53 אני זוכרת שהיה לי ידיד בשם נתי, שהיינו הרבה יחד. בספר המחזור כתבו עלי 'נתי הוא החבר שלה וזה כל מה שבראשה', לכולם זה התפרש כחברות, חבר וחברה, ממש זוג, אבל היה ברור לי שאין פה שום זוגיות. היום הוא הומו ואני לסבית". לא קל לגדול בסביבה כזו כשאת מרגישה שונה "תמיד חשבו שאני ילדה מופרעת, תמיד הייתי על סף, זו שכמעט מעיפים מהבית ספר, כי הייתי מאוד בלגניסטית. עד שבתיכון המחנך שלי בכיתה זיהה אצלי משהו וטיפח אותי. הוא נתן לי להיות בוועד של הכיתה ובהמשך במועצת התלמידים. פתאום מצאתי את עצמי, ניתבתי את האנרגיות למקום חיובי. במקום להפריע ולשבור דברים בכיתה, פשוט התחלתי ליצור ולייצר". ״הדאגה שלי היא לשכבות החלשות" כיום, מור בעיקר שוברת תקרות זכוכית ומגשימה כמה מהמטרות החשובות שהציבה לעצמה. אחת מהן היא חיזוק האוכלוסייה המוחלשת של העובדים באסותא, אותה הציבה במוקד תשומת הלב – עובדים מרקע סוציו אקונומי נמוך שמשתכרים בשכר הנמוך ביותר. "אחרי שחתמנו על ההסכם הקיבוצי באה אליי אחת העובדות ואמרה לי שהיא מרגישה שעכשיו היא יכולה ללכת יותר זקוף", אומרת מור בהתרגשות. "הדברים האלה מרגשים אותי. היום, כשאני מסתובבת באסותא ורואה שהעובדים שלי הולכים יותר זקוף, יש לי נחת. לאנשים פה יש ביטחון היום. יש לנו פה אוכלוסיות מוחלשות, עובדי כוח עזר, שלא היה להם מה לאכול בבית. יום אחד אני רואה את אחת העובדות הולכת עם תיקים ביציאה מחדר האוכל. אמרתי לה 'מה זה?' היא אומרת לי 'זה אוכל לאימא שלי, שהיא במצב סיעודי בבית'. שאלתי אותה 'אז מה את אוכלת פה?' והיא ענתה שהיא לא אוכלת. הלכתי למנהל של חדר האוכל וטיפלתי בזה, שתקבל הכל, גם לאימא שלה וגם לה עצמה". איך מביאים לתיקון רחב יותר? "אני בן אדם סוציאליסט. הדאגה שלי היא לשכבות החלשות, אבל גם לנידות חברתית – לדאוג שהילדים שלהם יתקדמו. זה בעיניי חינוך. ההורים שלהם כבר נמצאים במינוסים ואני לא אשנה אותם, אבל אני רוצה לתת לילדים שלהם את הכלים להתקדם בחיים, ככה שאותו עובד יבוא ויגיד לי בעוד חמש שנים או עשר שנים, שעזרנו לו להתקדם בחיים, כי הענקנו לו קורס שסייע לו להתנהל נכון מבחינה כלכלית. החלום הכי גדול שלי כיו"ר ועד עובדים הוא שהמעסיק יממן לימודים אקדמיים לילדים של עובדים". זו הסתכלות לטווח הרחוק. "כן, אני מסתכלת דורות קדימה. כמו שאני, כמישהי שגדלה לאימא שלא ידעה קרוא וכתוב, הלכתי ועשיתי תואר ראשון ותואר שני, כך אני רוצה שכל העובדים החלשים מכוח עזר, כל האימהות שבקושי יודעות לקרוא ולכתוב, כל המנקות והסניטרים, יוכלו בעוד עשר או עשרים שנה להגיד 'וואו, גם לי ולילדים שלי נתנו את האפשרות הזאת'. זה החלום שלי, לעשות את הניוד המעמדי הזה". בהסתדרות יש מקום לכולם מטרה נוספת שהציבה לעצמה מור ואף הגשימה היא הקמת אגף ייעודי בהסתדרות, שפונה לקהילה הגאה ומסייע להתמודדותם במקומות העבודה – חלום שנרקם במהלך מסלול לימודי שבו השתתפה מור למנהיגות גאה. "המטרה הייתה לחשוב על פרויקט גדול שיקדם את קהילת הלהט"ב בישראל", היא מספרת על חלקה המשמעותי בהקמתו ובפעילותו של האגף החדש, 'האגף לשוויון חברתי'. "אני מאוד קשורה לעולם העבודה ולזכויות עובדים. אני חושבת שיש קשר הדוק בין זכויות עובדים ובין זכויות להט"ב, זה הולך יחד. לכן רציתי מאוד להקים אגף גאה בהסתדרות. בהסתדרות יש מאות אלפי אלף חברים, 900 עובדים מאוגדים, כמעט ובין עשרה לארבעה אחוזים מהם להט"ב. מהאוכלוסייה 70% , הנתונים מאוד קשים הלהט"בית במקום העבודה נמצאת בתוך הארון. כשעובד במקום העבודה נמצא בתוך הארון הוא לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלו. הוא לא עובד יותר טוב". זה בעצם גם מה שאת חווית? "אני מעולם לא הייתי בארון ולשמחתי הרבה גם לא נתקלתי בבעיות. כשהעובדים שלי באים אליי הם יודעים מי אני, יש אצלי דגל גאווה, הכל על השולחן. הם יודעים גם לפנות אליי בנושאים האלה כשהם צריכים. ליוויתי למשל את אחת העובדות, כשהבת שלה שיצאה מהארון כמעט התאבדה. לכן, רציתי ליצור את החיבור הזה בין הלהט"ב להסתדרות. אני חושבת שיש להסתדרות תפקיד היסטורי חשוב בהיבט הזה. ההסתדרות היא גוף עם המון כוח ועם אחריות היסטורית. עובדתית, עובדים ששייכים לקהילה מקופחים בשוק העבודה. מספיק שהם יגיעו לראיון עבודה והם כבר לא יתקבלו. לא יעזור כלום, ייראו שהן טרנסיות ולא יקבלו אותן. זו אפליה, זו פגיעה. רציתי ליצור את החיבור הזה מתוך הבנה שהסתדרות דוגלת בשוויון ובהכלה של מיעוטים ומוחלשים. זיהיתי שהקהילה הלהט"בית לא מחוברת לעולם ההסתדרותי, וזאת קהילה חזקה, לא קהילת שוליים, זו קהילה עם המון כוח והיא לא מחוברת להסתדרות. חשבתי שהחיבור הזה יפה ויתרום לשני הצדדים". אלו מטרות חשובות נוספות הצבת בפנייך? "חודשיים אחרי שנבחרתי לתפקיד קראתי לכל הוועדים באסותא להתאחד ולהקים ועד ארצי. זה צעד מתבקש. זה כוח גדול – בואו נתאחד. זה לא הסתייע. אני יכולה להבין גם למה. יש פה המון אגו, יש פה אינטרסים מכל הצדדים, אבל אני עדיין חושבת שזה נכון ואפשרי. מה שמניע אותי זה לא מאגי, אלא העובדים. אני לא יודעת איפה אהיה בעתיד, אבל אני רוצה להשאיר פה מורשת, אני רוצה שלעובדים יהיה טוב, שיהיה להם ביטחון תעסוקתי, שיהיה טוב למשפחות שלהם, זה מה שמניע אותי. "אני רוצה שהילדים שלנו יהיו גאים לומר שההורים שלהם עובדים באסותא. אני רוצה שבעוד עשר שנים הם ילכו לאוניברסיטה ויגידו אסותא מימנה לי את הלימודים, אני רוצה שהילדים האלה יהיו עורכי דין, מנהלים, ויזכרו שאסותא מימנה להם את הלימודים באוניברסיטה, זה החלום שלי. אני בטוחה שאיחוד כוחות יכול להעניק לעובדים תנאים כאלה, האחדות, הביחד, שיתוף פעולה, אלה צריכים להיות מקור הכוח העיקרי שלנו, וזו התועלת שאני רואה ביצירת ועד ארצי אחד חזק. אני באמת מאמינה בזה, גם ברמה הלאומית". זה אפשרי? "ברור, הרי המצב הנוכחי הוא מצחיק. זו אותה ההסתדרות שמייצגת את כולם, אותו איגוד מקצועי, אותם אנשים שמנהלים במקביל משא ומתן עם אותם אנשי הנהלה ממול. יושבים אותם יועצים, כלכלנים, משפטנים, ומנהלים משא ומתן פעם לוועד כזה ופעם לוועד אחר. תראה כמה בזבוז של משאבים, זמן, כסף ואנרגיה. אם היינו ביחד אז היה מתנהל משא ומתן אחד אפקטיבי עם הישגים טובים יותר לעובדים". מי עבורך היא דמות להערצה? "אימא שלי, כמובן. את כל הערכים ספגתי ממנה. היא בעיניי לוחמת, בכל מובן, גם כפמיניסטית וגם כלוחמת צדק". זיהיתי שהקהילה הלהט"בית לא מחוברת לעולם ההסתדרותי, וזאת קהילה חזקה, לא קהילת שוליים, זו קהילה עם המון כוח והיא לא מחוברת להסתדרות. חשבתי שהחיבור הזה יפה ויתרום לשני הצדדים"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=