26 בעמל ובמסירות למען המפונים תלמידות ותלמידים שפונו מבתיהם בשמונת החודשים 500־ לא פחות מ האחרונים, מרביתם מיישובי צפון הארץ, עברו דרך כיתות הלימוד של בתי הספר של רשת עמל – מטבריה ועמק חרוד ועד ליידי דייויס שבירושלים. "לא נתקלנו עוד במנהל שאמר לא לקליטת מפונים, להפך – מבחינתם זו התגייסות וזכות", אומרת בסיפוק בתיה כץ, סמנכ"לית רשת עמל. דוד טברסקי כ יתות הלימוד בבתי הספר של רשת עמל הפכו בחודשים האחרונים לביתם הזמני של מאות תלמידים מפונים, שנאלצו עם פרוץ המלחמה לארוז את ספרי הלימוד, להעתיק את מקום מגוריהם למלונות ובתי הארחה ולסגל לעצמם שגרת לימודים וסביבה חברתית חדשה. "בשלב מסוים הבנתי שאני נמצא לבד וללא חבו רים במלון", אומר אופיר רז, תלמיד שכבת י"ב, שפונה יחד עם כל בני משפחתו (הורים וארבעה אחים ואחיות) מקיבוץ ראש הנקרה לאחד מבתי המלון בטבריה. "הבנתי שאני מפסיד המון חומר לימוד, אז נרשמתי לבית הספר על דעת עצמי", הוא אומר. נחוש למצוא לעצמו מסגרת לימודית, הגיע רז עד לאחראית המחוזית, שכיוונה אותו לתיו כון עמל נופרים. "אחרי שיחה של חמש דקות עם היועצת הייתי כבר בשיעור", הוא נזכר. "התיישבתי ליד אחד הילדים והתחלנו לדבר, לאט לאט הצטרפו עוד חברים והפכנו כבר לחו בורה. מכלום נוצרה לי מסגרת חברתית ואפשרות לשוב ללימודים ברצינות". רז מגדיר את עצמו כתלמיד בעל שאיפות גבוהות. ממוצע ציוני הבגרויות שלו חוצה את רף . הוא לומד בהקבצות הגבוהות ביותר 90־ ציון ה יחידות מדעי החיים 10־ יחידות ביולוגיה ו 5 – (לימודי רפואה לבני נוער שמכוונים לבגרות), וכבר החל בתהליכי המיון והשיבוץ לתפקידים צהליים נחשקים בתחום. דווקא מהבחינה הזו, האתגר של רז כתלמיד מפונה אינו פשוט כלל וכלל – מצד אחד עיקר לימודיו התקיימו בבית הספר החדש, אך במקביל, התנהלו לימודיו גם בזום מול המגמות השונות שבהן למד בבית הספק הקודם, תוך ביצוע מטלות שונות שהוטלו עליו מרחוק. "אני יכול רק לשבח את המורים שלי – גיליתי שם המון אכפתיות", מחמיא רז למורים, שנדרשו לפנות לו זמן גם לטובת לימודיו בבית הספר הישן, למרות שלפעמים נוצרה חפיפה בין השיעורים בבתי הספר השונים, ועל כך שגילו סובלנות והבנה לגבי המטלות והמשימות הרבות שרבצו על כתפיו. "המורים השקיעו שעות מהזמן הפרטי שלהם כדי לעזור לי", הוא אומר. המורה לביולוגיה עזרה לי להשלים את החומרים, והכל על חשבון זמנה הפנוי. כך גם המורים למתמטיו קה, שאפשרו לי לפנות אליהם בכל שעה וגרמו לי לרצות ללמוד". חווית הלימודים של בני הנוער המפונים מאתגרת לא רק בזמן שהם שוהים בין כותלי בית הספר, אלא גם בעת שהם חוזרים לחדרם במלון. "אנחנו חמישה אחים שפוזרו בין שלוו שה חדרים", מספר רז. "זה לא קל. כשאני לומד בזום ומנסה להתמקד במטלות שלי, תמיד יש מישהו שמנגן, מישהו אחר עושה רעש, לפעו מים זה באמת סיוט". ומעבר לאתגרים הללו, לא שוכח רז להזכיר כי מערכת הבגרויות השנה פישלה במבחני המתמטיקה והמחשבים, כאשר עוד במהלך המבחן עצמו הכריז משרד החינוך על טעויות בשאלונים – דבר שהכעיס תלמיו דים רבים. "אני עשיתי את הבגרות הזו והיה לי מזל שלא בחרתי את השאלה המתקילה", הוא אומר. "אבל לחברים שלי מסביב זה הרס את המבחן". רז מתאר בהערכה רבה את המקצועיות של מוריו: "רמת הלמידה הדהימה אותי", הוא אומר ומספר שהמורים שלו עברו ביסודיות עם התלו מידים על כל אחת מהשאלות שנשאלו במבחני הבגרות בחמשת השנים האחרונות. "זה עודד אותי לתרגל וללמוד והרגשתי מוכן יותר ללמידה. ובאו בבגרות במתמטיקה; זה 100 מת, בסוף קיבלתי ציון פרי העבודה הקשה שלי וגם בזכות ההקלות שנתנו למפונים, אבל אין ספק שההישגים שלי השתפרו מאוד הרבה הודות לדרך שבה לימדו אותי". למרות שעיקר תשומת הלב שלו הופנה ללימודים, הוא מספר שהוא עדין מתקשה לעכל את כל מה שקורה – לא את המלחמה, לא את הזוועות של השבעה באוקטובר ולא את העוו בדה שכבר שמונה חודשים חלפו מאז שנאלץ להתפנות מהבית שבו גדל כל חייו. בחודשים האחרונים מצאה משפחתו דירה בקריות, כדי שהוריו יוכלו לשוב לעבודתם בצפון, אך חבריו מהבית עדין מפוזרים בכל רחבי הארץ. למרות זאת, אופיר ממשיך לנסוע לטבריה באופן קבוע כדי לבלות ככל האפשר עם חבריו החדשים. "נשברו אצלי הרבה סטיגמות", הוא צוחק. "אתה גדל בקיבוץ, שומע טבריה וישר חושב – ערסים. אבל זה לא ככה. יש שם מגוון של ילדים שונים מכל הסוגים. כמובן שיש שוני בהתנהגות או בדיבור, אבל למדתי שזה לא כמו שחשבתי. למו דתי שהסטיגמות מאוד מוקצנות בסיפורים על אנשים, אבל במציאות שחווים הילדים המצב
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=