קא ןאו | ומרגנש םיישפנ םיטביה :ל ֹוא ְׁש ן ַמ ְז ל ַע ה ָּי ַח שב בי סיב נ הו י ופיט ל בם מאמר זה, המתמקד בחוכמת המעשה, נסמך על ממצאים מאיסוף תובנות בעבודתי כרכזת מסגרת "דירות משפחה" ורכזת טיפול לאורך חמש שנים. מדובר מטופלות, שבממוצע 12 בקשר טיפולי עם ארך מעל כשנה וחצי לכל מטופלת מקלטים: "מעגן" לנשים ו"אטלס" לגברים, וכן מסגרת "דירות משפחה" לאימהות ולילדיהן. מדובר במענה ארצי ייחודי, שמאפשר שיקום הוליסטי למי שהוכר על ידי משטרת ישראל כקורבן סחר, עבדות ו/או עבודות כפייה. השירותים שניתנים הם דיור, מענה רפואי, טיפול פסיכוסוציאלי הכולל שיחות טיפוליות שבועיות וקייסמנג'מנט, שיקום תעסוקתי ועוד. במסגרת "דירות משפחה" טופלו בעיקר אימהות שהוחזקו בשבי בסיני. תהליך השיקום נעשה על ידי צוות משולב של הנהלה, עובדות סוציאליות ועובדות סמך (מדריכה, סומכת ומגשרת תרבותית), אשר נותנות מענה כוללני בראייה הוליסטית של צורכי המשפחה והאינדיבידואלים שבתוכה. החזקה זו, שמורכבת מרובד פרטני לצד הדהוד תובנות במרחבי חיים חברתיים וקהילתיים, תרמה ליצירת תנועה בחיי הנפש של המטופלות. מאמר זה, המתמקד בחוכמת המעשה, נסמך על ממצאים מאיסוף תובנות בעבודתי כרכזת מסגרת "דירות משפחה" ורכזת טיפול לאורך חמש שנים. מטופלות, שבממוצע ארך 12 מדובר בקשר טיפולי עם מעל כשנה וחצי לכל מטופלת. בפרק זמן זה נצברו שעות של טיפול פרטני. המאמר מתבסס על 800 מעל עיבוד וניתוח של ידע שנצבר מחוויותיהן ומחוויותיי עימן ועם ילדיהן, בהתערבויות אישיות ומשפחתית. מחנות העינויים בסיני - מקרה בוחן לסיני נחטפו לרוב מבקשות מקלט מהמדינות אתיופיה, אריתריאה וסודן. את תיאור טראומת השבי אציג דרך עדויותיהן, כפי שעלו בטיפולים, עם גיבוי מחקרי Goor, 2018; Van Reisen & Rijken, 2015;( .)Yohannes, 2023 קורותיהן מצביעים על אקלים סביבתי רווי גורמי פגיעות והישנות של מצבי סיכון: אפיונים של אי־יציבות מדינית הכוללים סכסוכים פוליטיים ואי־יציבות כלכלית וחברתית, שלטון דיקטטורי, עוני ומחסור בסיסי במזון ובמים. במקרים רבים, הרקע המשפחתי כלל מקרים של אלימות במשפחה, מחלות נפש, פגיעות מיניות ועוד. לנוכח מצע חיים זה ובעת אירוע מעורר חרדה ותחושה של חשש לחייהן, נשים שגמלה בליבן החלטה להימלט ממציאות זו יצאו למסע שראשיתו יציאה לא חוקית מארצן. חלקן צעירות, ואחרות אימהות שבחרו להשאיר את בכוריהן אצל משפחתן או אימהות שנושאות את תינוקן על גבן. כל אלה הם גורמים סטרסוגניים מקדימים לשבי. סמוך לגבול או במחנות עקורים הן נחטפו על ידי חברי כנופייה. לרוב נחטפו עימן אנשים נוספים. בנסיעה ממושכת, תוך איומי נשק, הן הועברו למחנות העינויים בסיני. מטרת השבי היא קבלת כופר. משך השבי נע בין חודש אחד ועד ליותר משנה. תנאי השבי כללו החזקה מעל ומתחת לפני האדמה. הנשים הוחזקו יחד עם אחרים, לעיתים מחוברים יחד בשלשלאות; נמנעה מהן שינה; היעדר תנאים סניטריים גרם לתחלואה קשה; היעדר טיפול רפואי הוביל להחרפת המצב הבריאותי, עד לכדי יצירת נמקים ומוות. הן חוו אלימות והתעללות פיזית, נפשית ומינית קשה ולעיתים יום־יומית, הכוללת פגיעה בילדיהן או בבני זוג לנגד עיניהן, אונס קבוצתי, ביזוי מיני, מעשי סדום ועוד. לרוב, ההתעללות נעשתה בסמיכות או לנגד עיניהם של אחרים, שובים ונשבים. תוך כדי המעשים היו השובים מתקשרים לבני משפחתן ועושים שימוש בכאב ובאימה כדי לדרוש מהם את תשלום הכופר. חלק מהנשים אולצו לעבוד בניקיון או בהכנת מזון עבור השובים. לאחר שהכסף הועבר, הן שוחררו בסמוך לגבול עם ישראל. בישראל התווספו טראומות נוספות, של חיים ללא הכרה או זכויות. הן מתמודדות עם תסמיני פוסט־טראומה בעוצמות שונות וחיות חיים הישרדותיים. חשיפת סיפור השבי באוזני המטפלים תיעשה לרוב בשני מועדים: בסמוך לשחרור או בעת משבר קיומי אקוטי. בשני המועדים תתרחש קריסה של הגנות נפשיות והן יפנו לארגוני סיוע. את כולן פגשתי לאחר כעשור משחרורן. במצע התפתחותן היו טמונים תנאים לסיכון מוגבר לפיתוח תסמינים פוסט־טראומטיים, וכך גם בחייהן לאחר Palic et al השחרור. המחקר של פליק ואחרים (,. ) בחן את ההשלכות של עוצמת הטראומה על 2016 פיתוח תסמיני פוסט־טראומה מורכבת שנגרמה בבגרות. תוצאות המחקר הצביעו על כך שהתפתחות הסימפטומים מיוחסת בעיקר לעוצמת הטראומה, יותר מאשר לשלב ההתפתחותי שהאדם נמצא בו בעת היארעות הטראומה. כך, דרך הטיפולים, ניתן להבחין בהשלכות השבי, נוסף על האובדנים הנוספים שהתרחשו במהלך חייהן. זאת, כפי שנזכר בספרות, למשל ב"אובדנים שאינם מוות" .)2021 , (באום 34 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=