ןירכז | ?המוארטב אמיאשכ םחרב הרוק המ תסמינים של עוררות יתר ודיכאון, ניבאו את רמת המצוקה אצל הפעוטות. ממצאים נוספים מראים כי ילדים להורים שסבלו מפוסט־טראומה נמצאים בסיכון גבוה פי שניים לסבול בעצמם מפוסט־טראומה, וכי קיים קשר משמעותי בין תסמינים פוסט־טראומטיים בקרב אימהות Pat-Horenczyk להתפתחות תסמינים אלו בילדיהן ( ). בדומה, ממצאי מחקר בקרב משפחות et al., 2012 שבהן יש לאחד ההורים היסטוריה של עינויים, מראים מהבנות מציגים תסמינים, על 63%־ מהבנים ו 41% כי אף שהם עצמם לא חוו סכנת חיים. ממצאים דומים ,11/9־ דווחו גם במחקרים עם ניצולי שואה וניצולי ה והם מצביעים על מנגנון העברה בין־דורי לתסמונת הפוסט־טראומטית. משמעותה של העברה בין־דורית זו היא העמקת חוויית הטראומה כמציאות בת־קיימא; כמעין הטבעה של מעגלי רשתות עצביות טראומטיות העוברות בירושה דרך מערכת העצבים, ובתהליך הדרגתי של הסתגלות שמטרתו הישרדות, מתפתחת מערכת .)2016 , עצבים ואישיות עם מאפיינים ייחודיים (זכרין מחקר על נשים בהיריון בשדרות מצא קשר דרמטי בין דחק מתמשך בהיריון לבין סיכון להפלה עצמונית. החוקרות הסבירו כי הנשים ההרות חיות במתח כרוני יום־יומי בכל שלבי ההיריון, וכי יש לכך השפעה שלילית על ההיריון ועל העובר והתפתחותו לאחר הלידה. נוסף על כך, הספרות מראה כי קיים קשר בין חרדה במהלך ההיריון לסיבוכים במהלך הלידה, וכי לאימהות הסובלות מפוסט־טראומה יש סיכוי גבוה יותר ללידה טראומטית. טראומה בזמן ההיריון או הלידה לידה היא אירוע עוצמתי של חיים חדשים המגיחים אל העולם. עם זאת, לעיתים קרובות לידה נחווית כחוויית קצה, כאשר כאב שעוצמתו גבוהה, חיים ומוות, תשישות והתרגשות, מתערבבים יחד במנות גדושות ומטלטלות. עומס זה על מערכת העצבים של היולדת ושל העובר מוכר בלידות רבות, אך כשבנוסף על כך הלידה מתארכת, יש מצוקה עוברית או התערבות חודרנית כגון ניתוח קיסרי, השראת לידה (זירוז), טשטוש או מלקחיים - הדרך לתחושת חוסר האונים ולחותם הלידה הטראומטי קצרה. יש הסבורים כי טראומות הלידה המשפיעות במיוחד על התפתחות העובר הן ניתוח קיסרי, משקל נמוך, לידה מוקדמת (פגות) והשראת לידה. הראשון שהציע כי לתהליך הלידה יש השלכות Freud פסיכולוגיות על האדם היה זיגמונד פרויד (, ), שכתב כי הלידה היא חוויה ראשונית מכוננת, 1900 המהווה מקור ואב־טיפוס לרגש החרדה. אוטו ראנק ) האמין כי הלידה היא אירוע טראומטי Rank, 1924( משום שהתינוק עוזב את ״גן העדן" שברחם וחווה את Winnicott ניסיון הפרידה הראשון בחייו. ויניקוט (, ) הגדיר טראומה כשבר בהמשכיות החיים עקב 1968 האופטימלית אינה תמיד אפשרית, ומערכת ההגנה .)Siegel, 1999( עלולה להתקבע בשלב העוררות ) מסביר כי התסמונת הפוסט־ Levine, 1997( לוין טראומטית נוצרת כתוצאה מתגובת בריחה או לחימה שנחסמה, או לחלופין כתוצאה מתגובת קפיאה שלא השלימה את מחזור הפריקה הטבעי שלה בגופו של הקורבן. עד שהתגובה הביולוגית לא תושלם, היא תהיה מקור לעוררות פיזיולוגית אל מול כל גירוי קל (טריגר). תהליך זה מומשג בספרות כעוררות כרונית, שבה כל אירוע הנתפס על ידי החושים ומזכיר באופן זה או אחר את האירוע הטראומטי, גורם מיידית להפעלת ). עם הזמן, בתהליך Porges, 2011( מנגנוני ההישרדות הסתגלות הדרגתי, מוביל מנגנון זה לאובדן הקשר בין החוויה הגופנית למציאות העכשווית. במחקרים רבים נמצא כי חשיפה לאיום גורמת לשחרור מוגבר של הורמוני דחק (אדרנלין וקורטיזול), וכי אפילו מתח קל במהלך ההיריון עלול לסכן את העובר ולפגוע בהתפתחותו. עוד נמצא כי רמה גבוהה של דחק קשורה ללידה מוקדמת, ללידת פג, למשקל לידה נמוך ואף לשיעור גבוה יותר של תמותת עוברים. בחלק מהמחקרים אף נמצא קשר בין לחץ של האישה ההרה לבין שינויים במבנים במוח האחראים על ויסות רגשי ועל שינויים התנהגותיים ונפשיים של העובר בהמשך חייו. ממצאי מחקרים מראים כי החשיפה לאירועי טראומה מתמשכת בינקות עלולה להוביל לשינוי הרשת הנוירו־ביולוגית האחראית על מנגנוני הוויסות ולפגוע ביכולת לווסת רגשות. ניתן להבין פגיעה זו על רקע התפתחותם של תהליכים נוירו־פיזיולוגיים הנפגעים מהחשיפה. במהלך ההבשלה המוחית, גזע המוח מתפתח ראשון, אחריו מתפתחים המרכזים הרגשיים ולאחר מכן מתפתחים המרכזים הקוגניטיביים בקורטקס. חשיפת המוח לטראומה בינקות גורמת לשינויים במערכת הלימבית, באמיגדלה ובהיפוקמפוס, לשחרור יתר של קורטיזול ולשחרור של נוירו־טרנסמיטורים הגורמים ). החוקרים מסבירים Porges, 2004( לחוסר ויסות עצבי כי ילדים עם תסמונת פוסט־טראומטית סובלים מעוררות רגשית ומקושי בוויסות רגשותיהם. מכיוון שילדים אלו נוטים להעריך איום פוטנציאלי כסכנה ממשית, הם חווים תדירות ועוצמה גבוהות של עוררות ורגשות שליליים ומתקשים לווסתם. כפי הנראה, העוררות הגבוהה נובעת מהטיה בעיבוד המידע הקשור לאיום הנתפס. העברה בין דורית של פוסט־טראומה ) עולה כי כמחצית 2012( ' ממחקרם של פת־הורנצ'יק ושות מההורים בשדרות סובלים מתסמיני פוסט־טראומה, בהם חוויה מחדש של האירועים, עוררות יתר, קשב מופחת לצורכי הילד והימנעות ממקומות ומפעילויות. יותר מכל המשתנים האחרים, מצוקת האם, ובעיקר 42 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=