24 צריכים למצוא להם מקום חלופי ולארגן הסו עות. זה היה כרוך בעבודת לוגיסטיקה רבה ובהו מון השקעה, גם כלכלית". איך מתמודדים עם זה כלכלית? "דבר ראשון, ההתמודדות מתרחשת בתוך הכאוס הכללי מסביב. אז בונים על זה שנקבל החזר המדינה על ההוצאות שהוצאנו, אבל ישנם דברים שאנחנו מבינים שאנחנו צריכים להוציא. בסוף, משרד החינוך ומשרד הביטחון הם האחו ראים על הדבר הזה. ישנם פערים, כמו בכל תחומי החיים מדינת ישראל, אבל אנחנו מנסים לקדם מה שאפשר, גם דרך המשאבים שהמשרו דים יכולים לתת, גם דרך השותפויות עם ההסו תדרות וגם דרך מה שהצלחנו לארגן מטוב לבם של אנשים, אבל אגיד בכנות שהמדינה לא ערוו כה ובתי הספר הם בבואה למצב. יש תלמידים שיש להם מרחבים מוגנים ויש תלמידים שאין להם, וצריך ללמוד מהדברים האלה". עד כמה ההורים בבתי הספר הכירו את ההת־ גייסות הרשתית? "אין לי עניין מיוחד בכך שיכירו את מרכז הסיוע ובטח שלא אותי, יש לי עניין בכך שמנהו לת בית הספר תעמוד בפרונט ותהיה דמות משו מעותית ומנהיגה בקהילה שבה היא זו שמייצרת את העוגן לשפיות, ושמנהלת בית הספר היא זו שהביאה את התרומה של הנעליים או של המו זון לתינוקות. לא התיימרנו להיות מרכז שכולם מכירים אותו כי בסוף הפעולה שלנו היא לתו מוך את בתי הספר שהם אלה שבאים במגע עם הקהילה". מרכז הסיוע פעל בחודשי המלחמה הראו שונים בעצימות גבוהה, אך כבר בינואר מרבית הצרכים נענו. "רוב הפעולה הייתה בחודשים הראשונים של המלחמה, עד חודש ינואר שבו מרבית הרשויות, משרדי הממשלה ומינהלת תקומה, הצליחו לייצר שגרה ומענים הולמים עבור כל מי שהושפע מהמלחמה. תמיד החודו שים הראשונים מתנהלים במתכונת חירום, עד שנכנסים לשגרת חירום", אומרת פלד-אמיר. "ניסינו להיכנס ולייצר כמה שיותר שגרה בחודו שים הראשונים האלה". "זו הפעם הראשונה ששואלים אותי מה שלומי" עם המחיר הכבד ששילמה הרשת, שרבים מבוגריה נפלו במהלך המלחמה, התמודדו אנשי אגף משאבי אנוש ברשת, שנדרשו להעניק סיוע מסוג חדש וכואב: ניהול שכול. "זה סיוע שהיה חשוב לנו מאוד לתת לבתי הספר כדי להעניק את הכבוד וההנצחה לנופלים ולמשפחות השו כול. זה אומר להגיע ללוויה עם הזרים ולהיות בשבעה", אומרת פלד-אמיר. "אחת המנהלות אמרה 'אף אחד לא הכשיר אותי לנהל שכול'. יש לנו בתי ספר עם ששה, שבעה וגם שמונה נופלים וגם בתי ספר עם חטופים או משפחות של חטופים – כל מיני דברים שאף מנהל לא חשב שהוא הולך להתמודד איתם כשהתחיל לנהל בית ספר". הצלחתם ליצור סביבה תומכת למנהלים שהיו בעין הסערה הזו? "לגמרי. מנהלי המרחבים במינהל הפדגוגי היו אלה שאחראים על המנהלים בשגרה וכעת גם בחירום, והם טיפלו בצרכים של המנהלים ושל בתי הספר, לצד תפקידם במינהל, שבהם עסקו בדברים ייחודיים למלחמה. אחת מהן נשאה את האחריות של ריכוז נושא השכול. היא הראשונה שידעה את השמות ווידאה שאנחנו עושים את כל מה שצריך, כי כשיש לך עשרות לוויות שאתה רוצה וצריך להיות בהן, אתה נדרש לניהול נכון של הדבר. היינו בקשר מאוד קרוב, גם בהגעה ללוויה וגם בשבעה, עם המנהו לים וכמובן עם המשפחה והקהילה שעברה את האסון הזה". "אחרי שפעלנו באמצעות 'לשמוע את קולם' ומרכז הסיוע, וכשכבר היה בטוח יותר לנהוג בכבישים, התחלנו להגיע לחדרי המורים כדי לפגוש את המורים, להראות להם שאנחנו עוו בדים ורואים אותם ולשאול אותם שתי שאלות: כ � באוקטובר ומה שלומם", נז 7 איפה הם היו בו רת פלד-אמיר בהתרגשות. "הרבה מאוד מורים אמרו לנו שעד אותו רגע לא שאלו אותם מה שלומם. הם נמצאים בחזית הזו וסופגים את כל העודף הנפשי שיש סביבם, לצד זה שהם עצמם חווים את כל המצב הקשה הזה, ולא באמת שאלו אותם מה שלומם". "הייתה לכך הרבה חשיבות עבורנו; למו דנו מזה המון, עשינו את השאלון, העברנו את התשורות, הבאנו להם כל מיני דברים נחמדים שיעזרו בתפעול הלמידה מרחוק, וגם מבחינת התחושה. הסיפור הזה של ההגעה לבתי הספר היה מאוד משמעותי עבורנו ועבור המורים, לא הספקנו להגיע לכל בתי הספר, אבל מה שכן הספקנו לעשות היה מאוד חשוב". טיפים מתלמידים על מניעת תכנים אלימים שלושה שבועות אחרי תחילת המלחמה כבר החלו במרכז הסיוע לקיים מפגשים עם התלמידים. תלמידים, 80 הראשון שבהם היה מפגש זום עם אליו הצטרפו שני תלמידים מכל בית ספר. "רצינו לשמוע מה מפריע להם, מה שלומם ואיך אפשר לעזור", אומרת פלד-אמיר. "אז חלק התלוננו על כך שבלמידה מרחוק לא מתחשבים בהם כי הם לא ישנים בלילה וביקשו להתחיל מאוחר יותר, חלק אמרו שנמאס להם ששואלים מה שלומם ושהם רוצים פשוט ללמוד ולחזור לנורמליות, וחלק אמרו 'איך אתם רוצים שאני אלמד פיזיקה אחרי שראיתי את כל סרטוני הזוועות?'. שאלנו אותם איך לדעתם אפשר לצמצם צפייה של תלמידים בסרטוני זוועות וקיבלנו מהם כל מיני טיפים". "אחת המנהלות אמרה לי 'אף אחד לא הכשיר אותי לנהל שכול'. יש לנו בתי ספר עם ששה, שבעה וגם שמונה נופלים וגם בתי ספר עם חטופים או משפחות של חטופים – כל מיני דברים שאף מנהל לא חשב שהוא הולך להתמודד איתם כשהתחיל לנהל בית ספר"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=