2023 , ספטמבר 102 מידעו"ס לפעול, תוך הפגת הבדידות שמאפיינת פעמים רבות את הניסיון להנהיג. היו שסיפרו שהם נתרמים מהפן הפרקטי, במפגשים שבהם ממקדים רעיונות ומקבלים החלטות, והיו שייחסו משמעות דווקא לפן החברתי ותיארו את המפגשים כמקום להתפרק, לצחוק, להשתחרר "הקבוצה מחזקת אותי, ואף לשתף בהתמודדויות: נותנת כוח להשמיע את הקול שלי. אני צמאה לזה". פן נוסף שעלה ביחס לתהליך ההתגבשות כמנהיגים : שמענו שוב פיתוח חשיבה ביקורתיתבקהילה הוא ושוב על מפגשי למידה ועל שיחות אמיצות שנפתחו בנושאים שנויים במחלוקת, והתאפשר בהן מרחב לשאול שאלות ולהיחשף לדעות שונות, כפי שסיפרה "שמנו הכול על השולחן: למה אנחנו אחת הפעילות: מרוויחות פחות מהגברים? מי אמר שצריך לשרת את הגבר בבית? למה רוב האלימות היא כלפי נשים? הרגשתי שזו הפעם הראשונה שציינתי את יום האישה כמו שצריך, בשיח ביקורתי ולא רק בפרחים ובלונים". פעיל אחר הסביר כי ככל שנפקחו עיניו והוא נעשה אדם מודע וחושב יותר, כך התגברה מחויבותו לעשייה. מואשמים ומוכתמים שלא בצדק. יש שנמנעות מלחשוף את מקום מגוריהן מתוך בושה, אך אחרות ביטאו עמדה הפוכה של גאווה והתנגדות להאשמת הקורבן. רבים דואגים שהסטיגמה תחרוץ את גורל הילדים, שגדלים בצל חברה המניחה שיהפכו לנרקומנים. : רבים תיארו התשה והיקרעות בלתי פרנסה והורות אפשרית בין המאמץ להחזיק את המשפחה לבין המאבק להתפרנס בכבוד. בלט ייאוש עמוק מהעומס שבדילוג בין כמה עבודות, כולן בשכר מינימום, ללא אופק להיחלצות "זה מעגל אינסופי. את עובדת ועובדת, מעקת הקיום: בקושי פוגשת את הילדים, ועדיין לא מצליחה לגדל אותם ניכר כמו שראוי. אבל חייבים לתפקד, אז מתרגלים". כי המרואיינים חשים אחריות גדולה להעניק לילדיהם קרקע מיטיבה, ומוכנים להקריב הרבה לשם כך. לצד הקשיים, רבים תיארו את היתרונות שבחיים בשכונות, כמו יחסי השכנות והאהבה הנוצרים על אף, ואולי דווקא, בגלל הגיוון העדתי. אחרים שיתפו בגילויים יפים של תמיכה המוענקת בלי ציפייה לתמורה, של דאגה זה לזה בזמן הסלמה. תיארו את הדלתות הפתוחות, את ההתגייסות למען שכן שנמצא במצוקה, ואת העובדה שתמיד יש ממי לבקש סוכר. : היות שרבים מהתושבים נוכחותו של הממסד מצויים בקשיים וכתוצאה מכך תלויים במערכות, הם מייחסים משקל לעמדותיהם של נותני השירותים. החוויות שתוארו בראיונות היו מגוונות: היו שתיארו יחסים של כבוד, דאגה והערכה, והיו שהביעו רגשות של מורת רוח ותסכול משיפוטיות שחשו במקרים מסוימים ומכך שהסיוע מותנה בהסכמה לפיקוח ולמעקב. לצד זאת, נשמעו עדויות על יחסים חדשים הנרקמים בין התושבים לבין הממסד (כפי שמתואר בפירוט בפרק: "מה השתנה בשכונות בעקבות התוכנית"). מה השתנה בשכונות בעקבות התוכנית? הצטברו עדויות רבות לשינויים שהורגשו בשטח בעקבות פעילותה של התוכנית: טיפוח מנהיגות הרוב המכריע של המרואיינים מזהים עצמם כיום כחלק מרשת חברתית ששיפרה את איכות החיים בשכונות. היו שהדגישו את הרווח האישי מההשתתפות בתוכנית: את הסיפוק שבעשייה, את האוורור שביציאה מהבית, ואת ההבנה שלפעול זה לעמוד מאחורי המילים, להשפיע במקום להתלונן בלבד, לעשות את המקסימום שניתן וגם לדעת מה מעבר לכוחות. ישנה משמעות קבלת אחריות על האחרבלט כי ל אדירה בבנייה של תחושת חיוניות וערך עצמי, כמו גם בשינוי המבט מצד הסביבה. הודגש שוב ושוב כי העבודה בצוות מחזקת את המחויבות לעשייה ומדרבנת להמשיך ״היה כאן קטע חזק שאי אפשר לשנות כלום, שחבל על הזמן. בהתחלה גם אני לא האמנתי, אבל בארבע השנים שאנחנו פעילים שינינו כל כך הרבה! התעוררנו. אם השגנו את כל זה, אפשר להילחם ולהגיע להישגים גדולים עוד יותר״ :התנגדות לעוני ולהדרהשמענו גם לא מעט על רבים ביטאו כעס על היעדר מענה לצרכים בסיסיים ועל חוסר הצדק שבעוני. הבחירה להנהיג תוארה כהתנגדות לגורלם וכניסיון לחוש בעלי ערך על אף חוסר הכבוד מצד החברה. חלק מהפעילים מתמקדים בפעילותם ביצירת הכרה ונִראות לאוכלוסיות מודרות, במחאה על כך שהן "כשאתה פעיל אתה מרגיש שיש לך מה לתת, שקופות: גם אם לא מסתכלים עליך ככה. חשוב לי לתת לכל אחד הרגשה שיש לו ערך, שצריך אותו. לא רוצה שלאנשים תהיה בושה על עצמם שנוצרה ממבט של אחרים". שיפור פני השכונה עלו לא מעט עדויות של תושבים על הישגים שהביאו לשיפור המצב הפיזי בשכונה, שלא רק היטיבו עם הנִראות ברחובות אלא גם חיזקו את הביטחון האישי ואת תחושת הערך העצמי של הילדים תושבי השכונה. על הצלחת המהלך מול המערכות, שבזכותו הופנו תקציבים לטיפול "אני מסתכלת על הדשא בבעיות תברואה ובטיחות, נאמר: 25 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=