטלפון, היה חשוב לנו להבין מה קורה איתם, לאוורר אותם כשצריך. חלקם היו במשימות קשות לא רק פיו זית, אלא גם נפשית. כשהם יכלו הם באו לבקר בבית הספר ואנחנו נסענו לבקר אותם בביתם או בבסיס כשהדבר התאפשר. אנחנו מאוד קרובים פה, כל הצוות, מכירים את המשפחה והילדים ואת סיפורי החיים אחד של השני. אין ספק, שהשותפות והקשר החם עם המגויסים חיזקו את ערך המשפחתיות ברשת, ויצרו מארג של מחנכים ולוחמים, שיש להם לאן לחזור". בין המגויסים נמנה גם אופיר לוי, מנהל בית הספר "עמל מקס פיין", שגויס למילואים כבר באוקטובר ועסק במשך חודשים ועד תחילת 7־ ב מרץ בפעילות מבצעית. "ברגע שנעדרתי מניהול בית הספר לטובת המלחמה הרגשתי תמיכה מלאה מצד הרשת – כולם ברשת, ובעיקר חגית רימוך מנהלת המרחב שלי, נתנו לי להרגיש שהמשימה שיצאתי אליה חשובה וחיונית ושיש גיבוי מלא לכך. לשמחתי הגדולה מירי, הסגנית שלי, נרתמה לגיבוי ניהול בית הספר וזה נתן לי שקט. הרגשתי שכמו שאני מתגייס למילואים, צוות עמל מתגייס להחזיק את החזית החינוכית בבתי הספר". אני מניח שזה לא קל לצאת משגרת הניהול ומהאחריות לטובת התפקיד הצבאי והמשימה שמילאת, איך התמודדת עם זה? "היה לי קשה לאורך הדרך. הרגשתי שצריו כים אותי גם במילואים וגם בבית הספר, אבל צוות בית הספר נתן לי שקט. מבחינת הרשת, במקרים שבהם היינו צריכים גיבוי בתוך בית הספר, הייתה הירתמות מלאה. גם כשחזרתי לאחר תקופה ארוכה, האדירו אותי ואת הבו חירה שלי לצאת למילואים והתרגשו מחזרתי, אני חושב שזה לא מובן מאליו. שמעתי לא מעט קולות סביבי שאמרו לי לא להתגייס בגלל התו פקיד הניהולי שלי, ודווקא הרשת היא שגיבתה אותי והייתה מלאת גאווה. כל בעלי התפקידים ברשת מאוד תמכו בנו, כל אחד מהזווית שלו. אני חושב שאין חינוך בלי דאגה לקיום שלנו כמדינה". אופיר לוי. צילום: אלבום פרטי אשר בן שושן. צילום: רפי דלויה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=