ןתוד־זועמו ןלפק | " "המצע םע םג סייפתת ,םייחב הדועב הלש אמיא םע תסייפתמש ימ בהכרח חוותה כילדה, ואשר מאפשרים לה כיום לחוש שלווה פנימית ורגש מפויס ביחס לאם. הקשר בין האם לנכדים מתואר ככזה שאפשר לבת לעבור תהליך רוחני בתוך עצמה, כך שכיום היא חווה את הקשר עם אימה באופן בונה ולא הרסני. הפיוס הפנימי הזה אפשר למרואיינת לנקות את רעלי העבר ולהזדכך מבחינה רגשית ביחסה אל האם בהווה. "מי שמתפייסת עם אימא שלה בעודה בחיים, תתפייס גם עם עצמה וגם עם הילדים שלה. [...] האמת, שכאשר ש' נולדה גיליתי שאימא שלי הצליחה להיות אימא, מה שהיא לא הצליחה איתי. היא לא הצליחה שלא באשמתה. זאת אומרת, הכעס שהיה לי עליה, בעיקר בנושא של החום והאהבה שקיבלתי בעיקר מאבא שלי. [...] היא פשוט לא יכלה לעשות את זה. כשאני שחררתי, גם היא שחררה, והיא סבתא שמאוד מאוד אהובה על ילדיי, והיא בעצם עזרה לי לגדל אותם. [...] היא בעצמה חוותה חוויה של לאפשר לעצמה לחבק תינוק ולהיות איתו. זה היה תהליך. אני נורא התרגשתי כשהיא החזיקה את ש' כאילו שהיא מחזיקה אותי. [...] זאת אומרת, עברתי מבחינה רגשית איזשהו תהליך מאוד מעניין. אולי בשפה היותר היולית קוראים לזה 'תיקון'. ממש איזו תחושה מאוד רוחנית כזאת, שקרתה שם ברגעים האלה. [...] למדתי בעצם דרך הטיפול שלה בילדים שלי לראות גם את הצדדים האחרים, שלא חוויתי אותם בתור ילדה". אישה אחרת מתארת את מערכת היחסים שלה עם אימה ככזאת שידעה עליות ומורדות, כאשר עם לידת בתה חלה תפנית חיובית בקשר ביניהן, במיוחד בזכות הקשר האיתן שנרקם בין הסבתא לנכדה. המרואיינת אף עברה לגור על יד האם כדי שהאם תוכל לבלות יותר זמן איכות עם הנכדה ולשמור עליה. "סוף סוף היא נותנת בשבילי - בשביל הילדה כסבתא. סוף סוף היא עוזרת לי. סוף סוף היא מוכנה להשקיע. באתי לגור קרוב אליה. סוף סוף היא עושה משהו בשבילי. בשבילי ובשביל הילדה. זה נחמד. נורא שמחתי שסוף סוף אני יכולה קצת ללכת, וגם שאימא שלי תוכל לשמור על הילדה וגם שהיא נהנתה. היא ממש ממש נהנתה איתה, ממש הייתה מאושרת". . אידיאליזציה של דמות האם 2.2 אצל חלק מהנשים שרואיינו במסגרת המחקר בלטה האידיאליזציה של דמות האם כאם אומניפוטנטית ומושלמת. תפיסה אידילית זו מבליטה הפנמה של ייצוגים פנימיים ראשוניים בקשר שבין התינוק לאם. כך, אחת המרואיינות תיארה את מערכת היחסים שלה עם אימה באופן שעל פניו משקף דמות של אם למופת, כאשר בפרשנותה לאירועי החיים המשותפים שלהן היא מצטיירת ככלילת השלמות. דמותה של האם ממלאת את המרואיינת השראה ותחושת ביטחון אבסולוטי בקשר שביניהן. "כשהייתי ילדה, אני הכי קטנה, ואני חמש שנים אחרי האחות הקודמת לי. ואחריי גם אימא שלי לא יכלה להביא עוד ילדים. [...] בקיצור, אז הקשר בינינו היה מאוד מאוד סבוך והדוק. הרבה מעבר למה שאמור אני חושבת שהתנתקתי. [...] 17 להיות. [...] בגיל כאילו, עד אז אימא שלי הייתה החברה הכי טובה שלי לגמרי - וממש היא הייתה, אני חושבת, מרכז עולמי. אני לא חושבת שזה היה הכי טוב לי. כן, הייתי מין פודל. [...] כאילו היה לנו נוח שהייתי חמודה. [...] הייתי הקטנה הזאת, שנוח לכרבל ונוח מאוד מאוד לקבל ממנה אהבה, וכשלא היה נוח לה, אז לא. אז היא הייתה יכולה להתפרץ. [...] היא הייתה מתפרצת עליי כאילו בצורה מטורפת". מרואיינת אחרת מתארת כי הקשר בינה לבין האם אופיין תמיד בתלות רגשית גבוהה של האם בה. לדבריה, הגם שהאינטנסיביות פחתה מאז שנות ילדותה, היא מרגישה שההיקשרות של האם אליה חזקה מכפי שהייתה רוצה ומכפי שמתאים לה כיום. מצב זה מעמיד אותה באי־נוחות תמידית וברצון לנפרדות רבה יותר מכפי שהמציאות החונקת בינה לבין האם הכתיבה וממשיכה להכתיב. "מה הייתי רוצה? הייתי רוצה שהיא קצת תשחרר. נראה לי שהיא קצת שחררה בתקופה מאז שבאו הילדים. כי לפני זה היא הייתה ממש... הייתי באה אליה פעמיים בשבוע רק בשביל שהיא תראה אותי, והיא הייתה נורא קשורה אליי. הייתי רוצה שתשחרר, תשחרר קצת, שתיתן לי את מה שאני ארגיש צורך. אני בטוחה שאני אתקשר אליה פעם ביום, אין מצב שלא, כאילו זה לא רק מתבטא בטלפון, זה מתבטא בעוד כמה דברים. היא קצת מתחילה לשחרר, אני מרגישה את זה. אבל עדיין זה נורא מפריע לה שאני לא אתקשר אליה בבוקר ואשאל 'מה שלומך?', ונורא רגשי וכאלה". . הקטגוריה השנייה: תיקון ואידיאליזציה 2 תיקון אימהי דרך הטיפול בנכדים 2.1 נושא מרכזי שבלט בדברי המרואיינות נגע בתיקון שאימותיהן עשו בשלב שהפכו לסבתות. דרך הטיפול של האם בנכדים, הבת חווה צדדים של האם שלא www.depositphotos.com : צילום 12 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=